אגודות הכפרים או אש"פ – הורדת הידיים שהתנהלה מאחורי הקלעים

בסטטוס שהעלה Moty Brill הוא מצטט את ד"ר מיכה גודמן שכתב בספרו "מלכוד 67": "הפלסטינים רצו חרות מהשלטון הישראלי יותר משרצו את הפירות הכלכליים שלו"

אם זה מה שכתב גודמן בספרו אין לו מושג קלוש על המציאות והעובדות…

בתקופת האינתיפאדה ההיא כהנתי כיועץ לעניני ערבים באיו"ש ברמאללה. עוד לפני כניסתי לתפקיד כבר הערכתי שמדובר בהתפרצות ספונטנית על רקע חברתי-כלכלי פנימי – ולא על רקע פוליטי או לאומי. התפרצות שנבעה באופן פרדוקסלי דוקא מהגאות והשגשוג הכלכלי האדיר ממנו נהנתה החברה הפלשתינאית שהגיע אז לשיאו. למומחים ואנשי האקדמיה לקח חמש שנים של מחקרים כדי להגיע לאותה מסקנה שהגעתי אליה שבועיים אחרי פרוץ האינתיפאדה.

מִחֶבְרָה של "עולם שלישי" – שבה היה מעוט קטן מאד של עשירים ורוב עצום של עניים – הפכה החברה הפלשתינאית תוך עשרים שנה תחת השלטון הישראלי לחברה עם ריבוד חברתי חדש של מגוון מעמדות שנהנו משפע הכנסות שיצרו מתח חברתי פנימי בתוך החברה הפלשתינאית בין בעלי הכנסות גבוהות שבנו וילות באל-בירה מול מחנות הפליטים והשכונות הפחות מבוססות אשר ולמרות שגם תושביהם נהנו מהשפור העצום במצב הכלכלי.

הודות לסיוע החקלאי שהגישה ישראל החקלאות הפכה למודרנית. השדות הניבו פי עשר בעבודה של אדם אחד במקום עשרה. השאר הלכו לעבוד בישראל בבנין, בתעשיה, בחקלאות, בתחנות הדלק ובמסעדות והביאו הביתה הכנסה גדולה פי עשרה ופי עשרים מאשר בעבר.

זה מה שיצר את המתח החברתי-כלכלי הפנימי בתוך ובין המעמדות החדשים שנוצרו בחברה הפלשתינאית בין עשירים יחסית ובין עניים יחסית וזה מה שהתפוצץ באינתיפאדה ההיא שהפתיעה את אש"פ וערפאת כפי שהפתיעה את ישראל ואת רבין שהיה אז שר הבטחון המופקד על "שטחי ששת הימים".

זה לא היה הגורם הבלעדי כמובן. ברקע היו גם "עסקת ג'יבריל" שפלטה לשטחים מאות אסירים משוחררים שהפכו למנהיגות המקומית (המג"דים) של האינתיפאדה וגם המודל של "מרי אזרחי" שהציג לתושבי השטחים מובארכ עווד (פלשתינאי בעל אזרחות אמריקנית בוגר תנועת המחאה האמריקנית נגד מלחמת וייטנאם) לעומת "המאבק המזוין" שבו דגל ערפאת אשר נדחק הצדה.

ערפאת נכנס והשתלט על החלל שנוצר בעזרת כספים שהזרים לשטח לאחר שרבין החליט לעצור כ-3,000 פעילים שנחשבו למנהיגות המקומית וכך עבר שרביט הנהגת האינתיפאדה ההיא לאש"פ ואסכולת "המאבק המזוין" חזרה לשלוט בכפה.

בראיה היסטורית זו היתה החמצה ישראלית של הזדמנות לטפח דו שיח עם המנהיגות הצעירה המקומית החדשה של "תושבי השטחים" לעומת אש"פ שייצג את הפליטים ו"זכות השיבה". על רקע זה כתבתי כבר אז מאמר תחת הכותרת "מעזה ייצא מתוק?".

~~~~~~

אש"פ או "אגודות הכפרים" – זו הכותרת לוכוח האמיתי שהתנהל מאחורי הקלעים

בעקבות הפוסט שהעליתי שלשום על ספרו של ד"ר מיכה גודמן "מלכוד 67" צפה ועלתה בי מחדש והתחדדה התובנה החשובה הבאה המבוססת על נסיון אישי והכרות מקרוב של הנושא:

מבחינה מעמיקה של מה שהתחולל במערכת הישראלית שעסקה בנהול השוטף של יהודה ושמרון – ברור לי כיום בראיה היסטורית שההתמודדות האמיתית והורדת הידים שהתנהלה מתחת לפני השטח ומאחורי הקלעים מאמצע שנות השבעים (1976) עד אוסלו היתה לאמיתו של דבר בין כוחות בממסד (בתקשורת הישראלית רבת העוצמה ובתוך מערכת הבטחון) שפשוט שחקו "משחק כפול", צדדו ושתפו למעשה פעולה עם אש"פ – ארגון טרור בלתי חוקי – ועם מאמציו להתבסס ולהתחזק בשטח ובין האסכולה שהמוביל העיקרי והמנהיג שלה היה יגאל כרמון יחד תא"ל פרופ' מנחם מילסון וקבוצת קצינים שנמניתי עליהם, ביניהם יוצאי קבוצים של "השומר הצעיר" שקבלו את ברכתו של יעקב חזן יורשו של האדמו"ר מקבוץ מרחביה (עד ש"שלום עכשו" התערבו ובלמו את תמיכת "השומר הצעיר" והטו את הכף נגד המהלך).

זו היתה אסכולה שדגלה בטפוח גורמים פרו-ישראלים כמו "אגודות הכפרים" ותנועת "האחוד הלאומי הפלשתינאי" שאני אישית הגיתי והייתי מעורב רבות בהקמתה ונעזרתי בשלב מסוים בכתב הטלויזיה הערבית דאז יוני בן מנחם. (זהו ספור שלא חשפתי עדיין. הארץ פרסם מאמרי מערכת והעתונאי דאז Gadi Taub כתב עליה כתבת ענק בתהיה מי עומד מאחוריה – הסי-איי-איי, הסעודים או המוסד. ובעצם אני היחידי שעמד מאחוריה עם עזרה וסיוע מינימליים שלא נמשכו למרבה האכזבה. התנועה פעלה בהצלחה מספר שנים ועוררה הדים ותמיכה רבה בקרב האכלוסיה אך גוועה בהעדר תמיכה ישראלית חומרית ומוראלית).

אלא שאסכולה זו היתה לצנינים בעיני הממסדים החזקים של השמאל ושלוחותיו בתקשורת ובמערכת הבטחון. וכך קרה שמהלכים אלו נבלמו וחוסלו דוקא ע"י מערכת הבטחון וגם שרי לכוד שהושפעו מהתקשורת שהוקיעה את "אגודות הכפרים" כ"קויזלינגים" (כן, פלשתינאי תומך ישראל הוא בוגד בעיניהם) במקום לראות בהם גורם פרו-ישראלי. עם עלית ערפאת ואש"פ באינתיפאדה ואח"כ באוסלו אנשיה פשוט חוסלו פיזית במצוות ערפאת.

בדומה לאסכולה ששלטה בימי בן גוריון כלפי המעוטים והאכלוסיה הערבית בישראל – הרעיון מאחורי הקמת "אגודות הכפרים" היה ביסודו נצול הפער וההבדלים בין האכלוסיה העירונית באיו"ש (הפוליטית יותר באופן מסורתי) ובין האכלוסיה הכפרית ששוועה לסיוע ולפתוח כלכלי. זאת כדי ליצור מוקדי כח חדשים פרו-ישראלים שיאזנו את מקבילית הכוחות בשטח ויתרמו להרגעתו.

לאחר הקמתן היו אגודות הכפרים ספור הצלחה גדול שסחף אחריו אלפים והן הפכו לגורם חזק בשטח. אך כאמור הן היו לצנינים בעיני המשת"פים של אש"פ במערכת הישראלית.

ולאורך זמן נצחו בסופו של דבר חסידי אש"פ במערכת הישראלית כפי שהראיתי בפוסט שפרסמתי בזמנו אשר תאר איך – בהמשך למדיניות פרס שקדם ב-1976 את אנשי אש"פ להנהגת העיריות – גם האלוף אמנון ליפקין-שחק כראש אמ"ן בתקופת האינתיפאדה יצא ב-1988 בהכרזה (פוליטית במהותה) מנוגדת לדעת המומחים ואנשי השטח שהייתי אחד מהם וקבע בפני ועדת החוץ והבטחון שאש"פ הוא הגורם הרלבנטי היחיד בשטח. ובכך הוא סלל את הדרך ובסס את התשתית לקנונית אוסלו ב-1993.

~~~~~

עדות אישית ל"אונס פוליטי" שבצע רב אלוף אמנון ליפקין-שחק בהיותו ראש אמ"ן

רוצים לשחוט "פרות קדושות"? אז יאללה, בלגן. בבקשה. בואו נשחוט עוד פרה קדושה.

עדות אישית של הח"מ:

בקיץ 1988 בהיותי היועץ לעניני ערבים ברמאללה קבלתי הוראה מתל אביב לארגן מפגש לילי דחוף של ראש אמ"ן דאז אלוף אמנון ליפקין-שחק עם ג'מיל טריפי – נכבד מקומי שהיה מזוהה עם אש"פ והיה נפגש תכופות עם ערפאת מחוץ לגבולות הארץ.

הכרתי היטב את ג'מיל טריפי (לימים שר בממשלת הרש"פ) שזוהה עם אש"פ כפי שהכרתי אחרים במנהיגות המקומית – מחנאן עשראווי ועד השייח' חסן יוסף (אביו של "הנסיך הירוק" המפורסם שהיה סוכן שב"כ) שזוהה עם התנועה האסלאמית (למרות שידענו שהוא ממייסדי חמאס). קיימתי קשר חשאי מענין גם עם קבוצת אופוזיציה לערפאת בשם "האחוד הלאומי הפלסטיני" שהוקמה ע"י אנשי "פתח" צעירים שקצת סייעתי לה ככל יכולתי (אולי אספר על כך בהזדמנות אחרת. Gadi Taub לתשומת לבך. כתבת עליהם בשעתו מאמר גדול בעתון חדשות).

מהרתי לבצע את הפקודה. הימים ימי האינתיפאדה (הבהרה: לא היתה "אינתיפאדה שניה" כפי שקוראים למלחמת הג'יהאד היזומה והמתוכננת שפתח ערפאת בראש השנה תשס"א). לא נמסר לנו מה מטרת הפגישה אך נאמר לי שבנגוד למקובל לא אהיה נוכח בפגישה. ואכן בערבו של יום הובלתי את שיירת הגנרל מתל אביב אל בית משפחת טריפי שנערכה לסעודה גדולה ודשנה לכבוד האורח החשוב.

נשארתי עם סימני שאלה ועם הסקרנות. אבל התשובה לא אחרה לבוא כעבור יומיים בכותרת הראשית של העתון "ידיעות אחרונות". הכותרת צטטה באותיות קדוש לבנה דברים שאמר האלוף ליפקין-שחק בהערכת המצב השנתית שלו כראש אמ"ן בישיבה סודית של ועדת החוץ והבטחון של הכנסת שממנה מעולם לא היו עד אז הדלפות… אבל הוא כבר היה נשוי אז לעתונאית… ואולי זה ההסבר?

מה אמר ליפקין-שחק שגרם ל"ידיעות אחרונות" לצאת מגדרו ולהפר את הנהלים והכללים שכל העתונים קבלו עליהם ובכל זאת לפרסם הדלפה אסורה מדיון בטחוני? ובכן, מתברר שהיה לדבריו בועדה קשר ישיר לבקורו הלילי בביתו של איש אש"פ ברמאללה…

ליפקין-שחק זרק "פצצה" והצהיר בועדת החוץ והבטחון – בעצומה של האינתיפאדה והאלימות ובנגוד לעובדות בשטח ונגד דעת רוב אם לא כל המומחים בקהילית המודיעין וביהודה ושמרון – ש"אש"פ הוא הגורם הפוליטי העיקרי והחשוב ביותר בשטחי יש"ע". הצהרה פוליטית מובהקת – ולא נכונה – שהוצגה בהטעיה כהערכת מצב מודיעינית שקולה ומקצועית.

הממונה העליון על ראש אמ"ן ליפקין-שחק היה שר הבטחון יצחק רבין שהיה מתנגד מושבע לאש"פ ("עם אש"פ ניפגש רק בשדה הקרב" חזר ושנן לנו רבין) וטפח את לפיקין-שחק כ"בן יקיר לי אפרים". אך זה בגד במיטיבו רבין ז"ל כי היה לו ענין לרצות את פרס ולהבטיח לעצמו גם את תמיכתו במנויו לתפקיד הרמטכ"ל. לכן נקט ליפקין-שחק צעד פוליטי מובהק לטובת החתרן הבלתי נלאה שתמיד הלך נגד רבין וכבר אז הוביל בסתר אג'נדה פרו-אש"פית – שראשיתה בבחירות שכפה ב-1976 לעיריות באיו"ש שהעלו את אש"פ – ואשר את פרותיה הבאושים ראינו כעבור חמש בקנונית אוסלו הידועה לשמצה.

זה היה מכל הבחינות מעשה מגונה ו"אונס פוליטי" של הערכת המצב הלאומית ע"י בעל מרות למען ספוק יצרים אפלים ותאוות שררה שלו ושל פרס והכשרת הקרקע לאונס קבוצתי שנעשה כעבור כמה שנים לעם ישראל ומדינת ישראל ע"י שמעון פרס ויוסי ביילין וכנופית אדריכלי אוסלו…

אגב, בהיותו אחר כך שר התחבורה ליפקין-שחק סתם את הגולל ליותר מעשר שנים על התכנית שמקדם עכשו במרץ ישראל כ"ץ לרכבת מהירה בין תל אביב וירושלים. והסיבה המדהימה – שימו לב – היתה שהתואי עובר במובלעת לטרון שהיתה אמורה לדעתו ולהערכתו (איש מודיעין דגול כבר אמרנו?) להימסר בעתיד למדינה "פלשתינאית"…

ויש אומרים שלאחר שחרורו חבר אמנון ליפקין-שחק ליוסי גינוסר ושמעון שבס לעסקים עם מוחמד דחלאן… גנדי לעומת זאת הוציא ספרים על ארץ ישראל, נהל באהבה את מוזיאון ארץ ישראל והקים תנועה פוליטית חשובה "מולדת" והקדיש את חייו לארץ ישראל עד שנרצח…

אז בינינו לבין עצמנו – מי תרם יותר למדינת ישראל ומי הזיק לה יותר? זה שאלמנתו הובילה הבוקר בגלי צה"ל קמפיין גלוי בשדור חי לחסול דמותו של גנדי שעל אף חסרונותיו תרם תרומה עצומה למדינה כאיש צבא ומדינאי מרחיק ראות. או גנדי?

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

מחלקת המדינה היתה מעורבת בהכנות ל"אביב" הערבי

הבטחתי בשבוע שעבר (Ossi Raz​, זוכרת?) שאמצא ואביא לכאן את המאמר שפרסמתי בפבר'-מרץ 2011 בשבועון הישראלי בלוס אנג'לס "חדשות יו.אס.איי." על מעורבות מחלקת המדינה של ארה"ב בהכנות שנמשכו שנתיים להפגנות "האביב" הערבי!

אני יודע, זה סקופ. וזה מאשר את טענתי שאובמה ומשרד החוץ האמריקני דחפו במרץ ובנחישות לשינויים המתחוללים במזרח התיכון מאז נאומו של אובמה ב-2009 מאוניברסיטת אלאזהאר לעולם המוסלמי מעל ראשי מנהיגיו. אבל איכשהו זה נבלע בקלחת וטירוף המאורעות מאז…

הנה המאמר כפי שפורסם אז…~~~~

מה ומי עומד מאחורי ההתקוממות והמרידות בעולם הערבי (פבר-מרץ 2011)
~~~~~~~~~~~~~~~
מאמר שפורסם השבוע ב'ניו יורק טיימס' מעלה על נס את השמוש שנעשה בפייסבוק ע"י הצעירים שהנהיגו את ההפגנות בתוניסיה ומצרים ובדרך אגב מגלה עובדה חשובה שלא נודעה עד כה:

ההכנות והתיאומים להתקוממות בתוניסיה ומצרים נמשכו שנתיים
מאת יגאל מיכאל מימון

מאמר נלהב שפורסם השבוע ב"ניו יורק טיימס" תחת הכותרת "הקשר התוניסאי-מצרי שזעזע את ההיסטוריה הערבית" מעלה על נס את התפקיד החשוב שמלאה הרשת החברתית "פייסבוק" בהתקוממות העממית במצרים ובתוניסיה ואת התיאום השוטף והרצוף בין הצעירים שהנהיגו את ההפגנות בשתי הארצות.

ובדרך אגב מגלה המאמר עובדה חשובה שלא נודעה עד כה: ההכנות והתיאומים להתקוממות נמשכו שנתיים.

גם לפי ידיעה שפרסם הדיילי טלגרף הלונדוני על סמך מסמכי אתר ההדלפות וויקיליקס הממשל בוושינגטון ידע כבר לפני שלוש שנים שגורמי אופוזיציה במצרים מתכננים התקוממות, אך שמר על כך בסוד מפני הממשל בקהיר. על פי הדווח דיפלומטים אמריקניים נפגשו בקביעות עם אנשי אופוזיציה מצריים ואף סייעו לאחד מהם לבוא להשתתף בועידה בינלאומית בניו יורק.

אך חרף מה שמתואר בידיעה שפרסם הדיילי טלגרף נראה שהדיפלומטים שקיימו מפגשים אלו או ה"סטייט דיפרטמנט" שמרו על כך בסוד מסוכנויות המודיעין האמריקניות שהופתעו בתורם לגמרי ממה שהתחולל במזה"ת לעיניהם הנדהמות. ולדעת איש ביון רומני בכיר לשעבר האמריקנים בעצם לא מבינים מה מכינים להם במזרח התיכון.

כמו אמריקנים רבים שהתמלאו השראה והתלהבות מהתפרצות "הדמוקרטיה" בעולם הערבי, מאמין מחבר המאמר, דייויד סאנגר, כי שתוף הפעולה בן השנתיים בפייסבוק הביא ללידתו של כח חדש בעולם הערבי – תנועה של צעירים השואפת להפיץ דמוקרטיה בעולם הערבי שזכתה לשם "תנועת ה-6 באפריל".

לפי המאמר בניו יורק טיימס הקשר שנוצר בפייסבוק, בטוויטר ובשאר הרשתות החברתיות, הוליד תיאום ושתוף פעולה ונוצל לסיעור מוחות (brainstorming), ליעוץ ולהדרכה הדדית. מנהיגי ההפגנות החליפו מידע ועצות על טכניקות התחמקות ממעקבים ועמידה בעינויים, איך להקים בריקדות וכיצד לעמוד מול כדורי גומי. הפעילים מתוניסיה יעצו למשל לעמיתיהם במצרים "לשים חומץ או בצל תחת הצעיף נגד גז מדמיע".
הם השתמשו בידע ובמומחיות שרכשו דרך הרשתות החברתיות ולדעת המחבר הם השתחררו מכבלי המסורת הפוליטית הערבית 'האופוזיציונית' הישנה ואמצו טקטיקות חדשות של התנגדות לא אלימה וטכניקות שיווק שהושאלו מעמק הסיליקון.

וכעת הם אף נושאים את עיניהם מעבר למצרים, אל כל המזרח התיכון ואל כל העולם: "תוניסיה היא הכוח שדחף את מצרים, אבל מצרים תהיה הכח שידחף את העולם," אמר לו ווליד רשיד, שהיה מעורב בארגון ההפגנה של ה-25 ינואר שהניעה קדימה את ההתקוממות. ווליד נשא דברים בישיבה של תנועת "ה-6 באפריל" השבוע ביום ראשון בלילה, ישיבה שבה נידונו דרכים לשיתוף פעולה עם תנועות דומות בלוב, אלג 'יריה, מרוקו ואיראן.

"אם בכל מדינה ערבית תקום קבוצה קטנה של אנשים שתתמיד כמונו – זה יהיה הסוף של כל המשטרים הערביים" אמר וואיל ראשיד והוסיף בבדיחות הדעת שהפסגה הערבית הבאה עשויה להיות מסיבת "היציאה מהארון" עבור כל המנהיגים הצעירים.

תנועת "ה-6 אפריל" החלה כקריאה לשביתה כללית נגד הממשלה בכל רחבי מצרים ביום ה-6 באפריל 2008. זה צמח משם. ובעקבות ההתקוממות התוניסאית ב-14 בינואר 14, החליטה תנועת "ה-6 באפריל" להפוך את המחאה הקטנה שתכננה ל"יום המשטרה" שחל בדרך כלל ב-25 בינואר (לציון מרד היסטורי של משטרת מצרים שדוכא על ידי הבריטים) לאירוע גדול הרבה יותר.

וואל גונים, 31, מנהל השיווק של גוגל במצרים השתמש באתר פייסבוק כדי לגייס תמיכה. הוא אמר שאם לפחות 50,000 בני אדם יתחייבו לצאת להפגנה המחאה תוכל להתקיים. באותו יום רשמו להפגנב דרך פייסבוק יותר מ-100,000 איש.

"דיילי טלגרף": וושינגטון ידעה כבר לפני שלוש שנים

הדיילי טלגרף הלונדוני פרסם ידיעה על סמך מסמכי אתר ההדלפות וויקיליקס לפיה הממשל בוושינגטון ידע כבר לפני שלוש שנים שגורמי אופוזיציה במצרים מתכננים התקוממות, אך שמר על כך בסוד מפני הממשל בקהיר. על פי הדווח דיפלומטים אמריקניים נפגשו בקביעות עם אנשי אופוזיציה מצריים ואף סייעו לאחד מהם לבוא להשתתף בועידה בינלאומית בניו יורק.

אך חרף מה שמתואר בידיעה שפרסם הדיילי טלגרף נראה שהדיפלומטים שקיימו מפגשים אלו או ה"סטייט דיפרטמנט" שמרו על כך בסוד מסוכנויות המודיעין האמריקניות שהופתעו בתורם לגמרי ממה שהתחולל במזה"ת לעיניהם הנדהמות. ולדעת איש ביון רומני בכיר לשעבר האמריקנים בעצם לא מבינים מה מכינים להם במזרח התיכון.

פורסם בקטגוריה אסלאמיזציה | כתיבת תגובה

עינים להם ולא יראו אזניים ולא ישמעו

בשולי פרשת ספרו של טוביה טננבוים "תפוס ת'יהודי" נזכרתי בעוד ספר חשוב שהשמאל הישראלי סרב ברוב פתיחותו ויושרו האינטלקטואלי לקרוא ולהתייחס לתוכנו עד עצם היום הזה. מדובר בספרו של יון מיחאי פאצ'פה "אפקים אדומים" שהוצא בארץ בתרגום עברי מצוין בהוצאת "מעריב" במחצית השניה של שנות ה-80.

המחבר פאצ'פה שהיה יד ימינו של הרודן הרומני ניקולאי צ'אושסקו עמד בראש השרותים החשאיים של רומניה (מביון ועד משטרה חשאית) וערק למערב בתחילת שנות ה-80. ספרו "אפקים אדומים" נכתב כיומן אישי על מה שאירע ברומניה וסביב צ'אושסקו במחצית השניה של שנות ה-70.

מדוע התעלמו התקשורת והשמאל הישראלי התעלמות מופגנת כל כך מהספר? או! כי קרוב למחציתו של הספר רחב היריעה עסקה וחשפה את דמותו השטנית של ערפאת שהיה, כך מתברר, ידידו הקרוב ביותר ותלמידו האישי של הרודן הרומני שעשה הכל להנחיל לערפאת מנסיונו העשיר מהקג"ב בעיקר בתחום הדיסאינפורמציה וההונאה הפוליטית אותם ישם בהצלחה בהטעית המערב ושכנועו שרומניה והוא שייכים אמנם לגוש הקומוניסטי אך מגלים מתינות ופתיחות רבה למערב…

באותם ימים נמשכו באינטנסיביות מגעים של שמאלנים ישראלים עם "מתונים פלשתינים" חברי אש"פ כמו סרטאווי ואחרים שמצאו אח"כ את מותם בהתנקשויות מסתוריות שיוחסו לפלג קיצוני שפרש מ"פתח". אך לפי ספרו האמין ורב הפרטים הגילויים המזעזעים של פאצ'פה מתברר שמעשי הרצח הללו בוצעו בהוראת ערפאת שבקש בדרך זו לשכנע את הישראלים ואת המערב שהוא "מתון" ושוחר שלום – והראיה הוא שולח נציגים מטעמו להיפגש עם אבנרי, מתי פלד ושות' – אך קיצונים במחנהו מתנגדים ומחסלים אותם אחד אחד.

אני אגב, הכנתי בשנות ה-80 לאחר קריאת הספר המדהים הזה כתבה מקיפה על הגילויים שבו על ערפאת ושלחתי למערכות העתונים שלא פרסמו כמובן… זכרוני שרק אליקים העצני צטט בכמה הזדמנויות קטעים מהכתבה ששלחתי גם אליו.

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

מצרים לא תצטרף לקואליציה נגד דאעש כי איננה מכוונת גם נגד "האחים המוסלמים"

הכותרת שנתן העורך בוויינט לידיעה הזו שגויה. זו הכותרת האמיתית: מצרים מתנגדת לתכנית ארה"ב למלחמה נגד דאעש. היא לא תשתתף בה ולא תעמיד את שטחה. כי אינה כוללת מלחמה ב"אחים המוסלמים'… חד וחלק, פשוט ולענין.

למה? כי הנשיא המצרי האמיץ א-סיסי בשלו… הוא לא מפחד לדרוך לאמריקנים על היבלות ואומר להם את האמת שלו גם אם הם לא אוהבים לשמוע אותה, במיוחד לאור הרומן החדש שלהם עם "האחים המוסלמים": קטר, תורכיה וחמאס. הם חושבים שהם יכופפו לו ידיים, הא? הם טעו בגדול…

גורם מצרי בכיר אמר "מצרים דורשת שהמלחמה בטרור לא תתרכז רק בדאעש אלא תהפוך למאבק כולל במוקדי הטרור ובראש ובראשונה שינוי הגישה המערבית מול 'האחים המוסלמים' שקהיר רואה בו כמסגרת שממנה יצאו הארגונים הרדיקליים שמאיימים על העולם".

א-סיסי מפתיע כל פעם מחדש בעקביות שלו ובבהירות החזון שלו. המאבק שלו באחים המוסלמים הוא לטובת כל העולם, לא רק המזרח התיכון.

http://m.ynet.co.il/Article.aspx?id=4570459

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

אובמה בין מרכסיזם ואסלאם

ObamaInSF

אובמה שמאלן הרבה יותר קיצוני ממה חושבים

אובמה היה בעברו ולפי כל הסימנים עודנו שמאלני מרכסיסטי בהשקפותיו ובאידיאולוגיה הפוליטית שלו והדבר בא לידי ביטוי לא רק בתכניתו לבטוח בריאות ממלכתי הנתפשת בארה”ב כצעד “סוציאליסטי” לעילא ולעילא. מרכסיזם מהפכני הוא הגירסא דינקותא שלו וכך התחיל את דרכו הפוליטית כמארגן שכונתי בשיקאגו.

בזמן שרבים בארה"ב התענינו בעברו המסתורי של אובמה וברקע האסלאמי שלו אני הערכתי שארה"ב בחרה לראשונה בתולדותיה נשיא מרכסיסטי. שכן למדתי משהו על הרקע השמאלני רדיקלי שלו ב"שמאל החדש" מבית מדרשו של פרופ' הרברט מרקוזה מברקלי.

בדמותו של אובמה הצטלבו שני המרכיבים אותם מוקיעה אריאנה פלאצ'י בספרה: אהדה לאחים המוסלמים ושמאלנות רדיקלית. וזהו לכאורה נצחון נוסף לאסלאם המסתער על העולם. [אך אני סבור שסופו של הגל האסלאמי הזה הולך ומסתמן באופק במונחים היסטוריים. זו "שירת הברבור" האחרונה של האסלאם ואנחנו כבר מבחינים בניצניה, בסימנים הראשונים במצרים, באלג'יריה, בתוניסיה, בירדן ואפילו בסעודיה. האסלאם מנצח אולי בקרבות אך הוא יפסיד בסופו של דבר את המלחמה. ובמושגים הסטוריים זה לא רחוק כל כך. זה לא יארך מאתיים שנה כמו "מסעי הצלב", המקבילה הנוצרית לגל האסלאמי המיליטנטי הנוכחי.]

האיש שהריץ את אובמה לתפקידיו הפוליטיים הראשוניים ב-1995 היה ביל איירס (Bill Ayers), מנהיג מחתרת שמאלנית אמריקנית טרוריסטית בשם "אנשי מזג האויר" המקבילה פחות או יותר לקבוצת הטרור הגרמנית באדר-מיינהוף שהיה מתלמידיו של הפרופסור מרקוזה. זה בערך כמו שאודי אדיב הצנחן המרגל איש מצפן ואוונגרד בישראל יצליח להריץ להנהגת המדינה את ג'וליאנו מר או מישהו דומה לו…

ביל איירס עמד בשנות ה-70 בראש מחתרת טרור אמריקנית שמאלנית שנתפרסמה בשם “מחתרת אנשי מזג האויר” (The Weather Men Underground) והיתה אגב מושא להערצתם של ישראלים מרכסיסטים מהפכנים חברי מצפן ואוונגארד (ידעתי על כך מכלי ראשון כי חברי הקרוב דאז רזי ברקאי באחד מבקוריו אצלי בירושלים הכיר את אשתו שהיתה חברה בארגונים אלו); מחתרת זו בצעה שורה של פעולות טרור שכללו הנחת מטעני נפץ בבנקים ומוסדות שלטון וגבו קרבנות בנפש. התנועה חוסלה ע”י האפ-בי-איי וראשיה ביל איירס וזוגתו נעצרו והועמדו לדין. איירס הצליח איכשהו לחמוק ממאסר (ככל הנראה מסיבות טכניות מהסוג שראינו בסרט המפורסם עם קלינט איסטווד “הארי המזוהם”) והפך לאחר מכן מרצה באוניברסיטת אילינוי בשיקאגו.

עוד אנקדוטה ראויה לציין לגבי פטרונו וידידו הנ"ל אובמה היא העובדה שבעקבות מתקפת אל-קאעידה על מגדלי התאומים ועל הפנטגון בוושינגטון די-סי, פרסם ביל איירס בעתונות מאמר שהביע תמיכה ואהדה לפעולת הטרור של אל-קאעידה נגד ארצו…

והחוג הפוליטי מסביב לביל איירס הוא שיזם והריץ את אובמה ב-1995 לתפקידו הפוליטי הראשון בסנאט של אילינוי. הספור על הדרך בה נרקם רעיון הרצתו של אובמה לתפקיד בביתו של איירס ידוע ופורסם בארה”ב. הנציגה השמאלנית שמלאה עד אז את התפקיד בסנאט אליס פאלמר (Alice Palmer) עמדה לפרוש מתפקידה – וכנהוג ב”קליקה השמאלנית” בארגונים אלו היא באה להתייעץ ולטכס עצה עם “המנהיג” הלא-פורמלי ביל איירס. היא המליצה בפניו על “מארגן שכונות” אלמוני בשם ברק אובמה שענה על הדרישות האידיאולוגיות שלה ושל ביל איירס שכבר הכיר את אובמה והיה אף מיודד עמו. וכך נולד מינויו לתפקיד. אם אינני טועה הוא התמנה ללא בחירות כי הנציגה הנזכרת נטשה את תפקידה לטובתו באמצע הקדנציה.

זוכרים את אודי אדיב “הצנחן המרגל” מקבוץ גן שמואל? איש “מצפן” ו”אוונגרד” לשעבר שבקר בחשאי בסוריה וגוייס שם ע”י המודיעין הסורי לרשת רגול וחבלה ערבית-יהודית? זוכרים? הוא ריצה 10 שנות מאסר ושוחרר ב”עסקת ג'יבריל” הידועה לשמצה ומאז הספיק להתחתן ולהתגרש מסילביה קלינגברג בתו של ד"ר מרקוס קלינברג גדול המרגלים הסובייטים שפעל בארץ וכעת הוא עובד כמרצה במכללה בנצרת.

כדי להבין מה קרה בין ביל איירס, אליס פאלמר ואובמה, אני מביא בפניכם ספור דמיוני לחלוטין בו מיודענו אודי אדיב הנאמן לדעותיו המרכסיסטיות מהפכניות עד היום הזה – וכמו ביל איירס לאחר תקופת הטרור שלו – משמש כיום מרצה בבית הספר הגבוה לקולנוע בנצרת:

אז תארו לעצמכם שהשמאלן הקיצוני 'המהפכן' אודי אדיב מריץ מטעמו לפוליטיקה מועמד שמצליח תוך מספר שנים לעמוד בראש מדינת ישראל… נשמע הזוי? אך זה מה שקרה בארה”ב עם בחירתו של אובמה.

ובכן, תארו לכם תרחיש דמיוני כזה: אחד מתלמידיו, בני טפוחיו הפוליטיים, נקרא לו נמרוד לצורך הענין, שהוא בוא נאמר צעיר שאפתן וכריזמטי השותף להשקפותיו הפוליטיות ולאידאולגיה המרכסיסטית של אודי אדיב. ובואו נאמר שנמרוד ואודי אדיב חברים יחד באיזה ועדה נידחת בסניף חד”ש בנצרת, ומיודענו אודי אדיב מזהה בצעיר דנן פוטנציאל היבחרות לתפקידים בזירה הפוליטית הכללית. ונוסיף לתרחיש שצעיר זה הוא במקרה בן לאם יהודיה ואב ערבי (תופעה לא נדירה בחוגים אלו. זוכרים את ג'וליאנו מר שנרצח בג'נין שנולד לאם יהודיה ואב קומוניסט ערבי?) ובנוסף לשמו העברי התקני הוא נושא גם שם פרטי ערבי, חוסיין למשל…

אגב, ארגוני השמאל הקיצוני הישראלי מצפן ואונגרד קיימו יחסים קרובים עם "מחתרת אנשי מזג האויר" של איירס ולכן הבחירה באודי אדיב כמשל מתאימה כל כך…

והנה אחת מנציגות התנועה במוסד פוליטי, נניח בעירית נצרת או במועצה האזורית, שהורצה בעבר לתפקידה ע”י אודי אדיב, מודיעה כי היא רוצה או צריכה לפרוש מתפקידה. נערכת ישיבת התייעצות בביתו והם מחליטים שהמתאים לתפקיד הוא הצעיר שתואר לעיל. והוא מחליף את הגברת עם או בלי בחירות.

המועמד מגלה יכולת ביטוי מצוינת ומשאיר רושם רב בכל מקום והנה כעבור שנתיים הוא כבר נבחר לכנסת וגם בה מגלה פעילות מוצלחת. בעיקר הוא מצטיין בכשרון לרוץ ולהבחר לתפקידים, מה שקוראים באמריקה (to campaign) זהו בעצם כשרונו העיקרי ואולי היחידי כי מעולם לא מילא שום תפקיד לפני כניסתו לחיים פוליטיים (כמו אובמה).

——————————

 

 

מיכאל, דבריך מענינים מאד. יחד עם זאת יש לי תחושה שזו משאלת לב מכיון שקשה לראות את התוצאה הזו כאשר אירופה מרכינה ראש בפני האיסלמיסטים הרדיקליים והתנהגותה של אשטון באירן מסמלת מצב זה. ואילו בארה"ב אובמה מכניס את האחים המוסלמים לכל הצמתים החשובים הארה"ב. שלא לדבר על מורים בבתי הספר אשר במסגרת חינוך ל"דע את האחר" מתרגלים את התלמידים בטקסים ושאר פרטים של האסלאם בלבד ללא אותם נסיונות ותרגילים של ילדים מוסלמים שיתרגלו יהדות או נצרות.

———

תהליך האסלאמיזציה העולמי עדיין בעִצּוּמוֹ כמובן ורחוק מלמצות את עצמו. כמו כן. ודאי שדברי מבטאים גם משאלות לב (שמן הסתם גם אתם ורבים אחרים שותפים להם). אך אני מנסה להתבונן ולעקוב אחרי תהליך זה משנות ה-80 בעינים של איש מודיעין (זה היה עיסוקי העיקרי במשך השנים) בנסיון לזהות דפוסים, סימנים ורמזים.

למשל חוץ מדכוי והוצאת "האחים המוסלמים" (וחמאס!) מחוץ לחוק במצרים ואלג'יריה וההתייצבות האזרחית האמיצה נגד הזרם האסלאמיסטי בתוניסיה, נתבשרנו השבוע שגם סעודיה (בעצמה מדינת שריעה!) ואיתה מדינות המפרץ האחרות מתעמתות בחריפות וממש מאיימות על קטר לחדול מתמיכתה באחים המוסלמים! מי היה מאמין? לא אכפת להם אחים מוסלמים בארה"ב אצל אובמה אבל לא אצלם. לא בבית ספרם! והם יודעים למה. האמריקנים הנאיבים לא יודעים אבל בסוף הם יידעו.

אירופה בתהליך מתמשך של התאבדות. האסלאמיזציה שם טרם הגיעה לפרקה. ככל שאירופה תיהפך ליותר ויותר מוסלמית היא תאבד מהרלבנטיות שלה, תתנוון ותשקע בסופו של דבר.

אבן ח'לדון ההיסטוריון הברברי הגדול בן המאה ה-14 מתוניסיה הנחשב להיסטוריון החשוב ביותר של הערבים כתב שהאסלאם הביא שממה ופיגור לכל מקום בו התנחל (תור הזהב בספרד היה של ובזכות היהודים). ובענין זה הוא שותף לדעתו של ווינסטון צ'רצ'יל כפי שהתבטא במאמר חשוב שפרסם על רקע המרד בסודן אותו כסה ככתב צבאי. וזה מה שצפוי לאירופה אם לא תתעשת.

הכשלון ההיסטורי הודאי של הגל האסלאמי הגדול הזה הוא אימננטי. הכשלון הוא חלק מהויתם. תרומתו לאירופה למשל היא רק פיגור, תלות ונסיגה אחורה. אם יצליחו "לכבוש" את אירופה היא תשקע איתם אט אט ותיהפך בסופו של לבלתי רלבנטית.

מה מניע את מובילי הגל האסלאמיסטי בעולם? עיניהם נשואות לעבר, לתהילת העבר והם מאמינים שגודלם וכמותם המספרית הם ערובה לנצחונם. זה יכול ואולי יצליח באירופה כי אולי היא נכנעה כבר(?), אולי אף באמריקה אם דרכו של אובמה תימשך. אבל זה ייכשל דוקא במזרח התיכון ובעולם הערבי עצמו (לא אכנס לסיבות אבל הן קשורות לישראל ולעמות עם איראן בין הסונים לשיעים). וזה ייכשל ברוסיה ובמזרח הרחוק. גם מדינות כמו יפאן ואוסטרליה אינן מקבלות בברכה מהגרים מוסלמים. בכלל לא.

——————

ב' מיכאל, פובליציסט שמאלני מעתון הארץ שדעותי בדרך כלל הפוכות ומנוגדות לשלו פרסם פעם תובנה מענינת שמצאתי עצמי מסכים לה.

הוא הצביע על תהליך "התבגרות" שעברה כל אחת מהדתות הגדולות בהגיעה לגיל מסוים, כמו נערים מתבגרים שהאדרנלין משגע אותם. הגיל שהוא אבחן בערך אלף מאתיים, שלוש מאות או ארבע מאות שנה.

לשיטתו היהדות והעם היהודי בתקופת חורבן הבית השני השתגעו ונלחמו נגד האימפריה הרומאית דוקא כאשר היתה בשיא עוצמתה ההיסטורית. הנצרות בהגיעה לגיל 12 בערך הוציאה מקרבה את מסעי הצלב שהיו טרוף מוחלט שנמשך כמאתיים שנה. אחר כך נרגעו.

כעת תורו של האסלאם "בן ה-13" להשפריץ את הטירוף שלו. אבל מה שלקח בעבר מאתיים שנה מתרחש בימינו בעידן המודרני הרבה יותר מהר. והעוצמה שהוא מפגין.

—————–

מיכאל, העובדה שסעודיה מפנה עורף לאחים המוסלמים היא רק בגלל הפחד של המשפחה השלטת מהפיכה של האחים המוסלמים שחותרים תחתה ומאיראן איתה קשרו האחים המוסלמים ברית.

מאד מטריד אותי מה שקורה בארה"ב וחדירת האחים המוסלמים לכל מרכזי השלטון בארה"ב ומהתנהלות התקשורת הליברלית שהופכת לשמאלנית אנרכיסטית שם.

אם ישנו מדד לשינוי במגמות בעולם המוסלמי או בעולם המערבי הוא יהיה ביחס למעמד האישה. אני מזמינה אותך לקרוא את עומק הבעיה ולהקשיב עד הסוף לראיון הבא

http://www.art-gallery-yona.com/about-mazada-exhibit-heb

זהו המדד הרגיש והמדויק לפתיחות ולליברליות של כל חברה לפי הסדר הבא: יחס לנשים, יהודים כנציגים של ה"אחר" והומואים. את הקולות הללו אפשר לשמוע במצרים אך לא בסעודיה. והם הולכים ודועכים בטורקיה, אירופה וארה"ב.

תקשיב גם לדבריו של מוסלמי חכם שנרפא והוא יודע להצביע בדיוק על הנקודה הקריטית שם מתחיל השינוי לכאן או לכאן. ד"ר תאופיק חמיד. אשר היה חבר באלקאידה והיום אוהב ישראל ומנסה לשנות את האסלם.

http://www.youtube.com/watch?v=O2wvqDfitLY

היינו הך ואין זה משנה מה מניעיה של סעודיה במהלכיה נגד האחים המוסלמים. במבחן התוצאה סעודיה ומצרים ומדינות אחרות כבר לא רואות בפלשתינים למשל "חוד החנית" למאבק בישראל. להיפך הן מוצאות את עצמן בחזית אחת עם ישראל מול איראן ומדיניות אובמה ומבחינתנו אלו שינויים מרעננים ומעוררי תקוה.

בעולם הפוליטיקה והריאל-פוליטיק בדרך כלל אף אחד לא פועל מתוך אלטרואיזם ומניעים נעלים, אלא מתוך חשבונות של רוח והפסד או כדבריך פחד ואיום על חייו או על מעמדו. היינו הך.

ארה"ב כמו אירופה ואזורים אחרים בעולם עוברת תהליכים עמוקים של שינוי שיתגברו ויתעצמו ככל שהמשבר הכלכלי יעמיק שם. העולם כולו בעצם עובר שינויים עמוקים ומהפכים היסטוריים. מול אירופה המתנונת וארה"ב המזועזעת כלכלית ותרבותית צומחים כוחות חדשים וכלכלות חדשות במזרח הרחוק ובדרום אמריקה.

הלואי רק שבישראל יתעוררו ויחליפו דיסקט ויבינו שהתמונה הגיאופוליטית האזורית השתנתה מן הקצה אל הקצה והתפישות שהנחו אותנו בארבעים השנים האחרונות (בשאלת השטחים, השלום והפלשתינים) אבד עליהן הכלח.

—————–

לגבי הערתו של Haim Demri על אירופה והמוסלמים. קראתי מאמר מאלף של סופר ספרדי שאמר בערך כך: פלישת המהגרים הערבים והמוסלמים לאירופה היא העונש של אירופה על מה שעשתה ליהודים לאורך ההיסטוריה. היהודים רק תרמו לשגשוגן ופריחתן של ארצות אירופה אך הן בכפיות טובה גרשו, רצחו והשמידו את היהודים לאורך כל הדורות.

עכשו הן מקבלות במקום היהודים גורם בעל תכונות הפוכות של תלות ופיגור כלכלי ותרבותי. במקום לקדם את אירופה המוסלמים יסיגו אותה אחור. וזו לדעת הסופר הספרדי צדק פואטי. עונש לאירופה על מה שעשתה ליהודים. כך שלא ברור מי הקרבן ומי

—————–

  • מיכאל, קראתי לפני כחודשיים שעתונאי ספרדי כתב: גרשנו מליון(?) חכמים, קבלנו(?) מליוני טפשים…

מיכאל יגאל מימון Aviv Itzhaky, היטבת לומר בתמצית מה שנסיתי לומר באריכות. מענין אם אנחנו מדברים על אותו עתונאי/סופר ספרדי.

Esther Brand נדמה לי שזה התגלה כסוג של מייל שמסתובב ברשת בלי שום מקור מהימן

מיכאל יגאל מימון

יכול להיות. אני חושב שקבלתי אותו לפני כשנתיים עם שם ואכסניה. אבל לא זוכר. אולי אמצא. לעצם הענין אין זה משנה מי אמר ואם אמר. הקביעה היא אמיתית וקולעת. לפי היהדות זה מה שנקרא "מידה כנגד מידה". העונש או השכר קשור בטיבו ומהותו למעשה בגללו הוא בא… כך אומר יתרו למשה על טביעת המצרים בים "באשר הזידו עליהם". המצרים שרצו להטביע את בני ישראל ביאור טבעו בים סוף. כך האירופים מקבלים את הערבים על מה שעשו ליהודים. מי אמר שאין א-להים?

Yona Levy Grosman

המייל הזה הסתובב ברשת. אני שומעת ברקע את ערוץ 1 תכנית בשם "תמונה חדה פרק 8" (כנראה חומרי הגלם של הסרט על השב"כ "שומרי הסף") מראיינים את אנשי השב"כ וכו' ואני שומעת כל כך הרבה דברי הבל מראשי השב"כ שלנו. מסתבר שהם הגו ובראשם יעקב פרי את הרעיון של המדינה הפלסטינית. עד כמה שאנשים אלו רואים רק סנטימטר אחד לפני הפרצוף שלהם ולא יותר.

ולגבי המעצמות של מזרח אסיה או דרום אמריקה. כולן אין להן ולו טיפה אחת של זיקה או רגש כלשהו למדינת היהודים.

נכון הוא שגם בארה"ב עם עלית האסלאם מידת ההשפעה של היהודים הולכת ונפגעת אך זו עדיין מדינה דמוקרטית ואנשים עדיין אינם פוחדים להביע את עמדתם. ובתור שכזו גם היהודים יכולים להפעיל לחץ או מסע הסברה כמו כל אחד אחר. דבר שאינו יכול לבוא לידי ביטוי בשום מקום אחר. וזו גם הסיבה שהקהילה היהודית שם פורחת מה שאינו כך בסין, יפן ארגנטינה או ברזיל.

—————————-

להלן לקוח ממאמר של עמנואל גרטל מנובמבר 2008:

“סכנת אובמה וחלושי הנפש"

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/7843

“מבט מקרוב על קשריו של חוסיין אובמה ועל הסביבה הפוליטית שבה הוא בחר לצמוח אכן מגלה חולשה נפשית, התבטלות ורפיסות בפני גורמים פוליטיים קיצוניים, רדיקלים ואלימים ואפילו תמיכה בהם! כך לדוגמא הוא הפרופ' ראשיד ח'אלידי. ח'אלידי, ידידו האישי של אובמה ומרצה באוניברסיטת קולומביה, הוא תומך בטרור הערבי וטען בעבר ש”הקמתה של מדינת ישראל היא אסון”. בעקבות מותו של אבו-איאד, ממתכנני טבח הספורטאים הישראלים במינכן, כתב חאלידי שהוא ”יחסר בעצב לפלשתינים”.

ח'אלידי מסרב בימים אלה לכל ראיון עם גורמי תקשורת ועתון “לוס-אנג'לס טיימס” המזוהה כשמאלני מסרב לפרסם את קלטת הוידיאו שבה נראה חוסיין אובמה במסיבת הפרידה לח'אלידי זה. כמובן, “לוס-אנג'לס טיימס” אינו מוכן אפילו לשחרר את המלל מתוך הקלטת – כל זאת בנסיון נואש לבלום עוד מידע הקושר את אובמה לתמיכה בארגוני שמאל קיצוניים ובכאלה הקשורים לטרור ו/או לטרוריסטים. ח'אלידי, למי ששכח, היה דוברו של יאסר עראפת בתקופת השיא של הטרור הערבי הבינלאומי בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 ושמש גם כמנהל חיצוני של סוכנות התעמולה הערבית WAFA בצמידות ליאסר עראפת.

ידיד נוסף של חוסיין אובמה הוא ביל איירס. איירס (Ayers) המתואר כטרוריסט פנים-אמריקאי וכמי שהודה בביצוע פעילות טרור בארה”ב ובסיוע לפוצץ תחנת משטרה בעיר ניו-יורק. אובמה נתפס בשקר כאשר תאר את היכרותו עם איירס כ”סתם היכרות עם מישהו מהשכונה” לאחר שהתגלה שכתב טור בשבח ספרו הקיצוני בעתון 'שיקגו טריביון'. בשבועות האחרונים התנהל מרדף בחפוש אחר ספר זה. הספר שפורסם ב-1974 תחת השם Prairie Fire ונושאו הוא “הפוליטיקה של מהפכנות אנטי אימפריאליסטית” מהוה פצצת זמן וצפוי לפגוע במאמציו של אובמה להיבחר לנשיאות.

כותביו של הספר ביל איירס (William 'Bill' Ayers) ואשתו ברנדין דורן (Bernadine Dorn) מזוהים עם המפלגה הדמוקרטית. הקשרים בינם ובין חוסיין אובמה, למרות הכחשותיו, הינם קשרים ידידותיים ברמת המשפחה ולא “סתם היכרות מהשכונה”. כאילו לא די בכך, בספר שכתבו, הקורא לשמוש בנשק כדי “לעורר מהפיכה עולמית” מופיעה הקדשה לסירחאן סירחאן, רוצחו של רוברט קנדי.

אם לסכם: לחוסיין אובמה יש על פי הפרסומים הגלויים מערכת ענפה של קשרים ידידותיים ואידאולוגיים עם שמאלנים קיצוניים, אנרכיסטים, תומכי טרור אמריקאיים ותומכי טרור ערביים. הכומר הקיצוני ג'רמיה רייט ((Jeremiah Wright ("אלוהים, קלל את אמריקה!”) איתו קשור אובמה מעל 20 שנה, הטרוריסט וויליאם ביל איירס, פלנגר וגם טוני רסקו (Tony Rezko) שקנה עבור אובמה את ביתו – כולם משויכים לשמאל הקיצוני המהפכני בארה”ב וניתן להשוות אותם, אולי, רק לאנרכיסטים הישראלים: מר”צ, קבוצת “מצפן” וכדומה. חוסיין אובמה מסרב עד לרגע זה להתנער מהקשר איתם”.

—————————-

אהוד (אודי) אדיב

למי שלא זוכר או לא יודע הנה מויקיפדיה עליו:

אהוד (אודי) אדיב (נולד ב-21 בינואר 1946) הוא ישראלי יהודי שהורשע בריגול למען סוריה.

אדיב נולד בקבוץ גן שמואל ושרת בצה”ל בחטיבת הצנחנים. לאחר שחרורו מהצבא גבש מודעות פוליטית קומוניסטית והצטרף לקבוצת השמאל הרדיקלימצפן" שפרשה ממק”י. מארגון זה הגיע אדיב אל “החזית האדומה“" אשר שללה את זכות קיומה של מדינת ישראל.

ביוזמת שותפים לקבוצה זו, יהודים וערבים, יצר אדיב קשר עם סוכן סורי, פלסטיני חבר אש”פ. אדיב נסע לדמשק, שם שתף את הסורים בידיעותיו הצבאיות ועבר אימוני חבלה. לאחר מכן הוא שב לישראל. על פי התכנית חברי החוליה היו אמורים לבצע פעולות חבלה כאשר ישדרו הסורים ברדיו מסרים מוצפנים. תכניות אלו לא יצאו לפועל שכן השב”כ שעקב באופן צמוד אחרי המגויסים מהר להניח עליהם את ידו.

ב-8 בדצמבר 1972 נעצרו אדיב שהיה אז כבן 26 ועמו 20 ערבים (בהם ראש הרשת דאוד תורכי) ושלושה יהודים נוספים (דן ורד,, יחזקאל כהן ודוד קופר). בחקירתו הודה אדיב כי העביר לסורים מידע רב על בסיסי צה"ל ועל מערכי ההגנה שלו לאורך גבולות המדינה. בנוסף ספר כי יחד עם שאר חברי החוליה עבר בסוריה אימונים בהפעלת ציוד חבלה וקשר.

על פי דן מרגלית‏  שמעון אילן, אחיו של אורי אילן בן קבוץ גן שמואל אף הוא, היה הראשון שחשד בכך שאודי אדיב הוא מרגל וגרם לתפיסתו על ידי שירותי הביטחון הישראלים. מעצרם של אדיב וחבריו ותכניותיהם עוררו סערה צבורית ותדהמה במיוחד על רקע האוירה הפטריוטית ששררה בישראל בתקופה שבין מלחמת ששת הימים לבין מלחמת יום הכפורים.

אדיב לא הביע חרטה על מעשיו והצהיר שהיה נכון לבצע גם פיגועים]. ב-25 במרץ 1973 נגזר דינם של חברי החוליה: אדיב נידון ל-17 שנות מאסר. דן ורד הביע חרטה על מעשיו ונידון ל-10 שנות מאסר. חברים אחרים בפרשה נידונו לתקופות מאסר קצרות יותר.

ב-1975 בטקס שנערך בכלא רמלה נישא אדיב לסילביה קלינגברג, בתו של המרגל מרקוס קלינגברג אך כעבור כשלוש שנים התגרשו.

במאי 1985 לאחר 12 שנות מאסר ולאחר שהביע חרטה על מעשיו והודה שהיה כלי משחק ביד הסורים (ולא הפלסטינים שלמענם חפץ להילחם) שוחרר אדיב מבית הסוהר כמהלך מקדים לעסקת ג'יבריל.

באוגוסט 1985 נישא ללאה לשם ולאחר שחרורו פנה ללימודי מדע המדינה והשלים דוקטורט בתחום. הוא מנחה בתחום זה באוניברסיטה הפתוחה ומרצה בבית הספר הגבוה לקולנוע בנצרת

——————-

הנה פה מפורט הכל: [teraction between Obama and Ayers]
Obama and Ayers first met at the first Chicago Annenberg Challenge board of directors meeting at noon on March 15, 1995, at the headquarters of the Spencer Foundation on the 28th floor of the 900 North Michigan building in Chicago.[5][19] Ayers and Anne Hallett,[20] co-authors of the Chicago Annenberg Challenge grant proposal and leaders of the Chicago School Reform Collaborative, attended six early board meetings to brief the directors[5][19] and a June 22, 1995 news conference where the members of the board of directors were announced.[21]
On June 27, 1995, state Sen. Alice Palmer announced she was running for the 2nd Congressional District seat held by indicted U.S. Rep. Mel Reynolds and would be giving up her state Senate seat instead of running for re-election in 1996.[22] The following week newspapers reported that Palmer-supporter Obama, whose memoir Dreams from My Father would be published on July 18, 1995, would announce he was running and would be a front-runner for Palmer's state Senate seat.[23] On September 19, 1995, Obama announced his candidacy for Palmer's state Senate seat to two hundred supporters at the Ramada Inn Lakeshore, where Palmer introduced and endorsed Obama as her successor.[24] Sometime in the second half of 1995, Ayers and Dohrn hosted a coffee for Obama in their 4th Ward Kenwood townhouse (one mile northwest of the Obamas' 5th Ward Hyde Park condominium)[25] at which Palmer introduced Obama as her choice to succeed her as state Senator to about a dozen guests,[5][7] including prominent Chicago physician Quentin Young, national coordinator of Physicians for a National Health Program, which advocates universal, comprehensive single-payer national health insurance.[26]
In his first, two-year term in the Illinois Senate in the 90th General Assembly (1997–1998), Obama served on the Judiciary Committee and was involved in legislating a major overhaul of the Illinois juvenile justice system.[27] On June 30, 1997, Ayers' book, A Kind and Just Parent: The Children of Juvenile Court, was published.[28] On November 20, 1997, University of Chicago Associate Dean of Students Michelle Obama's University Community Service Center's monthly discussion series held a six-person panel discussion (that included Ayers and Barack Obama) on the juvenile justice system from 6:00–8:00 pm, free and open to the public in the C-Shop in the Reynolds Club student center at 5706 S. University Avenue.[29]
In November 1993, Obama became one of the five founding directors of the Woods Fund of Chicago when it split off from the Lincoln, Nebraska-incorporated Woods Charitable Fund, and served as a director for nine years until December 2002.[30] Ayers served as a director of the Woods Fund of Chicago for nine years from December 1999 until December 2008, overlapping with Obama for three years from December 1999 until December 2002.[31] Laura S. Washington,[32] chairwoman of the Woods Fund, said the small board had a collegial "friendly but businesslike" atmosphere, and met four times a year for a half-day, mostly to approve grants.[6]
On March 2, 2001, Ayers made a $200 contribution to Obama's third campaign for the Illinois Senate.[7]
On April 20, 2002, the University of Illinois at Chicago spring semester Liberal Arts and Sciences course "LAS 400: The University and the Public Sphere; Public Intellectuals and Their Social Influence" concluded with a conference "Intellectuals: Who Needs Them?" that included a six-person panel discussion (that included Ayers and Obama) on "Intellectuals in Times of Crisis: Experiences and applications of intellectual work in urgent situations" from 2:15–3:45 pm, free and open to the public in the UIC Chicago Illini Union student center at 828 S. Wolcott Avenue.[33]
In June 2005, the Obamas purchased and moved to a 4th Ward Kenwood house on Greenwood Avenue, four blocks from Ayers townhome.[25]
An August 2008 USA Today article reported "The last time Obama saw Ayers was about a year ago when he crossed paths with him while biking in the neighborhood," says Ben LaBolt, a campaign spokesman. "The suggestion that Ayers was a political adviser to Obama or someone who shaped his political views is patently false."[34] An October 2008 New York Times article reported that Obama did not have a significant relationship with Ayers.[5] In a November 2008 Washington Post interview, Ayers said that he knew Obama only slightly: "I think my relationship with Obama was probably like that of thousands of others in Chicago and, like millions and millions of others, I wished I knew him better."[35]
——————————

Bill-Ayers

Bill Ayers AKA William C. Ays

Born: 26-Dec1944 Birthplace: Chiercago, IL

Gender: Male Race or Ethnicity: White Sexual orientation: Straight Occupation: Activist

Nationality: United States Executive summary: Weather Underground

Father: Thomas G. Ayers (CEO of Commonwealth Edison, d. 8-Jun-2007) Brother: (one) Girlfriend: Diana Oughton (d. 1970 explosion)

Wife: Bernardine Dohrn (Weatherman member, b. 1942)

Son: Zayd Atheola Dohrn (playwright, b. 1977)

Son: Malik Cochise Dohrn (teacher, b. 1980)

Son: Chesa Jackson Gilbert Boudin (activist, b. 1981, adopted 1982, parents incarcerated)

High School: Lake Forest Academy, Lake Forest, IL University: BA American Studies, University of Michigan (1968) University: MEd Early Childhood Education, Bank Street College of Education (1984) University: MEd Early Childhood Education, Teachers College, Columbia University (1987) University: EdD Curriculum and Instruction, Teachers College, Columbia University (1987) Professor: Education, University of Illinois at Chicago

Students for a Democratic Society (1968-69) Weatherman (1969-81)

FILMOGRAPHY AS ACTOR The Weather Underground (17-Nov-2002) · Himself

Official Website: http://www.billayers.org/

Author of books: Fugitive Days: A Memoir (2001)

Ayers and his wife, Bernardine Dohrn, hosted a gathering at their home in 1995,[6] where Alice Palmer introduced Obama as her chosen successor in the Illinois State Senate.[4][7] Later in 1995, Obama and Ayers were both employed at the Chicago Annenberg Challenge.[8] Obama and Ayers' terms of service on the board of directors of the Woods Fund of Chicago overlapped during 1999–2002.[4][6][7]

http://www.haaretz.co.il/opinions/today-before/1.1653781

http://en.wikipedia.org/wiki/Bill_Ayers_2008_presidential_election_controversy

http://matityaho.com/2011/12/05/%D7%9E%D7%97%D7%AA%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%96%D7%92-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%A8-%D7%95%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%98%D7%A8-%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%90%D7%99/

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | 2 תגובות

זו מלחמת דת עם כללים משלה ורק תרופה אחת לה

לאחרונה התודעתי לקיומו של הוגה דעות אולי החשוב והרלבנטי ביותר עבורנו בימים אלו. הוא איננו מוכר ומתחבא כמו היה צדיק נסתר. שמו אליעזר שרקי, מזרחן מומחה לאסלאם המועסק במשרד המשפטים ולמעשה פילוסוף אמיתי של הדתות בכלל והאסלאם בפרט.

נתקלתי בראיון עמו לפני כמה שבועות, בשבת "פרשת דברים", בעלון בשם "עולם קטן" והתברר לי שזה אחד המאמרים החשובים שקראתי בשנים האחרונות. מאלף, פוקח עינים ומשכיל מאין כמוהו על האסלאם והמלחמה שהכריז על העולם ועל התרופה למכה הזו. מתברר שיש רק תרופה אחת מדהימה בפשטותה כמענה לג'יהאד האסלאמי.

למטיבי לכת וקריאה. מאמר ארוך, אבל חשוב לקרוא מילה מילה. פוקח עינים. ממש! נזקקתי לכמה שבועות כדי להמיר ולערוך את המסמך מ-PDF לטקסט רגיל.

הוגה הדעות החשוב ביותר עבורנו בימים אלו

הוגה הדעות החשוב ביותר בימינו

• ההפתעה העיקרית במפה הגיאופוליטית שפורס אליעזר שרקי, מזרחן במשרד המשפטים, היא שהתשתית האידיאולוגית הדתית איננה נחלתו הבלעדית של האסלאם אלא חבויה עמוק ברשת המניעים של המערב החילוני ליברלי
• מהי 'הכרעה מלחמתית' בעיניו של חמאס, מי הם הזרמים המתונים באסלאם – במה הם שונים והיכן הם דומים לאחיהם הפונדמנטליסטים, האם יכון כאן שלום ומהם הטיעונים האידיאולוגיים שהיעדרותם מהשיח הפוליטי רק מלבה את המערכה
• מעבר להסבר המעמיק על תמונת המצב, הוא מציע כוון חשיבה מרענן לדרכו של עם הנצח שאיננו מפחד, רק קצת מבולבל.

———————

הטרור הערבי המלוה את דרכה של מדינת ישראל הפך כמעט חלק בלתי נפרד משגרת חיינו כאן. ואם לא די בכך הרי שבשנים האחרונות בעיקר מאז פרוץ “האביב הערבי” אך גם קודם לכן אנו עדים למלחמות אזרחים אלימות במדינות הסמוכות ולפריחתן של קבוצות אסלאמיות חמושות. מי שעזר לנו לעשות קצת סדר בתמונה הכוללת – הלחימה מול חמאס, מערך הכוחות במזרח התיכון והאם בכלל קיים סיכוי לשתוף פעולה ולשלום בין ישראל לשכנותיה, הוא אליעזר שרקי, מזרחן ומומחה לדתות והיסטוריה וחבר צוות ההיגוי של המכללה למדינאות.

את מטבע הלשון הרווח שלפיו אם ישראל רוצה לשרוד במזרח התיכון היא חייבת לדבר בערבית משדרג שרקי ומנסה לפתוח לנו את הראש לחשוב, להתנהל ולדבר בשפה הדתית, כדי להתחיל להבין מה קורה סביבנו.

בראש ובראשונה שרקי קובע כי הטרמינולוגיה הישראלית המתייחסת לסבב הלחימה מול חמאס כ”מבצע מול ארגון טרור” היא מכבסת מילים. “המינוח של טרור שאנחנו אוהבים להשתמש בו בפוליטיקה ובתקשורת אינו מדויק והוא בעייתי מאד. זה לא קבוצה קטנה של טרור אנרכיסטי שזרקה פצצה לחצר בית המלוכה הרוסי, אלא מדינה שהכריזה עלינו מלחמה. אנחנו נמצאים במלחמה ולא במבצע חצי צבאי וחצי משטרתי נגד טרוריסטים".

“אם אתה לא מזהה נכונה מה יש מולך אתה לא תדע להילחם בו” הוא אומר. “מה שקם בעזה הוא מדינה אסלאמית שמבוססת על האסלאם בגרסה המלאה והטהורה שלו, מבחינתם, כזו שמתייחסת ברצינות לעיקרי הדת, ללא פשרה. זו מדינה מכיון שלא מדובר בקומץ לוחמים אלא במערך מדיני עם צבא מאורגן שכולל חטיבות לוחמים, מערך טילים ומערך הנדסי ויש להם הרבה כסף ובריתות עם מדינות כמו קטר ואיראן. אנחנו לא יכולים להבין את מטרתה אם לא מבינים את האידיאולוגיה שנמצאת ביסוד המדיני שלה. אי אפשר לדלג על הדבר הזה.

“כשאתה קורא את אמנת החמאס אפשר להבין שהרצון להשמדת ישראל איננו משהו דמיוני או רגשי אלא צורך המבוסס באופן שיטתי ועמוק על יסודות המשפט המוסלמי בדת האסלאם. שהיא לא רק דת שמהוה חויה פנימית רוחנית של האדם אלא מערכת תרבותית מסודרת עם פסיקות הלכה ויסודות אמונה שגובשו במהלך הדורות בצורה מפורטת מאד”.

אתה אומר שאופי הלחימה והזהירות של צה"ל על חיי אזרחי האויב נובעים מהעובדה שאנחנו מתייחסים לחמאס לא כאל מדינה אלא כאל ארגון טרור?

“לא. הכשל החמור באופי הלחימה נובע מסיבה אחרת – מדובר בבלבול שקרה לעם ישראל בדיני מלחמה. מאז ומתמיד העמים השונים היו רגילים לעשות דבר נורא – שאחרי שהביסו את האויב מבחינה צבאית, היו משמידים, מתנכלים ומטילים אימה על האכלוסיה האזרחית. החוקים החדשים של זכויות האדם נסו לעשות קצת סדר ולהגדיר שלא פוגעים באזרחים כמטרה בפני עצמה. מדינת ישראל המציאה דבר חדש שהיא היחידה שמקיימת והוא דמיוני וחמור ביותר: לא רק שאתה לא פוגע באזרחים כמטרה בפני עצמה אלא שאתה מסכן את חיי החיילים שלך כדי לא לפגוע באזרחי האויב. לדבר הזה יש רק שם אחד: זה רצח כלפי החיילים. מי שאומר לחייל לסכן את החיים שלו כדי לא לפגוע באכלוסית אויב הוא פושע. אני שוקל את המילים בצורה מאד ברורה – הוא רוצח במעטה משפטי ואידאולוגי שאין לו כל יסוד בדיני המלחמה. אתה לא אמור לפגוע באזרחים כמטרה – אבל בודאי לא לסכן את חיי החיילים שלך. הקפיצה הזו – היא מעבר מעולם מוסרי לעולם לא מוסרי”.

ברגע שאנחנו מתייחסים ללחימה בחמאס כמערכה מול מדינה זה גם משפיע על היחס לאזרחים?

“זה קשור בנקודה אחת. האידיאולוגיה והדוקטרינה הדתית שממנה פועל חמאס רואה בהרג אזרחים דבר חוקי ואף רצוי במסגרת הג’יהאד, כולל הרג האזרחים והתינוקות שלהם. כי בסופו של דבר אללה יעשה סדר והכל ייפתר. הדברים האלה נלמדים מהתפיסה שכל מי שמת בג’יהאד נולד מחדש בתוך מציאות גופנית עליונה שמרגישים אותה מיד אחרי סבל רגעי במות – ומיד אתה זוכה לחיים נצחיים עם כל תענוגי העולם הזה. יש בזה זילות טוטלית של חיי אדם על האדמה.

“כל המטרה של האסלאם היא קבלת עול טוטלית של האדם הפרטי בפני הרצון הא–לוהי. יש על כך הרבה מאד פסוקים בקוראן שדורשים מהאדם לציית לדבר הא–ל גם אם אתה שונא את זה, לא שואלים אותך אם זה מוסרי או לא. זה שונה מאלמנט מסירות הנפש שמתוה היהדות יחד עם הרצון למלא את דבר הבורא”, מחדד שרקי. “מסירות נפש ביהדות מעולם לא מבטלת את האחריות האישית ואת השפוט המוסרי של האדם והוא נותר תמיד בעל בחירה. באסלאם התפיסה היא שאין באמת בחירה חופשית אלא רק אשליה של בחירה”.

מתחזקים
שרקי מסביר שברית החמאס עם מדינות ערביות שכנות היא חלק מתנועת "חזרה בתשובה" לשורש האידאולוגי והדתי של האסלאם שהפכה למנת חלקם של ארגונים רבים – החל מההתקוממות שמובילה תנועת האחים המוסלמים במצרים, נמשך בארגון "בוקו חראם" הפועל במרכז אפריקה (ואחראי לחטיפתן של מאות תלמידות תיכון במהלך בחינת בגרות לפני כמה חודשים) ומגיע אף להכרזת ארגון דאעש על הקמת מדינה אסלאמית חדשה בעיראק ובסוריה השואפת לחדש את מוסד הח'ליפות – המוסד הדתי העליון שאיגד במהלך מאות שנים את האסלאם הסוני .

“האסלאם שרוי בזעזוע מאז נפילתו מול המערב בתקופת הקולוניאליזם. הוא שואל את עצמו "מה קרה לנו, איך יכול להיות שאנו שהיינו שליטי העולם הופכים להיות עמים נחשלים שכולם שולטים עלינו". התגובה המרכזית היא החזרה אל האסלאם הרדיקלי, הפונדמנטליסטי. זה לא רק מערכת של בומרנג אלא צורך דתי אמתי עמוק. מדובר באזורים שלמים של העולם שהם אזורים דתיים שהיסוד הרוחני תמיד קבע והיה חשוב יותר מהאידיאל של המערב כפי שהופיע בתחילתו, ובודאי בכוונים שהוא הלך אליהם בשנים האחרונות כמו אינדיבידואליזם קיצוני ונהירה אחרי מותרות וחומרנות ללא גבול – כל אלה נחשבים בעינים המוסלמיות כתועבה טוטלית ומרידה מוחלטת בבורא העולם. לכן גם אם הוא רואה בעינים כלות את ההישגים הגדולים של המערב, הוא בז לו, כי הוא חש שאם הוא יאמץ אותם הוא יתאבד מבחינה רוחנית ולכן הוא נמצא בסוג של מלכודת”.

מה הערבים רוצים כל כך מחתיכת הארץ שלנו?

“הם לא רוצים רק את הארץ שלנו. אני יכול להבטיח שגם אם חלילה הם יגשימו את חלומם על הקמת מדינת פלשתין תישאר להם הבעיה עם עצם קיומה של מדינת ישראל, משתי סיבות: ראשית, האסלאם היא דת משפטית-פוליטית–טריטוריאלית שמתייחסת באופן אוניברסלי לעולם כמחולק לשני חלקים: כל מקום שכפוף להשפעה תרבותית צבאית ופוליטית נקרא "דאר אל אסלאם" – בית האסלאם. החלק השני נקרא "דאר אל חרב" – בית המלחמה.

הגבול הזה הוא הגבול היחיד המוכר ומוטלת חובה על כלל המאמינים להנהיג מלחמת קודש בכל חלק של העולם שאיננו כפוף לאסלאם כדי להביא לשליטה מדינית פוליטית של המאמינים על התחומים שמחוץ לשליטת האסלאם. המטרה הראשונה של הג’יהאד היא קודם כל להילחם במקומות שהיו פעם תחת שליטת האסלאם והוצאו בכוח על ידי אויביהם – כמו ארץ ישראל וירושלים שנחשבת ווקף – הקדש מוסלמי.

“מעבר למחויבות הדתית הבסיסית קיים כאן חשבון וענין עמוק יותר מול היהודים ומדינת ישראל”, הוא אומר. “הקוראן מכיר בספורי התנ”ך, חיי האבות, יציאת מצרים ומתן תורה. מוחמד טבח ביהודים כי הם לא הסכימו להכיר בו כנביא אבל בהתחלה הוא שבח אותם והביא את התורה כמקור וחזוק לדבריו. האסלאם נולד במציאות שבה עם ישראל בגלות כבר 600-500 שנה. כל פסוקי הקוראן שמדברים על עם ישראל כעם נבחר ועל ההבטחה של ארץ ישראל לא היו סכנה תיאולוגית, אבל חזרת עם ישראל לארצו מהוה רעידת אדמה וזעזוע אדיר עבור האסלאם.

עכשו הוא צריך להתמודד עם זה בשתי דרכים: חלק מהמוסלמים אומרים, אם אנחנו מאמינים אמתיים – אנחנו צריכים להכיר בזה שהגבול היחיד שצוין בקוראן הוא ארץ ישראל כשייכת לעם היהודי – בשתי גדות הירדן. לאחרונה אמר שייח' חשוב בירדן: "הרי כתוב בקוראן בצורה מפורשת שארץ ישראל שייכת ליהודים ולא מוזכרים שם פלשתינים". הדעות האלה הרבה פחות מוזרות ממה שנדמה לנו. אנחנו יודעים שבחברה המוסלמית אסור לפרוש מהצבור ולהגיד דעה לא מקובלת, אבל בכל זאת בתוך לבם הם שואלים את עצמם את השאלה הזו והם אכן מכירים במדינת ישראל”.

מנגד, יש שזיהו בישראל סכנה לעצם האסלאם. “אם אללה לא גרש לגמרי את היהודים והחזיר אותם לארץ ישראל הרי שהם ממשיכים להיות העם שבחר בו אללה ואולי האסלאם הוא עצמו האשליה. ולכן יש שנאה אדירה נגד מדינת ישראל וזו עומק הסיבה של הסירוב של אבו מאזן להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית. הם לא יכולים להרשות את זה לעצמם”.

איך הם מבטלים את כל ההתייחסויות החיוביות לעם ישראל המוזכרות בקוראן?

“יש הסבר שפסוקים מאוחרים מבטלים פסוקים ראשונים והפסוקים שמקללים את ישראל מבטלים את הפסוקים שמברכים אותם. הבעיה היא שאין שום פסוק בקוראן שמבטל את הפסוקים על ארץ ישראל כשייכת לעם היהודי ולכן הם נאלצים למצוא פרשנות חדשה מהדור האחרון שמוצאת היום תפיסה חזקה בעולם המוסלמי, בשיח הצבורי ובספרי הלימוד של הרשות הפלשתינית. "נכון שאללה נתן את הארץ לעם ישראל", מסבירים אותם מוסלמים לעצמם, "אבל אתם לא עם ישראל, אלא עם שנוצר בגלות והמצאתם איזו דת חדשה ואין לכם שום רצף אתני ודתי בארץ ישראל". יש לנו קצת אחריות גם על הדבר הזה כי מרוב שאנחנו מתנערים מהיותנו עם ישראל אנחנו שוכחים שיש גם מי שמקשיב לנו ומסיק מזה את המסקנות. פה גם כן צריך בגרות היסטורית ועמוקה יותר להבין שהאתגרים שאנחנו מתמודדים אתם היום הם היסטוריים ועמוקים. הם לא מסתכמים באינטרסים כלכליים ומדיניים מידיים”.

מסעות הצלב לא הסתיימו
שרקי מסביר גם את צדו השני של המטבע – המשבר שחוללה הקמתה של מדינת ישראל עבור הנצרות שראתה את עצמה כמחליפה של העם הנבחר. “העולם המערבי של היום נולד מחדש על יסוד הדת הנוצרית וגם אם הוא עבר חילון הוא לא השתחרר מרגע לידתו כעולם נוצרי שמעולם לא ראה לגיטימיות בעצם קיומו של עם ישראל ובודאי בחזרתו לארץ ישראל ובהקמת מדינה שיש לה משמעות מעבר למקלט עבור פליטים.

בעומק לבם חלקים רחבים בעולם המערבי לא יכולים להסכים עם קיומה של מדינת ישראל והם מחכים לרגע שהיא תיפול. אנחנו רואים את המשחק הכפול של ראשי מדינות ושל התקשורת העולמית שמצד אחד מעריכים את ישראל כמדינה דמוקרטית ומצד שני מזדהים מאד עם המאבק האסלאמי אף שהוא מאיים על הדמוקרטיה וגם עליהם.

“זה גם מסביר למה הדרישה הפשוטה שהפלשתינים יכירו במדינת ישראל כמדינה יהודית היא דרישה שהאיחוד האירופי לא מוכן לתמוך בה ומצא כל מיני הסברים לזה. המערב הנוצרי שהתפתח לעולם הדמוקרטי מצא דרכים אחרות להביע את ההתנגדות הזו שקשורה בעצם לרגש דתי”.

האם השואה לא גרמה לשנוי מהותי בתפיסה הזו?

“אין ספק שהשואה היתה זעזוע אדיר במודעות של העולם הנוצרי כלפי עם ישראל. הוא לא יכול להשתחרר לגמרי מהאחריות שלו לענין, אבל עם כל זה, למרות כל הדבורים היפים והנחמדים וההכרה לכאורה במדינת ישראל, היא עדיין לא התקבלה והתיישבה אצלם מבחינה דתית. מי שקורא היטב את הנאומים של האפיפיורים השונים, כולל של אלו שמציגים אותם כידידים גדולים של ישראל, כל פעם שמגיעים לפלשתינים, מדגישים את האמירות שאבותיכם היו כאן ושהיהודים הם בעצם גורם זר.

“הפלשתינים מהוים גורם פיזי שמיישם את תיאורית ההחלפה שיש תמיד מישהו שממלא את תפקיד היהודי האמתי. זה בולט מאד בתת המודע של אירופה ורואים לזה ביטוי כל הזמן בתרבות, באמנות, בקריקטורות ובמאמרי המערכת שבהם הפלשתיני הוא הקרבן והמסכן. יש בזה גם מין כפרה או הצדקה על השואה. התיקון הוא כפול: מצד אחד אנחנו מספקים עכשיו הגנה לצד החלש והנרדף ומצד שני היהודים מראים שהם לא כל כך שונים מהנאצים עצמם – וזה בא לידי המחשה באלף ביטויים וקריקטורות”.

האם ארצות הברית שונה מאירופה בענין הזה?

“יש שני זרמים שונים בארצות הברית. ארצות הברית נולדה תוך רצון להתנתק מאירופה הנוצרית הישנה והנגועה בתחלואים חברתיים ורוחניים רבים, לכן יש פה כח מהפכני שיכול להוביל שנוי והכוחות שלו משוחררים יותר מהראיה המערבית האירופית. הזרמים הדתיים בארצות הברית מתחלקים לשני חלקים כתוצאה מכך – זרם אחד שרואה את התנ”ך כמקביל לתהליך ולקשיים שעברו האבות המייסדים של ארצות הברית שבאו לארץ המובטחת והם ממשיכים לתמוך בישראל מהכוון הזה, גם אם יש פה עוד מניעים שונים. מצד שני, העמדה של חלק מהכנסיות הפרוטסטנטיות דוקא בארה”ב מאד עוינת את מדינת ישראל והם מהתומכים הגדולים בחרם על ישראל”.

ותורים כואבים
שרקי חוזר למרכזיות של ההיבט הטריטוריאלי בתפיסה האסלאמית הרואה בכבוש עוד ועוד שטחים לידי האסלאם כנצחון – ולא משנה מחיר ההרוגים שהוקרבו לשם כך ומתוך כך הוא מצביע על הדרך הנכונה מבחינה דתית להביס את תפיסת הג’יהאד. “הפסד שטח מהוה נגוד למטרת כבוש "דאר אל חרב" לידי האסלם. ואם תבוסה היא הפסד השטח ואסור לך מבחינה דתית לותר על שטח ועל מסגרת מדינית, הרי שאם תיתן לפלשתינים שנלחמים נגד עצם קיומה של מדינת ישראל רבונות או שטח, אוטומטית זה יהפוך למדינת טרור שתחפש בכל דרך כיצד להשלים את המשימה. הדבר הזה הוא בסיסי כמו שאינך יכול למנוע מהדבורה לייצר דבש ומהפרה להוציא חלב – אלו הם דברים טבעיים וקיומיים. ראינו את זה לא רק בהתנתקות אלא גם בהסכמי אוסלו שבהם מסרו את עזה עצמה ואת השליטה בערים לידי הפלשתינים.

“לפיכך אתה חייב לשלוט בשטח גם אם זו שליטה מרחבית ובמסגרת הזו אתה יכול לאפשר חיים נחמדים, בריאים ומאושרים – ואפשר לחיות בהחלט עם הצבור הערבי בידידות, יש לנו הרבה דברים משותפים – רק בלי לתת להם את מפתח השטח או מפתח מדיני, אחרת אתה דוחף אותם מחדש אל המלחמה. הספוק הדתי לא יתממש בקבלת טריטוריה, אלא בהשמדתה של מדינת ישראל. היא ממשיכה להיות חילול טוטלי של האסלאם – לא משנה אם היא על שתי גדות הירדן או אפילו רק על שתי גדות הירקון”.

למה כשאני שולט על השטח אני משתיק את קולות הג’יהאד וכשאני נותן את השטח אני מקומם אותו?

“מאז ימי הבינים יש פסיקה הלכתית מוסלמית ברורה מאד: הג’יהאד היא חובה דתית עליונה, מלחמת נצח. אסור להפסיק אותו. אתה כל הזמן נמצא במציאות של חיוב, אלא אם כן אתה במצב מנוטרל ואינך יכול. אתה בגדר אנוס. זה המצב היחיד שאתה משוחרר בו מחובת הג’יהאד באופן זמני. זה לא נחשב לבגידה בדבר הא–ל. אך אם אתה מקבל שטח וכח אוטומטית אתה חוזר למצב של החיוב לארגן כח ונשק”.

סקרנות עולמית
מעבר לצורך לספק הגנה בסיסית על עצמנו תוך שמוש בכח צבאי, אומר שרקי, כדי לנצח את הג’יהאד אנחנו חייבים להתעמת ולהביע את זכותנו על הארץ גם מההיבט הדתי.

“אנחנו עושים להם עבודה קלה כשאנחנו נמנעים מהתייחסות ליסודות האמונה ולזכותנו על ארץ ישראל, מפני שאנחנו מצטיירים בעיניהם כקבוצתה של כופרים ולכן המלחמה שלהם היא קלה: הם מדברים בשם הא–ל ומולם יש אנשים שכופרים בדבר הא–ל; בעוד שאנחנו צריכים להגיד את האמת הפנימית שלנו ולא להתבייש שבעצם מציאותנו פה יש יסוד שקשור להבטחה א–לוהית.

“זה קשה לנו כמדינת ישראל שמגדירה את עצמה כחילונית בחלקה ולא כולם יכולים להזדהות עם אמירה כזו, אבל צריך להבין מול מי אתה ואיך אתה נתפס ומה המשמעות של הימנעות מהשבת טענה ענינת לטענה שלהם. אתה לא רק שם את עצמך במצב קשה, אלא גם דוחף אותם בעצם למציאות של מחויבות לג’יהאד אינסופי”.

לשיטתו, הפנית תשומת הלב ושלובה של מערכה דתית במלחמה שמנהלת ישראל לקיומה לא תלבה את האש כפי שמקובל לחשוב, אלא דוקא תצנן אותה.

“בפרעות הכותל שהתרחשו בשנות ה-20 של המאה הקודמת, התכנסהנ קבוצה של פרופסורים מירושלים, חברי "ברית שלום" ואמרו שאוי ואבוי לנו אם נהפוך את הסכסוך הזה לדתי, כי אז לא יהיה לו פתרון ולכן חייבים להיות פרגמטיים ולמצוא לזה פתרון מעשי. זו היתה אשליה נוראית.

הראיה של המוסלמים היא דתית במהותה ואתה לא יכול להחליט בשביל אחרים איך הם רואים את חייהם. אתה צריך להשיב טענות שקשורות למציאות ולא לברוח לדמיון הפרטי שלך כאילו אתה נמצא בשיח שהוא נקי מתכנים רוחניים ודתיים. אם במקביל למערכה הכוחנית החשובה כאמור בשביל לנטרל את המוטיבציה המוסלמית, ננהל גם דיונים מדיניים על בסיס טעונים דתיים וצטוטים מהתנ”ך ומהקוראן – זה בהחלט עשוי לייצר כאן שנוי דרמטי תודעתי בתוך העולם המוסלמי בכלל והפלשתיני בפרט”.

לנוכח תיאור דתי כל כך של המערכה – מובנת אולי מאיסתו של חלק מהעולם החילוני בכל העולם מהדת בהיותה גורם שמחולל מלחמות כאן.

“גם אם חלק מהעולם טוען שהוא מואס בדת, בפועל כולו עוסק בחפושה ובחפוש משמעות רוחנית לקיומו. כשבמערב יש משבר רוחני עמוק מאד שמתנתק מהיסודות הרוחניים שלו זה מתבטא בקריסה הדמוגרפית שלו. אבל מה שבולט יותר מההתחלנות הוא דוקא תנועת השיבה אל היסודות הפגאניים – המיתוס שמטפח וקשור לאהבה, לנוער ולגוף כמקורות תקוה, אני רואה פה דוקא חזרה דתית למקורות קדומים יותר. זאת אומרת שבשורש הדברים החפוש הרוחני הדתי לא חדל גם בעולם החילוני, אבל הוא מחפש מזור לישוב המלחמות שהוא מחולל עד שייפתר הקונפליקט שנלוה אליו”.

אז בין מערב דתי שוקע למזרח דתי עולה – מה התפקיד של עם ישראל?

“דוקא מדינת ישראל יכולה להיות בטווח הארוך מניפת הדגל שגם חלק מהמוסלמים יבינו אותו. מדינת ישראל מאמצת מצד אחד את המודרנה ואת היכולת היצירתית בכל התחומים ואת החרות האנושית ומצד שני היא איננה מנותקת מרבונו של עולם. היא מרגישה שייכת להיסטוריה עתיקה וארוכת–טוח ויש לה תוכן רוחני שקשור לדברים העתיקים ביותר של ההתגלות הא–לוהית בתוך העולם הזה. והשלוב הזה הוא סוג של קסם בעיני מוסלמים מסוימים. אם יש לנו אומץ לא לותר על העמדות שלנו ולעמוד בתוקף על זכותנו על הארץ, אם רק נוכל להילחם מול כל העומדים עלינו בלי אשליות שאם נמסור להם שטחים נצליח להגיע להסכם – יתגלה לאורך זמן, כאשר נייצר מציאות חדשה שיכול להיות מפגש מפתיע מאד דוקא בחלק הזה של העולם”.

מה רמת המודעות של הנהגת המדינה לדברים האלו?

“הנהגת המדינה משקפת את החברה שלנו ולכן אני לא מצפה ולא מאמין בשנויים אישיים מהירים, אלא בתהליכים ארוכים ועמוקים מאד. המשבר הרוחני שפוקד את האסלאם ואת המערב, פוקד אותנו לא פחות. החזרה שלנו לארץ וחזרה אל ממלכתיות ישראלית דורשת שנויים עמוקים מאד וצורך לשוב לתפיסה הבסיסית של התורה שלא דברה רק על יהדות של כשרות ותפילין, אלא על חברה שלמה שחיה בכל ממדי החיים בארץ באור ה'. זה דבר ששכחנו אותו אלפיים שנה וקשה לנו מאד לחזור למקום הזה. אנחנו בורחים או אל חילונית מאולצת או לדתיות שחוזרת להיאחז בדגם גלותי שלא עונה על מה שקרה לנו עם חזרתנו לארץ. המאבקים הפנימיים שלנו הם מבחינה מסוימת ביטויים למבוכה שאוחזת בנו: מה הדרך הנכונה לחזור לעצמנו בצורה אמתית”.

יש סוף טוב לכל הספור הזה?

“בודאי. כל השנויים הגדולים הם ברכה אדירה של חזרת עם ישראל לארצו, חזרה למציאות ארצית של עם שנושא בתוכו תוכן רוחני ולא דוקא תוכן דתי. לא במקרה אנחנו בכותרת העתונים בעולם כולו. זה לא רק חדשות אלא גם סקרנות אדירה לראות מה יצמח כאן”.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 3 תגובות

בין רבונות לאפרטהייד. מי מפחד ממדינה יהודית עם מִעוּטִים?

בין רִבּוֹנוּת לאפרטהייד – לא הכל שחור-לבן. יש גווני בינים ויש ניואנסים.

כל דבור על החלת הרִבּוֹנוּת הישראלית נענה בבעתה ובפניקה: הרי זה "שלטון על עם אחר". כאילו באף ארץ או מדינה בעולם אין מִעוּטים אתניים או לאומיים החיים בקרבה; או כאילו אנחנו צרפת הקולוניאלית השולטת באלגיריה או אנגליה בהודו.

או שמגיבים ב"הערת אזהרה" על אפרטהייד רחמנא ליצלן. כולם שכחו שבימי בן גוריון אזרחי ישראל הערבים חיו תחת ממשל צבאי ולעומתם בימינו נהנים בני האכלוסיה "הכבושה" – שאף אינם אזרחים ישראלים – מגישה לבג"צ ושאר מותרות הדמוקרטיה הישראלית; ואילו "חוק השבות" המתיר עליה והתאזרחות אוטומטית רק ליהודים ולא "זכות שיבה" לפליטי 48 לא נחשב לאפרטהייד.

או בשאלה האולטימטיבית המוחצת – ומה תעשה עם שלושה או חמישה מיליון ערבים (המספרים גמישים וגדלים לפי זהות המשתמש)? לא תיתן להם זכות הצבעה? (לאחרונה בדקתי שוב – האכלוסיה באיו"ש היא פחות ממיליון וחצי! שמעתם טוב – מיליון וחצי ופחות!)

ואני שואל למה החלת הרִבּוֹנוּת פרושה בהכרח מתן זכות הצבעה גורפת לכנסת לכולם, לכל תושבי השטחים? למה? מי אמר? מה פתאם? האם זו האפשרות היחידה? לא שמעתם על מעמד "תושב" המקובל בכל העולם, גם בארה"ב ובאירופה? האמנם לא ניתן להגיע בעתיד הקרוב או הרחוק או להסדרי "אזרחות והצבעה" עם בת בריתנו הירדנית?

ברומא נהג כרומאי

מדוע אנחנו החיים במזה"ת חייבים להעניק אוטומטית אזרחות למִעוּט הערבי הנלחם נגדנו ומחנך את ילדיו להתאבד בג'יהאד נגדנו? האם אנחנו חיים בבנלוקס? אדרבא, דוקא מה שקורה באירופה המתתסלת בהדרגה ע"י הענקת אזרחות וזכות הצבעה למהגריה המוסלמים צריך לשמש לנו דוגמא מה אסור לעשות!

אין לי ספק שרבים יסכימו אתי שאנו נוקטים גישה 'ארופאית' מדי, מוטעית ובלתי רלבנטית ביחסנו לאכלוסיה בשטחי "ששת הימים". בעצם אנו חוזרים על אותה טעות שעשו בתום מלחמת העולם הראשונה המעצמות (בריטניה וצרפת) וחבר הלאומים אשר כפועל יוצא מהתרִבּוֹת שלהם (שהרי אדם קרוב אצל עצמו) ובהמשך לתפישת "מדינות הלאום" שלהם הקימו במזה"ת מדינות מלאכותיות שמאז "האביב" הערבי הולכות ומתפרקות לנגד עינינו למרכיביהן האתניים, הדתיים, השבטיים והחמולתיים.

והנה גם אנחנו מתוך איזו אנרציה, הרגל או נאיביות משקיפים על האכלוסיה הלא יהודית בשטחי יש"ע (וגם בתוך ישראל) במשקפיים "ארופאיות" ומשליכים עליה תפישה שאין לה קשר ואיננה רלבנטית להויה הערבית השבטית והחמולתית עליה מבוססת הסולידריות והנאמנות שלה. תפישת הלאום ומדינת הלאום המערבית אינה קבילה ואינה תופשת במזה"ת. ב"אביב" הערבי חזר העולם הערבי באחת לימים שלפני מלחמת העולם הראשונה, לימי סוף האימפריה העות'מאנית ובהיבטים ידועים חזר אף למלחמת אלף השנים בין הסונים והשיעים (סעודיה, קטר ותורכיה מול איראן, סוריה וחזבאללה במלחמה בסוריה וגם בעיראק).

ואם דמוקרטיה פירושה (המילולי לפחות) הוא "שלטון העם" – אנו העם ואנו הרִבּוֹן. בני המעוט הערבי אינם יכולים ל'היחשב לרִבּוֹן ואינם יכולים להיות מעורבים בהצבעות כמו על הסכמי אוסלו למשל או בהחלטות על ותורים ונסיגות בארץ ישראל.

ומי אמר שאין בדמוקרטיה אזרחים מסוגים שונים? באמת, יועז הנדל? הרי גם בארה"ב הגדולה לא כולם אזרחים. האזרחות היא זכות שלא כל התושבים זכאים לה אוטומטית. בארה"ב וגם בישראל יש מעמד בחוק לתושבים (Residents) ואגב בארה"ב לא כל האזרחים מטריחים עצמם להיאשם בבחירות (בארה"ב כדי לממש את זכותו על האזרח לטרוח ולהתאמץ להירשם). אחוז גבוה מבעלי הזכות לא נרשמים ומבין הנרשמים אחוז גבוה לא בא כלל להצביע! וכל זה חוץ מ"תושבים" שאין להם זכות הצבעה וכמובן המהגרים הבלתי חוקיים שמספרם הרשמי נאמד סביב 12-11 מיליון. ולדעת רבים מספרם גדול בהרבה.

תחת שלטון האסלאם ששרר במזה"ת אלף ושלוש מאות שנה היו הנוצרים והיהודים נתיני "חסות" (אהל אל-ד'ימה) שזכויות הצבעה ודאי לא היו להם… אבל היו גם היו להם מסי קנין ומסי גולגולת שהמוסלמים היו פטורים מהם… אנחנו לא ניקח דוגמא מהם, אם כי גם אצלנו ביהדות יש מעמד של גר-תושב אלא שהתורה מצוה לכבד את זכויותיו.

ומה אנחנו מציעים? לא מסי גולגולת ולא מסי קנין. אנו מציעים אפשרות להצביע בעד גופים אוטונומיים ברוח הצעתו של מנחם בגין ז"ל למועצה מנהלית אוטונומית (שקובעה בהסכמי השלום עם מצרים שהם בעצם ההסכמים היחידים התקפים ליהו"ש כי הסכמי אוסלו הופרו מהיום הראשון) או לפרלמנט הירדני ולמי שיהיה ראוי ונאמן נעניק אולי אזרחות ישראלית לפי שקולי בטחון ודמוגרפיה. כן, לא צריך להתנצל על כך ולא להתבייש על שאיפתנו להגן אל זהותה וטיבה של מדינת ישראל כ"מדינת היהודים" ולא מדינת כל אזרחיה".

ישראל מעולם לא קפחה ולא פגעה בזכויות המעוטים הלא יהודים שתחת שלטונה. להיפך – תמיד יצאה מגדרה לנהוג בהם בהגינות (מופרזת לעתים) והעניקה להם זכויות מופלגות. ועובדה – שאין עליה עוררין – שהם חיים כאן טוב יותר מכל מדינה אחרת במזה"ת.

המציאות בימינו מחייבת שלטון ורִבּוֹנוּת ישראלית מן הנהר עד הים מכל ההבטים הרלבנטיים והבחינות האפשריות: הגיאופוליטית, האסטרטגית, הבטחונית ומכל בחינה אחרת. איננו יכולים להרשות רִבּוֹנוּת אחרת בארץ ישראל ודאי לא למדינה עוינת בעלת שאיפות אירדנטיות שמנהיגיה לא ותרו על חלומם ל"שחרור פלשתין" וחסול או בטול "המדינה הציונית"…

כל ותור על שטחים בארץ-ישראל שיעוגן בהסכם משפטי הוא בלתי הפיך לנצח… כיום לפחות הסכמי סן רמו והחלטות חבר הלאומים הם עדיין בתוקף (למזלנו הטוב החלטת כט בנובמבר לא בטלה אותם ולא הפכה אותם) ולפיהם הרִבּוֹנוּת על פלשתינה-א"י נִתנה באופן בלעדי לעם היהודי. כל ותור מרצון על רִבּוֹנוּת זו או על חלק ממנה הוא בלתי הפיך ויהיה בכיה לדורות…

הפרִימָט, הצִּוּוי העליון שצריך להדריך אותנו ואין בלתו – הוא שישראל חייבת לשלוט בכל ארץ ישראל המערבית כרִבּון ומכאן צריך להיגזר הכל…

אפשר לממש את הרִבּוֹנוּת מבלי לגלוש לאפרטהייד ומבלי להעניק מצד שני זכות בחירה גורפת. יש מִנְעָד (סקאלה) רחב של אפשרויות בין שני הקטבים האלו. ניתן ליצור מסגרות לאוטונומיות ברוח הצעתו של ד"ר מרדכי קידר ל"אמירויות אוטונומיות" גיאוגרפיות המבוססות על סולידריות שבטית, חמולתית או דתית. ובעתיד להגיע אולי להסדרים מתאימים עם ירדן שהיא בת ברית אסטרטגית התלויה בנו כל כך. ובאופן הדרגתי בהתאם לשִקוּלִים שלנו להעניק אזרחות ישראלית שתהיה מבוססת על נאמנות ותהיה זכות ולא חובה אוטומטית!

אין בעיה בקיומם של מִעוּטִים גדולים בקרבנו. בקליפורניה מספר ההיספנים דוברי הספרדית גדול ממספר הלבנים והם (ההיספנים) מהוים כ-40% או יותר מהאכלוסיה; ואין בכך בעיה כי הם מחויבים לחוקה האמריקנית ולא לממשלת מקסיקו… עם כל ההבדלים ישראל יכולה לממש את רִבּונוּתה על כל ארץ ישראל המערבית ולהכיל מִעוּטים לא-יהודים שהם לא יותר מ-35% מ"העם היושב כיום בציון" ולא כולם ערבים! יש ביניהם דרוזים וצ'רקסים וּבּוּשְנַקִים (בוסנים) ונוצרים ובדווים. וגם לא כל הערבים הם מקשה אחת! יש דיפרנסיאציה על רקע דתי, שבטי, חמולתי וגיאוגרפי. ואין שום סיבה שאנו לא נבחין בגוונים השונים בקרב המעוטים הלא יהודיים במקום לכלול אותם במקשה אחת, כגוש מונוליטי אחד.

כאמור ניתן למצוא פתרונות סבירים גם לאתגר האזרחות וההצבעה מבלי לפגוע בצורך החיוני שלנו ברִבּוֹנוּת ושליטה מלאה באיו"ש, במיוחד על גב ההר ובקעת הירדן. מה שקרה בעיראק והצלחת גדודי אל-קאעדה לבסס את שלטונם בגבול סוריה-עיראק-ירדן צריך לשמש אות אזהרה ונמוק מכריע להליכה בכוון זה.

הדבר הראשון שצריך להתנער ממנו הוא המיתוס שקיים "עם פלשתיני" אחיד והומוגני. וצריך להפנים ש"התנועה הלאומית הפלשתינית" האירדנטית על כל שלוחותיה – אש"פ, חמאס, החזיתות המרכסיסטיות או הג'יהאדיסטיות – עומדת בניגוד ועמות מהותי עם מדינת ישראל והציונות. שתיהן לא תוכלנה לשכון ביחד בשלום ודאי לא על אותה כברת ארץ.

לכן יש לשאוף להיעלמותה של התנועה הפיקטיבית הזו והקונספציה השקרית העומדת בבסיסה כמו שנעלם הכזב הקומוניסטי. שני אלו – הקומוניזם והכזב הפלשתיני הם שתי ההונאות הגדולות של המאה העשרים.

מצד שני אסור לנו לעודד השתלטות של התנועה הלאומית הפלשתינית על עבר הירדן. ממלכת ירדן ההאשמית היא מונרכיה "פלשתינית" שכן המושג פלשתיני בימינו ממילא מייצג ערב רב של מהגרים מכל רחבי המזרח התיכון ומבחינה זו בית המלוכה ההאשמי איננו פחות פלשתיני מערפאת או הניה. הביטוי להגדרה עצמית לאומית אם יש להם צריך להתממש בירדן.

זו אינה הטפה לגרוש, לטרנספר או לרצח. אפשר להעניק זכויות לאוכלוסיה בשטחים ואטונומיה מוגבלת תחת רבונות ישראלית על בסיס גיאוגרפי (הר חברון, שכם, ג'נין, טול כרם וקלקיליה) באופן הדרגתי ודיפרנציאלי מבלי לגלוש לאפרטהייד. רצוי בהסדר שהוא בר השגה עם ירדן. כולם יקבלו אזרחות ירדנית ויהנו מזכויות תושב. ישראל תוכל להעניק אזרחות ישראלית על בסיס קריטריונים של נאמנות ומחויבות למדינת ישראל כ"מדינת היהודים" עם כל הזכויות והחובות. כך נוהגת גם ארה"ב בקבלת אזרחים חדשים רק אחרי שבועת אמונים לדגל ולחוקה האמריקנית.

פורסם בקטגוריה ארץ ישראל, דמוגרפיה, הקושיה הפלשתינאית, פלשתינים | כתיבת תגובה

לבטל את המשטרה

ובימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה… לית דין ולית דיין… פשיעה משתוללת ברחובות, מכוניות מתפוצצות (עם חמרי נפץ מיובאים משטחי הרש"פ), נערים דוקרים זה את זה בסכינים ונרקומים שודדים קשישות, מעשי שוד ואונס באין מפריע לאור היום. וצמרת המשטרה בכותרות: ניצב נגד רב, רב נגד ניצב, ניצב מדיח את עצמו לפני שיודח וחקירת רצח במועדון נוער הומוסקסואלי הופכת לסאגה שאין לה סוף. אין רגע דל. הוא שאמרנו: לית דין ולית דיין…

מי אינו מיואש ממשטרת ישראל? מי לא חוה נסיון מתסכל כלשהו עם משטרת ישראל? אזלת יד, תלונה שלא טופלה כראוי, סחבת או התעלמות בלתי מוצדקת.

בשביל מה צריך מפכ"ל ומטה ארצי?

המשטרה הזו ניונה להיכשל על פי מהותה והגדרתה. בעיני הכשל הוא מבני.

משטרת ישראל איננה גוף צבאי ולא זקוקה למפקדה מרכזית ולמטה כללי. ירשנו מבנה אנכרוניסטי מימי המנדט הבריטי כאשר אוכלוסית ארץ ישראל מנתה כמיליון ומאתיים אלף תושבים. השלטון הבריטי השתמש במשטרה כגוף שלטוני נוסף ליחידות הצבא אשר נועד בין השאר לחצוץ בין הישוב היהודי והאוכלוסיה הערבית.

המשטרה בישראל צריכה מעצם הגדרתה לעסוק בשיטור ובשמירת הסדר הצבורי. לשם כך אין צורך במטה כללי. צה"ל מעצם הגדרתו ותפקידיו בימי מלחמה ושלום צריך פקוד מרכזי לגיוס והזזת כוחות להגנה על הארץ או למערכות צבאיות.
———————————
[הערה צדדית הקשורה לחמרי הנפץ המוצאים את דרכם מ'השטחים' לעברינים בארץ: כמי שמלא בעבר תפקידי מודיעין באזורים אלו אני יכול להעיד שכאשר שליטתנו הצבאית, המשטרתית והמודיעינית בהם היתה הדוקה ונחרצת – כמות האמל"ח וחמרי הנפץ שנמצאו באזור היתה אפסית ובדרך כלל הם נחשפו ונתפשו תוך זמן קצר יחסית. אך מאז הואץ "תהליך (הותורים) המדיני" המכרסם מזה שנים בשליטתנו בשטחי יש"ע בצעה ישראל לפני "הסכמי אוסלו" ואחריהם כמה מהלכי "יציאה ממרכזי אכלוסיה" מתוך התחשבות ורצון לא להפר את השלוה השוררת בהם… ואז נדהמנו יום אחד לשמוע על סכול ברגע האחרון של תכנית לרב-פיגוע במגדלי עזריאלי באמצעות משאית תופת שעליה קרוב לטון חומר נפץ! מכאן שיש מִתְאָם (קורלציה) ברור בין מידת שליטתנו בשטחים אלו לרמת הפעילות העוינת וכמויות האמל"ח וחמרי הנפץ המצויים בהם…]

נחזור למשטרת ישראל על מפקדותיה, אגפיה וניצביה. אנו עושים כמיטב יכולתנו, אומרים במשטרה, ומנענו חסולים רבים וכו'. זה ודאי נכון ומן הסתם אנשי משטרה מסורים רבים אכן פועלים מתוך רצון טוב ועושים כמיטב יכולתם לשמור על הסדר ועל שלום הצבור. אך הבה נניח לרגע לפשעים החמורים, לפשיעה המאורגנת ולמלחמת החסולים בעולם התחתון ונעסוק בקטנות: מי מאיתנו לא חוה כאזרח נסיון מתסכל כלשהו או אפילו מייאש עם משטרת ישראל? אזלת יד ואדישות, תלונה שלא טופלה כראוי או לא טופלה בכלל, סחבת או התעלמות שאין לה הצדקה? וכתוצאה מכך תסכול וחוסר אונים כאשר גם מתברר שאין עם מי לדבר ולמי לפנות בתלונה על המחדלים "הקטנים" האלו. כי הם אינם בראש סדר העדיפויות של המשטרה העסוקה כל כך במיגור הפשיעה המאורגנת ונכשלת בזה פעם אחרי פעם. ומסיבה זו כאמור אין דעתה פנויה לעסוק ב"קטנות" כמו תלונות של אזרחים על גניבות רכב או פריצות לבתיהם. מעגל קסמים…

שאלה פשוטה זו מרמזת על הבעיה ועל הכשל המובנה בארגון זה. זה לא שהמשטרה לא רוצה. היא לא מסוגלת. והסיבה לכך היא מבנית, ארגונית ותפישתית. ניצבים וקצינים שצמחו ועשו קריירה בתפקידי שטור לא הוכשרו, אינם בנויים ואינם צריכים לעסוק בבעיות של פשיעה מאורגנת ופשעים כלכליים מתוחכמים. לאלה נדרשים הכשרה ונסיון מסוג אחר.

משטרת ישראל היא ירושה אנכרוניסטית מימי המנדט הבריטי שיעדיו ומטרותיו כ"שלטון זר" אינם רלבנטים מבחינתנו. מדובר בארגון ארצי ריכוזי הירארכי שנראה ומתנהג כצבא ואף מנסה במודע או שלא במודע לחקות, להידמות ואף להתחרות (בהתנהגות וסממנים חיצוניים) בצה"ל, הארגון הצבאי הגדול והחשוב ממנו. אך צה"ל הוא גוף צבאי לאומי להגנה על הארץ ולנהול מערכות צבאיות ע"י גיוס והפעלת כוחות ולכן הוא בנוי על פִּקּוּד מרכזי ומטה כללי, פקודים אזוריים (חזיתות בימי מלחמה), זרועות וחילות.

משימות השִטּוּר הבסיסיות והפשוטות, שמירה על הסדר הצבורי, מניעת גניבות וסכסוכי שכנים מחייבות היערכות אחרת, מבוזרת ולא רִכּוּזית שהמופקדים עליה צריכים להיות כפופים ולדווח לנבחרי צבור ברמה אזורית ולא ארצית (כמוצע בתכניתי שהלן).

לעומת זאת, התמודדות עם פשיעה מאורגנת ופשעים כלכליים גדולים אינה מצריכה נסיון רק בשִטּוּר ובִלּוּש. זהו עולם אחר אליו צריכים להישאב אנשי מודיעין מיומנים, חוקרים, רואי חשבון ומשפטנים ויש לעסוק בו ברמה ארצית רכוזית. לא בהנהגת מפכ"ל שהוא בסך הכל שוטר בהכשרתו ונסיונו. משמר הגבול המהוה מעין כח התערבות בעל מאפיינים משטרתיים וצבאיים כאחד אכן מצריך פקוד ארצי מרכזי. אך הוא יכול להיות כפוף ישירות לדרג המיניסטריאלי וכמוהו הפִּקּוּח על התנועה המוטורית (משטרת התנועה) ושרות בתי הסוהר.

במילים אחרות: אין צורך במפכ"ל ולא בניצבים ולא במטה ארצי דמוי המטכ"ל הצה"לי. האתגרים הם אזרחיים ומחייבים היערכות אחרת. מה היא, אם כן?

ההערכות הנחוצה, בין השאר, אך לא רק לטפול בנושאי משטרה וסדר צבורי אלא בכל תחומי הפנים, לרבות מערכת החנוך, התעסוקה והרוחה למשל, היא בזור כל מערכות השלטון בתחומי הפנים והחברה. לפי מתוה שהגיתי וגבשתי בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים על סמך נסיוני ממעורבותי בנושאים חברתיים שהעסיקו אותי בשנים אלה במסגרת תנועות המחאה החברתית, פרויקט שקום השכונות וכעוזר שר העבודה והרוחה בין השנים 1984-1982. האמנתי אז כמו היום שאסור להסתפק במחאה ובקורת אלא צריך להציע פתרונות לבעיות החברה הישראלית.

בזמנו פירטתי את הרעיון כניר עמדה תחת הכותרת "בזור המערכות כמרפא לתחלואי המדינה והחברה הישראלית" שהועבר לעיונם של שלושה ראשי ממשלה: נתניהו, ברק ואולמרט. נתניהו קבל אותי לשיחה וגילה ענין ברעיונות הכלולים בתכנית. אך גם הוא – ככל נושאי התפקידים הבכירים במערכת הפוליטית – היה ממוקד אז כמו היום אולי בצדק בבעיות בוערות אחרות (כמו הנושא האיראני) ולא בחזון ארוך טווח מהסוג המוצע בתכניתי. אם כי דוקא אחד מיעדיה המרכזיים של התכנית הוא להקל וליעל את פעילות הממשל המרכזי המסורבל והאיטי ע"י העברת תחומי פעילות רבים לממשלים אזוריים אוטונומיים. אהוד ברק הביע התפעלות מ"הראיה המערכתית" המונחת ביסוד התכנית, אך גם הוא כמובן לא עשה דבר.

נחיצות המעבר לממשלים אזוריים רבה כיום אף מבעבר. אילו אומצה תכנית זו למשל לפני העליה הגדולה מחבר המדינות היתה יכולה לשמש מנוף יעיל לפיזור אכלוסין מסיבי לאזורי השדה והחלשת ההגמוניה התל אביבית בתחומי העסקים, התקשורת והתרבות. דבר חשוב נוסף: למרות שהתכנית נובעת מצרכי פנים ישראליים יש בה מענה עקיף, נבון ואלגנטי לשאלת "השטחים" ו"הבעיה הפלשתינאית". לא הרחבתי על כך אך התכנית משתלבת היטב למשל עם הרעיון שהעלה ד"ר מרדכי קידר למבנים אוטונומיים שבטיים ו/או מחוזיים באיו"ש כלקח מ"האביב" הערבי.

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

מלחמת ששת הימים והמצור על שמרון בימי יהורם בן אחאב

למרות שאני שייך לדור שלחם במלחמת ששת הימים – הופתעתי לגלות שלא הכל אני יודע על המלחמה המפוארת ההיא שנפתחה ונסתיימה במהירות הבזק. ובשל גודש האירועים והתפניות המפתיעות שאירעו במהלכה המדהים כנראה עדיין רב בה הנסתר אפילו שנחקרה ונלמדה מכל הזויות.

מדובר בצבר בלתי סביר מבחינה הגיינית של "צרופי מקרים" מדהימים – שאין להסבירם לדעתי אלא בהתערבות משמים; צרופי מקרים פנטסטיים אשר הביאו בחזית המצרית לבריחתו המבוהלת של הצבא המצרי ולכבושו הקל, המהיר והאלגנטי של חצי האי סיני וגם הביאו – ויש קשר מדהים בין הדברים – להחלטתו הנמהרת של המלך חוסיין להצטרף למלחמה שהחזירה לעם ישראל את השלטון ביהודה ושומרון וירושלים העתיקה.

דליתי את הדברים ממאמר שפרסם חבר הכנסת משה פייגלין "שרשרת הנסים שהובילה לנצחון ששת הימים ולשחרור ירושלים" שאת תוכנו הבאתי כאן אתמול. אחזור עליהם בקצרה כדי להצביע על הדמיון המדהים להסרתו המופלאה של המצור על העיר שמרון בימי המלך יהורם בן אחאב.

הספור בעיקרו נסוב על אירועים בהם היה מעורב במקרה אדם אחד: האלוף אביהו בן-נון – לימים מפקד חיל האויר – שהיה אז טייס צעיר והשתתף בתקיפת המטוסים בשדות התעופה המצריים. כידוע מטוסי חיל האויר הישראלי טסו למצרים בגובה נמוך כדי לחמוק מהמכ"ם. כאשר הגיע בן נון ליעד צץ לידו לפתע מפציץ מצרי כבד שרצה לנחות בשדה המופצץ. בן נון התלבט כמה שניות אם "לטפל" במפציץ או להשלים את משימת התקיפה שלו והוא החליט להמשיך במשימה. מטוסים ישראלים אחרים דלקו אחרי המפציץ המצרי, אך טייסו המיומן בצע תמרוני אירוביים מרשימים והצליח להימלט.

לאחר שפשט את מדיו היה האלוף בן נון לאיש עסקים ונפגש פעם עם איש עסקים ירדני. זה גילה לו כי הוא היה הבקר האוירי במכ"מ הירדני באזור רמאללה שצפה ב-5 ביוני 1967 לעבר שמי ישראל. הוא ספר לו גם כי באותו יום זכה לקבל שיחת טלפון חשובה מהמלך חוסיין בכבודו ובעצמו. שיחה בעקבותיה החליט המלך להצטרף למלחמה נגד ישראל…

המלך חוסיין כידוע לא נטה להצטרף למלחמה אולם בתזמון אלוהי בדיוק בשעה שבן נון וחבריו הפציצו במצרים התקשר נאצר לחוסיין ואמר לו : "מטוסינו מפגיזים את תל אביב, חיפה מופגזת מן הים – אתה רוצה להפסיד את ירושלים?" המלך חוסיין שחשד התקשר מיד אל הבקר הירדני שהיה במגדל הפקוח ליד רמאללה.

"חוסיין שאל אותי אם אני רואה מטוסים מצריים מעל תל אביב" ספר איש העסקים הירדני לאביהו בן נון. "אמרתי לו שאינני רואה דבר… ואז – בעודנו משוחחים הופיעו לפתע על המסך מאות מטוסים מצריים טסים מכוון מצרים לתל-אביב ודווחתי על כך למלך בהתרגשות…"

הבקר הירדני שמוקדם יותר לא הבחין כמובן במטוסים הישראליים בעת שהיו בדרכם מצרימה כי הנמיכו טוס – ראה אותם עכשו שבים ממשימתם בגובה רגיל וחשב שאלו מטוסים מצריים. כך דווח למלך וזה מה שגרם לחוסיין להיכנס למלחמה ולהפסיד את ירושלים ואת יהודה ושומרון.

לימים התברר – וזה מביא אותנו לבריחת החיילים המצריים המבוהלת מסיני – שבמפציץ המצרי שחמק בוירטואוזיות מהטייסים הישראלים היו הרמטכ"ל וכל צמרת הצבא המצרי. התברר גם שתרגילי ההתחמקות האיירובטיים של המפציץ הכבד טלטלו את הרמטכ"ל המסכן כהוגן ועוד בהיותו במטוס החליטה לפנות את כל צבאו מחצי האי סיני כי הבין שמצרים נותרה חשופה ללא חיל אויר…

כך זכינו מהיום השני למלחמה למחזה המדהים של חיילים מצריים בורחים מסיני ומשליכים את נעליהם לאורך הדרך למצרים…

והנה נזכרתי שגם לפני אלפיים ושמונה מאות שנה חזה עם ישראל בבריחה מיסתורית ומבוהלת כזו של חיילי האויב עליה נכתב בספר מלכים א, פרק ז, כך: "וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵיהֶם עַד-הַיַּרְדֵּן וְהִנֵּה כָל-הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה בְגָדִים וְכֵלִים אֲשֶׁר-הִשְׁלִיכוּ אֲרָם בְּחָפְזָם".

מדובר במצור שהטיל מלך ארם על העיר שמרון שמלכה יהורם בן אחאב ותושביה רעבו כל כך ללחם עד כי שתי נשים קבעו ביניהן תור לאכול זו את בנה של זו…

להלן הנוסח כפי שהוא מובא במקרא בלשון די ברורה וקלה לקריאה:

וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיִּקְבֹּץ בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם אֶת כָּל מַחֲנֵהוּ וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן. וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב דִּבְיוֹנִים בַּחֲמִשָּׁה כָסֶף:
…………….

וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר; וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה עַד-מָתְנוּ. אִם-אָמַרְנוּ נָבוֹא הָעִיר וְהָרָעָב בָּעִיר וָמַתְנוּ שָׁם וְאִם-יָשַׁבְנוּ פֹה וָמָתְנוּ; וְעַתָּה לְכוּ וְנִפְּלָה אֶל-מַחֲנֵה אֲרָם–אִם-יְחַיֻּנוּ נִחְיֶה וְאִם-יְמִיתֻנוּ וָמָתְנוּ. וַיָּקֻמוּ בַנֶּשֶׁף לָבוֹא אֶל-מַחֲנֵה אֲרָם; וַיָּבֹאוּ עַד-קְצֵה מַחֲנֵה אֲרָם וְהִנֵּה אֵין-שָׁם אִישׁ. וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת-מַחֲנֵה אֲרָם קוֹל רֶכֶב קוֹל סוּס–קוֹל חַיִל גָּדוֹל; וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו הִנֵּה שָׂכַר-עָלֵינוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת-מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת-מַלְכֵי מִצְרַיִם–לָבוֹא עָלֵינוּ. וַיָּקוּמוּ וַיָּנוּסוּ בַנֶּשֶׁף וַיַּעַזְבוּ אֶת-אָהֳלֵיהֶם וְאֶת-סוּסֵיהֶם וְאֶת-חֲמֹרֵיהֶם הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר-הִיא; וַיָּנֻסוּ אֶל-נַפְשָׁם.

וַיָּבֹאוּ הַמְצֹרָעִים הָאֵלֶּה עַד-קְצֵה הַמַּחֲנֶה וַיָּבֹאוּ אֶל-אֹהֶל אֶחָד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ; וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-אֹהֶל אַחֵר וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ לֹא-כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם-בְּשֹׂרָה הוּא וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים וְחִכִּינוּ עַד-אוֹר הַבֹּקֶר וּמְצָאָנוּ עָווֹן; וְעַתָּה לְכוּ וְנָבֹאָה וְנַגִּידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ. וַיָּבֹאוּ וַיִּקְרְאוּ אֶל-שֹׁעֵר הָעִיר וַיַּגִּידוּ לָהֶם לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל-מַחֲנֵה אֲרָם וְהִנֵּה אֵין-שָׁם אִישׁ וְקוֹל אָדָם: כִּי אִם-הַסּוּס אָסוּר וְהַחֲמוֹר אָסוּר וְאֹהָלִים כַּאֲשֶׁר-הֵמָּה. וַיִּקְרָא הַשֹּׁעֲרִים וַיַּגִּידוּ בֵּית הַמֶּלֶךְ פְּנִימָה.

וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ לַיְלָה וַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו אַגִּידָה-נָּא לָכֶם אֵת אֲשֶׁר-עָשׂוּ לָנוּ אֲרָם: יָדְעוּ כִּי-רְעֵבִים אֲנַחְנוּ וַיֵּצְאוּ מִן-הַמַּחֲנֶה לְהֵחָבֵה בַשָּׂדֶה לֵאמֹר כִּי-יֵצְאוּ מִן-הָעִיר וְנִתְפְּשֵׂם חַיִּים וְאֶל-הָעִיר נָבֹא. וַיַּעַן אֶחָד מֵעֲבָדָיו וַיֹּאמֶר וְיִקְחוּ-נָא חֲמִשָּׁה מִן-הַסּוּסִים הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ-בָהּ הִנָּם כְּכָל-הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ-בָהּ הִנָּם כְּכָל-הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-תָּמּוּ; וְנִשְׁלְחָה וְנִרְאֶה.

וַיִּקְחוּ שְׁנֵי רֶכֶב סוּסִים; וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אַחֲרֵי מַחֲנֵה-אֲרָם לֵאמֹר–לְכוּ וּרְאוּ. וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵיהֶם עַד-הַיַּרְדֵּן וְהִנֵּה כָל-הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה בְגָדִים וְכֵלִים אֲשֶׁר-הִשְׁלִיכוּ אֲרָם בְּחָפְזָם; וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים וַיַּגִּדוּ לַמֶּלֶךְ. וַיֵּצֵא הָעָם–וַיָּבֹזּוּ אֵת מַחֲנֵה אֲרָם; וַיְהִי סְאָה-סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל–כִּדְבַר ה’.

וְהַמֶּלֶךְ הִפְקִיד אֶת-הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר-נִשְׁעָן עַל-יָדוֹ עַל-הַשַּׁעַר וַיִּרְמְסֻהוּ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּרֶדֶת הַמֶּלֶךְ אֵלָיו. וַיְהִי כְּדַבֵּר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל-הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: סָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל וּסְאָה-סֹלֶת בְּשֶׁקֶל יִהְיֶה כָּעֵת מָחָר בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן. וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֶת-אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר וְהִנֵּה ה’ עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה; וַיֹּאמֶר הִנְּךָ רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל. וַיְהִי-לוֹ כֵּן; וַיִּרְמְסוּ אֹתוֹ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת.

פורסם בקטגוריה ארץ ישראל, היסטוריה | כתיבת תגובה

צעיר מוסלמי אוהב ציון על היהודים והר הבית

צעיר מוסלמי אוהב ציון כותב על יהודים ועל הר הבית. התפרסם במקור ראשון.

ערבים, הניחו ליהודים להתפלל בהר הקודש/נ.צ. – מוסלמי (20), תושב מרכז הארץ וחייל צה"ל

אני בחור מוסלמי-ישראלי וציוני גאה, אזרח מדינת ישראל האהובה, ארץ ציון וירושלים. בחג העצמאות האחרון לא יצאתי אמנם לחגוג אבל שמחתי בכל לבי על הקמת מדינת ישראל, המדינה היהודית והדמוקרטית היחידה במזרח התיכון.

מה שקורה בהר הבית בימים אלו כשהערבים מתפרעים שם הוא לגמרי לא טוב. היכן החוקים? היכן החופש? אני תומך בעלית יהודים להר ויודע היטב שיהודים באים רק לסייר, לראות ולשהות בחצר הר הבית ולא במסגד פנימה. מדוע ערבים מתפרעים במקום הקדוש? לפי הקוראן, הספר הקדוש למוסלמים, אסור למוסלמי להתפרע במסגד אל אקצה וסביבתו הרחבה, כי זהו מקום קדוש. אסור לתקוף ומותר רק 'להחזיר' במקרה שמותקפים. יש שם את כיפת הסלע וגם את מסגד אל אקצה, ששניהם קדושים לאיסלם, אך המקום הקדוש יותר למוסלמים הוא מכה שבערב הסעודית.

אני מאמין ויודע שיהודים באים להר הבית בכדי להתפלל במקום. כמוסלמי אני אוהב את היהודים ורואה בהם אנשים טובים, ומסכים לרצון שלהם לעלות להר ולהתפלל בחצרותיו. לצערי הרב, המוסלמים בהר אינם מסכימים שיהודים יתפללו במתחם המקודש. הערבים טוענים שיהודים עולים ההרה כדי להרוס את המסגד, ומשוכנעים שהם מנסים להתפלל בתוך המסגדים, אבל זה לא נכון.

כל יהודי שעולה להר סופג צעקות וקללות מערבים, והמצב הזה איננו יכול להימשך. ירושלים היא בירת מדינת ישראל. ישראל היא מדינה השייכת לכולנו. לערבים וליהודים, כל אזרחי ישראל, מותר להיות בכל מקום שירצו.

כשאני מספר לאמא שלי על הר הבית, היא חושבת את מה שבדרך כלל חושבים ערבים על יהודים – שהם מעונינים להפריע למוסלמים, ואני מסביר לה שזה איננו כך. העם היהודי סבור שבהר הבית ניצב בעבר בית המקדש שלו ולכן זו זכותם המלאה של יהודים לבקר במקום הזה. יצא לי כבר לריב עם אמא שלי, לעתים בצעקות, על הענין הזה או על ענין שתי המדינות לשני עמים.

אני נוהג תמיד להצדיק את ישראל ואת היהודים. אני רוצה דו קיום, אבל קרוב יותר לעמדה היהודית בענין. הרי חצי מהקוראן שלנו מדבר על בני ישראל. בקוראן שלנו כתוב שא-לוהים אמר שבני ישראל זכו לחכמה והם הטובים באנושות והעם הנבחר מכל העמים. ולא פחות מכך א-לוהים רוצה שנתקרב זה לזה ונחיה יחד, מוסלמים לצד יהודים.

פורסם בקטגוריה אסלאמיזציה, ארץ ישראל, היסטוריה, העם היהודי, הקושיה הפלשתינאית, ערביי ישראל | כתיבת תגובה

"ההובי החדש" – נתן אלתרמן

"התנועה הציונית ורעיון התחיה לא היו יכולים אפילו להתחיל ולנבוט אילו היתה ארץ-ישראל באמת מקום צמיחתה וקיומה של אומה פלשתינאית המזוהה עם ארץ זו.

אם אמנם אנו מודים בקיומו של עם ערבי פלשתינאי, הרי לא רק "השטחים המוחזקים" הם טריטוריות-ערביות אשר כל עמידתנו בהם היא רק הקזת דמים עד בוא הנסיגה הבלתי-נמנעת, אלא גם מדינת ישראל שלפני ששת הימים היא טריטוריה ערבית-לשעבר של עם פלשתינאי ערבי. 

אם אנו מודים בקיומו של עם ערבי פלשתינאי קשה להאמין אפילו כי מחאותינו נגד הטרור ומאמצינו לעורר על כך את אומות העולם, יכולות לזכות לאוזן קשבת. אם יש כאן עם ערבי הנלחם על ארצו, הרי שמחאותינו אלו מאבדות את עיקר משמעותן. הטרור הוא כלי פסול, מבחינת החוק הבינלאומי והמוסר הבינלאומי, רק שעה שאנו אומרים כי הוא כלי מלחמה של מ ד י נ ו ת ע ר ב נגדנו. אך משעה שהוא כלי מלחמה של עם פלשתינאי, שאין לו צבא ואין לו טאנקים ומטוסים, והוא נלחם על קיומו הלאומי, לא תעזורנה לנו כל מלות-הגנאי שבהן אנו מכתירים את מעשי-הדמים הללו." 

— מאת נתן אלתרמן, "ההובי החדש", מתוך "החוט המשולש" 27.2.1970

פורסם בקטגוריה ארץ ישראל, היסטוריה, העם היהודי, הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

תמיד ידעתי שהפרופסור הזה ארנון סופר מדבר שטויות דמוגרפיות

השטויות של פרופ' ארנון סופר

תמיד ידעתי שהפרופסור הזה ארנון סופר מדבר שטויות דמוגרפיות… הנה מה שחזה בשנת 1987: "בשנת 2000 ישראל לא תהיה כבר יהודית!" והצרה שרבים בשמאל עדיין מאמינים בעוורון באותן שטויות.

בדיוק באותה שנה 1987 נקראתי לרגל פרוץ האינתיפאדה לשרת כיע"ע (יועץ לעניני ערבים) ברמאללה ופתאם שמתי לב שבדיוק מלאו 20 שנה למלחמת ששת הימים אשר בעקבותיה כבר צצו במקומותינו נביאי שקר מהשמאל שנבאו "תוך 20 שנה יופר המאזן הדמוגרפי לרעת ישראל".

הדבר המענין הוא שכולם השתמשו במספר המאגי "עשרים שנה". אני זוכר למשל את פנחס ספיר ועוזרו דאז יוסי שריד ורבים אחרים מתבטאים כך… כמו שגם בעצם ימים אלו חוזרים רבים על השטות הזו…

החלטתי אם כן לבדוק מה קרה "אחרי 20 שנה" בין 1967 ל-1987. והנה לא דובים ולא יער… שום דבר לא השתנה לרעה. החלוקה היחסית בין יהודים ללא יהודים בכל ארץ ישראל המערבית (לרבות איו"ש וחבל עזה) היה ונותרה 35:65! וזה עוד לפני גל העליה הגדול מחבר העמים שנפתח בשנות ה-90!

למרבה הצער בימי אולת אוסלו הנוראה התיר רבין לערפאת להכניס עמו לשטחנו 50,000(!) חיילי צש"פ (צבא השחרור הפלשתינאי) שתוארו כ"שוטרים". הם לא היו חיילים בגיל שרות חובה צה"לי אלא בעלי משפחות (כ-5 או 7 נפשות בכל משפחה בממוצע), כך שמדובר בהערכה זהירה בתגבורת של 300 אלף עד חצי מיליון פלשתינאים. לאלו אפשר להוסיף את הזרם הגדול של מהגרי "אחוד משפחות" שביילין וחבריו אפשרו להיכנס לשטחי ארת ישראל.

ובכל זאת! בכל זאת מצבנו כיום טוב מהעבר. היחס המספרי השתפר לטובתנו! התחזיות הדמוגרפיות מעודדות. שיעורי הילודה של משפחה ישראלית ממוצעת עולים בהתמדה (כיום 3.1 ילדים למשפחה) והם גבוהים בהשואה העולם הערבי כולו (2.1 ילדים למשפחה) ובמיוחד בהשואה לפלשתינים! לכך יש להוסיף את פוטנציאל העליה המתגברת מאירופה, ארה"ב ודרום אמריקה. כך שכל הקשקושים על מדינה דו-לאומית הם עורבא פרח!

פורסם בקטגוריה דמוגרפיה, הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

פרספקטיבה היסטורית: התיישבות היהודים באירופה

פרספקטיבה היסטורית לקיום היהודי. היסטוריה זה מה שאני אוהב ומתענין, במיוחד של העם היהודי. צריך לזכור וללמוד מההיסטוריה…

התיישבות היהודים באירופה – בין פרעות, גירושים והשמדה (הרבה לפני הנאצים)…
∞∞∞∞∞∞∞∞

כאשר דנים על ראשית ההתיישבות של יהודים באירופה יש להבחין בין צפון ודרום. בספרד, דרום צרפת ואיטליה היתה התיישבות עתיקה. פזורה יהודית היתה קיימת עוד מימי הרומאים והמשיכה להתקיים גם לאחר חורבן רומי וחלוקתה לשניים: רומי המזרחית-ביזנטיון ורומא המערבית.

בדרום – היו יהודים עוד בתקופת בית שני, ימי החורבן ואחריהם. שלטונות רומי הכירו בהם כאזרחים. אך מצבם ומעמדם יורעו ברבות הימים.

מצפון להרי האלפים – ההתיישבות היהודית די מאוחרת. קהילות מאורגנות ישנן רק במאה ה-9 וה-10. לימים נזהה ונכיר אותם כ'אשכנזים'.

בצפון – ראשית ההתיישבות היהודית בהזמנת השלטונות להתיישב עם פריבילגיות, כתבי זכויות. זהו הרקע – יהודים מגיעים לאזור הריין וגרמניה בהזמנת מלכים ונסיכים שהיה להם ענין בהתיישבות יהודים למטרות מסחר וכלכלה.

1084 – לפני הטבח באזור הריין בתקופת מסע הצלב הראשון בישוף העיר שפייר כותב בפריבילגיה ליהודים כי הוא מזמין אותם בשל רצונו להגדיל את שגשוג העיר ומעניק להם אוטונומיה. כך מתרחשת כל ההתיישבות היהודית מצפון לאלפים. היו זקוקים ליהודים בעלי הון וקשרי מסחר בינ"ל.

בכל מקום הספור חוזר על עצמו. בראשית הדרך – ברית בלתי כתובה של ההנהגה המקומית עם היהודים המקבלים מהם הגנה. היהודים מכונים בכתובים כעבדי המלך ואוצר המלך. אך ברבות הימים יבואו בטענות נגד היהודים, מדוע הם עוסקים במקצועות אלו ויתעלמו מהעובדה שלצורך כך הביאו אותם. וזה היה התנאי לבואם.

מכאן שראשית ההתיישבות היא של עשירים מאיטליה, ספרד וצרפת ולפיכך הנהגת הקהילה היא ע"י עשיריה ומשכיליה (השכלה הלכה עם עושר). המשטר הקהילתי היה אוליגרכי – בנוי מעשירי הקהילה ומשכיליה. המשפחות העשירות האלו מביאות עמן משרתים, שוחט, שמש ביכ"נ, מלמד לילדים וכו' וכך צומחת ומתפתחת הקהילה היהודית.

1215 – יהודים בממלכות נוצריות מחוייבים ללבוש בגד או כובע או סמל מיוחד שיבדיל אותם מהנוצרים. במיוחד כדי למנוע מגע מיני בין יהודים לנוצריות.
המלך פרננדו מלך קסטיליה מקבל מכתב נזיפה מהאפיפיור על שלא אלץ את היהודים ללבוש משהו מזהה ועונה לו: נכון שלא אלצתי את היהודים ללבוש בגד שונה וזאת בגלל שהיהודים איימו שיצאו מגבולות ממלכתי ויחברו למוסלמים בסביליה. ומן הידוע שרוב הכנסותי באות מהם.

היהודים לא תמיד נראו גרוע ובמיוחד ההנהגה נראתה עשירה ובודאי לא מושפלת. לכ היהודים ראו בזה השפלה בהיותם בעלי ברית להנהגה המכניסים לה כסף רב. אך הקרבה הזו תעורר את חמתם ושנאתם של המקומיים במיוחד את חוגי הכנסיה. את היהודים אסור להרוג אבל מצוה לפזר אותם ולהשפילם עד שיודו במשיחיותו של ישו. זו הדוקטרינה הנוצרית.

במשך שנים התנהלה תעמולה יסודית לצרכים פנימיים: לשכנע את הנוצרים בצדקת דרכם. הכנסיה מנהלת פולמוסים בכתב המכוונים במיוחד לנוצרים כי יהודים לא עיינו בטקסטים תיאולוגים-כריסטולוגים.

במאה ה-16 כאשר המסדרים (הדומיניקאנים) מתחילים בפעילותם הם מנהלים פעילות מיסיונרית. מהמחצית הראשונה של המאה ה-13 יש מקרים רבים שדומיניקאנים מקבלים אישור מהמלך לדרוש בפני היהודים דרשות מלאות תעמולה נגדם שמראות כיצד הכנסיה – ולא היהדות – צודקת.

בקתדראלות יש פסלים ותמונות שמראים את 'סינגוגה' המושפלת והעוורת ואקלזיה – צעירה, יפה, כתר על ראשה וכו'. זה מה שקבע את גורל היהודים בסופו של דבר! שהרי במציאות היהודים נראים כמו כולם אבל הין מצוירים ומתוארים עם קרניים, זנב ואף ארוך.

גם המלכים הטובים ליהודים לא יכלו להרשות לעצמם להצטייר בעיני העם והכנסיה כמי שאינם נוצרים טובים. לכן תמיד שתפו פעולה עם הכנסיה. אבל במקביל יש דוגמא למכתב ששולח המלך להנהגה היהודית המאפשר הקמת בית כנסת, כלומר אני המלך עדין מגן עליכם.

בכל אירופה המערבית אנו רואים דמוניזציה של היהודים. היהודי הופך לשטן. הנאצים לא המציאו משהו חדש. הכל היה קיים והם רק אחדו הכל באינטנסיביות.

עלילות הדם מהמאה ה-11 עברו דרך צרפת לספרד. הנוצרים האמינו שיהודים זקוקים לדם ילד נוצרי לצורך אפית מצות וזקני ציון יחליטו מי יהיה הקורבן. היהודי מסוכן. כל יהודי הוא סוטה מין.

במסע הצלב הראשון – מקורות לטיניים ועבריים מעידים על שאלה שנשאלה ע"י ההמונים: מדוע צריכים לצאת במסע ארוך כל כך כאשר רוצחי ישו יושבים תחת אפינו? צריך נקמה כאן. (עד ועידת ותיקן 2 – יהודים אחראים על מות ישו).

לא תמיד עזרה הגנת המלך. ליד היציאה בקתדראלה של טולדו יש פרסקו על הקיר: אדם שנראה כמו שטן מכוער ובידו לב וילד צלוב שלבו חסר, לידו אבא חרד ומאחוריו מסתתרים ילדים קטנים. פירושו: היהודי מוצץ את דמו של הנוצרי, מוציא את לבו של הילד והנוצרי חרד לגורל בנו וילדיו האחרים וזאת למרות שהוא השליט. זה בשנת גירוש ספרד וזה פער גדול בין המציאות והדמיון.

גם בתקופה קשה זו היהודים יצרו יצירות פאר. ספריה עצומה ממרוקו עד ספרד, עד מצרים ועד תימן. היצירתיות היתה שם. גם תחת שלטון נוצרי היו הישגים עצומים. נכון גם נפילות קשות. היו דברים טובים אבל הסוף היה רע ולכן הכל רע.

1290 – גירוש ראשון מארץ נוצרית, מאנגליה. רובם הגיעו לצרפת (כי היו במקור מנורמנדי ודברו צרפתית) וגם לספרד אבל זו תחילת הדרך לסוף – לאירופה נקיה מיהודים!

אנגליה היא הממלכה הראשונה עם צביון לאומי, שפה משלה ועם די מגובש. לכן נעשה בה הליך טיהור הממלכה מגורמים זרים. היא היתה ראשונה שגירשה יהודים.

פיליפ לה בל ב-1306 – זורק את כל יהודי צרפת (קהילה יצירתית, ביניהם רש"י ובעלי התוספות). רובם ככולם עברו לאשכנז (גרמניה) אבל גם לספרד. מדוע לא באו לישראל? לא היתה בימים ההם אפשרות מדינית ליהודים לחזור לא"י. גם העת'מאנים שאפשרו כניסה לא"י עשו זאת לא על בסיס מדיני. הרמב"ן עולה לארץ במאה ה-13, מגיע מעכו לירושלים ומגלה שלא היה מנין אחד להתפלל.

מלך אנגליה גרש את היהודים כי הגיע למסקנה שאין לו עוד תועלת מהם. ואם הם רכוש המלך ואם אינם שמושיים – פשוט זורקים אותם כמו היו חפץ חסר ערך. זו גם הסיבה של גרוש יהודי צרפת ע"י פיליפ לה-בל.

רק באזור אויניון בדרום צרפת שהיה חלק מהאפיפיורות נשארו יהודים. מסורת אוגוסטינית אומרת שיש לפזר את היהודים כעדות לעונשם על שאינם מכירים בישו המשיח.

המלכים מגרשים את היהודים מסבות כלכליות ולא מתוך ציות לכנסיה. אך הכנסיה הכשירה את הלבבות לכך. הצבור קבל את הגירוש באהדה. היהודים היו 3-5% באוכלוסיה ותמיד היו זרים, נטע זר. יהודי בימי הבינים ראה עצמו בן העם היהודי המפוזר בגלות.

היהודים היו נאמנים למלכים ב-100%. לא ידוע על שום מקרה של בגידה. אין תעודה אחת המעידה על פעולת יהודי נגד המדינה (להבדיל מהמוסלמים כיום באירופה!) ולכן שום גירוש לא היה על רקע זה. היו יהודים שהתנצרו ומומרים אלו פעלו נגד היהודים בקיצוניות ובשנאה.

בשנת 1700 היו בעולם פחות משני מיליון יהודים. מחציתם בארצות האסלאם ומחציתם בארצות נוצריות. ב-1939 מספרם עלה ל-18 מיליון יהודים. אין לכך הסבר. מכל מקום בימי הבינים הם היו מעטים.

בחצי האי האיברי אין מדינה ששמה ספרד. ב-1492 היו ממלכות: ארגוניה, קסטיליה, נברה הקטנה, פורטוגל. ב-1391 מאה שנים לפני הגירוש, מלך קסטיליה מת ובמקומו יורש העצר ילד קטן.

התנהלה אז תעמולה קשה נגד היהודים ובאותו קיץ התנפלו על היהודים והתוצאה היתה הרג המוני, התנצרות או בריחה. מכאן ההרג התפשט לקורדובה, לטולדו ולכל מקום בחצי האי האיברי. בכל ספרד היה טבח של שליש מיהודיה. שליש מהם הפכו לאנוסים ושליש ששרד וברח לצפון אפריקה ולאיטליה.

המלכים התנגדו אך לא יכלו להציל את היהודים. כל הקהילות נהרסו. המתנצרים היו במעמד של לא יהודים ולא נוצרים. היתה תיאוריה של תורת הדם לצורך קבלות משרות. ישו שהיה נימול לא היה עובר מבחן זה… כלומר גם את הנוצרים החדשים לא מקבלים.

בקסטיליה – המלכה איזבל מוקפת בהרבה יועצים יהודים. לימים תינשא לפרדיננד מלך ארגוניה. הם לא אחדו את הממלכות אלא נהלו אותן ביחד. המטבע היה שונה, פרלמנט נפרד, אבל ההחלטות משותפות. הם רצו לפתור את בעית האנוסים ולכן לאחר נצחונם על המוסלמים בגרנדה החליטו שמעתה ספרד תהיה כולה נוצרית.

בצו הגירוש כתוב בפירוש: מפני שהיהודים מסייעים לאנוסים להישאר ביהדותם אנו מגרשים אותם אלא אם יתנצרו. תוך 3 חודשים צריכים היהודים לעזוב.

לאן? הרי גורשו מצרפת ומאנגליה. הם ילכו לקיסרות העותמאנית, לתורכיה. אבל רוב היהודים 120,000 במספר עברו לפורטוגל תמורת כסף ששולם למלך פורטוגל. אך זה התברר כאסון גדול כי מלך פורטוגל רצה לשאת את בתם של איזבל ופרדיננד והם הסכימו בתנאי שיגרש את היהודים.

בדצמבר 1496 ערב חג המולד מוצא צו גירוש לכל יהודי פורטוגל. המלך נותן להם שנה זמן להתארגן לגירוש. הוא מודיע שבנמל ליסבון יעגנו אניות שיפנו אותם. הם מגיעים בהמוניהם ושם מטבילים אותם בעורמה לנצרות. הם לא גורשו אך המשיכו להיות אנוסים. אין ספק לגבי זהותם בעיני עצמם כי הסיבה לבריחתם מספרד היתה סרובם להתנצר! (זו הסיבה לסברה שאחוז גבוה מהפורטוגזים הם יהודים שנאנסו להתנצר). אך היו שברחו לארצות השפלה.

הרבה יהודים מספרד עברו למרוקו, איטליה והרבה לקיסרות העותומאנית, שאפשרה כניסת יהודים עד הקמת הרפובליקה התורכית. יהודים מגורשים גם מסיציליה וב-1543 מנפולי.

במחצית המאה ה-16 לא נשארים יהודים בכל מערב אירופה, למעט גרמניה ואיטליה שהוו נסיכויות רבות ולא היו מאוחדות. מכאן מתפתחת תנועה למזרח אירופה של האשכנזים ותרבות הידיש.

למרות שהעם היה מדוכא תקופה ארוכה, חסר תקוה, משולל זכויות – בכל זאת קם לתחיה תרבותית, כלכלית, חברתית במאות ה- 16, ה-17 יש תחיה גם במזרח אירופה.

פורסם בקטגוריה היסטוריה, העם היהודי, תקינות פוליטית | כתיבת תגובה

מה קורה להם לתלמידי ז'בוטינסקי? תגובה לדוד מרחב

דוד מרחב, בעל טור במקור ראשון ואיש מכון ז'בוטינסקי לשעבר, העלה בפייסבוק סטאטוס שכותרתו "הקונספציה התמוטטה" והצליח להרגיז אותי…

הוא כתב, בין השאר:

"התמוטטה הקונספציה על נהול הסכסוך, שקט בלי משא ומתן, אנחנו כאן והם שם וגם אנחנו שם…

כי מי שלא רוצה לדבר עם אש"פ ידבר עם חמאס, מי שלא רוצה לדבר עם חמאס יחטוף מאל-קאעדה… אם נתניהו לא יבין זאת צה"ל יילחם נגד פלגי אל-קאעדה!

ישראל צריכה לחתוך את הארץ הזו בסכין קצבים, זה שלנו וזה שלהם…

זה מה שכתב… מה קורה להם לחלק מאנשי ז'בוטינסקי?
∞=∞=∞==∞∞

וזה מה שעניתי לו בתגובה שאני משתף כאן:

בדיוק ההיפך! אם "נחתוך" את הארץ ולא נהיה שם ב"חצי" שאתה רוצה לתת להם, או אז אל-קאעדה תגיע לשם מהר מאד אם לא מיד… כבר עכשו יש שם בשטח תאים "סלפים" רדומים שמחכים ליום פקודה.

רק נוכחות פיזית שלנו בשטח, על גב ההר וכמובן בבקעת הירדן וגם ברכוזי האכלוסיה כמו לפני עידן אוסלו היא שתבלום ותחסום אותם אם יגיעו לירדן או יבצבצו באיו"ש.

עם כל הנזק והטרדה שחמאס ואש"פ והג'יהאד יכולים לגרום בפיגועים וגם בחטיפות – לא מדובר באיום קיומי על ישראל כמו האיום שהוו בעבר מדינות וצבאות ערב שהדוקטרינה הפלשתינית היתה לגרור אותם למלחמה גדולה, כוללת נגד ישראל. הימים האלו חלפו…

מדינות ערב מתפרקות ומלקקות את פצעיהן. אבו מאזן והניה לא מסוגלים לא לבלוע ולא להקיא ודומים יותר לשני כלבים רטובים בגשם המצפים שאירופה וארה"ב ילטפו אותם ויגנו עליהם, כי העולם הערבי כבר מזמן נער חוצנו מהם, עוד מימי התייצבותו של ערפאת לצד סדאם חוסיין…

אני לא אתפלא, אגב, אם יתברר שאת החטיפה לא בצע חמאס אלא סלפים (קאעדה) כמו שאת ירי הטילים מעזה בצעו עד לאחרונה גורמים שיצאו משליטת חמאס…

השתלטות ארגון דאע"ש על חלקים בסוריה ועיראק והסכנה הנשקפת לירדן היא קריאה אם לא חבטה להשכמה עבור כל מי שהאמינו עד כה ב"פשרה טריטוריאלית" והיתכנות למדינה פלשתינית עוינת ואירידנטית בלב ארץ ישראל.

מי שלא מבין את זה לא מבין כלום!

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית, תקינות פוליטית | כתיבת תגובה

דברים כדורבנות על השהידיזם הנאצי שאומר אליקים העצני

דברים כדורבנות! אומר אליקים העצני במאמר שפרסם בהארץ:

"את הסיבה לזלזול המחריד בקדושת חיי האדם בעולם הערבי יש לחפש במקום אחר – בתרבות, בדת, בחנוך. הטרור מבטא את רצונם המוצהר של המונים רחבים במזרח התיכון, ממחלקי הבקלאוה ברחובות עזה והסוכריות בחוצות חברון ועד למציפים את האינטרנט בשבחים לחוטפי הנערים היהודים. כל ככרותיהם ומוסדותיהם נושאים שמות של רוצחי המונים כי אלה הם גבוריהם הלאומיים.

חברה שזה ה'בון טון' אצלה – בכלי התקשורת, בספרות, בבתי הספר ובאקדמיה, כמו בבתי הקפה ובככרות, נושאת במשותף באחריות. אם המחבל הוא אויב הרי שהעם שבתוכו "הוא שוחה כדג במים" כפי שהגדיר את הטרור מאו-צה-דונג הסיני, גם הוא אויב. כמו שהיה זה העם הגרמני שגידל וקיים את המשטר הנאצי, כך החברה הפלסטינית היא היא הנשאית של ה"שהידיזם", תורה המטיפה למות כדי להרוג.

מזה נגזרות מסקנות מעשיות. למשל גירוש מן הארץ של טרוריסטים, עוזריהם ותומכיהם. ואפס סובלנות גם לכל תמיכה מילולית בשהידיזם, כפי שבגרמניה כל התבטאות נאצית או פרו-נאצית מהוה עבירה פלילית.

זו ירושתו של דיין – למתוח קו בין ההסתה למעשה הגלוי. אך כלפי יהודים שנו את התפיסה הזאת וגורסים – בצדק – "מלים הורגות". אבל גם מלים של ערבים הורגות ועוד איך!

ויש לעיין מחדש בגישה הפייסנית שלנו שיש לגביה קונצנזוס בין ימין לשמאל – שראוי לנו כביכול לפעול לקידומם ולפיתוחם, למרות היותם חברה שונאת ועוינת. גם אני צידדתי בדעה הזאת.

היום אני שואל – האם זה סביר לפתוח את שערי בית החולים שלנו בפני אשתו של אבו-מאזן המתנכל לנו בכל פורום עולמי ומפאר ומפרנס את רוצחינו ומשפחותיהם? והאם דוקא אנחנו חייבים לרפא את נכדו של ראש ממשלת ארגון הטרור חמאס אסמעיל הניה? האם זה סביר לספק להם מים וחשמל ועוד בחצי חינם? האם אנחנו צריכים לסייע לבנית העיר ראוואבי?

עשרות שנים אנחנו מספקים להם לחם ועבודה. האם זה עשה אותם – את הצבור, להבדיל מיחידים – פחות אויבים? האם זה הגיוני שבעוד הם מקיימים חרם על המתנחלים הישראלים ביהודה ושומרון ומתירים את דמם – נציגם הנאמן ביותר עלי אדמות הוא המנהל האזרחי הישראלי ביהודה ושומרון?!"

פורסם בקטגוריה אסלאמיזציה, הקושיה הפלשתינאית, תקינות פוליטית | כתיבת תגובה

שוב נשמעים הקולות הפאבלוביים בעד נסיגה מיהודה ושמרון… והמציאות הדמוגרפית לפי גיא בכור

שוב חוזרים ונשמעים הקולות הפאבלוביים בעד נסיגה מיהודה ושמרון, עד כה בדרך כלל בגלל "הדחליל הדמוגרפי" המדומה (קשקושים כמו של מדינה דו לאומית או "שלטון על עם אחר" כאילו אין בעולם מדינות אחרות המכילות בקרבן מיעוטים זרים בינוניים או גדולים).

אך לאחרונה האבסורד שובר שיאים! האוילים רוצים שנתקפל מהשטחים בגלל כבוש חלקים של סוריה ועתה עיראק ע"י ארגון דאע"ש (אל-קאעדה). והרי ההגיון והשכל הישר אומרים בדיוק ההיפך – הגברת השליטה הישראלית באיו"ש, על גב ההר ובקעת הירדן כדי לקדם ולבלום חדירה וזליגה שלהם לגדה המערבית וגם כדי לגונן על בת בריתנו בעבר הירדן.

אז כדי להרגיע את מתפחדי "הדחליל הדמוגרפי" כדאי אולי להיזכר ולעיין שוב בנתונים המדהימים שפרסם אשתקד ד"ר גיא בכור על המגמות הדמוגרפיות החדשות באוכלוסיה הפלשתינית והישראלית. נתונים מדויקים המסתמכים בין השאר על אתר ה-CIA הנחשב למהימן ביותר בעולם:

==∞∞==∞∞==
להלן מאמרו של ד"ר גיא בכור מלפני שנה. מאז, יש להניח, המציאות הדמוגרפית רק השתפרה:

בעיני מרבית הצבור הישראלי ואולי גם העולמי ההתיישבות היהודית במה שכונה פעם "השטחים" מורכבת מכמה צריפים וקרוואנים סחופי רוח וחבוטים, אך האמת העדכנית היא אחרת לגמרי: אכלוסית היהודים בשטחי 1967 שוה כבר למחצית אכלוסית הפלשתינים שם והיא במגמת זנוק דמוגרפי מהגדולים ביותר בעולם.

איש אינו יודע כמה ערבים מתגוררים בשטחי 1967 כן הנתונים הסטטיסטיים שלהם מנופחים בידי הפלשתינים לצרכי הטעיה (הם כוללים מי שהגרו כבר לפני עשרים שנה ואת תושבי מזרח ירושלים, שנספרים לכן פעמיים ברשות ובישראל), אך באוקטובר 2012 נערכו בחירות מקומיות ברשות הפלסטינית (ללא עזה וירושלים) ומספר בעלי זכות ההצבעה היה 515,000, כלומר זהו מספר הבוגרים מעל גיל 18. אם נוסיף לכך מספר זהה של צעירים הרי נגיע למעט יותר ממליון איש ובתוספת מזרח ירושלים כמליון וארבע מאות מאות אלף, זהו המספר האמיתי.

ומה מספר היהודים באותו שטח? כ- 700,000. לפי נתוני רשם האכלוסין במשרד הפנים חיים כיום ביהודה ושומרון 385,000 יהודים, ובמזרח ירושלים עוד 300,000 (מה שאומר שהאכלוסיות היהודית והערבית במזרח ירושלים כבר השתוו ראשונה). במילים אחרות מספר היהודים שוה כבר למחצית האכלוסיה הפלשתינית ב"שטחים". הזנוק בנתונים היהודיים הוא מדהים שכן בזמן האנתיפאדה השניה מנו היהודים באיו"ש רק 190,000, כלומר תוך עשור הם הכפילו את מספרם! יש לכך השלכות בטחוניות, למשל ביכולת של הערבים לתכנן מרידות חדשות, כאשר כל כך הרבה יהודים חיים יחד איתם ומכירים את השטח בדיוק כמותם; והיהודים האלה לא יוותרו לעולם.

אך גם המגמות העתידיות מפתיעות.

כתוצאה מן החיים הטובים של הערבים שמכונים פלשתינים, מספר הלידות נופל אצלם נפילה חופשית: ממעל 5 ילדים למשפחה לפני עשור, לפחות מ-3 ילדים כיום, לפי נתוני אתר האינפורמציה של ה-CIA. אך באותו זמן מספר הלידות של משפחה יהודית ביו"ש הוא 6 ילדים, אחד הנתונים הגבוהים ביותר בעולם. אין שום קהילה מערבית בעולם שמגיעה לנתוני ילודה כאלה. מה הסיבה לפער האדיר? הנשים הערביות משכילות יותר, עירוניות יותר, דוחות את הנישואין, עובדות יותר, ומספר הילדים שלהן צונח, ככה זה בכל המזרח התיכון. בסעודיה למשל צנח מספר הילדים למשפחה ממעל 6 ילדים ב- 2003 ל-2.2 כיום, לפי נתוני אתר ה- CIA, וזה המצב בכל מדינות ערב. בתורכיה, איראן, לבנון וצפון אפריקה הילודה היא כבר שלילית: פחות מ-2.1 ילדים למשפחה. בזמן האינתיפאדה הראשונה רוב האוכלוסיה הפלשתינית היה כפרי. כיום שני שלישים מהם גרים בערים הגדולות שם. הלידות הערביות הן אינדיבידואליסטיות, הלידות היהודיות אידיאליסטיות. המגמה ברורה, אלא אם כן "דורשי טובתנו" ימליצו על הקפאת הילודה, כשם שהמליצו על הקפאת הבניה ביו"ש…

אגב, תופעה דומה מתרחשת גם בתחומי "הקו הירוק": מספר הלידות היהודיות מזנק זה של המוסלמים צונח, כך שנכון לשנת 2013 ממוצע הלידות של נשים יהודיות וערביות בתחומי הקו הירוק ויהודה ושומרון כבר השתוה.

לכך יש להוסיף את ההגירה אל ומחוץ לשטחים. אלפי צעירים פלשתינים מהגרים מידי שנה מהשטחים אל המערב כיון שרמת ההשכלה שלהם עולה וגם הם רוצים לחיות במערב כמו מאות אלפי ערבים אחרים מהמזרח התיכון ומצפון אפריקה. העולם התכווץ, הם מחוברים לאינטרנט והיום הם יודעים שזה אפשרי. ככל שרמת החיים עולה הנכונות להגירה ערבית החוצה עולה. לעומת זאת ההגירה היהודית אל השטחים היא נלהבת ונמשכת כל הזמן. עם אכלוסיה של מעל 8 מליון תושבים (וריבוי של מליון תושבים כל שבע שנים בישראל), להרבה ישראלים כבר צפוף, והחיים עושים את שלהם; מדובר הרי במרכז הארץ.

נתונים ומגמות אלה יוצרים מהפך במה שכונה פעם "הבעיה הדמוגרפית". ביל קלינטון 'הזהיר' אותנו השבוע מפניה מבלי שיבין שהוא אולי מעודכן לתקופה שהיה נשיא לפני כשני עשורים. הדמוגרפיה היהודית מזנקת ואיתה העם היהודי כולו. בזכות הזנוק הדמוגרפי בארץ ישראל ולמרות הרפיון הדמוגרפי בקרב יהודי התפוצות סך כל היהודים בעולם חזר לעלות בשנת 2012, לראשונה מאז השואה.

פורסם בידיעות אחרונות, 20.6.13

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית, תקינות פוליטית | כתיבת תגובה

אם באלופים נפלה שלהבת – מה יגידו לונדון וקירשנבאום?

האלוף (במיל) ישראל זיו פרסם בידיעות אחרונות מאמר שכותרתו "החכמה שבאפוק" בו הוא קורא "להגביל את הפעולה מול החמאס!" ומציע – שימו לב – "לדרוש מאבו מאזן והקהיליה הבינלאומית לפעול לפירוקו של החמאס מנשקו!"

זאת לדבריו במטרה להשיג תוצאה איסטרטגית טובה(?) "כפי שעשתה ארה"ב בסוריה והביאה להתפרקותה הכמעט(!?) מוחלטת מנשק כימי". ואני הייתי מחליף את סדר המילים ואומר שארה"ב 'כמעט' הביאה להתפרקותה המוחלטת של סוריה מנשקה הכימי…

כן, האלוף הנכבד מציע לנו לאמץ את מדיניותה הכושלת והמבולבלת של ארה"ב של אובמה… וכל זאת למה? כי לדעת זיו "ישראל צריכה לקחת בחשבון שחסול החמאס יצור ואקום שאליו לא תחדור הרש"פ – אלא אל-קאעדה", רחמנא ליצלן…

יסולח לי על בורותי אבל בהתחלה לא זכרתי מי הוא האלוף ישראל זיו… אח"כ גיליתי שהוא אשר עמד בראש אגף המבצעים שתכנן והוביל עבור שרון את ההתנתקות הארורה…

ברור שתפישתו משקפת את הגישה המתגוננת המגונה והנפסדת שהתנחלה במקומותינו בדור האחרון: נסוגים ומתנתקים, בונים גדר בטחון ומתבצרים, מפתחים טכנולוגיות הגנתיות (לא מיותרות אבל הגנתיות) כמו "כפת ברזל" וכו' ומגבילים ומשפילים את דוד הנחלאווי וחבריו מול הפורעים. וזאת במקום ליזום ולתקוף ולקבוע עובדות בלתי הפיכות בשטח.

אין חדש תחת השמש… בפרשת "שלח לך" שקראנו השבת מתדרך משה את המרגלים היוצאים לתור את הארץ לבדוק איך חיים תושביה "הבמחנים אם במבצרים". ומבאר רש"י שאם הם חיים ללא חומות וגדרות הדבר מעיד על עוז רוחם ואומץ לבם ואם הם מוקפים חומות פחדנים הם…

תגובתי להצעתו של האלוף הנכבד – הנובעת לדבריו מהפחד הגדול שלו מהואקום שייוצר אם יחוסל החמאס – היא פשוטה וקצרה: את הואקום שייוצר עם חסול החמאס ותשתית הטרור באיו"ש לא צריכה למלא הרש"פ (מה ההבדל ביניהם?) – אלא ישראל וצה"ל. כמה פשוט…

עם כל הכבוד לדרגתך הצבאית, אדוני איש הצבא ומתכנן המבצעים ישראל זיו – הגיע הזמן להפיק לקחים ולהסיק מסקנות מהכשלון הקולוסאלי של האקספרימנט הקרוי "אוסלו". ואחד הלקחים החשובים הוא – את בטחוננו לא נפקיד עוד בידי אחרים. לא בידי האמריקנים וכוחות בינלאומיים וודאי לא בידי ג'יבריל רג'וב ואבו מאזן…

הגיע הזמן להחליף דיסקט ויפה שעה אחת קודם!

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית, תקינות פוליטית | כתיבת תגובה

אגדה לצעירים ישראלים נבוכים

נקלעתי לדיון/וכוח עם סטודנטים צעירים מתלבטים. ובתגובה לאחד מהם כתבתי להם ספור אגדה שרציתי לשתף פה.

אתה כותב, איש צעיר: "הטענה העיקרית שלי היא שהפלסטינים לא יסכימו לזה לעולם… הם רוצים מדינה משלהם. לא להיות קצת יותר מחצי במדינה אחרת".

למען האמת התגובה שעמדה לי על קצה הלשון היתה משהו כמו "אז מה אם הם לא מסכימים או אם הם לא יסכימו?" אבל החלטתי לחוס על נפשך העדינה והתועה ולשאול שאלה אחרת: מי מהם בדיוק לא יסכים? הנהגת אש"פ, החמאס, הג'יהאד האסלאמי, החזית העממית, הסלפים של אל-קאעדה?

אז לידיעתך יש רגליים מוצקות לסברה שהנהגות אלו אינן מייצגות באמת את הצבור החי שם, את הרוב הדומם שאותו אתה לא מכיר ולא שומע ואני כן… ואם הן כן מייצגות – הן מובילות אותו לאסון. הנהגות אלו פסולות מלהיות פרטנרים לשום סיג ושיח ומו"מ כי הן מטיפות ומחנכות את עמם ואת ילדיהם לאידיאולוגיה שהידיסטית-ניאו-נאצית שאין לה כל זכות קיום ובפרט לא בבית ספרנו! כי היא מכוונת להשמדתנו ולסילוקנו מאדמתנו.

נער הייתי וגם זקנתי ולא הייתי ילד לפני ואחרי אוסלו – אקספרימנט כושל בסדר גודל קולוסאלי, איולת היסטורית מוכחת בעליל. הסכמים בטלים ומבוטלים לדידי בגלל הפרתן השיטתית ע"י הצד השני. אשר בעקבותיהן אני מחזיק בדעה מבוססת ומנומקת (בבלוגים שלי) לפיה ההנהגה ה"פלשתינית" הזו צריכה לרדת מעל בימת ההיסטוריה ויפה שעה אחת קודם…

אך מעבר לכך תנסה לחשוב על זה כך:

אתה או משפחתך חוזרים לאחר היעדרות ארוכה לביתכם או נחלתכם, למשל בכפר או במושב ומגלים שזרים פלשו והתנחלו על חלקים מנחלתכם החוקית. מתוך חולשה ועייפות ובגלל לבכם הרחום ומתוך סובלנות ואנושיות אתם לא מעיפים אותם מיד לכל הרוחות ומוכנים לתת להם להנות מן הספק (עקב היעדרותכם הממושכת) ולסבול את נוכחותם בנחלתכם, על אדמתכם, למרות שאתם הבעלים החוקי והם בסך הכל פולשים זרים ובלתי חוקיים…

והנה עוברים שנים ומישהו מכניס להם לראש שיש להם בעצם זכויות קנין ובעלות על הנכס שלכם, נחלת אבותיכם. יתרה מזאת – הם מתחילים להתחצף וטוענים שלכם בעצם אין בכלל זכות ובעלות על ביתכם…

אח"כ למרות בוררויות משפטיות בהם אף הסכמתם בלית ברירה רק למען "דרכי שלום" לחלוק עמם את נחלתכם הם דוחים את כל הפשרות. פותחים במעשי אלימות, וקוראים לקרוביהם מהשבטים הסמוכים להתנפל עליכם ולהרוג בכם. אתם מצליחים להדוף את ההתקפות אבל החוצפה נמשכת והאלימות גוברת.

ואז גם צץ ביניכם אויל ממושקף בשם ביילין ורוקם בסתר ובמחשכים עם ראש הפורעים הנבל הגדול והמושחת ביותר שביניהם (ערפאת) הסכם אומלל. הוא עובד עליכם בעינים ובמעשי תרמית ונוכלות (המיצובישי של גולדפרב) הוא מצליח לשכנע את הועד העייף והמותש שלכם לקבל את ההסכם תוך שמוש בקלישאות כמו "שלום עושים אויבים" וההרוגים והנרצחים שלכם מתוארים כ"קרבנות השלום".

אז זהו שמאז הסכם אוסלו האומלל והנורא עברו כבר עשרים שנה ואנחנו מצויים בעיצומה של תקופה חדשה במזרח התיכון והעולם הערבי בה מתחוללים זעזועים, תמורות ושינויים היסטוריים עמוקים בכל האזור: "האביב" הערבי זרח עלינו והוא גורם למדינות ערב – שכבר הסירו מזמן את תמיכתם מהפלשתינים (עוד בימי מלחמת המפרץ הראשונה כאשר ערפאת התייצב לצדו של סדאם חוסיין נגד מדינות ערב האחרות) – להתכנס לתוך עצמם וללקק את פצעיהם ממלחמות אחים שעודם בעיצומם.

והנה העולם הערבי כבר אינו רואה בפלשתינים "חוד החנית" למלחמה ב"אויב הציוני" והפלשתינים כבר אינם יכולים לגרור את מדינות ערב למלחמה כוללת נגד ישראל כי הן עסוקות כאמור בלקוק פצעיהן…

כיום אף אחד לא תומך בהנהגה הפלשתינית הזו. אבו מאזן ואסמעיל הניה הריהם כשני כלבים נטושים ורטובים בגשם המייחלים ללטוף אמריקני או אירופאי. להזכירך מצרים אף הוציאה את חמאס מחוץ לחוק.

אז מאחר שזו אדמתנו ונחלתנו עלינו לממש כאן ועכשו את רבונותנו המוקנית החוקית והמשפטית בחבלי מולדת אלו ולמצוא דרך סבירה לאפשר לאכלוסיה שם קיום בכבוד כתושבים עם זכויות אדם.

מדינה ורבונות אסור לתת להם גם לאור ההיסטוריה העקובה מדם, גם לאור השהידיזם הניאו-נאצי לאורו הם מחנכים את ילדיהם לרצוח ולהתאבד עלינו וגם לאור העובדה הפשוטה שזו ארצנו. פשוט מאד. ואנחנו מחויבים לשלוט שם אם חפצי חיים אנו. כן, ואנו מחויבים לנקות את האזור מטרוריסטים כמו שעושים עכשו…

אז אם תכניסו אתה וחבריך לראש ותפנימו שאתם ואנחנו בעלי הבית והם לא – ייפתרו לכם באורח פלא כל הלבטים והחששות והספקות כמו "מה אם הם לא יסכימו לזה או לזה?"

אנחנו בעלי הבית הרבוניים ואנחנו צריכים לקבוע מה יהיה פה – בין אם יסכימו ובין אם לאו. ובהיותנו יהודים רחמנים בני רחמנים יש להניח שלהם ימשיך להיות רק טוב אצלנו בביתנו.

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית, תקינות פוליטית | כתיבת תגובה

זכרונו לברכה יצחק שמיר עליו השלום

שמיר-בייקר
זכרונו לברכה יצחק שמיר עליו השלום – שהיתה לי הזכות לעבוד בלשכת העתונות הממשלתית בתקופת כהונתו כראש הממשלה – הוא המנהיג היחיד שהיה לנו מאז בן גוריון וגולדה שלא תקפה אותו חולשת דעת ולא נפל למלכודת הקרויה "מה שרואים מכאן לא רואים משם"; מנהיג קשוח ועשוי ללא חת שידע לעמוד בעקשנות על האינטרסים החיוניים של עם ישראל ולהגן על ארץ ישראל מכל משמר; שלא התקפל מול האמריקנים ולא שעה לעצות ולזעקות התקשורת ההיסטרית שהטילה בו רפש מדי יום ביומו; שעמד בגבורה מול שר חוץ אמריקני עוין וברוטלי (ג'יימס בייקר) שכל נסיונותיו לדחוף את אש"פ בכח לועידת מדריד ולכפות עלינו נסיגה משטחי "ששת הימים" עלו בעשן (בזכות עקשנותו של שמיר) ונעלמו כבמטה קסם עם פלישת סדאם חוסיין לכווית והתייצבות הצורר ערפאת לצד הצורר העיראקי… סיעתא דשמיא גלויה!

בימי שמיר זכינו לעליה הגדולה ממדינות חבר העמים ומדינת ישראל התחזקה מכל הבחינות והגיעה למאסה הקריטית שהעלתה אותה אל דרך המלך והפכה את ישראל לכח יציב ואיתן כמו יצחק שמיר… בימיו היינו גם קרובים מאד להיעלמותו וירידתו הסופית מן הבמה של הצורר ערפאת עד שבאה חבורת הפוחזים של ביילין, פרס ושות' והעניקה לו על מגש של דם מה ששמיר סרב בעקשנות לתת לו ולחבריו באש"פ. אלה המושחתים המנהיגים כיום את הרשות הפלשתינית ואת ההסתה השהידיסטית הנאצית נגדנו.

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית, תקינות פוליטית | כתיבת תגובה

בת יאור – הפרוטוקולים של זקני בריסל

עדי שורץ, הארץ, 19.6.2006

המבוכה שאוחזת באירופה ביחס לאסלאם היא כר פורה להתחזקות עמדות קיצוניות. בת יאור למשל – אינטלקטואלית יהודיה שנויה במחלוקת שזוכה לענין הולך וגובר – טוענת שאירופה משועבדת לעולם הערבי והמוסלמי, והכל באשמת ההנהגה.

החטא הקדמון הוא של שארל דה גול. מאוכזב מאובדן הקולוניות הצרפתיות באפריקה ובמזרח התיכון כמו גם מהירידה בקרנה של פאריס בזירה הבינלאומית, החליט נשיא צרפת בשנות הששים ליצור ברית אסטרטגית עם העולם הערבי והמוסלמי כדי להתחרות בדומיננטיות של ארצות הברית וברית המועצות. הברית הזאת נהפכה במהלך שנות השבעים לעמדת "הקהילה האירופית" (שמו הקודם של האיחוד האירופי) ובאותה עת החל להתפתח דיאלוג אירופי-ערבי ענף. אלא שהברית הזאת שבמסגרתה התירה אירופה את הגירתם של מיליוני מוסלמים לתחומה והחלה לנקוט מדיניות אנטי-ישראלית ואנטי-אמריקאית, תביא בסופו של דבר ולמעשה כבר הביאה, להפיכתה של אירופה ליבשת משועבדת לעולם הערבי והמוסלמי. אירופה מתה ובמקומה קמה Eurabia.

התזה מעוררת המחלוקת הזאת שייכת לבת יאור שם העט של אינטלקטואלית יהודיה אוטודידקטית שנולדה במצרים וחיה כיום בשווייץ. את שמה האמיתי היא מסרבת לחשוף, מטעמי ביטחון לדבריה. אבל התזה שלה היא רק הפתיח למסקנות מרחיקות לכת ואמירות קיצוניות על חלקם של מנהיגי אירופה בכניעה לאסלאם. אם בעבר התגובה לדבריה היתה התעלמות כמעט מוחלטת, הרי שכיום, במבוכה השוררת באירופה על רקע היחסים המורכבים עם העולם המוסלמי, היא זוכה לאוזן קשבת יותר, אך היא עדיין רחוקה מרחק רב מהזרם המרכזי האירופי. בשבוע שעבר הוזמנה לירושלים כדי להרצות בכנס של המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות על שם וידאל ששון.

"מדובר בטרנספורמציה של יבשת אירופה שהיא תוצאה של מדיניות מכוונת", אומרת בת יאור בראיון. "אנחנו הולכים כעת לקראת שינוי מוחלט של אירופה שתהיה אסלאמית יותר ויותר ותיהפך ללוויין פוליטי של העולם הערבי והמוסלמי. הרבה אירופים מתנגדים להתפתחות הזאת, אבל מכיוון שהם לא מודעים לאסטרטגיה הזאת ולמכניזם שלה, הם לא מבינים אותה. לעתים הם מפגינים את התנגדותם בדרכים נואשות. יש הרבה שנאת-זרים, יש גילויים של אסלאמופוביה ולעתים מהגרים מוסלמים מותקפים כך סתם ברחוב. אבל המהגרים אינם אשמים. המנהיגים האירופים הם שהחליטו על הברית עם העולם הערבי שבמסגרתה הם התחייבו לקבל את הגישה הערבית והמוסלמית כלפי ארצות הברית וישראל. מדובר לא רק במדיניות חוץ, אלא גם בסוגיות שמעסיקות את החברה האירופית מבפנים, כמו ההגירה, האינטגרציה של המהגרים והרעיון שהאסלאם הוא חלק מאירופה".

ספרה האחרון של בת יאור, Euroabia – The Euro-Arab Axis שיצא לאור באנגלית ב-2005, לא היה יכול להתפרסם בזמן טוב יותר מבחינתה, בדיוק כאשר שאלת השתלבותם של המהגרים המוסלמים ביבשת וצביונה התרבותי של אירופה עולה שוב ושוב לדיון. הפיגועים במדריד ובלונדון, פרשת הקריקטורות של הנביא מוחמד, רצח הבמאי ההולנדי תיאו ואן גוך והמהומות לפני כחצי שנה בפרברי פאריס הפכו את השאלות האלה לקריטיות יותר ויותר. אירופה, בעלת אתוס פלורליסטי ודמוקרטי, השתהתה בתגובה לתופעות אלה, אם כי כיום מסתמן שינוי במדיניות ההגירה ומתן האזרחות בחלק מהמדינות. שר הפנים של צרפת, ניקולא סרקוזי, זוכה בתשואות תודות ליחסו הקשוח למהגרים וגרמניה מנסה להחמיר את הקריטריונים לקבלת אזרחות.

הפגנה בלונדון נגד פרסום הקריקטורות של הנביא מוחמד

ההשתהות הזאת אפשרה את התחזקותן של גישות קיצוניות במיוחד כלפי ההגירה המוסלמית. באגף הפוליטי מדובר בתנועות הימין הקיצוני. בקרב חוגים אינטלקטואליים מדובר בין השאר באישים כמו העתונאית והסופרת האיטלקייה הפרובוקטיוית אוריאנה פלאצ'י שחברה באחרונה טרילוגיה בענין האסלאם ואירופה שנמכרה במילוני עותקים; חברת הפרלמנט ההולנדית ממוצא סומלי, איאן הירסי עלי; וגם בת יאור. כל אלה אמנם מתנגדים לימין הקיצוני ולביטויי האלימות שלו, אך מתריעים כי אירופה כציויליזציה חילונית, נאורה ובעלת רקע יודאו-נוצרי, גוועת. במקומה, אומרת בת יאור, תבוא ציויליזציה משועבדת לכוחות אסלאמיים ולאידיאולוגית הג'יהאד שהם מקדמים.

דעותיה של בת יאור הפכו אותה לדמות מעוררת מחלוקת, אך גם העובדה שהיא אינה אקדמאית ושמעולם לא לימדה בשום אוניברסיטה. את מחקריה היא מנהלת באופן עצמאי. מאז שנות השבעים פרסמה בת יאור, כיום בת 71, כעשרה ספרים שרובם עסקו בחיי המיעוטים הנוצריים והיהודיים בארצות האסלאם. את מחקרה האחרון היא מבססת על התנהלות מוסדות באיחוד האירופי ובעיקר על פרוטוקולים של "הדיאלוג האירופי-ערבי" (EAD) שמטרתו, לדבריה, לכונן ברית אסטרטגית באמצעות הידוק הקשרים הפוליטיים, הכלכליים, הדיפלומטיים והתרבותיים. תוצאותיו, לדבריה, הם התאבדות אירופית.

מה מניע את אירופה בברית הזאת?

בת יאור: "מה שהביא את אירופה לקבל את המדיניות הצרפתית היה משבר האנרגיה אחרי מלחמת יום הכיפורים. ענין נוסף הוא ביטחוני, משום שטרוריסטים פלשתינאים התחילו להכות באדמת אירופה בסוף שנות השישים. המדיניות הזאת נועדה להגן על אירופה מפני איום הטרור".

איך את מסבירה אם כך את הפיגוע בלוקרבי או את הפיגועים במדריד ובלונדון שהתרחשו למרות הברית הזאת?

"טרור הוא דרך ללחוץ על אירופה שמגלה חולשה כאשר ארצות ערב מעונינות להשיג ממנה משהו. במדריד אין הוכחה שהיתה מעורבת ממשלה ערבית מסוימת, אבל באופן כללי אפשר לומר שאירופה נמצאת תחת איום טרור מתמיד. הטרור הוא אמצעי להפעיל לחץ על מדינות אירופה להיכנע כל הזמן לדרישות הנציגים הערבים. לאירופים היו מטרות משלהם בדיאלוג הזה ולערבים היו מטרות אחרות. לפעמים הערבים מאיימים על אירופה באמצעות סגירת ברז הנפט. הם דורשים, לדוגמה שאירופה תתבטא כל הזמן בזכות הפלשתינאים ונגד ישראל".

אירופה החליטה במודע לקבל על עצמה את התרבות והפוליטיקה הערבית?

"קודם כל צריך להבחין בין מדיניות הממשלות לבין דעת הקהל. כאן מדובר בהחלטה של פקידים וראשי מדינות באיחוד. האירופים קיוו לפתוח באמצעות הדיאלוג האירופי-הערבי אופק חדש לשליטה בעולם הערבי. בסופו של דבר, אירופה היא זו שיצרה את יאסר ערפאת ואת ממשלת חמאס הנוכחית".

מה התסריט הגרוע ביותר? לאן אירופה הולכת?

"אם זה ימשיך ככה, נגיע למצב שבו אירופה תהפוך לוסאל, ללויין של העולם הערבי שהוא גדול יותר מבחינה מספרית. מבחינה דמוגרפית אנחנו כבר מפסידים. החלל שנוצר באירופה יתמלא על ידי ילדי מהגרים. כבר כיום אנחנו יודעים שבצרפת ילדי המהגרים מתנגדים לתוכנית הלימודים הצרפתית ולא רוצים ללמוד על השואה. הם רוצים היסטוריה ערבית-מוסלמית ומתנגדים להיסטוריה אירופית. זאת אסלאמיזציה של התרבות. אירופה תיהפך ליבשת שמקבלת הוראות מארגון המדינות האסלאמיות. קח לדוגמה את שערוריית הקריקטורות. מיד התחילו כנסים נגד אסלאמופוביה, חאווייר סולאנה התנצל לפני מדינות ערב והעורך הדני שפירסם את הקריקטורות נאלץ להתפטר.

"הדיאלוג האירופי-הערבי כולל מדיניות של חסול ישראל ושל דה-לגיטימציה שלה. יש באירופה ברית מוחלטת עם הפלשתינאים. אומרים, לדוגמה שישראל היא הסכנה הגדולה ביותר לשלום העולם. או היוזמה בבריטניה לארגן חרם אקדמי כדי לבודד את ישראל. זאת דרך לעשות דה-לגיטימציה לישראל ולמנוע את זכותה להתגונן".

"עד שנות השמונים היא לא היתה מקובלת בכלל" אומר פרופ' רוברט ויסטריך ראש המרכז לחקר האנטישמיות על שם וידאל ששון. "זלזלו בפרסומים שלה בחוגים האקדמיים. רק כשברנרד לואיס פרסם את הספר Jews of Islam עם צטוטים מבת יאור התחילו להתייחס אליה. שינוי אמיתי כלפיה הסתמן בשנות התשעים ובעיקר בשנים האחרונות. כיום יש יותר מודעות לפן הקנאי של האסלאם".

ויסטריך, מארגן הכנס בירושלים בשבוע שעבר אומר שהזמין את בת יאור כדי לדון בשאלה אם תופעת הרב-תרבותיות טובה ליהודים. מצד אחד, לדבריו, המוסלמים אינם רוצים להשתלב בחברה האירופית ומצד שני, אירופה דוגלת באידאולוגיה של רב-תרבותיות אך לא יודעת כיצד לקלוט אותם. הרב-תרבותיות נתפשה בעבר כמשרתת את היהודים, אך כעת, כשביבשת יש כמיליון יהודים וכ-20 מיליון מוסלמים נוצר מצב חדש. לדבריו המושב שבו נשאה דברים היה הסוער ביותר בכנס כאשר אחד המשתתפים מוסלמי מצרפת התפרץ לעברה וטען שנפגע מדבריה.

בת יאור: "זכיתי להכרה קודם בארה"ב. באירופה הוזמנתי בהתחלה רק לכנסים קטנים. אפילו לא נהגו לצטט את שמי בפרסומים. בארה"ב אני בטוחה שפיגועי 11 בספטמבר העירו אנשים כולל בקהילה היהודית שהתעלמה ממני קודם משום שהיא שייכת יותר לשמאל. אחרי שהעבודה שלי התפרסמה בארה"ב היא זכתה גם לחשיפה באירופה".

היא מציינת בגאוה שספרה האחרון שיצא לפני כחודשיים בצרפתית מוצע למכירה בשדה התעופה שארל דה גול אבל אומרת שעם החשיפה גברו גם הנסיונות להכפישה. בשנה האחרונה נגררה פעמיים לבית המשפט בפאריס, לאחר פרסום ראיון עמה בשבועון הצרפתי "לה פואן". פעם אחת תבעה היא את השבועון ולאחר מכן תבע הוא אותה.

"בת יאור עוסקת בהחלטות שהתקבלו לאורך זמן באמצעות הדיאלוג האירופי-הערבי" אומר ויסטריך. "אמרתי בכנס שאפשר לקרוא לזה 'הפרוטוקולים של זקני בריסל'. אבל בשונה מ'הפרוטוקולים של זקני ציון' שהיו זיוף מוחלט, כאן יש מסמכים והשאלה היא שאלה של פרשנות. אפשר בהחלט להתווכח על הפרשנות שהיא נותנת לפרוטוקולים. אני עצמי איני רואה זאת כך, אבל יש תהליכים מסוימים שהיא מתארת שהם נכונים ומדאיגים, למשל היחס הכפול לטרור והענין הפלשתיני. מה שמענין בהקשר האירופי הוא הפער ואפילו התהום שנוצר בין האליטות – הפקידות, התקשורת, האקדמיה והכנסייה – לבין דעת הקהל. בסקר שנערך באחרונה בגרמניה ענו 83% את התשובה 'קנאות' לשאלה 'מה זה אסלאם?' 60% אמרו שיש התנגשות בין ציויליזציות. זאת הסיבה שבת יאור זוכה היום ליותר תשומת לב".

דעותיה בענין סכויי האינטגרציה של המוסלמים ועתידה העגום של אירופה מקנים לה תומכים רבים בחוגי הימין הקיצוני האירופי. "חלק מהרעיונות שכתבתי עליהם מקובלים היום מאד" אומרת בת יאור "לפעמים גם בימין הקיצוני ובתנועות גזעניות. לדעתי זה רע. תקיפת מוסלמים לפעמים גם פיסית היא דבר טפשי".

בכל זאת קל היום יותר ליהודי צרפתי לזכות במשרה טובה מאשר למוסלמי צרפתי. איך זה מסתדר עם התיאוריה שלך?

בת יאור: "תלוי איפה. יש חרם מסוים על יהודים בזירה הפוליטית. יהודים לא יכולים להגיע לכל מקום. האוניברסיטאות לדוגמה נשלטות על ידי פלשתינאים. יש אמנם יהודים בפרלמנט אבל הם חייבים לקבל על עצמם את המדיניות הפרו-ערבית, אחרת יחרימו אותם".

מדוע אם כך נתנה אירופה לרבבות מוסלמים להירצח במלחמה האחרונה ביבשת, בקוסובו ובבוסניה?

"אירופה לא רצתה להכעיס את רוסיה שהיתה בעלת ברית של הסרבים. גם ארה"ב התערבה רק אחרי הטבח בסרברניצה, משום שקודם זה נראה כמו מלחמת אזרחים שבה כולם הרגו את כולם".

ומדוע שתפה אירופה פעולה במלחמה האמריקאית באפגניסטאן?

"באפגניסטאן אלה היו מוסלמים שהפילו את הטליבאן. הרעיון היה לעזור למוסלמים. עיראק היא מקרה מיוחד. לצרפת היו יחסים טובים מאד עם סדאם חוסיין והרבה חברות צרפתיות הרויחו כסף מהתכנית 'נפט תמורת מזון'. עיראק היתה נקודת הציר של המאבק משום שסדאם היה גבור של אנטי-אמריקאיות ושל אנטי-ישראליות".

אם כך, אי אפשר לסמוך על אירופה שתסייע לפתור את משבר הגרעין עם איראן.

"לא. האירופים לא יעשו מאום כדי להגן על ישראל. אם כבר הם יעשו משהו משום שאיראן מאיימת על מדינות מוסלמיות אחרות שיש לאירופה יחסים טובים אתן. אירופה לא מתענינת בכלל בעתיד ישראל".

נמלטה ממצרים, השתקעה בשוייץ

בת יאור נולדה בקהיר ב-1935 לאב איטלקי ולאם צרפתיה. אביה ותר על אזרחותו האיטלקית ב-1938 עם חקיקת חוקי הגזע באיטליה והחליף אותה באזרחות מצרית. ב-1957 נאלצה המשפחה לעזוב את מצרים בגלל היותם יהודים. "אני אוהבת את מצרים ואת המצרים" היא אומרת "ואין לי טינה אליהם. הרבה מוסלמים ונוצרים היו אדיבים מאד אלינו. היתה אז מדיניות של נאצר של מעצר יהודים ופגיעה בהם. אחרי המלחמה ב-1956 גבר החשד כלפי היהודים ורבים מהקהילה הגרו ממצרים. היה חרם כלכלי ומקצועי על יהודים בכל מיני תחומים. לא היה לנו שום עתיד שם. היו גם התקפות אלימות נגד יהודים. בסופו של דבר עזבנו בצורה מאד דיסקרטית תמורת ותור על האזרחות המצרית והתחייבות שלעולם לא נחזור למצרים ושאנחנו מותרים על כל תביעה מממשלתה".

בת יאור הגיעה עם משפחתה ללונדון כחסרת נתינות וחותה חיים קשים של פליטות. היא נישאה לבריטי וב-1960 עברו שניהם להתגורר בשוייץ. רוברט ויסטריך שפרסם את אחד ממאמריה הראשונים בכתב עת מדעי בלונדון אומר שבת יאור היתה הראשונה שדנה במושג Dhimmitude (בני חסות תחת שלטון האסלאם) ונסתה ולהבין את מרקם היחסים בין יהודים, נוצרים ומוסלמים בעולם האסלאמי. "היא שברה את המיתוס של הדו-קיום הנהדר בין יהודים למוסלמים. עד אז התזה המקובלת היתה שהאנטישמיות היא תופעה נוצרית ובת יאור הראתה שהמצב בארצות האסלאם לא היה שונה מאד. היהודים קבלו אמנם הגנה מסוימת מהשלטונות אבל כל עוד הם והנוצרים קבלו את מעמדם כאזרחים סוג ב'. העבודה שלה היתה תקון הכרחי בהיסטוריוגרפיה אבל לפעמים כשעושים תקון – הוא יוצא חד מדי. יוצא מדבריה שהכל היה רע תחת האסלאם".

המזרחן פרופ' שמעון שמיר אומר כי "האמונה בחברה הערבית היא שהיהודים והנוצרים נהנו משויון וחיו ללא שום בעיות תחת השלטון המוסלמי. המוסלמים טוענים שעד בוא הציונות האסלאם היה מאד סובלני כלפי היהודים. הטענה הנגדית של בת יאור היא שהמעמד שבו הם חיו היה מעמד משפיל. הבעיה היא שהיא הציגה רק צד אחד של המצב. אבל העבודה שלה היא עבודה מרשימה".

פורסם בקטגוריה אסלאמיזציה, תקינות פוליטית | כתיבת תגובה

הגינוי של אבו מאזן לחטיפת הנערים לא ביג דיל…

בעתון הארץ ובתקשורת לא חדלים לצקצק ולהתלהב מהגינוי המפורש לחטיפת הנערים ששחרר אבו מאזן בערב הסעודית ומהכרזתו ה'הומאנית' כי החטופים הם "בני אדם כמונו…" כאילו היה תינוק שהחל סוף לדבר.

כל המתלהבים מהכרזתו "ההיסטורית" של אבו מאזן לא שמו לב ולא שמים לב לעובדה שהזמנים השתנו מאז זרח עלינו "האביב" הערבי ומה שאמר אבו מאזן זה בדיוק מה שרוצים לשמוע ממנו שם…

אם אבו מאזן היה אומר דברים אחרים היה מקבל שםכתף קרה. כי סעודיה, מצרים, ירדן ומדינות ערביות אחרות מצויות כיום באותה חזית יחד עם ישראל מול האויב האיראני, מול מדיניותה הכושלת של ארה"ב ועתה מול הגדודים של דאעש המתקדמים ברחבי עיראק (הם כבר כבשו ערי גבול מול סעודיה ואת הכביש הראשי המוביל לירדן)…

מה גם שחטיפת הנערים קרתה מבחינת אבו מאזן (וגם מבחינת הניה) בעתוי קריטי וגרוע מאד. שניהם לא במצב לספוג עתה מכה ישראלית. כך אמר אבו מאזן "…האינטרס שלנו הוא להימנע מאינתיפאדה חדשה". ישראל עושה עתה עבורו שרות עצום בנקותה את השטח מתשתית חמאס וקיני הטרור. לכן הכריז כי ימשיך את שתוף הפעולה הבטחוני עם ישראל… אלא מה?

אבו מאזן וגם אסמעיל הניה הם כיום כמו שני כלבים העומדים רטובים בגשם ומייחלים ללטוף מרחם של ארה"ב ואירופה. לא נותרו להם תומכים בעולם הערבי. א-סיסי הוציא את חמאס מחוץ לחוק במצרים וגרש 16,000 פלשתינים וגם סעודיה רודפת את ארגון האחים המוסלמים… מצד שני האיחוד האירופי עומד להטיל פקוח ובקורת על הכספים המוזרמים לרמאללה.

ובאופן פרדוקסלי ישראל היא כיום המשענת האיתנה היחידה עבור שניהם…

פורסם בקטגוריה אסלאמיזציה, הקושיה הפלשתינאית, תקינות פוליטית | כתיבת תגובה

ישראל לא תוכל לעמוד מנגד אם ממלכת ירדן תעמוד בסכנת נפילה וכבוש

הנתוח והמידע שמביא פה ד"ר גיא בכור באשר לאיומים הנשקפים לירדן מצד ארגון דאעש והתחזקות ההשפעה והזרמים הסלפיים בדרום הממלכה (אזור מעאן) ובצפונה (אירביד וא-זרקא) מאד מענינים וגם משכילים. אך אני חולק על מסקנתו / המלצתו לישראל לשבת בחבוק ידיים ולא לעשות דבר במקרה של חדירת כוחות אל-קאעדה לירדן.

התערערות המצב בעבר הירדן הוא פוטנציאל של סכון אסטרטגי לישראל. לכן ישראל צריכה לדעתי לסייע לה במידת האפשר.

הדוקטרינה של ישראל במיוחד עקב שטחה הקטן היא העברת המלחמה אל שטח האויב. שטחה של ירדן מהוה מבחינת ישראל חיץ בטחוני (Buffer Zone) ועומק איסטראגי חיוני, זירה ללוחמת שריון בשריון.

משתי סבות אלו ישראל לא תוכל לעמוד מנגד אם ממלכת ירדן תעמוד בסכנת נפילה וכבוש.

ישראל כבר הודיעה (בשנות ה-70) כי כניסת כוחות צבאיים זרים עוינים לשטח ממלכת ירדן הוא איום ישיר עליה והיא לא תאפשר זאת. בספטמבר השחור 1970 שגרה ישראל מטוסים לעבר טור שריון סורי שעשה דרכו לעבר ירדן כדי להתערב שם בלחימה לטובת "פתח" וגרמה לסורים לעצור ולסגת.

http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=2597

פורסם בקטגוריה אסלאמיזציה, הקושיה הפלשתינאית, תקינות פוליטית | כתיבת תגובה

השמאל הלא נון-קומפורמיסטי

לפני שנים רבות הייתי מעורב ובעוונותי אף פעיל קצת בחוגי השמאל הישראלי. ושמתי לב שתמיד הם ראו את עצמם וגם כיום הם רואים בעמדותיהם המטופשות שיא הנון קונפורמיזם והליכה נגד הזרם…

זה היה לאחר שרות ממושך בצה"ל ביחידות אמ"ן (סיירת מטכ"ל ו-504) ונדהמתי להיוכח שדוקא בצה"ל – במסגרת הצבאית הנוקשה והקונפורמיסטית כביכול – תססה ופרחה חשיבה מקורית מאד ונון קונפורמיסטית, בעוד שבשמאל הישראלי גיליתי רק חשיבה דוגמטית, קונפורמיזם והליכה עם הזרם ועם מה שקוראים היום פוליטיקלי קורקט.

יוצא לי לאחרונה להאזין הרבה לגלי צה"ל ושמתי לב שמובאים שם לשידור בעיקר קונפורמיסטים מהשמאל. אתמול למשל הקדישו שעתיים להגיגיו המעוותים של דוד מורה, היוצר המהולל של "שומרי הסף" שנתן פירושים משלו לתורה ולכלל היהודי הגדול "ואהבת את הגר" לגבי מסתננים סודאן ואריתריאיה. איזה בור ועם הארץ… ובמשך כל היום הביאו עוד זועות שמאלניות קונפורמיסטיות.

והיום, ביום שישי כל מהדורות החדשות של גלי צה"ל חזרו ושדרו שוב ושוב את דברי שר החוץ הספרדי נגד תוצרת הבאה מההתנחלויות… ואז הבחנתי במקרה בזוית האוזן שהדברים הובאו מאירוע שיזם ארגונו של יוסי ביילין "יוזמת ז'נבה"… הדובר של הארגון השמאלני הצליח יפה לדחוף את הידיעה לכל מהדורות החדשות של גלי צה"ל. ונראה שיותר משרצה העגל לינוק רצתה הפרה (גלי צהל) להניק…

וכל זה קשור בעקיפין וישירות גם ללקסיקון לספרות ישראלית ששמה של נעמי שמר הודר ממנו אך יונה וולך 

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית, תקינות פוליטית | כתיבת תגובה

"מדריך לחוטף", מאת חמאס

ספר וחוברות הדרכה העניקו המלצות לחוטפים: קחו בשבי חייל יהודי-אשכנזי חלש פיזית שהוריו בחיים, למדו עברית והחליפו במהירות את רכב החטיפה. שגרירויות ישראל ברחבי העולם הפיצו פרטים אלו לתקשורת המקומית.

ב-2010 יצא לאור על ידי מרכז המידע הפלשתיני המנוהל על ידי חמאס ספרו של מוחמד ארמן, בכיר חמאס שנידון ל-36 מאסרי עולם בישראל. הספר "מבט מבפנים על ההתנגדות" עוסק בהרחבה בחטיפת ישראלים כאמצעי לשחרור אסירים פלשתינים מהכלא בישראל וטוען כי אם יתכננו את החטיפה בקפידה, לא תהיה בעיה להחזיק שבוי תקופה ארוכה בשטחי יהודה ושומרון.

לדברי ארמן על החוטפים להיות פעילי חמאס "רדומים" שטופחו מגיל צעיר ולא נחשפו למשתפי פעולה עם ישראל. ארמן – על פי הפרסומים הישראלים בחו"ל – מייעץ גם לגבי זהות החטוף וההכנות לפיגוע. הוא טוען כי חייל יהודי, אשכנזי, נשוי עם ילדים שהוריו בחיים יהיה שבוי "יעיל" יותר, אך מדגיש כי ההכנות חשובות לא פחות.

לדבריו, יש להכין את מקום המסתור טרם החטיפה במיקום תת-קרקעי, הרחק מבתים מאוכלסים או בשכונה שבה התושבים אינם נתפסים בעיני ישראל כחשודים.

עבור ארמן שהיה מעורב בין היתר בפיגועים בבית הקפה "מומנט" בירושלים ובאוניברסיטה העברית בירושלים, החטיפות כנראה אינן יעילות. ישראל סרבה לשחררו בעסקת שליט בשל חומרת מעשיו ומסוכנותו.

בנוסף לספר זה חמאס פרסם חוברת שנושאת את השם "המדריך לחוטף". מדובר בגרסה חדשה לחוברת שהפיצה התנועה ב-2002 לפעילי הזרוע הצבאית שלה גדודי עז א-דין אל קסאם. ד"ר עדנן אבו עמר כתב על המדריך ופירט את ההמלצות שבו.

פורסם בקטגוריה אסלאמיזציה, הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

רוב אכלוסית ירדן פלשתינים? זו אגדה אורבנית. כי כולם פלשתינים!

שלום, זו אגדה אורבנית. אני כבר הראיתי בכמה הזדמנויות ומאמרים ש-100% מאכלוסית עבר הירדן ראויים להיחשב פלשתינים, כולל שבטי הבדווים ובית המלוכה ההאשמי. כולם פלשתינים.

ממה נפשך. מיהו פלשתיני? אם פלשתיני נחשב כל מי שהגר או חי בפלשתינה בוא נאמר מהמאה ה-19 למשל, כולל החיילים המצרים והסודנים שבאו עם צבאו של מחמד עלי ובנו אברהים פשה. או החורנים מחורן או הבוסנים (בושנקים) מבוסניה או ג'ורג' חבש מאתיופיה, דאוד תורכי מתורכיה או אמין אלהינדי מהודו – מדוע תיגרע זכותם של בני משפחה מלכותית שבאו מחג'אז (חצי האי ערב)? ואם טאלב א-סאנע בדווי חצוף ותוקפני מהנגב נחשב פלשתיני מדוע שבטי הבדווים בעבר הירדן שבאים מאותן משפחות וחמולות אינם פלשתינים כמוהו.

אמור מעתה: כל אכלוסית עבר הירדן היא פלשתינית כולל בית המלוכה. הממלכה ההאשמית היא מונרכיה פלשתינית למעשה שמותר לה להיקרא בשם שהיא בוחרת ובה מתבטאים וממומשים זכויותיה הלאומיות של הקבוצה הלאומית (?) הקרויה פלשתינית. אם אכן יש לה זכויות כאלו יותר מאשר העם הכורדי למשל.

אסור בשום פנים ואופן לעודד או לסייע להחלפת המשטר בירדן ולהשליט שם את התנועה הלאומית הפלשתי י. כי היא תמיד תחתור לחסולה של מדינת ישראל כי זו תמצית קיומה והויתה. עלינו לשמור ולהגן על בית המלוכה ההאשמי מכל משמר כי הוא שותף אסטרטגי יציב ונאמן שתלוי בנו ולא שואף להחליפנו אן להחריבנו.

במקום זה צריך להביא לחדלוננה, דעיכתה וגויעתה של התנועה הלאומית הפלשתינית על כל שלוחותיה ופלגיה. אש"פ והרש"פ, חמאס והסלפים והגיהאדיסטים. כל מי שמצבו קורא לשחרור פלשתין מהכיבוש הציוני.

הדבר החשוב ביותר שצריך להשתחרר ממנו לפחות בדורנו הוא השאיפה לסילוק בית המלוכה והחלפתו בשלטון פלשתיני. אוי ואבוי לכולנו אם יקרה כזה דבר.

חסד עשו לנו משמים שהעמידו בעבר הירדן על הגבול הארוך והמסוכן ביותר של מדינת ישראל מלך ובית מלוכה שקיומם תלוי בין השאר בישראל ובעוצמתה. זאת כאשר משמים הקימו עלינו לשטן את ערפאת ואת התנועה הלאומית הפלשתינית כעונש על כך שלא ספחנו שטחים אלו למדינת ישראל כבר אחרי מלחמת ששת הימים. הקב"ה הקדים תרופה (מלך ירדני) למכה (מחבל פלשתיני).

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית, תקינות פוליטית | כתיבת תגובה

על חוסר אזון ופמיניזם דורסני

גילוי נאות מראש (אתם רואים איך אנחנו צריכים כיום להתנצל?): אני בעד שכר שוה עבור עבודה שוה. מה יותר הגיוני מזה? ואין לי בעיה עם אשה שמחליטה "לממש" את עצמה ולפצוח בקריירה. למה לא. אם בא לה ואם זה מה שהיא שרוצה בבקשה.

אבל לאמיתו של דבר יש לחץ חברתי מסיבי על כל אישה באשר היא "לממש" את עצמה באיזו קריירה. ומה אם בא לה להתחתן ולגדל ילדים בריאים בבית ולחכות לבעלה בבית? בנורמות הנוכחיות שהשתלטו היא ראויה לכל בוז והוקעה.

חייתי כמה שנים בלוס אנג'לס ופגשתי דוקא שם נשים בנות שלושים פלוס עייפות ומותשות שהתוודו בפני שהיו רוצות להקים בית ומשפחה. אבל הן נכנעות ללחץ החברתי הנורא!

ושאלה צדדית אבל חשובה לא פחות: האם מישהו שאל את עצמו כמה גברים נשארים מובטלים ומאבדים את כבודם כאבות ואת מעמדם כבעלים מפרנסים בגלל התחרות הקשה והלא הרמונית הזו? אני בדעה שהאשה המוכשרת ביותר בעולם עדיף שתביא קודם כמה ילדים לעולם (אלא אם קבלה החלטה עקרונית נגד) תגדל אותם לפחות עד גיל 10 ואח"כ תחזור לקריירה וכו'.

פורסם בקטגוריה תקינות פוליטית | כתיבת תגובה

כוחה של תבונה, אוריאנה פלאצ'י

oriana-fallaci

המלחמה התרבותית שמנהל האסלאם נגד העולם המערבי היא “הקנוניה הגדולה והבזויה ביותר שבמעשי נכלולים אידיאולוגיים… שעולמנו רקם מימיו. מולו עומדת אירופה של מנהיגים חסרי כבוד ושכל…של אינטלקטואלים חסרי הדרה ואומץ לב”. אוריאנה פלאצ'י במיטבה

פרק מתוך הספר “כוחה של תבונה” מאת אוריאנה פלאצ'י שיצא לאור בימים אלה בהוצאת דביר (2006) ומובא כאן באדיבותם. פלאצ'י היא עתונאית איטלקית המתגוררת בניו יורק שבתפקידה ככתבת מלחמה סקרה את רוב הקונפליקטים של ימינו: מוייטנאם עד למזרח התיכון. בלעדי ברשת ב”אומדיה”.

מתוך נחישות להבין מי הם אותם הפלשתינאים המסכנים-הנאלצים-להרוג-אותנו נסעתי למדינה שאליה הם פלשו – כפי שפלשו כעבור כמה שנים ללבנון – כלומר לירדן. שם בקרתי במחנותיהם הסודיים שמהם הם יצאו לתקוף את הקבוצים הישראליים והייתי עדה לאדנות שבה הם התנהגו ברבת עמון, לברוטליות שבה הם התפרצו לבתי מלון שארחו זרים ותבעו מהם באיומי קלצ’ניקוב את כספם. שם ראינתי את אחינו של המופתי הגדול של ירושלים לשעבר, כלומר אחיינו של מוחמד אמין אל-חוסייני אשר גילה “קוי דמיון מהותיים” בין הנאציונל-סוציאליזם לאסלאם! אשר נשפט בנירנברג שלא בפניו על שדחק במשך שנים במדינות ערב להתיצב לימין גרמניה הנאצית. אשר נסע ב-1944 לברלין כדי לחלוק כבוד להיטלר. אשר אִמֵּץ בבוסניה תוך השמעת קריאות "מות-לטיטו-ידיד-היהודים-ואויבו-של-מחמד" את Handzar Trennung כלומר את הדיויזיה המורכבת מעשרים ואחד אלף בוסנים מיחידות האֶס-אֶס האסלאמיות. ואשר בחסות הפלשתינאים הסתתר אז בביירות.

יאסר ערפאת היה שמו של המרואיין, אחיינו של דוד כה נכבד שהראיון עמו רק הוכיח שמורשת גנטית איננה ענין של דעה. אבל אחרי רבת עמון יצאתי לביירות. שם ערכתי ראיון עם יריבו ג’ורג’ חבש, קרי עם ראש החזית העממית לשחרור פלשתין, האיש שלו היינו חייבים את מרבית מעשי הטרור שבוצעו באירופה בראשית שנות השבעים. והראיון עם ג’ורג’ חבש (רופא במקצועו ונוצרי בדתו, לתשומת לבך, מין ד”ר שוייצר כזה) פקח לי חלקית את העינים. משום שבשעה ששומר ראשו הקפדן הגן עליו תוך הפנית קנה המקלע לראשי הסביר לי חבש בבהירות רבה שלא רק ישראל היא אויב הערבים: אלא גם המערב. אמריקה, אירופה, המערב. ואכן, בין המטרות שבהן יש לפגוע הוא הזכיר את איטליה, את צרפת, את גרמניה, את שוייץ ועכשיו תקשיב לי טוב. אל תחמיץ אף מילה, אף פסיק, ממה שאני עומדת לצטט. הנה: “המהפכה שלנו היא חלק ממהפכה עולמית. היא איננה מוגבלת לכִּבּוּשה מחדש של פלשתין. מן הדין להיות הגונים ולהודות שאנחנו רוצים להגיע למלחמה כמו מלחמת וייטנאם. שאנחנו רוצים עוד וייטנאם. ולא רק למען פלשתין אלא למען כל ארצות ערב. הפלשתינאים הם חלק מהאומה הערבית. ולכן חיוני שהאומה הערבית כולה תפתח במלחמה נגד אמריקה ונגד אירופה. שתחולל מלחמה כוללת נגד המערב. והיא עוד תחולל אותה. על אמריקה ואירופה לדעת שאנחנו רק בהתחלה של ההתחלה. שהשיא עוד יגיע. שמהיום ואילך הן לא ידעו מנוחה”. ועוד: “להתקדם צעד אחר צעד, מילימטר אחר מילימטר. שנה אחר שנה. עשור אחר עשור. נחושים, עקשים, סבלניים. זוהי האסטרטגיה שלנו. אסטרטגיה שאת ממדיה עוד נרחיב, מן הסתם".

הו כן, הוא פקח לי חלקית את העינים. הצרה היא שהוא לא פקח לי אותן מספיק לרוָחָה. ואתה יודע למה? כי (אשמתי, אשמתי) חשבתי שחבש מתיחס רק להתקפות הטרור, למעשי הטבח. לא הבנתי שכאשר דבר על מלחמה נגד המערב, על אסטרטגיה-שאת-ממדיה-יש-להרחיב, הוא לא התכון רק למלחמה שמחוללים בנשק. אלא גם למלחמה שמחוללים באמצעות גניבת מדינות מאזרחיהן. צעד אחר צעד, מילימטר אחר מילימטר. שנה אחר שנה, עשור אחר עשור. נחושים, עקשים, סבלניים. בקיצור מלחמה שעושים בנשק הקָרְבֶּנוּת והמקלט המדיני, הנשים ההרות וסירות הגומי, “טיוטות ההבנה” והתביעות המחוצפות יותר ויותר. היום חגים אסלאמיים, יום שישי, חמש תפילות, בשר חלאל, פנים רעולות על מסמכי זהוי. מחר נישואים אסלאמיים, פוליגמיה ואולי גם סקילת נשים שנאפו או נאנסו. מחרתיים נכסים תרבותיים שאותם יש להפקיע ממוזיאונים או מארכיונים או מספריות…

ואולי לא הבנתי זאת בגלל הטרגדיות ששטפו אותנו בדם ב-1972. הראיון עם חבש התקיים באמצע מארס וב-30 במאי היה הפיגוע בנמל התעופה של לוד. ב-4 באוגוסט היתה החבלה בצנור הנפט של טרייסטה. ב-16 באוגוסט, פרשת שתי התיירות האנגליות שעלו על טיסה לתל אביב כשבמזודותיהן הרשמקול שקבלו במתנה משני מחזרים ערבים (רשמקול מלא חומר נפץ). ב-5 בספטמבר הפיגוע באולימפיאדת מינכן ומותם של אחד-עשר הספורטאים הישראלים…

את העובדה שהטרור איננו הפן היחיד של האסטרטגיה הבנתי, לעומת זאת, באוקטובר 1973 כאשר סוריה ומצרים תקפו את ישראל. כלומר כשפרצה מלחמת יום הכפורים או מלחמת רמדאן ומדינות אופ”ק הטילו עלינו אמברגו נפט.

אבל החשד שהאסלאם מכין לנו הפתעות מדאיגות עוד יותר התחיל לקנן בי רק ב-1974. כלומר, כאשר ג’וליו אנדריאוטי (ראש הממשלה דאז) דבר איתי במהלך ראיון על-”אלה-ששותים-מיץ-תפוזים”. “נו כן, לא חסרות בעיות… עכשו נוספה לנו גם זו עם אלה ששותים מיץ תפוזים…” “ומיהם בדיוק אלה-ששותים-מיץ-תפוזים, אנדריאוטי?” “המוסלמים, לא?” “ומה רוצים אלה-ששותים-מיץ-תפוזים?!?” “מסגד גדול ברומא.” ואז, בנימתו המנוכרת והמבודחת ספר לי שארבעה חודשים לפני שהטילו עלינו מדינות אופ”ק את אמברגו הנפט הגיע לרומא פייסל, המלך האדוק של סעודיה. מוצף נהרות של מיץ תפוזים ואבוי למי שיציע לו לגימת יין ספומנטה או מוסקט, הוא נפגש עם נשיא הרפובליקה ג’ובאני ליאונה ובקש אִשּוּר להקמת מסגד גדול ברומא. “אנדריאוטי! התקוממתי, "אינך יודע שבסעודיה הם לא מרשים לנו לבנות אפילו כנסיה קטנטונת או מזבח?!?” “אֶה…!” “ובשביל מה בכלל צריכים אלה-ששותים-מיץ-תפוזים מסגד גדול ברומא? הרי באיטליה יש כה מעט מוסלמים!” “אה…!” “לא נתת לו במקרה את הסכמתך?!?” “אה…!” “ומה חושב על כך האפיפיור?!?” “אה…!” האפיפיור באותה עת היה מונטיני, פאולוס השישי. ברנש שלבטח לא התלהב מכך שיצמח לו פתאֹם מסגד גדול ברומא. ואמרתי זאת לאנדריאוטי. הזכרתי לו שמוחמד ראה בבירת הנצרות, ברומא, את בירתו הבאה של האסלאם. אבל אנדריאוטי לא ענה. הוא אפילו לא הבהיר אם תמך ברעיון או לא. בתום סדרת האנחות שכמו רוקנו את ריאותיו הוא החליף נושא ולמרבה הצער החלפתי אותו גם אני.

אחר כך חזרתי לוייטנאם. סייגון נפלה, המלחמה נגמרה, אלקוס פנאגוליס מת. נטשתי את העתונות ואת אנדריאוטי לא שבתי לראות. אבל אי-הנוחות שחשתי למשמע ה”אה…” הרב-משמעיים שלו לא הרפתה ממני. ולאי-הנוחות התגנב גם החשד שהאסלאם מתחיל לרקוח באיטליה ליתר דיוק באירופה משהו גדול. ואכן גם בגלות שלי מהעתונאות המשכתי לעסוק בספור הזה ובאחד הימים אף נודע לי שאנדריאוטי הצליח לשכנע את מונטיני המסויג. חרף עקרון ההדדיות נתן ראש עירית רומא במתנה למרכז התרבות האסלאמי שלושים דונם אדמה לבנית המסגד הגדול. כן נודע לי שבהנחיית מרכז התרבות האסלאמי שהשתוקק לתת ביטוי אדריכלי לעליונותו-של-האסלאם, תכנן האדריכל האיטלקי צריח של שמונים מטר. כלומר גבוה פי שניים מכל כִּפּוֹת הכנסיות ומגדלי הפעמונים ברומא. שבעקבות זאת התעוררה מחלוקת מרה ושלמורת רוחם הרבה נאלצו לבסוף אלה-ששותים-מיץ-תפוזים להסתפק בצריח שגובהו שלושים ותשעה מטרים ועשרים סנטימטרים…

בנית המסגד כידוע נמשכה שנים רבות. שבעים אחוזים מעלותו מומנו בידי סעודיה. השאר בידי מצרים, לוב, מרוקו, ירדן, כוויית, אחוד הנסיכויות הערביות, בחריין, עומאן, תימן, מאלזיה, אינדונזיה, בנגלדש, מאוריטניה, סנגאל, סודאן ותורכיה (שוב תורכיה). אבן הפינה הונחה ב-11 בדצמבר 1984 וב-7 באוקטובר 1985 הביעו הפלשתינאים של אבו עבאס את הכרת תודתם על כך בחטיפת ספינת הטיולים “אקילה לאורו” ובהריגת קשיש משותק (הנוסע היהודי-אמריקני ליאון קלינגהופר) שאותו השליכו הימה בתוך כסא הגלגלים שלו. וזה לא הכל, כי כעבור חודשיים וחצי תקפו הפלשתינאים של אבו נידאל (פלשתינאים שהתגוררו ברומא) את נמל התעופה של פיומיצ’ינו והרגו בירי מקלעים שישה-עשר בני אדם ופצעו שמונים.

ובמקביל לצמיחת המסגד הגדול ברומא צמח עמו מן הסתם גם מספרם של אלה-ששותים-מיץ-תפוזים. ביום חנוכתו בטקס חגיגי ב-1995 היו אולם התפילה והחצר סביבו צרים מהכיל את כל המתפללים. הנעליים והסנדלים שהונחו לצד הכביש הקיפו את שלושים הדונם שניתנו להם במתנה. אבל במועד זה כבר ניצבו על תִלם גם המסגד הגדול בפריז, המסגד הגדול בבריסל, המסגד הגדול במרסיי. כבר ניצבו על תִלם המסגדים הגדולים והקטנים בלונדון, בבירמינגהם, בברדפורד, בקלן, בהמבורג, בשטרסבורג, בוינה, בקופנהגן, באוסלו, בשטוקהולם, במדריד, בברצלונה. ובאנדלוסיה החל להיבנות המסגד הגדול של גרנדה. כך גם בקזחסטאן. כך גם בקירגיזיסטאן, בטורקמניסטאן, באוזבקיסטאן, בטג’יקיסטאן שעם נפילתה של חומת ברלין פרצה בהן תחית האסלאם במימונן של סעודיה וכוויית ולוב. הגיע אם כן הרגע להשיב בבהירות לשאלה שהשארתי כבר פעמיים תלויה ועומדת. השאלה: כיצד הגענו לידי זה, מה עומד מאחורי כל זה.

מה שעומד מאחורי כל זה – וזאת האמת שהפוליטיקאים לא גילו לנו או נכון יותר העלימו מאיתנו כמו סוד מדינה – היא הקנוניה הגדולה ביותר בדברי ימי העת החדשה. המזימה הבזויה ביותר שבמעשי נכלולים אידיאולוגיים, סרחונות תרבותיים, הזנָיות מוסריות, הולָכות שולל, שהעולם שלנו רקם מימיו. עומדת אירופה של הבנקאים שהמציאו את פארסת האחוד האירופי, של האפיפיורים שבדו את אגדת האקומניזם, של הבריונים שבדו את אגדת הפציפיזם, של הדו-פרצופיים שבדו את כזב ההומניטריות. אירופה של מנהיגים חסרי כבוד וחסרי שכל, של פוליטיקאים חסרי מצפון וחסרי בינה, של אינטלקטואלים חסרי הדרה וחסרי אומץ לב. בקיצור, אירופה חולה. אירופה שמכרה את עצמה כשפחה לסולטנים, לח'ליפים, לוואזירים, לשכירי החרב של האימפריה העת’מאנית החדשה. בקיצור Eurabia, אירעביה. ועכשו גם אוכיח לך זאת.

לא, לא אני המצאתי את המונח המבעית הזה. את הניאולוגיזם הזה שנוצר משילוב המילים Europa ו-Arabia. זהו שמו של בטאון כלשהו שנוסד ב-1975 בידי מוציאיה לפועל הרשמיים של הקנוניה, קרי: l'Association France-Pays Arabes של פריז, ה-Middle East International Group של לונדון, ה-Groupe d'etudes sur le Moyen Orient של ז’נוה ו”הועד האירופי לתיאום בין אגודות הידידות לעולם הערבי”. גוף שהוקם אד-הוק בידי המוסד שכונה בשעתו CEE – היא הקהילה הכלכלית האירופית והמכונה היום "האיחוד האירופי". יתרה מזאת, גם הראיות שאני עומדת להציג אינן שלי. כולן כמעט הן פרי המחקר המאלף ש”בת יאור“, מומחית גדולה לאסלאם ומחברת "האסלאם ובני החסות” “Islam and Dhimmitude" (דימיתוד פירושו היכנעות לאללה, שעבוד) שפרסמה בדצמבר 2002 ב-Observatoire du Monde Juif.

“הו, לו רק יכולתי להוכיח שטרויה בוערת באשמת המשת”פים!” קראתי באחד הימים באוזניה כשספרתי לה שאת הצרצרים אני מכנה עכשיו משת”פים. “אין בעיה,” ענתה בת יאור ושלחה לי בהמשך את המחקר המאלף שלה (היא מתגוררת בשוייץ) שקריאתו היתה לדידי בבחינת הרמת מכסה של סיר שאת תכולתו אינך יודע אבל ריחותיו המסלידים כבר עולים באפך.

ואכן הוא כלל את כל עֲוֶלוֹת שנות השבעים, את כל תועבות תשע מדינות הקהילה הכלכלית האירופית ובראשן צרפת של הגוליסט פומפידו, צרפת המורעלת בתאותה הנושנה לחדש את הנפוליאוניזציה של אירופה וגרמניה של הסוציאל-דמוקרט וילי ברנדט. גרמניה החצויה בחומה, נכון, אבל גרמניה שקמה לתחיה ומוכנה שוב לכפות את תכתיביה. ומאחורי שתיהן הצמיתים והניצבים האוחזים בשובל. בין הניצבים – בריטניה המותשת שירדה מגדולתה וכבר אינה מסוגלת להמשיך להנהיג ואירלנד בעלת הנטיות הסוציאליסטיות המסוכסכת עם עצמה שלא "שוה קצוץ" ומתנהגת כאילו היתה שוה משהו. ובין הצמיתים – הולנד הפוזלת שמאלה ומתפרחחת. דנמרק המבולבלת והמכונסת בתוך עצמה. לוקסמבורג הכנועה להחריד וקטנה במעמקי לבה עוד יותר משטחה הזערורי. בלגיה הכרוכה לנצח אחרי סינרה של אמא-צרפת ואיטליה המוקצנת בידי הסוציאל-קומוניסטים ומשועבדת במקביל לנוצרים-דמוקרטים.

ומושך החוטים לשדוך המחליא הזה שעוגן במהרה באילוחי הפשרה ההיסטורית הוא לא אחר מאשר אנדריאוטי הפילו-ערבי שבאותם ימים עדיין לא הבטיח לאלה-ששותים-מיץ-תפוזים מסגד ברומא אבל נהג כבר לשתות מיץ תפוזים לא פחות מהקומוניסטים המאוהבים בערפאת. לא בכדי הוא היה סנדקו של בנק איטליה-לוב המכונה Ubae או "איחוד הבנקים הערביים-אירופיים", כלומר הוא עשה יד אחת עם קדאפי המתועב.

ועכשו נראה מה טוען מחקרה של בת יאור.

המחקר הזה טוען שמי שהִפרָה את הביצית הבשלה, את ביצית הקנוניה, הוא תא זרע (היא מכנה אותו הדק, נַפָּץ) שנפלט ב-16 וב-17 באוקטובר 1973. כלומר בועידה שקיימו בעיצומה של "מלחמת יום הכפורים" (או מלחמת רמדאן) חברות ארגון אופ”ק (סעודיה, כוויית, איראן, עיראק, קטאר, אבו דאבי, בחריין, אלג’יריה, לוב וכו') בכוויית סיטי ובה הן הכפילו את מחירי הדלק פי ארבעה: משני דולר ו-46 סנט לחבית נפט גולמי לתשעה דולר ו-60 סנט. את מחיר הנפט המזוקק לעשרה דולר ו-46 סנט. בהמשך הודיעו שבכוונתן לצמצם את התפוקה בשיעור של 5 אחוזים בכל חודש, הטילו אמברגו על ארה”ב ועל דנמרק ועל הולנד והצהירו שבדעתן להחיל צעד זה על כל מי שידחו או לא יקבלו את תביעותיהן הפוליטיות.

אילו תביעות? נסיגת ישראל מהשטחים הכבושים, הכרה בפלשתינאים, הכללת ארגון "פתח” בכל משא ומתן עתידי לשלום, ישום העקרון הגלום בהחלטת האו”ם 242…(עקרון המבוסס על פציפיזם חד-סטרי, כלומר הנוטה לטובת מדינות ערב והפוסל ספוח אדמות בדרכי מלחמה).

ואף על פי כן נכנעו תשע מדינות הקהילה הכלכלית האירופית לסחטנות. כעבור תשעה-עשר יום הן התכנסו בבריסל וחתמו כהרף עין על מסמך שבו קראו לישראל לפנות את השטחים הכבושים, לשתף את "פתח" ואת ערפאת בשיחות שלום והכריזו שעקרון החלטת האו”ם 242 הוא קדוש.

ב-26 בנובמבר קיימו פומפידו וברנדט שיחה בארבע עינים – השיחה האינטימית ביותר שצרפת וגרמניה הרשו לעצמן לקיים מאז ימי וישי – ואחוזי פאניקה הם הסכימו בה לכנס ועידת פסגה לקידומו של דיאלוג עם העולם הערבי, או נכון יותר להנחת יסודות לידידות איתנה עם הליגה הערבית. אחר כך הודיעו לעמיתיהם ו… והחל באיטלקים כולם הביעו את הסכמתם. וכך בנוכחות השייח’ים של אופ”ק נחנך כעבור ימים ספורים הדיאלוג האירו-ערבי בכינוס פסגה בקופנהגן ובקיץ שאחריו נמשכו הכינוסים והמפגשים בקצב שערורייתי כמעט: ביוני 1974 ועידת בון שהתותה את עיקרי התכנית. ביולי ועידת פריז שבה יסדו מזכ”ל הליגה הערבית ונשיא הקהילה הכלכלית האירופית את “האגודה הפרלמנטרית לשתוף פעולה אירו-ערבי” – גוף המורכב מצירים וסנאטורים שנבחרו בידי הממשלות השונות של מדינות הקהילה הכלכלית האירופית. בספטמבר ועידת דמשק. באוקטובר ועידת ראבאט…

אני מציינת את התאריכים הללו ולמרות שהם כבר מוכרים לי אני חשה מעין השתוממות מהולה בתדהמה. כי, רבונו של עולם, לא מדובר בקנוניה שנרקמה באפלולית בידי אלמונים או בידי גורמים פליליים המוכרים רק לזרועות המשטרה השונות ולאינטרפול. מדובר בקנוניה שנרקמה לאור יום קבל עם ועולם, לעיני מצלמות הטלויזיה ויושמה בידי מנהיגים ידועי שם. פוליטיקאים מפורסמים, אנשים שהאזרחים נתנו להם את קולם כלומר את אמונם. ומשום כך גם אפשר היה לסכל אותה. לנטרל אותה. הענין הוא שהם פעלו דוקא תוך נִצּוּל אור היום, המצלמות, הזרקורים, יוקרתם או יוקרתם המדומה. ובעזות מצח כזאת שאיש לא הבחין בכך. איש לא חשד בכך ובסופו של דבר הם עבדו עלינו ממש כמו שעבד הגנב על מפקד משטרת פריז בספורו של אדגר אלן פו.

זוכר את ספורו של פו “המכתב הגנוב”? הגבור, אדם מחונן ונטול כל עכבות מוסריות, מפלצת-תפלצת המסוגל לבצע את המעשים השפלים ביותר, השר ד’ הנודע, גונב מהקיטון המלכותי מסמך רב-חשיבות שעשוי להביא לו רוָחים מופלגים וגם להמיט חורבן על העולם. מפקד משטרת פריז מקבל אפוא לידיו את משימת איתורו ומכיון שאיננו יכול להאשים אישיות כה רמה בגניבה, הוא מביים שוד מדומה. כך הוא חודר לבנין ועורך חיפוש בכל מבואה, בכל חדר, בכל פרוזדור, בכל מחסן, בכל פינה. הוא נובר בכל מגרה, מדפדף בכל ספר, מחטט בכל בגד שבמלתחה. אך לשוא. משום שבמקום להחביאו, בחר המפלצת-תפלצת להציג את המסמך לראוה. נתן אותו במסגרת מחוברת לסרט משי כחול ותלה אותה על וו בחדר העבודה מעל האח. חדר העבודה שבו הוא מקבל את כולם, לתשומת לבך. מעל האח שאליה כולם מכוונים את מבטם בהיכנסם. בתוך מסגרת שהמסמך עם חותמתו חורג מתוכה בשניים או שלושה סנטימטרים. קל לזיהוי אם כן, בולט גם לעינו של עּוֵור. ואף על פי כן מפקד המשטרה אינו רואה אותו. יתרה מזו: הוא רואה אותו אבל המחשבה שהמסמך הגנוב מוצג לראוה גלוי לעיני כל, איננה חולפת אפילו בראשו…

כוונתי לומר: ראינו אותם ועוד איך, את השרים הללו ששתו מיץ תפוזים עם השייח’ים והאמירים והקולונלים והסולטנים. ראינו אותם מעל דפי העתונים, ביומני החדשות בטלויזיה. בולטים לעין כמו המסגרת התלויה בסרט משי כחול על וו מעל האח. אבל היות שלא ידענו את הסיבה האמיתית שבעטיה הם שותים כל-כך הרבה מיץ תפוזים, לא חשדנו שהמכתב הגנוב נמצא בתוך כוסותיהם והדבר סִמֵּא את עינינו. בועידת דמשק, תאר לך, השתתפו ממשלות אירופה עם נציגים מכל המפלגות הפוליטיות. בועידת ראבאט הן הסכימו לכל התנאים שהליגה הערבית הציגה להן ביחס לישראל ולפלשתינאים. בשטרסבורג כעבור שנה האגודה הפרלמנטרית לשתוף פעולה אירו-ערבי הקימה אפילו ועדה מתמדת של לא פחות משלוש מאות ושישים פקידים שפעלה בפריז (הברקה שבעקבותיה באה ועידת קהיר ואחריה ועידת רומא). במקביל החלה לצאת לאור החוברת בעלת השם המבעית “Eurabia” – ובכך אנו מגיעים לראיה המלמדת שב-1975 אירופה כבר היתה מכורה לאסלאם…

על ראיה זאת אין עוררין והיא מדאיגה כל כך עד שבשביל להיות בטוחה באמיתותה טרחתי להשיג את הגיליונות הישנים של Eurabia (חוברת שיצאה לאור בפריז, בצרפתית, בעריכת האדון לוסיין ביטרלן בפורמט של 21 על 28 ובמחיר חמישה פרנקים). בתקוה שבת יאור לא הבינה נכון, בדקתי את הקטעים שאליהם היא התייחסה, אך אויה, היא הבינה היטב.

הדבר הבולט לעין בגליון הראשון הוא מן הסתם ההימנעות המוקפדת בכל מאמר מלהשתמש במילים אסלאםאסלאמימוסלמיקוראןמוחמדאללה. (במקומן, רק המילים ערבים וערב). הדבר היחיד בעל המשמעות בו הוא מאמר המערכת המקומֵם שבו טוען ביטרלן כי עתידה של אירופה “קשור ישירות” לעתיד המזרח התיכון ועל כן הסכמיה הכלכליים של הקהילה הכלכלית האירופית חייבים להיות כרוכים בהסכמים הפוליטיים ואלה חייבים לשקף את תמימות הדעים המוחלטת שלה עם העולם הערבי.

הגיליון השני לעומת זאת מעביר צמרמורת. כי חוץ ממאמר מערכת מקומֵם נוסף שבו מאיץ האדון ביטרלן בקהילה הכלכלית האירופית לבטל את ההסכם עם ישראל ומעלה על נס את “אלף שנות תרומתם של הערבים לציויליזציה האנושית” – אתה יודע מה הוא כולל? את ההצעות שהועלו בועידת קהיר בידי הבלגי טיליי דקלרק (חבר באגודה הפרלמנטרית לשתוף פעולה אירו-ערבי) והתקבלו בה ואף עוגנו בהחלטה המכונה הצהרת שטרסבורג. ואתה יודע על מה מדברת הצהרת שטרסבורג? על המהגרים שיבואו. ליתר דיוק, על המהגרים שארצות ערב ישלחו יחד עם הנפט שלהן לאירופה.

שמע במה מדובר: “המדיניות לטווח בינוני וארוך צריכה מהיום והלאה לבוא לידי ביטוי באמצעות חילופין של טכנולוגיה אירופית בחומר גלם ובעתודת ידים עובדות ערביות. חילופין שיובילו למִחזור הפטרו-דולרים ובכך יקדמו באירופה ובארצות ערב אינטגרציה כלכלית מלאה או מלאה ככל האפשר". יתרה מזאת: “האגודה הפרלמנטרית לשתוף פעולה אירו-ערבי מבקשת מהממשלות האירופיות לנקוט את הצעדים המתבקשים להבטחת תנועתם החופשית של העובדים הערבים שיהגרו לאירופה ואת כִּבּוּד זכויותיהם הבסיסיות. על זכויות אלה להיות שוות לזכויות אזרחי אותן המדינות. עליהן גם להבטיח מתן יחס שוה בתעסוקה, בדיור, בשרותי בריאות, חנוך וכו'”.

שוב – תוך הקפדה לא להשתמש במילים אסלאם, אסלאמי, מוסלמי, קוראן, מוחמד, אללה – הצהרת שטרסבורג מתייחסת גם ל”צרכים” שיתעוררו כאשר סחורת החליפין האנושית תגיע לאירופה. ראשית כל ל”חובה לאפשר למהגרים ולמשפחותיהם לנהל את חייהם הדתיים והתרבותיים לפי אורחות הערבים”. שנית, ל”נחיצות ליצור באמצעות העתונות וגופי התקשורת השונים אקלים נוח למהגרים ולמשפחותיהם”. ולבסוף לצורך “להעלות על נס באמצעות העתונות והעולם האקדמי את תרומתה של התרבות הערבית לקִדמה האירופית”. נושאים ש”ועדת המומחים המעורבת” התייחסה אליהם במילים הבאות: “לצד הזכות המוקנית לנהוג על פי צו דתם ולשמר יחסים הדוקים עם ארצות מוצאם תהיה למהגרים גם הזכות ליצא לאירופה את תרבותם. קרי לקַדמה ולהפיצה.” (קראת בעיון?).

בקהיר עשתה “ועדת המומחים המעורבת” צעד נוסף. היא הבהירה שיש ליישם את שתוף הפעולה האירופי המתייחס לתחום הטכנולוגי גרידא גם בתחום הבנקאות, הכספים, המדע, הגרעין, התעשיה והמסחר. יתרה מזאת, היא קבעה שחוץ משגור ידים עובדות לאירופה, ארצות ערב מתחייבות גם לקנות ביבשת “כמויות גדולות של נשק”. ואמנם, האם לא בשנות השבעים פרצו שערוריות הסחר הלא חוקי בנשק? האם לא בשנות השבעים החלה צרפת לבנות את הכור הגרעיני בעיראק? האם לא בשנות השבעים החלו ערינו להתמלא ב”ידים עובדות”, קרי במנקי שמשות העומדים ברמזורים וברוכלים המתמחים במכירת עפרונות ומסטיק? (ב-1978, אני זוכרת היטב, הם כבר השתלטו בפירנצה על המרכז ההיסטורי. “מתי הם הגיעו לכאן?!” שאלתי את הזבן בחנות ה”טבאקי” שבפיאצה רפובליקה. הוא פרש את ידיו לצדדים ונאנח: “לך תדע! יום אחד פתחתי את החנות והם היו פה. לפי דעתי הממזרים האלה בממשלה הצניחו אותם פה עלינו באישון לילה בעצה אחת עם השייח’ים הגנבים האלה שמבקשים מיליארד לירטות בשביל כל טיפת דלק"). והאם לא אז החלו הערבים לעשות שופינג באירופה? האם לא אז רכש קדאפי 10 אחוזים מחברת “פיאט”? לא אז שם המצרי אל-פאיד עין על הכל-בו הלונדוני “הארודס”? הם החלו לקנות הכל, הכל! חנויות נעליים, בתי מלון מפוארים, מפעלי פלדה, טירות עתיקות. חברות תעופה, הוצאות לאור וחברות סרטים, חנויות עתיקות בויא טורנבואוני ובפובור סנט אונורה, יאכטות מסחררות. ובשלב מסוים הם אפילו רצו לקנות מים.

נו, את המים לא מכרנו להם. המים בשביל המאגרים הרזרביים, אני מתכונת. המים שהמילון מגדיר כ”נוזל שקוף, חסר צבע, ריח, טעם, המורכב מחמצן וממימן, החיוני לצומח ולחי ושנוסחתו הכימית היא H2O”. ככל הידוע לי, בכל הנוגע ל- H2O הסתפקנו בבקבוקי מים מינרליים שהמלך מידאס ודומיו גם מתקלחים בהם. אבל מכרנו להם מים יקרים הרבה יותר. מים החיוניים לנו לא פחות מהמים הזורמים בנהרותינו ובמעינותינו. מים שבלעדיהם אומה קמלה כעץ שאף פעם לא יורד עליו גשם ולכן הוא קמל אט אט. מאבד את עליו, לא מניב עוד פרחים או פירות, מאבד גם את שורשיו, הופך לבול עץ שמבעירים בו אש. כוונתי למים החיים שהם מֵימי התרבות שלנו. מימי העקרונות שלנו, הערכים שלנו, ההישגים שלנו. מימי השפה שלנו, הדת או החילוניות שלנו, מימי ההיסטוריה שלנו. מימי תמצית הוייתנו, עצמאותנו, מימי הציויליזציה שלנו. הזהות שלנו.

———————

בכתביה האחרונים גם הביעה פלאצ'י את מורת רוחה מרעיון האיחוד האירופי, התקינות הפוליטית וברית הנישואים בין הומוסקסואלים ותקפה את אובדן הערכים באיטליה. "הצעירים האיטלקים יודעים היטב איך למלא עצמם בסמים, איך לבטל את זמנם בדיסקוטקים במוצאי שבת, איך ללבוש מכנסי ג'ינס שמחירם גבוה יותר ממשכורתו של פועל", היא כותבת ב"זעם והגאווה". "הם גם יודעים איך להסוות את פניהם מאחורי ברדסי סקי ולשחק לוחמי גרילה הירואים בעתות של חירות ודמוקרטיה". היא מכנה את הצעירים של היום "יורשיהם של שרלטני 68', שהתיימרו להחריב את העולם ומנהלים כיום את הבורסה של מילאנו".

פורסם בקטגוריה אסלאמיזציה, הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

אבן ח'לדון על מה שעושה פלישת התרבות הערבית לארצות אחרות

"כל מי שמסתכל בארצוות שהערבים כבשו והשתלטו עליהם בכל מקום שבעולם יכול להיוכח כיצד נתמוטטה תרבותן ונשם ישובן עד שאפילו האדמה נהפכה ללא אדמה".

מתוך "אקדמות למדע ההיסטוריה", אבן ח'לדון

אבן ח'לדון הנחשב להיסטוריון "הערבי" החשוב ביותר לא היה ערבי אלא תוניסאי אמזיגי, בן השבטים "הברברים" שאולצו להתאסלם ע"י הכבוש הערבי-אסלאמיסטי.

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

ארי שביט, תקלה יצאה תחת ידך!

ארי שביט, תקלה יצאה תחת ידך! האם תוציא תיקון לכל מי שקנה וקרא את ספרך האחרון בארה"ב ובארץ?

כאשר יצרן מכוניות מכוניות מגלה תקלה ברכב ששווק ומכר לצבור הוא מחויב עפ"י החוק לקרוא (recall) לכל בעלי הרכב החדש לבוא ולתקן את הפגם הטעון תקון.

ארי שביט, האם גם אתה תעשה זאת אם אראה לך טעות פטאלית בהצגת העובדות על ארץ ישראל וישובה?

המשך יבוא…

 

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

נא להכיר: זוהי המפלגה הכורדית-איראנית בגולה (PSK)

נא להכיר: זוהי המפלגה הכורדית-איראנית בגולה (PSK) שמקום מושבה באוסלו, נורבגיה, שם יושב מזכ"ל המפלגה ומנהיגה – ידידי האישי עארף אחמדי בוואכאני, המחלק את זמנו בין נורבגיה וכורדיסטן (העיראקית) ומשם הוא מקיים קשר קרוב ורצוף עם אלפי חברי המפלגה הפועלים שם במחתרת.

המפלגה חותרת ונאבקת לעצמאות לבני המיעוט הכורדי הגדול, כ-20-15 מיליון נפש, הנתונים לכבוש ודכוי איראני קשה; מאמינה בשותפות גורל עם היהודי ורואה במדינת ישראל בת ברית טבעית.

לפני כארבע השנים יצר עמי המזכ"ל בוואכאני קשר בפייסבוק ובקש שאייעץ למפלגה ואסייע בקשרים עם ישראל ואישים ישראלים.

לפני כשנתיים ארחנו אותו (יגאל כרמון, ראש מכון ממר"י ואנוכי) בבקור בישראל במהלכו נפגש עם נציגי משרד החוץ, חברי כנסת, עתונאים ואישים ישראלים מבין מכרי וחברי לפרלמנט הירושלמי בו אני חבר. ידידי אליהוא בן און ראיין אותו בקול ישראל וצבי רביב לשעבר יו"ר קרן ירושלים ורעייתו שילה ערכו לו סיור בירושלים ואתריה.

חברי לפייסבוק התומכים בעצמאות לכורדים וברית עם העם הכורדי מוזמנים לצרף את המזכ"ל ומפלגתו לחברות בפייסבוק ולשתף עמוד זה. מי שיודע כורדית מוזמן לסייע.

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

קצת על אבו מאג'ד

"אנחנו תושבי יהודה ושומרון היום מאמינים שהכול חרטה. אבו מאזן, איסמעיל הניה, כולם לא מאמינים בשלום". כך נפתחה הודעה שהתקבלה בפייסבוק של לביא גלעד. "אנחנו מבקשים, מספיק אינתיפאדה, מספיק דם, מספיק מחבלים. איך אתם יכולים לעשות את זה? הרשות (הפלסטינית) עכשיו מתחילה להגיד למחבלים להתעורר… אנחנו רוצים לחזור (להיות) איך שהיינו לפני ערפאת, לפני 94' זו הדרך הנכונה לחיות בשלום".

הדברים נאמרים על ידי אבו מאג'ד, חשמלאי בן 28 מהכפר דורה, סמוך לחברון. אבו מאג'ד נשוי עם ילד בדרך, מה שאולי עוזר לו לשים דברים בפרופורציה. כמו ערבים אחרים שיצא לי לדבר איתם, הוא לא רואה במדינה הפלסטינית את פסגת שאיפותיו, אך בנגוד אליהם הוא מתערב בנעשה סביבו. פעמים רבות הוא מגיב בעמודי הפייסבוק של חברי כנסת מהשמאל ומנסה להעמיד אותם על טעותם, על הנחותיהם השגויות.

יש לו בטן מלאה על אבו מאזן. "אבו מאזן, "פתח", חמאס, כולם רוצים כסא לשבת עליו. כולם כמו בשאר אסד ונסראללה, כולם שקרנים", הוא פוסק. אין לו חלופות טובות במיוחד. הוא מספר לי שפעם שנסע לגדה המזרחית, אחרי ששאלתי אותו אם הוא מעדיף את נתניהו. "תשמע אתה רוצה האמת, התשובה בלב שלי היא כן. למה? כי נסעתי פעם לירדן. ראיתי דברים שם מזעזעים אתה לא יכול לדבר שם שום מלה. אמרתי לאמא (ש)אני רוצה לחזור מהר לארץ, שם אני יכול לדבר".

החפש הוא מרכיב חשוב עבור אבו מאג'ד. החשיבות של פלסטין אינה גבוהה עבורו. "אני בן אדם רוצה להיות איך למדתי בחיים". העברית שלו לא תמיד מובנת ורצופה בשגיאות כתיב ותחביר, אך התוכן של דבריו מרתק. כששאלתי אותו את השאלה המתבקשת, המסקרנת כל ישראלי כמה פלסטינים חושבים כמותו, כמה פלסטינים חושבים כמותו, הוא טען שמדובר באחוזים גבוהים, למעלה מ-60% מסכימים איתו. "אבל הם מפחדים". לדבריו, אם יהיה משאל עם בקרב הפלסטינים, הם יכירו במדינת ישראל כמדינה יהודית. "אם תהיה מדינה פלסטינית אני יודע שלא יהיה חפש, עכשו עוד יש קצת".

ההתכתבות עם אבו מאג'ד אורכת כמה וכמה ימים. מדי פעם עולה ושב הנושא הפלסטיני אל סדר היום ועם החדשות אני פונה אליו, לשמוע את חות דעתו. דבריו הותירו אותי נפעם לפעמים, כאשר הוא מציג עמדות שדרשו ממני לתהות אם אני באמת מדבר עם פלסטיני.

על סדר היום היתה סוגית שחרור המחבלים לטובת המשך השיחות. היה זה לפני שבועיים כשנתניהו הכריז על התנתקות מהרשות הפלסטינית למעט הדרגים הבטחוניים ובמו"מ. אבו מאג'ד מתקשה להבין למה ממשלת ישראל מבקשת לחזק את שלטונו של אבו מאזן על ידי שחרור מחבלים, אך את האשם הוא מוצא בממשלת ישראל בתחילת שנות ה-90'. "רבין עשה לנו בעיה כשהוא הכניס אותם לפה" הוא אומר.

כשהשיחות קרסו מהר נפתלי בנט לנסות ולהחזיר את תכנית ההרגעה שלו לסדר היום. "מה שמעתי נפתלי רוצה לשלוט על השטח לא הכל למה?" פתח אבו מאג'ד בשיחה. "זה לא בצעדים זה פעם אחד על הכל יותר טוב", אמר. הוא נסה להבין דרכי מה מונע מבנט להצליח להחיל את הפתרון שלו ואז הסברתי את החשש הישראלי ממדינה דו לאומית.

"היה פעם אצל הערבים 6-7 ילדים, היום מי משוגע מביא יותר מ2-3? גם זה הרבה 3", מסביר אבו מאג'ד את המציאות המשתנה בקרב הערבים. "המצב היום לא נותן להביא הרבה ילדים, למה היום יש הרבה דברים עוצרים את המשפחות. יש להם מה לעשות החיים השתנו לא כמו שהיה פעם. היום חייב לחשוב יותר אתה צריך ילדים אתה צריך לשבת על ידם כל הזמן ואתה צריך הרבה כסף לזה ולומדים והיום הכל יקר מאד".

חזרה לפתרון של בנט. אבו מאג'ד מדווח לי שבפייסבוק הוא רואה שמרבית הפלסטינים בעד. "60-70 אחוז רוצים את זה" הוא מדווח. כשאני מנסה להסביר לו שמירב ההתנגדות תגיע דוקא מישראל הוא משיב לי באופן שלא משתמע לשני פנים. "אז תשמע אתם חייביים גם להתחיל למשוך העם שלכם לצד הימני, לצד שלכם".

נדהמתי, אך הופתעתי עוד יותר כשהוא החל לחלק לי טיפים להתמודד איך עם הצבור הישראלי. "סליחה שאני אומר, אבל אל ילכו אליהם אנשים עם זקן, דתיים. תלכו בצורה חילונית. הם מפחדים מכל דתי, אתה יודע. אני הייתי גר ביניהם, אני יודע מה הם חושבים" הוא מסביר. היתה תקופה שאבו מאג'ד עבד באשדוד עם אשור ביטחוני. "אני בעזרת השם אם יוציאו לי אשור עבודה אני יש לי הרבה חברים, אני יכול לשכנע אותם" הוא אומר. מי היה מאמין, פוקד פלסטיני לאגף הנצי של הלכוד או לבית היהודי.

http://akivalamm.com/2014/04/19/%D7%A7%D7%A6%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%94-%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%A9-%D7%97%D7%95%D7%94%D7%9E-%D7%A4%D7%A1%D7%97/

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

וייצמן לחבר פרלמט בריטי: למה נסעת 30 קילומטר בשביל לבקר את אמא שלך כשיש כל כך הרבה נשים זקנות שגרות ממש ברחוב שלך

חיים ויצמן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל, התבקש לענות לשאלה שנשאל בבריטניה כמה שנים לפני הצהרת בלפור.
חבר בית הלורדים הבריטי שאל אותו: "מדוע אתם היהודים מתעקשים על פלשתינה, כאשר ישנן כל כך הרבה מדינות לא-מפותחות בהן אתם יכולים להתיישב בנוחות רבה יותר?"

ויצמן ענה: "זה כמו שאני אשאל אותך למה נסעת בסוף השבוע האחרון 30 קילומטר בשביל לבקר את אמא שלך, כשיש כל כך הרבה נשים זקנות שגרות ממש ברחוב שלך."
פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

על החוצפה הגוברת בקרב ערביי ישראל

בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן: לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי-עַד. תהלים צ"ב.

אולי לא חשבתם על זה, אבל מי שמבין קצת ב"מנטליות הערבית" מבין שהחוצפה הגוברת בקרב ערביי ישראל – התלהמות והסתה של חברי הכנסת הערבים, התפרעויות בישובים הערביים ובצמתים (הערב נמסר על תקיפת בית כנסת יהודי ביפו) וגילויי שנאה קשים בפייסבוק – קשורה ישירות למה שקורה בעיראק וסוריה ושואבת עדוד מ"הישגי" הקניבלים עורפי הראשים שם.

זוהי תגובתם האינסטינקטיבית והחייתית הנלהבת ממה שנראה להם כ"הצלחות" "המדינה האסלאמית" (דעא"ש) בעיראק… הם מריחים (בטעות) נצחון ערבי על ישראל ורוצים לעזור לו! כך היה גם בתש"ח ובמלחמת אל-אקצה של ערפאת.

בין השאר, זוהי מבחינתם גם פוליסת בטוח שהם מכינים לעצמם למקרה שדאע"ש יגיעו לכאן (כך הם מקוים אך גם מפחדים) – כדי להציל את ראשיהם מעריפה כחשודים בשתוף פעולה עם השלטון הציוני. לכן סטודנט לרפואה בטכניון ומורה בטייבה המועסקת ע"י משרד החנוך מעיזים להיראות בפייסבוק יותר אסלאמיסטים מחמאס והג'יהאד האסלאמי…

ודאי שיש לכך קשר לרפיסות השלטון הישראלי (וזה לא חדש). אבל כזאת תעוזה – במיוחד בפייסבוק תוך הזדהות בשמות – זה דבר חדש.

סקר דעת קהל מהשבוע שעבר ב-NRG מראה 66%(!) מערביי ישראל שוללים את קיומה של מדינת ישראל.

אך בסופו של דבר – "אין רע בלי טוב". לכן יש לצפות ולקוות להתגברות ההתפכחות העוברת על החברה הישראלית, למעט כמובן הגרעין הקשה של השמאל הסהרורי החולה בנפשו אשר למרות הכל עדיין דומיננטי למרבה הצער בתקשורת הישראלית.

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

ז' בתמוז היה יום השנה של הנביאה-המשוררת הגדולה מכולן נעמי שמר ז"ל

כנראה לא שמנו לב בסערת הטילים והמלחמה אבל בשבת שחלפה, ז' בתמוז היה יום השנה (העברי… אלא מה?) של הנביאה-המשוררת הגדולה מכולן נעמי שמר ז"ל שנפטרה לפני עשר שנים. נטועה בזכרוננו בשירתה האלמותית. אוהבת נאמנה של ארץ ישראל עד יום מותה.

בקול ישראל רשת ב' שדרו כל הלילה משיריה הנפלאים והאהובים. לא ידעתי או לא זכרתי ש"שיירת הרוכבים" למשל ועוד כמה נכתבו על ידה.

רצף השירים נקטע בשלוש וחצי לפנות בוקר באזעקות ודווחים על ירי לאזורי חיפה של טילים ארוכי טווח R משהו שנקראו על שם הכלב הרנתיסי (רופא הילדים העזתי הטרוריסט שלא ידע עד יום חסולו ע"י צה"ל שהכפר רנתיס הוא כפר יהודי מתקופת המשנה).

ברוך השם לא היו נפגעים ונזקים.

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

אמרות של וינסטון צ'רצ'יל

קצת אמרות של וינסטון צ'רצ'יל שאולי חבורת המנהיגים האפסים שלנו תלמד:

נגן על האי שלנו, בכל מחיר. נילחם בחופים, נילחם בנקודות הנחיתה, נילחם בשדות וברחובות, נילחם בגבעות. לעולם לא ניכנע.

היה על בריטניה וצרפת לבחור בין מלחמה לחרפה. הן בחרו בחרפה. עכשיו תקבלנה מלחמה.

זה לא מספיק שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו, לפעמים עלינו לעשות את מה שנדרש.

אני סמוך ובטוח שהיום אנו אדונים לגורלנו. שהמשימה שהוטלה עלינו איננה מעל כוחותינו; שנוכל לעמוד במכאובים ובמאמצים שהיא תובעת. כל עוד אנחנו מאמינים במטרה שלנו ויש לנו רצון ברזל לנצח, הניצחון לא יחמוק מידנו.

חרפה בחרתם מפחד מלחמה, הרי לכם חרפה ומלחמה גם יחד.

פייסן הוא אדם המאכיל תנין, בתקווה שהוא יאכל אותו אחרון.******

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

דוד בן גוריון על שלמות ארץ ישראל וישובה

מדינה יהודית חלקית אינה סוף, אלא התחלה. […] הקמת מדינה ואפילו חלקית, תשמש מנוף רב כח במאמצינו ההיסטוריים לגאול את הארץ בשלמותה. […] נכניס למדינה את כל היהודים שאפשר להכניס לתוכה, לפי אמונתנו העמוקה אפשר יהיה להכניס יותר משני מיליונים. נקים משק יהודי רב ענפים, חקלאי חרשתי וימי. נארגן כח הגנה משוכלל. צבא מובחר. אין לי ספק שהצבא שלנו יהיה מהמובחרים בעולם – ואז אני בטוח שלא ייבצר מאתנו להתיישב בכל שאר חלקי הארץ. אם מתוך הסכמה והבנה עם שכנינו הערבים ואם בדרך אחרת…

דוד בן גוריון

מתוך מכתב לבנו עמוס בו הוא מנמק את תמיכתו בהצעת החלוקה של ועדת פיל

פורסם בקטגוריה ארץ ישראל, היסטוריה, העם היהודי, הקושיה הפלשתינאית, פלשתינים | כתיבת תגובה

דובר הרש"פ: דחינו הצעה של מורסי למדינה בסיני

והיהודים ש"השתגעו" למדינה נכנסו אפילו לדיון – שברוך השם לא נמשך הרבה – אבל דנו ברצינות על מדינה באוגנדה…
אבל הם הפלשתינים לא רוצים מדינה. זה ברור. הם רוצים לשחרר את "פלשתין", לא את העם הקרוי "פלשתיני"…

והם לא מוכנים אפילו להעמיד פנים ולדון על אופציה אחרת למדינה – למשל בסיני, הכמו שהציע להם מורסי, כך מתברר…

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ ה’ לְנַסּוֹת בָּם אֶת-יִשְׂרָאֵל

מה לא ברור?

וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ ה’ לְנַסּוֹת בָּם אֶת-יִשְׂרָאֵל… רַק לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל… סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים (פלשתינים רש"פ וחמאס)… וְהַחִוִּי יֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת (חזבאללה והסורים). וַיִּהְיוּ לְנַסּוֹת בָּם אֶת-יִשְׂרָאֵל–לָדַעַת הֲיִשְׁמְעוּ אֶת-מִצְו‍ֹת ה’ אֲשֶׁר-צִוָּה אֶת-אֲבוֹתָם בְּיַד-מֹשֶׁה…

וַיֹּסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה’ וַיַּעַבְדוּ אֶת-הַבְּעָלִים (ארצות הברית) וְאֶת-הָעַשְׁתָּרוֹת (האחוד האירופי) וְאֶת-אֱלֹהֵי אֲרָם (האו"ם) וְאֶת-אֱלֹהֵי צִידוֹן (הקרן לישראל חדשה) וְאֵת אֱלֹהֵי מוֹאָב (שתיל) וְאֵת אֱלֹהֵי בְנֵי-עַמּוֹן (גבולות אושויץ) וְאֵת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים (מדינת כל אזרחיה) וַיַּעַזְבוּ אֶת-ה’ וְלֹא עֲבָדוּהוּ. וַיִּחַר-אַף ה’ בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד-פְּלִשְׁתִּים (פלשתינים) וּבְיַד בְּנֵי עַמּוֹן (חמאס וחזבאללה). וַיִּרְעֲצוּ וַיְרֹצְצוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…
ספר שופטים, פרק ב

מי שיבין ויפנים את זה – יבין בבהירות מה הטעות שאנו עושים ביחס לפלשתינים – "הגויים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל…"

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

המניפסט הקומוניסטי כפקודת קרב לחיילי צה"ל? קרב המאסף של השמאל? 

רזי ברקאי ואחרים בשמאל זועמים על מח"ט גבעתי שהוציא פקודת קרב לחייליו הערוכים במבואות עזה בה השתמש בביטויים 'מפחידים' ומקוממים כמו "מערכות ישראל ואלוקים", "אלקים צבאות" וכו'…באיזו רשות – שואל ברקאי – מערב מפקד בצה"ל את "אלהי ישראל" בפקודת קרב או בתפילה לקראת יציאה לקרב? מה החוצפה הזו? מה לנו ולאלהים? מה לנו ולתנ"ך? ומה אם קבוצניקים – כך שאל היום רזי – ירצו לכלול את "המניפסט הקומוניסטי" בפקודת יציאה לקרב? ומה לגבי הדרוזים, הבדווים והנוצרים המשרתים בצה"ל?

ואני שואל אותך, רזי, כמה עוד מאמינים ב"מניפסט הקומוניסטי" נותרו בארץ או בעולם? הרי זה כבר מזמן "פאסה" ונחלת העבר והיסטוריה… מה שאין כן אלוקים! הוא לא פאסה… גם לא בעיני חיילים דרוזים, נוצרים ובדווים.

ואיפה מופיעים הביטויים החזיקים והמחשמלים האלו "מערכות ישראל" ו"מערכות אלוקים". הנה כאן בספור הגבורה המופלא של דוד המביס את גלית. דוד המלך האדיר שבימיו הוכרעה וחוסלה סופית "הבעיה הפלישתית" והפלישתים שירדו לחיי עם ישראל (כמו הפלשתינים בימינו) נעלמו מההיסטוריה וכמעט לא הוזכרו עוד בתנ"ך…

אני תמיד נהנה לקרוא בתורה ובתנ"ך. אז תיהנו גם אתם מהספור הנהדר על גבורת דוד הצעיר. את ספור ידידותו המופלאה עם יהונתן בן שאול לא כללתי כדי לא להעמיס…

שמואל א', פרקים י"ז-י"ח:
וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים. וְשָׁאוּל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה; וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים. וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה; וְהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם.

וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת: גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ; וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת. וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו; וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו. וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל; וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה הֹלֵךְ לְפָנָיו. וַיַּעֲמֹד וַיִּקְרָא אֶל מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה: הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי. אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים; וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ.

וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה; תְּנוּ לִי אִישׁ וְנִלָּחֲמָה יָחַד. וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה; וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד.

וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים; וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים. וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי יִשַׁי הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה; וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה אֱלִיאָב הַבְּכוֹר וּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב וְהַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה. וְדָוִד הוּא הַקָּטָן; וּשְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל. וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו בֵּית לָחֶם. וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב; וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם.

וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ קַח נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת הַקָּלִיא הַזֶּה וַעֲשָׂרָה לֶחֶם הַזֶּה וְהָרֵץ הַמַּחֲנֶה לְאַחֶיךָ. וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִצֵי הֶחָלָב הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר הָאָלֶף וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח. וְשָׁאוּל וְהֵמָּה וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק הָאֵלָה; נִלְחָמִים עִם פְּלִשְׁתִּים. וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד בַּבֹּקֶר וַיִּטֹּשׁ אֶת הַצֹּאן עַל שֹׁמֵר וַיִּשָּׂא וַיֵּלֶךְ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יִשָׁי; וַיָּבֹא הַמַּעְגָּלָה וְהַחַיִל הַיֹּצֵא אֶל הַמַּעֲרָכָה וְהֵרֵעוּ בַּמִּלְחָמָה. וַתַּעֲרֹךְ יִשְׂרָאֵל וּפְלִשְׁתִּים מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה.

וַיִּטֹּשׁ דָּוִד אֶת הַכֵּלִים מֵעָלָיו עַל יַד שׁוֹמֵר הַכֵּלִים וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה; וַיָּבֹא וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם. וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ מִגַּת מִמַּעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיִּשְׁמַע דָּוִד. וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בִּרְאוֹתָם אֶת הָאִישׁ; וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו וַיִּירְאוּ מְאֹד. וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַרְּאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה כִּי לְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל עֹלֶה; וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ וְאֵת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל: כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים. וַיֹּאמֶר לוֹ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה לֵאמֹר: כֹּה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ. וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל בְּדַבְּרוֹ אֶל הָאֲנָשִׁים; וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר. אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ. וַיֹּאמֶר דָּוִד מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה; הֲלוֹא דָּבָר הוּא. וַיִּסֹּב מֵאֶצְלוֹ אֶל מוּל אַחֵר וַיֹּאמֶר כַּדָּבָר הַזֶּה; וַיְשִׁבֻהוּ הָעָם דָּבָר כַּדָּבָר הָרִאשׁוֹן.

וַיִּשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד וַיַּגִּדוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וַיִּקָּחֵהוּ. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו; עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָּחֵם עִמּוֹ: כִּי נַעַר אַתָּה וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן; וּבָא הָאֲרִי וְאֶת הַדּוֹב וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר. וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו; וַיָּקָם עָלַי וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו. גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדֹּב הִכָּה עַבְדֶּךָ; וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים. וַיֹּאמֶר דָּוִד יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה; וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד לֵךְ וַיהוָה יִהְיֶה עִמָּךְ.

וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת דָּוִד מַדָּיו וְנָתַן קוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ שִׁרְיוֹן. וַיַּחְגֹּר דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו וַיֹּאֶל לָלֶכֶת כִּי לֹא נִסָּה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה כִּי לֹא נִסִּיתִי; וַיְסִרֵם דָּוִד מֵעָלָיו. וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ וּבַיַּלְקוּט וְקַלְעוֹ בְיָדוֹ; וַיִּגַּשׁ אֶל הַפְּלִשְׁתִּי.

וַיֵּלֶךְ הַפְּלִשְׁתִּי הֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל דָּוִד; וְהָאִישׁ נֹשֵׂא הַצִּנָּה לְפָנָיו. וַיַּבֵּט הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּרְאֶה אֶת דָּוִד וַיִּבְזֵהוּ: כִּי הָיָה נַעַר וְאַדְמֹנִי עִם יְפֵה מַרְאֶה. וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד הֲכֶלֶב אָנֹכִי כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת; וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בֵּאלֹהָיו. וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד: לְכָה אֵלַי וְאֶתְּנָה אֶת בְּשָׂרְךָ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן; וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ. הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ יְהוָה בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ וַהֲסִרֹתִי אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ; וְיֵדְעוּ כָּל הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל. וְיֵדְעוּ כָּל הַקָּהָל הַזֶּה כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ יְהוָה: כִּי לַיהוָה הַמִּלְחָמָה וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ.

וְהָיָה כִּי קָם הַפְּלִשְׁתִּי וַיֵּלֶךְ וַיִּקְרַב לִקְרַאת דָּוִד וַיְמַהֵר דָּוִד וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי. וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל מִצְחוֹ; וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה. וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִתֵהוּ; וְחֶרֶב אֵין בְּיַד דָּוִד. וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ וַיְמֹתְתֵהוּ וַיִּכְרָת בָּהּ אֶת רֹאשׁוֹ; וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי מֵת גִּבּוֹרָם וַיָּנֻסוּ.

וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים עַד בּוֹאֲךָ גַיְא וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן; וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן. וַיָּשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִדְּלֹק אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים; וַיָּשֹׁסּוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם. וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלִָם; וְאֶת כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ.

וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר אַבְנֵר; וַיֹּאמֶר אַבְנֵר חֵי נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם יָדָעְתִּי. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: שְׁאַל אַתָּה בֶּן מִי זֶה הָעָלֶם. וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֹתוֹ אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל; וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל בֶּן מִי אַתָּה הַנָּעַר; וַיֹּאמֶר דָּוִד בֶּן עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי.

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

אולי לא שמתם לב – אבל ישראל היא שחקן מוכר ומקובל וכבר לא דחוי כל כך בשכונה המזרח תיכונית

להלן עוד סימן (קטן ושולי כמעט) למה שרוב הישראלים (בעיקר שמאלנים אבל גם כמה ימנים) לא קלטו עדיין: – ישראל היא כבר חלק אינטגרלי מהשכונה המזרח תיכונית.

כאשר בסוריה אסאד טובח באזרחיו, דאעש עורף ראשים בעיראק, האחים המוסלמים נרדפים במצרים וסעודיה מתקרבת בשקט לישראל מאימת איראן – כבר אי אפשר להמשיך ב"הצגות" של "אחדות ערבית" מדומה ולהציג חזית אחידה ומונוליטית מול ישראל.

החמאס וגם אבו מאזן ובכלל הפלשתינים יצאו לכולם מכל החורים… כי הערבים עסוקים בלקוק מפצעיהם ואין להם ראש לקרוב המשפחה המסומם והמכור להירואין ממין גראד ונמאס לשחרר אותו בערבות שוב ושוב…

וישראל היא כבר לא רק גורם צבאי שצריך להיזהר מפניו אלא גם "שחקן" מקומי מוכר, אינטגרלי ודי לגיטימי במגרש המשחקים השכונתי. לא סתם שחקן אלא שחקן שכדאי ורצוי לעשות לו חשבון ואולי גם להיות חברים שלו בחשאי או בגלוי..

אז תצאו (בעיקר אתם השמאלנים) מכל הקונספציות והדוגמות השגורות בפיכם. תתעוררו אל המציאות החדשה. תהליך אוסלו מת וממתין לקבורת חמור שלו. אולי כשהחמור הבלתי נלאה יפרוש מתפקידו…

ישראל נכנסת לעידן חדש בו היא יכולה (בתבונה ובשכל כמובן) לממש את רבונותה המוקנית בכל ארץ ישראל המערבית מבלי לחשוש מכלום. כמובן לא מקלישאות השמאל: "שלטון עם אחר", אפרטהייד ו"הדחליל הדמוגרפי" שכבר התנפץ לרסיסים. וגם לא מחרם אקדמי או עסקי מאירופה העלובה והמתאסלמת.

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

תקון עוותי החלוקה המלאכותית למדינות במזה"ת

אכן ד"ר מרדכי קידר היטיב להראות זאת ואף הציע פתרון נכון לארגון רוב אזורי הסכסוך השבטיים במזה"ת במסגרת "אמיריות אוטונומיות" וגם לאכלוסיה באיו"ש.

הייתי מוסיף ומרחיב שתופעת תקון העוותים של החלוקה המלאכותית למדינות מתרחשת בעוד אזורים בעולם כמו באוקראינה למשל. ואולי אפשר להוסיף לכך אפילו את שאיפות ההתנתקות של סקוטלנד מהממלכה המאוחדת שמשאל עם בנושא יהיה שם השנה עם סכויים די גבוהים להיפרדות סקוטלנד.

אפשר לראות תהליכים אלו מזוית נוספת שחשבתי עליה לאחרונה: כפי שקריסת בריה"מ במאה הקודמת מחקה למעשה 70 שנות היסטוריה והחזירה אזורים רבים למצבם ערב מלחמת העולם השניה, כמו יוגוסלביה (המלאכותית?) שגם התפרקה למרכיביה שחזרו למלחמות שהיו ביניהן כאילו 70 שנות היסטוריה נמחקו באחת.

במובן מסוים זה מה שקורה עכשו במזרח התיכון. ה"אביב" הערבי מחק באחת מאה שנות היסטוריה והחזיר את האזור למצבו ערב מלחמת הראשונה לתקופה בה כביכול שלטה באזור האימפריה עות'מאנית שכונתה אז "האדם החולה של אירופה".

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

ישראל כרווקה איסטניסטית ובררנית מדי

ישראל – במיתוסים האויליים שהיא תקועה בהם: נגד "שלטון על עם אחר", "אי אפשר לנצח את הטרור", ו"שתי מדינות לשני עמים" – משולה לרווקה מזדקנת, איסטניסטית ובררנית מדי הבורחת מהפתרון היחידי שאין בלתו בנמוקים כמו "אין לנו מה לעשות שם", או כי זה לא יפה ולא מקובל (על אירופה וארה"ב) ונהיה חס וחלילה מנודים ע"י "המעצמות" האלו השוקעות האחת לאסלאמיזציה והשניה להתפרקות

כאילו זה בידינו, כאילו יש לנו בחירה בנסיבות אלו…

אם לא נשתחרר אחת ולתמיד מהזיות אוסלו וההתנתקות, אם לא נשלוט ב"שטחי ששת הימים" שליטה מלאה, הרמטית והדוקה, צרותינו לא ייתמו. אם אתה רוצה למנוע קן צרעות באזורים אלו – אל תברח מהם, היכנס אליהם ושלוט בהם באופן קבוע! אחרת – כל פעם שתצא מהם יחזור המצב לקדמותו…

יסלחו לי כל הרווקות הנחמדות… לא התכוונתי אליכן 🙂

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

ישראל מעולם לא היתה במצב טוב כל כך ועוד היד נטויה

אנחנו במסלול מהיר לגאולה האחרונה. אם חושבים על זה – אף פעם ישראל לא היתה במצב טוב כל כך ועוד היד נטויה. יהיה הרבה הרבה יותר טוב.

איננו במצב מלחמה עם אף מדינה ערבית. להיפך יש שלום איתן וכולן מלקקות את פצעיהן מ"האביב" הערבי שנפל עליהן משמים. כן משמים מנהלים את הענינים כולל באוקראינה.

הפלשתינים אינם איום קיומי על ישראל. אין להם צבא ולא טנקים ומטוסים והעולם הערבי כבר אינו תומך בהם וכמובן לא רואה בהם את "חוד החנית" נגד ישראל. הם בסך הכל מטרד ומבחן עבורנו איך אנחנו נוהגים בארץ ישראל. אם נעשה מה שצריך לעשות הם יירגעו ואם לא – יקימו אותם עלינו משמים.

הכל בידי שמים – חוץ מיראת שמים.

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

השבוע לפני 47 שנים נפתחה ונסתיימה מלחמה קצרה ומופלאה

סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה ולה' הַתְּשׁוּעָה, משלי כ"א, 31
=================================
השבוע לפני 47 שנים נפתחה ונסתיימה מלחמה קצרה ומופלאה שהיתה גדולה מכל מלחמותיו של עם ישראל מאז לידתו לפני יותר משלושת אלפים וחמש מאות שנה. מלחמה שהחלה ונסתיימה כהרף עין בנצחון מזהיר שלא היה כמוהו לא בימי יהושע בן-נון ולא בימי שאול ודוד ולא בימי המקבים ולא בימי בר-כוכבא ולא היה כדוגמתו בתולדות העמים: עם קטן ונצור משתחרר כמו קפיץ וגובר תוך ימים ספורים על קואליציה של יותר מחמישה צבאות אדירים וגדולים ממנו עשרות מונים.

מלחמה שאת מהלכיה, התפתחותה וסיומה אפשר לתאר שלב אחרי שלב באופן אובייקטיבי ובדרך שכלית עם הסברים רציונליים והגיוניים על אסטרטגיה ותכניות, אמונים מפרכים ומוכנות לקרב, טנקים ודיויזיות ומטוסים וכמובן מפקדים ולוחמים עזי הנפש שהקריבו את נפשם ואת חייהם למען עמם וארצם הנצורה שאויביה השחצנים והבוטחים בנצחונם כבר רבו ביניהם מי יגיע ראשון לתל אביב כדי לאנוס את הנשים הישראליות היפות… כן, יש תיעוד.

והנה באחת, כבמטה קסם אלוהי הכל מתהפך. ישועת ה' כהרף עין… והנה המטוסים מזנקים ומשמידים את האיום האוירי, הטנקים מסתערים וכובשים מדבר והר ורמה מאיימת וחיילינו שועטים וכובשים מוצבים ותלים (כן, כאן החל הכבוש הישראלי הקדוש!) ומשחררים משביה את ירושלים יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב ובאים עדי הכותל המערבי, כותל לדמעות אלפי שנים ומניפים דגל ישראל דמוי טלית עם מגן דוד בהר הבית מקום קדשנו.

את ההסברים הרציונליים והפוליטיים וההיסטוריים כולנו מכירים, כולנו חכמים וכולנו יודעים את התורה… כולנו לבשנו מדי קרב ואחזנו בנשק וכולנו בקיאים במהלכי הקרבות. אך כמו בתערוכת תמונות בגלריה צריך לפעמים להתרחק ולהתבונן בתמונה קצת בריחוק כדי להכיל את כולה. כך אם נתבונן במלחמה המופלאה הזאת שנפתחה וכלתה כמו ששת ימי בראשית נשכיל לראות את יד ההשגחה, את אצבע אלוקים ואת הנס הטבעי הגדול שאירע לנו אז כאשר היינו עם מאוחד ומלוכד. מי יתן שאחרי 47 שנים בהן התבלבלנו ואפשרנו לאשמדאים ולאוסלו לבלבל את היוצרות נתעורר להבין כי מתנה גדולה קבלנו מאיתו יתברך ועלינו לשמור עלינו מכל משמר ולא לסחור בה ולא לתיתה לעם-לא-עם, ישות-לא-ישות, רשות-לא-רשות…

בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים
אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה:
אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם-אֵלֶּה
הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים.

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

מי מפחד מ"מדינה דו לאומית" ומי רוצה "מדינה יהודית"?

בין ריבונות לאפרטהייד – לא הכל שחור-לבן. יש גווני בינים וניואנסים. בימי בן גוריון חיו אזרחי ישראל הערבים – שזכו לשווין זכויות ואף הצביעו לכנסת – תחת ממשל צבאי ונזזקו לרשיונות כדי להגיע לתל אביב וכיו"ב. זה היה אז כורח בל יגונה ומחויב המציאות. ובאותם ימים גם נחקק חוק השבות המאפשר הגירה (עליה) והתאזרחות אוטומטית רק לבני העם היהודי מבלי שבדבר ייחשב לאפרטהייד…

רבים יסכימו איתי שאנו נוקטים גישה "אירופאית" מוטעית ובלתי רלבנטית ביחסנו לאכלוסיה בשטחי "ששת הימים' ועושים אותה טעות שעשו המעצמות (בריטניה וצרפת) וחבר הלאומים בתום מלחמת העולם הראשונה; כאשר כפועל יוצא מראיית עולמם (שהרי אדם קרוב אצל עצמו) ובהמשך להיסטוריה ותרבות "מדינות הלאום" שלהם הקימו במזה"ת מדינות מלאכותיות שמאז "האביב" הערבי הולכות ומתפרקות לנגד עינינו למרכיביהן האתניים, הדתיים, השבטיים והחמולתיים.

והנה גם אנחנו מתוך איזו אנרציה או הרגל של נאיביות משקיפים על האכלוסיה הלא יהודית בשטחי יש"ע (וגם בתוך ישראל) במשקפיים "אירופאיות" ומשליכים עליה תפישה שאין לה קשר ואיננה רלבנטית להויה הערבית השבטית והחמולתית שהיא הבסיס האמיתי לסולידריות ולנאמנות בקרבה. תפישת הלאום ומדינת הלאום המערבית אינה קבילה ואינה תופשת עוד במזה"ת אחרי ש"האביב" הערבי החזיר את העולם הערבי באחת לימים שלפני מלחמת העולם הראשונה, לימי סוף האימפריה העות'מאנית ובהיבטים ידועים חזר אף למלחמת אלף השנים בין הסונים והשיעים (סעודיה, קטר ותורכיה מול איראן, סוריה וחזבאללה במלחמה בסוריה וגם בעיראק).

ברומא נהג כרומאי
כל דבור על החלת הרבונות הישראלית באיו"ש נענה בבעתה ובפניקה: "זהו שלטון על עם אחר" כאילו באף ארץ או מדינה בעולם אין מיעוטים אתניים או לאומיים החיים בקרבה; או כאילו אנחנו צרפת הקולוניאלית השולטת באלגיריה או אנגליה בהודו. או ב"הערת אזהרה" על אפרטהייד רחמנא ליצלן. כולם שכחו שבימי בן גוריון אזרחי ישראל הערבים חיו תחת ממשל צבאי ולעומתם בימינו נהנים בני האכלוסיה "הכבושה" – שאף אינם אזרחים ישראלים – מגישה לבג"צ; ו"חוק השבות" מתיר עליה והתאזרחות אוטומטית רק ליהודים ולא "זכות שיבה" לפליטי 48 ולא נחשב לאפרטהייד.

או בשאלה האולטימטיבית המוחצת – ומה תעשה עם שלושה או חמישה מיליון ערבים (המספרים גמישים ומוגדלים לפי זהות המשתמש)? לא תיתן להם זכות הצבעה?

ואני שואל למה החלת הרבונות פירושה בהכרח מתן זכות הצבעה גורפת לכנסת לכולם, לכל תושבי השטחים? למה? מי אמר? מה פתאם? האם זו האפשרות היחידה? לא שמעתם על מעמד "תושב" המקובל בכל העולם, גם בארה"ב ובאירופה? האמנם לא ניתן להגיע בעתיד הקרוב או הרחוק או להסדרי "אזרחות והצבעה" עם בת בריתנו הירדנית?

ברומא נהג כרומאי. מדוע אנחנו החיים במזה"ת חייבים להעניק אוטומטית אזרחות למיעוט הערבי הנלחם נגדנו ומחנך את ילדיו להתאבד בג'יהאד נגדנו? האם אנחנו חיים בבנלוכס? והרי דוקא מה שקורה באירופה המתתסלת ע"י הענקת אזרחות וזכות הצבעה למהגריה המוסלמים צריכה לשמש לנו דוגמא מה אסור לעשות!

אם דמוקטיה פירושה (המילולי לפחות) הוא "שלטון העם" – אנו העם ואנו הרבון. האחרים אינם יכולים ל'היחשב לרבון ואינם יכולים להיות מעורבים בהצבעות כמו על אוסלו למשל או בהחלטות על נסיגות וותורים בארץ ישראל.

ומי אמר שאין בדמוקרטיה אזרחים מסוגים שונים? באמת? הרי גם בארה"ב הגדולה לא כולם אזרחים. האזרחות היא זכות שלא כולם זכאים לה. יש מעמד בחוק לתושבים (Residents) ולא כל מי שהוא אזרח מצביע בבחירות. כדי לממש את זכותו עליו לטרוח ולהירשם. אחוז גבוה, שליש ויותר, מבעלי הזכות לא נרשמים ומבין הנרשמים אחוז דומה לא בא להצביע כלל! וזה חוץ מ"תושבים" ללא זכות הצבעה וכמובן המהגרים הבלתי חוקיים שמספרם הרשמי נאמד סביב 12-11 מיליון. ולדעת רבים מספרם גדול בהרבה.

תחת שלטון האסלאם ששרר במזה"ת אלף ושלוש מאות שנה היו הנוצרים והיהודים נתיני "חסות" (אהל אל-ד'ימה) שזכויות הצבעה ודאי לא היו להם. אבל היו גם היו להם מסי קנין ומסי גולגולת שהמוסלמים היו פטורים מהם… אנחנו לא ניקח דוגמא מהם, אם כי גם אצלנו ביהדות יש מעמד של גר-תושב שהתורה 'מצוה לכבד את זכויותיו.

ומה אנחנו מציעים? לא מסי גולגולת ולא מסי קנין. אנו מציעים אפשרות להצביע בעד גופים אוטונומיים ברוח הצעתו של מנחם בגין ז"ל למועצה מנהלית אוטונומית (שאף קובעה בהסכמי השלום עם מצרים) או לפרלמנט הירדני ולמי שיהיה ראוי נעניק אזרחות ישראלית לפי שקולי בטחון ודמוגרפיה. כן, לא צריך להתנצל או להתבייש. ישראל מעולם לא קפחה ולא פגעה בזכויות המעוטים הלא יהודים שתחת שלטונה. להיפך – תמיד יצאה מגדרה להעניק להם זכויות ומפלגות וכעובדה הם חיים כאן טוב יותר מכל אזרח מדינה במזה"ת.

המציאות בימינו מחייבת שלטון וריבונות ישראל מן הנהר עד הים מכל ההבטים והבחינות האפשריות: הגיאופוליטית, האסטרטגית, הבטחונית 'מכל בחינה אחרת איננו יכולים להרשות ריבונות אחרת בארץ ישראל. ודאי לא למדינה עוינת ה"עלת שאיפות אירידנטיות שמנהיגיה לא ותרו על חלומם ל"שחרור פלשתין" וחסול "המדינה הציונית"…

כל ותור על שטחים בארץ-ישראל שיעוגן בהסכם משפטי הוא בלתי הפיך לנצח. כיום לפחות הסכמי סן רמו והחלטות חבר הלאומים עדיין בתוקף (החלטת כ"ט בנובמבר לא בטלה ולא הפכה אותם) ולפיהם הרבונות על פלשתינה-א"י ניתנה באופן בלעדי לעם היהודי. כל ותור מרצון על רבונות זו או על חלק ממנה הוא בלתי הפיך ויהיה בכיה לדורות…

הפרימאט, הצווי העליון שצריך להדריך אותנו ואין בלתו – הוא שישראל חייבת לשלוט בכל ארץ ישראל המערבית כרבון ומכאן צריך להיגזר הכל…

אפשר לממש את הריבונות מבלי לגלוש לאפרטהייד ומבלי להעניק מצד שני זכות בחירה גורפת. יש מנעד רחב של אפשרויות בין שני קצוות אלו. ניתן ליצור מסגרות וקונסטרוקציות של אוטונומיות ובמוקדם או במאוחר להגיע להסדרים מתאימים עם ירדן שהיא בת ברית אסטרטגית התלויה בנו כל כך. ובאופן הדרגתי בהתאם לשיקולים שלנו להעניק אזרחות ישראלית שתהיה זכות ולא חובה אוטומטית!

אין בעיה בקיומם של מיעוטים גדולים בקרבנו. בקליפורניה מהוים ההיספנים דוברי הספרדית כ-40% או יותר מהאכלוסיה ואין בכך בעיה כי הם מחויבים לחוקה האמריקנית. עם כל ההבדלים ישראל יכולה לממש את ריבונותה על כל ארץ ישראל המערבית ולהכיל מיעוטים לא-יהודים שהם בסך הכל 35% מהעם היושב בציון ולא כולם ערבים! יש דרוזים וצ'רקסים ובושנקים (בוסנים) ונוצרים ובדווים. וגם לא כל הערבים הם מקשה אחת! יש דיפרנסיאציה על רקע דתי, שבטי, חמולתי וגיאוגרפי.

ניתן למצוא פתרונות סבירים גם לאתגר האזרחות וההצבעה מבלי לפגוע בצורך החיוני שלנו ברבונות ושליטה מלאה באיו"ש, במיוחד על גב ההר ובקעת הירדן. מה שקרה היום בעיראק והצלחת גדודי אל-קאעדה לבסס את שלטונם בגבול סוריה-עיראק-ירדן צריך לשמש אות אזהרה ונמוק מכריע לצורך זה.

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

לחפש את האבידה מתחת לפנס בעזה?

הקבינט שובר את הראש איך ומה לעשות בעזה ועם עזה (חמאס) אך הוא לא ימצא שם כעת פתרון של קסם… כי נראה שהוא מעדיף לחפש את האבידה מתחת לפנס בעזה ולא רוצה לזעזע או להעציב את "האביר בן דמות היגון" מרמאללה אבו מאזן המסכן…

העינים מופנות לעזה מסיבות מובנות ונכונות כשלעצמן (ירי הטילים הבלתי נסבל לעבר ישובי הדרום) וגם המניעים ראויים: הרצון להתמקד מדינית ולפיכך גם צבאית בחמאס (עזה) והשאיפה לתקוע טריז בין חמאס ואבו מאזן. הדברים ברורים. אך הנסיבות שנוצרו שנו זמנית את כוון המטוטלת, עוררו צורך לעשות סוף סוף כמה דברים שלא עשינו או לא יכולנו לעשות עד כה ויצרו הזדמנות טובה לעשות אותם.

פעולה קרקעית בעזה מיותרת כרגע. צריך כמובן לטפל גם בעזה בבוא העת, בעיתוי אחר, מתאים יותר. כי רצועת עזה ממילא 'מוכלת' כיום, נצורה ומוקפת בין צה"ל והצבא המצרי, בין הפטיש והסדן. ירי הטילים והרקטות משם איננו תופעה חדשה ועם כל הנזק הנגרם מירי הטילים הנורא המצב שם קבוע ולא צופן הפתעות גדולות(כמעט אמרתי שכבר התרגלנו…) לכן אפשר למרות הכל לחכות לשעת כושר אחרת.

אוירת הזעם והחרון בצבור מצד אחד וחולשתה האימננטית של הרשות הפלשתינית מצד שני יוצרים הזדמנות פז לעשות שם סדר אחת ולתמיד – עם ובלי עזרתם של אבו מאזן וג'יבריל רג'וב (לדידי עדיף בלי); ובהמשך לחסול תשתיות הטרור ופירוקם מנשקם – לטפל בבעיות קשות שמעולם לא טופלו.

החטיפה ורצח הנערים הקדושים נעשו באיו"ש, בהר חברון, ליד חלחול, לא בעזה. אז בינתיים תנו לחה"א ולמל"טים ולארטילריה להמשיך לפעול בעזה, אך מבלי להכניס לשם בשלב זה צבא וחיילים.

במקום עזה בואו נטפל לשם שנוי דוקא באיו"ש, בהר חברון וגם בשמרון וארץ בנימין. נגיב בזירת הפשע כי שם נרצחו הנערים; והערבים – תרבותם היא תרבות הנקמה והעונש ולכן צריך לתקשר איתם בשפה המובנת להם. אם נחפש לזעמנו מקלט מס בעזה – הם יגחכו ויצחקו עלינו.

הכתובת המידית לענישה היא באיו"ש – אך לא רק למטרת ענישה…

מובן שבנסיבות הנוכחיות הממשלה לא תפרק בשלב זה את גופי הבטחון של הרש"פ מנשקם (נצטאך לעשות בעתיד), אבל בינתיים תכל'ס צריך להתחיל לעשות שם סדר ונקיון. לא רק בגלל שאיו"ש היא זירת הפשע, אלא בעיקר בגלל מה שמתחולל ממזרחה לנו – בעיראק וסוריה ובגבולן עם שכנתנו ירדן ואשר מקרין כבר על המצב ביהודה ושמרון מתחת ומעל לפני השטח. לכן יש להיערך ולקדם דוקא סכנה זו כעת ע"י נקוי יסודי של השטח ועקירת היבלית שצמחה שם.

משימה ראשונה – חסול והריסת תשתית ההסתה הדתית והחילונית. לעצור מסיתים דתיים ולא דתיים, לסגור גופים ומוסדות העוסקים בהסתה, גם ובמיוחד כאלו של הרשות, ולאסור את ראשיהם, את המנהלים ואת כל מי שחשוד בהסתה. לעצור מסיתים, בין אם הם במערכת החנוך, בתקשורת ובמסגדים.

משימה שניה היא הוצאתם מחוץ לחוק וסלוקם של ארגוני "הזכויות" למיניהם הפועלים שם, אנרכיסטים ואחרים, ישראלים ובינלאומיים. לנקות ולסלק מאיו"ש את כל הארגונים והפעילים הפועלים שם נגד ישראל, אנרכיסטים ואחרים, ישראלים ובינלאומיים, מארגון "בצלם" וצפונה… יש שם הרבה ארגונים כאלו. אם צריך – יש להוציאם מחוץ לחוק או לפחות לסלק אותם מאיו"ש כל זמן שזה אזור צבאי. יש הרבה עבודת נקיון לעשות שם. תעזבו את עזה עכשו…

משימה שלישית – בין אם היא עולה בקנה אחד עם אוסלו ובין אם לאו (לדידי אוסלו בטל ומבוטל כבר ממילא) – היא מפוי וסמון קיני פורעים מוכרים וידועים לשמצה, כל כפר או עיירה או שכונה שהצטיינו בהוצאת פורעים ו/או מחבלים מתאבדים; כגון העיירה חלחול – אשר בסמוך לה בוצע הרצח ואפילו בעת מציאת ופנוי הגופות תושביה השליכו בליסטראות על העוסקים במלאכה ונפצו אפילו את שמשות האמבולנס שפינה את הגופות; או למשל הכפר בית פוריכ בשמרון שהוציא מתוכו 25 מתאבדי טרור ובמרכזו הוקמה לזכרם אנדרטה מפוארת – לטפל בהם לפחות בדרך בה "טופלה" למשל ההתנחלות יצהר ע"י המשטרה והמנהל האזרחי.

כאמור, מטלות אלו חשובות ונחוצות לא רק בגלל שאיו"ש היא זירת הפשע, אלא במיוחד בגלל מה שמתחולל ממזרחה לנו, בעיראק וסוריה ובגבולן עם שכנתנו ירדן אשר מקרין כבר על המצב ביהודה ושמרון מתחת ומעל לפני השטח. לכך יש להיערך ע"י נקוי יסודי של השטח ועקירת היבלית שצמחה שם.

כפי שאמרנו – החטיפה והרצח קרו באיו"ש, וזו ההזדמנות לנקות את האזור. אז אל תלכו לעזה… או שחלילה באמת נלך לעזה…

פורסם בקטגוריה ארץ ישראל, הקושיה הפלשתינאית | 2 תגובות

מה נעשה אם הפלשתינים יסכימו להכיר בישראל כמדינה יהודית. נמסור להם חלקי מולדת?

סיוט (לא בלתי אפשרי) טורד לאחרונה את מנוחתי. מה אם אבו מאזן ועריקאת יסכימו בקריצת עין מוסלמית להכיר בישראל כ”מדינת היהודים” או “מדינה יהודית”. מה נעשה אז? נמסור להם חלקי מולדת בתמורה לנדיבותם המופלגת ונכונותם להכיר במדינתנו כ”מדינת העם היהודי”? כפי שזה נראה עד כה – זה התנאי והדרישה העיקרית של ישראל מהפלשתינים (שהם עלולים לקבל) בעוד דרישותיהם נסובות על הפסקת ופינוי התנחלויות, ירושלים וזכות השיבה – אותם לבטח תדחה ישראל ותצטייר כסרבנית.

ולמה שלא יעשו זאת בעצם? הלוא באסלאם מוכר וידוע ואף מומלץ העקרון שמותר לשקר ולרמות במו”מ עם האויב ואף לחתום איתו על הסכם שלום כוזב כמו שעשה לנו ערפאת בהסכמי אוסלו הזכורים לשמצה. ערפאת הודה ואף התרברב על כך עוד בטרם יבשה הדיו על ההסכמים שחתם כאשר בקר בדרום אפריקה כמה שבועות לאחר מכן ונשא שם נאום מפורסם במסגד בעיר יוהנסבורג. ערפאת לא ידע שדרשתו מוקלטת והדברים נחשפו ופורסמו בזמנו באתר ממר”י. בנאומו הסביר ערפאת בפשטות שהוא נוהג כמו שנהג מוחמד ב”הסכם חודֵיְבִּיָה”, הסכם שביתת נשק לעשר שנים שכרת מוחמד עם תושבי מכה וכעבור שלוש שנים הפר אותו… הסכם זה שם בין השאר קץ לברית ההגנה של בני מכה עם שכניהם היהודים ואִפשר למוחמד לתקוף ולטבוח את היהודים בח'ייבר ואח”כ לפנות חזרה לכבוש מכה.

היו גם אמירות מפורשות של פייסל חוסייני ובכירים אחרים שהמשילו את הסכמי אוסלו כ"סוס טרויאני" שנועד להכניס את "המאבק המזוין" לתוככי ארץ ישראל, כפי שאכן קרה.

לאחרונה גיליתי באינטרנט לגמרי במקרה ספור מדהים נוסף על ערפאת. את הקטע מצאתי באתר “העין השביעית” (לעניני תקשורת) והוא לקוח מתגובה של שלמה פרנקל, עתונאי ופעיל שמאל ידוע, למאמר שפורסם ביולי 2013 באתר ועסק בהדחתו המיסתורית מתפקידו (אחרי 24 שנים) של עורך העתון “אל-קודס אל-ערבִּי”, 'חובב ציון' ידוע עבד בשם אל-בארי עטואן. http://www.the7eye.org.il/71547

פרנקל מזכיר בתגובתו ספור מענין שלא ידעתי עליו אך מאשר מה שידעתי כל הזמן על כוונותיו האמיתיות של הצורר יאסר ערפאת, ימ”ש. כך כותב שלמה פרנקל בתגובתו:

אל-בארי נכנס להיסטוריה כשהתראיין ב-16 בפברואר 2006 לתחנת ANB TV ודווח על הכוונות האמיתיות שהיו לחתן פרס נובל לשלום יאסר ערפאת בעת שחתם על הסכמי אוסלו:

כאשר נחתמו הסכמי אוסלו נסעתי לבקר את ערפאת בטוניס. זה היה בסביבות יולי, לפני שהוא הגיע לעזה (ביולי 1994). אמרתי לו: יש בינינו חילוקי דעות. אני לא תומך בהסכם הזה. הוא יזיק לנו, הפלשתינים, יעוות את דמותנו ויעקור אותנו משורשינו הערבים. ההסכם הזה לא יתן לנו את מבוקשנו בגלל שהישראלים האלה רמאים.

הוא (ערפאת) לקח אותי החוצה ואמר לי: בשם אללה אני אטריף את דעתם. בשם אללה, אני אהפוך את ההסכם הזה לקללה עבורם. בשם אללה, אולי לא בימי חיי, אבל אתה תחיה לראות את הישראלים בורחים מפלסטין. קצת סבלנות. אני מפקיד את זה בידך. אל תזכיר את זה לאף אחד. תמיד תזכור את זה…

לפעמים, כאשר הייתי מותח עליו בקורת קשה, המשיך עטואן, הוא היה אומר לי: האם אתה זוכר מה שהבטחתי, עבד אל-בארי?… זו הסיבה – הסביר עטואן – שידעתי שהיה זה הוא (ערפאת) שהקים וחמש את גדודי המתאבדים של אל-אקצה בכדי לתקן את המאזן עם הטעות ההיסטורית של הסכמי אוסלו.

גברת קשה להשגה?

לפי מעריב השבוע (23/2/2014): “למרות העמדה הרשמית של הנהגת הרשות יש נסיון לקדם פשרה לפיה הפלסטינים יכירו ב”מדינה יהודית דמוקרטית” שלא תפגע בזכויות ערביי ישראל". http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/556/632.html

בהתאם לחוקי הבזאר הים תיכוני הם משחקים עכשו “גברת קשה להשגה”. אבל להבדיל מערפאת – שהיה בימי אוסלו וקמפ דייויד בשיא האופוריה שלו וראה כיצד כל חלומותיו הרטובים מתגשמים אחד לאחד – אבו מאזן זקן ומפוכח יותר, מביט סביבו בדאגה ורואה את המפולת במזרח התיכון הקורס, לכן לא תהיה לו בעיה להסכים להכרה במדינה יהודית. הוא רק יעמיד פנים שזה קשה לו מאד… אלא אם כן הוא באמת לא מעונין בהסכם ובמדינה עצמאית כפי שיש הסבורים.

זהו הסיוט – הצד הפלשתינאי יסכים למראית-אין להכרה במדינה יהודית על מנת שישראל תיסוג מאיו”ש אך בפועל לא ישנה כהוא זה את דרכו ואת מטרותיו, ימשיך במלחמתו ובמאבקו לחסולה של מדינת ישראל, כולל טרור. אז מה הרווחנו? הוא אשר אמרנו – יש ניגוד מהותי ובלתי פתיר בין התנועה הלאומית הפלשתינית והציונות הנאבקות על אותה ארץ ואסור לנו לשאת ולתת איתם על חלוקת ארצנו.

ביבי, אתה הנהג! אל תירדם בנהיגה!

מאז הסכם הבינים שנחתם בועידת ז'נבה עם האיראנים נראה ביבי נתניהו כמי שספג מהלומה קשה בזירת האגרוף של הפוליטיקה הבינלאומית והוא עדיין מתנדנד. הוא לא נחבט לקרקע ומן הסתם לא יפול. אך ברור שהסכם הבינים עם האיראנים שִבֵּש את תכניותיו והחליש אותו מול אובמה וקרי. עכשו הוא ואנחנו תקועים ב”תהליך השלום” של קרי, לבני ועריקאת והחששות גדולים.

ה'עמך' לא רוצים מדינה פלסטינית

ובינתיים צצה השבוע (24/2/2014) עוד כתבה במעריב המאשרת מה שאני חש ויודע מזה זמן רב בין השאר על סמך שיחות פרטיות עם פלשתינים החיים באיו"ש, פשוטי עם שנקעה נפשם מהרש"פ המושחתת ומעוני שנגזר עליהם. "אנחנו מתגעגעים למנהל האזרחי  הישראלי" הם אומרים לי "ולימים שישראל שלטה פה. היה טוב. היה סדר והיתה פרנסה". והכתבה במעריב מצטטת תושבים האומרים זאת בגלוי "לא רוצים מדינה פלסטינית. רוצים לחיות טוב: ברחוב הפלסטיני  לא תומכים בסירוב הבכירים להכיר במדינה יהודית. הערבים הרגו ביהודים, היהודים הרגו בערבים. צריך להתקדם".  http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/557/117.html

זהו עוד אחד מעוללות "האביב" הערבי אשר רישומו אינו פוסח על רכוזי הערבים בארץ ישראל לטוב או לרע. אך בסך הכל קורה בהקשר זה משהו טוב. כפי שההמונים הערביים מסביב זקפו ראש – התעוררו גם צעירים ומבוגרים ערבים בארץ ישראל אל המציאות הכואבת. הם רואים בחרדה את המפולת בכל המדינות השכנות ולמרבה הפלא והפרדוקס הם נאחזים אינסטיקטיבית דוקא בישראל האיתנה והיציבה.

צריך להקשיב לטונים החדשים ולניואנסים העולים מהשטח לא רק באיו"ש. לשים לב לעליה המשמעותית ברצון ובנכונות להתגייס לצה"ל בקרב צעירים נוצרים וגם מוסלמים אזרחי ישראל. אפילו בעזה המופקרת והרצחנית פועלת ממשלת החמאס בגלוי נגד משגרי הרקטות לישראל ואסמעיל הניה מעביר מסר חשאי לראש ממשלת ישראל שאין פני החמאס למלחמה. ולמה שיהיה – כאשר מבחוץ הוא לפות בצבת בין ישראל, ומצרים של גנרל א-סיסי, ומבפנים מאוים ע"י הסלפים הג'יהאדיסטים והעתיד לוט בערפל.

ובימים שהכנסת דנה לראשונה מאז מלחמת "ששת הימים" בשאלת הרבונות הישראלית (הבלתי ממומשת) בהר הבית מכבב באינטרנט ובפייסבוק איש דת ירדני משכיל ואמיץ, השייח' אחמד אלעדואן, המציג "אסלאם ציוני" למהדרין ומפרסם ללא מורא את פסוקי הקוראן לפיהם ארץ ישראל והר הבית שייכים ליהודים! http://mida.org.il/?p=28873

https://www.facebook.com/profile.php?id=100002635466983&fref=ts&ref=br_tf

"אנחנו לא רוצים מדינה פלשתינית" הם אומרים לי ולכתב מעריב והם יודעים למה. הם רוצים לחיות בשקט ובשלוה ורוצים להתפרנס למחיתם. נסיגה ישראלית נוספת רק תגביר את האנדרלמוסיה ותחמיר את מצבם כמו את מצבנו… אז מה עושים? איך מסבירים זאת לג'ון קרי וציפי לבני? לא מסבירים. עושים את ההיפך ממה שהם רוצים… כי זה המעשה הנכון והמועיל.

פורסם במגזין מראה ב-28 בפברואר 2014.

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

מסביב יהום הסער – ועסקים כרגיל?! תהליך מדיני מול אי-ודאות גיאו-פוליטית?*

לוחמי אלקאעידה

ג'ון קרי

במזרח התיכון כאוס, בוקה ומבולקה, יד איש באחיו, יורה רותחת. מסביב יהום הסער – וישראל נאלצת להמשיך בתהליך המדיני כאילו “עסקים כרגיל”? ונדרשת ע”י “בעלת בריתה” החשובה ארה”ב להכרעות היסטוריות ולותורים מרחיקי לכת והרי-גורל. ותורים שממשלות ישראל בעבר ידעו להדוף או לחמוק מהם – חזרה לקוי 1967, הורדת התנחלויות והסכמה למדינה ‘פלשתינית’ עוינת באופיה ו’אירדנטית’ במהותה שלא ותרה מעולם על “תכנית השלבים” ועל שאיפתה להביא בעתיד במקרה הטוב לבטולה של “מדינת היהודים” ואף איננה מסתירה זאת.

אוסמוזה דמוגרפית

אחד הסעיפים החמורים הנידונים בשיחות לבני-קרי-עריקאת – סעיף שאותו מצליחה התקשורת הז’דנוביסטית שלנו לטשטש ולהעלים מתשומת לבו של הצבור המותש ולכן אינו זוכה לדיון צבורי – היא הכונה לאפשר למדינה הפלשתינית האמורה לממש את “זכות השיבה” ולקלוט לשטחה מאות אלפי פליטים פלשתינים. כאילו מדובר באיזה תהליך שולי וזניח שיתרחש בארץ רחוקה מעבר להרי החושך…

אבל זהו תהליך מסוכן מאין כמוהו שישנה באורח דרמטי את המאזן הדמוגרפי בתחומי ארץ ישראל המערבית. תהליך שיביא לזרם אדיר של מהגרים נוספים לארצנו ובהדרגה – באוסמוזה בלתי נמנעת בגלל הגבולות הבלתי אפשריים, הלא טבעיים והחדירים המוצעים לנו – להגברת הלחץ לכנונה של “מדינת כל אזרחיה”; זה השם היצירתי שהעניק הח”כ הנמלט ד”ר עזמי בשארה – שהיה אורח פופולרי בטרקליני השמאל התל אביבי – כתחליף מכובס ל”מדינה החילונית-דמוקרטית” של ערפאת ואש”פ. מאבקו האובססיבי של השמאל הקיצוני כיום לאזרוחם של מסתננים ומבקשי מקלט מאפריקה נועד לקדם אותה אג’נדה. יש קשר.

פלשתינים ללא תמיכה ערבית; מזה"ת מתפרק ואל-קאעידה משתלטת

ומרוב מהומה, רעש וצלצולים דעת הצבור מוסחת גם מהתפתחות היסטורית חשובה ורבת משמעות: הפלשתינים שנחשבו תמיד ל”חוד החנית” של העולם הערבי נגד ישראל נותרו ללא גב וללא תמיכה פוליטית, חומרית ומורלית של מדינות ערב שבעבר פטמו אותם ואת ארגוניהם כ”חיל החלוץ” למאבק בישראל. התמיכה והסיוע היחידים לפלשתינים באים כיום מאירופה, ארה”ב והאו”ם. לא מהעולם הערבי! גם החמאס בעזה אבד את משענתו החשובה – “האחים המוסלמים” במצרים שהודחו מן השלטון ונרדפים עתה ע”י משטרו של הגנרל א-סיסי. יחסי חמאס עם פטרוניתו השיעית איראן נקלעו גם הם למבוי סתום עם התחדשותה במלוא עוזה של מלחמת אלף השנים בין הסונים והשיעים.

המזרח התיכון עובר תהפוכות ותמורות גיאו-פוליטיות עמוקות שלא היו כמותן אלף שנים ויותר. המרחב כולו נתון לזעזועים חברתיים, תרבותיים ופוליטיים מצפון אפריקה וארצות המגרב – בהן ניכרת עתה התעוררות לאומית-תרבותית “בֶּרבֶּרית” מענינת עם מאפיינים אנטי-אסלאמיים בולטים ואף אנטי-ערבים ופרו-ישראלים (בהפגנות ברבריות הונפו לאחרונה דגלי ישראל ודרום סודן לצד הדגל הברברי) – ועד צפון עיראק בה מתבססת והולכת בשקט ובזהירות אך בהצלחה מדינה כורדית עצמאית פורחת ומשגשגת שאין בה דריסת רגל לממשלת עיראק. בינתיים התבשרנו על לידתה של מדינה כורדית עצמאית גם בצפון סוריה ועל דרישות שמעלה המיעוט הכורדי הגדול באיראן לאוטונומיה במסגרת פדרלית.

משטרים נופלים ומדינות לאום מתפרקות למרכיביהן האתניים והשבטיים או הדתיים (סונים ושיעים ועוד) והאנרכיה חוגגת בכל עבר. עיראק שסועה בין ממשלה שיעית ומיעוט סוני גדול ושותתת דם בפיגועים יומיומיים הגובים עשרות הרוגים ובסוריה ניטשת במלוא עוזה מלחמה עקובה מדם. מלחמה שהחלה כמרד נתינים נגד שלטון מיעוט רודני, הפכה למלחמת עולם אזורית בין סונים לשיעים ועתה בוחשות בה קטאר, סעודיה ותורכיה מול איראן ובן חסותה החזבאללה. גם רוסיה הנמרצת, סין הזהירה וארה”ב ההססנית בוחשות בקלחת.

אזורים שלמים עוברים טהור אתני ודתי. מאז פרוץ “האביב” הערבי נוספו לאירופה רווית המהגרים המוסלמים שני מיליון פליטים מהמזה”ת וצפון אפריקה. יחד עם המוסלמים שכבר נמצאים בה הם מוסיפים לשנות את אופיה הדמוגרפי, התרבותי והחברתי וגורמים להקצנת הלכי הרוח האנטישמיים המסורתיים והאנטי-ישראליים השוררים בה ממילא (די אם נזכיר את אופנת מועל היד הנאצי ההפוך המתפשטת באירופה כאש בשדה קוצים).

ובתוך הכאוס הסורי-עיראקי כבר שולטים ארגונים סלפים ג’יהאדיסטים המזוהים עם אל-קאעידה באזורים נרחבים בחלק הצפוני של סוריה ובדרומה – שעליהם הכריזו כח’ליפות אסלאמית וחוקי השריעה נאכפים בהם באכזריות. הסלפים פועלים בחפשיות בתחומי האזור הסוני של עיראק נגד הצבא והממשלה השיעית. הם אינם מכירים בגבולות הבינלאומיים ומשתמשים גם בצפון ירדן כמסדרון יבשתי לעיראק ומקרינים גם על הנעשה ברשות הפלשתינית הרעועה. התנועה הסלפית באיו”ש מתעצמת והולכת (בכנסים שהיא עורכת משתתפים עשרות אלפי תומכים) ומהוה איום ברור על הרש”פ ועל ישראל (כזכור חוסלה לאחרונה חוליה סלפית פלשתינית שעמדה לבצע פיגעים בשטחנו). גם חצי האי סיני בדרומה של ישראל שורץ כידוע חוליות של אל-קאעידה שהצבא המצרי מנסה הילחם בהן.

הרש”פ היא כיום גוף העומד על כרעי תרנגולת. רשות מתפוררת, עניה ומושחתת הנראית כמי שעומדת לחלוף מן העולם גם אם תזכה לחבל הצלה מהאמריקנים ו/או מישראל. מחמוד עבאס (“אבו מאזן”) שיהיה בקרוב בן 79 אינו שולט בה ואיש הישר בעיניו יעשה. המשטרה וכוחות הבטחון של הרשות מדירים את רגליהם ממחנות פליטים ורכוזי אכלוסיה רבים. ועתה מתפתחת מלחמת כנופיות אלימה בתוך ארגון “פתח” בין ג’יבריל רג’וב ואנשיו מהר חברון וג’מאל אבו-רוב “האיש החזק” באזור קבטיה בשמרון לאחר שהאחרון – שכינוי החיבה שלו הוא ‘היטלר’ – חבט בפניו של רג’וב כאשר המתין בלובי של מלון ברמאללה לפגישה עם שר החוץ הסיני…

הלחץ האמריקני כמבחן עליון מהשמים

נראה כאילו מהשמים מעמידים את ישראל במבחן עליון וגורלי. הכתובת מרוחה על הקיר בצבעים עזים וזועקת: האם דוקא עתה כאשר הפלשתינים נטושים לאנחות, חלשים, מפולגים ומבודדים. מדינות ערב מתפרקות ושרויות במלחמות פנימיות. דוקא עתה תסגיר ישראל שטחי מולדת אסטראטגיים לעם-לא-עם, רשות-לא-רשות, ישות-לא-ישות. בשביל מה? למה זה טוב?

האם דוקא עתה תיכנע ישראל לתכתיבי ארה”ב ותיכנע ללחצים שמפעילים עליה ארה”ב ואירופה ולמניפולציות ‘היצירתיות’ של התקשורת והשמאל הישראלי ושל אויבי ישראל בחו”ל, באקדמיה ובאחוד האירופי. הטענה האולטימטיבית החדשה של השמאל והתקשורת היא ש”יש להציל את ישראל מידי עצמה” ולכפות עליה נסיגה ומסירת שטחים חיוניים לאויביה ולכן הם ששים לשתף פעולה עם החרמות, הנידויים והלחצים על ישראל ולהעצימם.

זאת כאשר מצד שני אויבות מסורתיות של ישראל כמו מצרים וסעודיה מוצאות עצמן (לצד מדינות ערביות אחרות) באותה חזית עם ישראל מול איראן ומול המדיניות האמריקנית הנאיבית; וכאשר מופיעים סימנים לרוח אנטי-אסלאמיסטית חדשה בקרב צבורים גדולים במצרים, תוניסיה והמגרב בכלל (ראה הערתי לעיל על ההתעוררות הלאומית-תרבותית של הרוב “הבֶּרבֶּרי” בארצות המגרב שאני מקיים עמה קשרים מסוימים יותר משני עשורים).

נוכח מציאות גיאו-פוליטית זו, במצב הנזיל, המסוכסך והבלתי יציב השורר במזה”ת לא זזים מטר ולא נכנסים למהלכים ולהסכמים שיהיו לבטח “בכיה לדורות”, כמו אוסלו וההתנתקות. גם ואפילו אם זה רצונה של ארה”ב, שאיפתו של אובמה ותשוקתו של נציגו קרי המשוְעים להישג על חשבון ישראל נוכח השוקת השבורה שהותירו אחריהם במדיניות החוץ העלובה שלהם במזרח התיכון.

המורכבות והרגישות של יחסינו עם ארה”ב שונה מזו של מצרים, אך למרות ההבדלים – עמידתו הגאה והנחושה של הגנרל א-סיסי מול ארה”ב עליה הצביע לאחרונה מרדכי קידר במאמר ב”מראה” – צריכה לשמש לנו דוגמא. אינני יודע להציע איך צריכה ממשלת ישראל לנהוג כעת ברמה הטקטית המידית. אך עליה להבהיר לאמריקנים בהקדם כי בתנאים אלו של אי ודאות גיאו-פוליטית ונוכח המצב הנזיל והאיומים החדשים המתעוררים בזירה – ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה זעזועים בטחוניים ואסטראטגיים הכרוכים בהסכם נוסף עם הרש”פ שממילא אינה מקיימת את הסכמי אוסלו כרוחם וכלשונם: מתמידה בסירובה להכיר בישראל כ”מדינת היהודים” וממשיכה בהסתה הרצחנית האנטי-ישראלית והאנטישמית בתקשורת ובמערכת החנוך שלה.

ארץ ישראל אינה מטבע עובר לסוחר

ולעצמנו צריך לומר: “התהליך המדיני” לגבי יהודה ושמרון – להבדיל מכל מו”מ מדיני אחר – נוגע לעצם קיומו ועתידו של “הבית השלישי” וצריך להתייחס אליו במונחים של מאות שנים קדימה ולא של כמה עשורים (וכמובן לא 11 השנים ‘המהוללות’ עתה בתקשורת שהיו בין נסיגת צה”ל מסיני אחרי “מבצע קדש” ומלחמת “ששת הימים” – אותם מציגים עתה כמה פובליצסטים “מרחיקי ראות” כיתרון משכנע). העולם יכול להשתנות לכל כוון שיהיה – גלובליזציה, כפר גלובלי ומערכות בינלאומיות חדשות – “מדינת היהודים” צריכה להישאר לתמיד מדינה אחת רבונית על לא פחות מ”ארץ ישראל המערבית”. להתפתח ולא להתכווץ חלילה.

רש”י שחי לפני אלף שנים בפירושו לפסוק הראשון בתורה אומר: “שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים, אומרים להם כל הארץ של הקב”ה היא – (לה’ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ) – הוא בְּרָאָה וּנְתָנָה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נְתָנָה להם וברצונו נְטָלָה מהם ונְתָנָה לנו:” מכאן עלינו ללמוד שהארץ היא ברשותנו לא כדי לסחור בה. היא רק פקדון בידינו.

עלינו לאמץ גישה אסרטיבית; לפתח יוזמות חדשות משלנו ברוח אמרתו המפורסמת של דוד בן-גוריון “לא חשוב מה יאמרו הגויים – חשוב מה יעשו היהודים” ולא רק להגיב ליוזמות של האמריקנים הניזונים במידה רבה ממה שהם קוראים בתקשורת הישראלית ושומעים בלחישה מהשמאל הישראלי. יש להביא לבטול חוקי ומשפטי (אם ניתן) של הסכמי אוסלו או לפחות לנטרולם; ובמקביל עלינו לפתח ולקדם יוזמות חדשות ויצירתיות שיהיו מבוססות על המצב הגיאו-פוליטי החדש המתהוה באזור ואשר יובילו לרבונות ישראלית אחת של “מדינת היהודים” על ארץ ישראל המערבית ולא על “שתי מדינות לשני עמים”. זאת, מבלי להידרדר ל’אפרטהייד’ – כפי שמנבאים ומאיימים עלינו בשמאל – אלא תוך כִּבּוד “זכויות האדם” ו”זכויות אזרחיות” של המיעוטים, להבדיל מ”זכויות לאומיות” ו”זכות ההגדרה העצמית”. אלו כבר מומשו במונרכיה הפלשתינית הקרויה “ממלכת ירדן ההאשמית” שאת היחסים האסטרטגיים עמה יש לטפח ולחזק.

וכמו קאטו על קרתגו אחזור ואומר: אסור בשום פנים ואופן להסכים או לעודד השתלטות של “התנועה הלאומית הפלשתינית” על עבר ירדן, כפי שרבים וטובים בישראל היו רוצים שיקרה. יש להביא דוקא לקיצה או לדעיכתה הטבעית של התנועה ‘האירידנטית’ הזו שהניגוד בינה ובין הציונות הוא מהותי (אימננטי) ובלתי פתיר. אחרת – היא תמשיך בכל מצב נתון שתיקלע אליו לשאוף לביטולה של מדינת היהודים. כי זו תמצית מהותה והויתה.

* פורסם בשנויים קלים ב-31 בינואר 2014 במגזין מראה ובאתר מחלקה ראשונה: http://www.maraah-magazine.co.il/show_item.asp?levelId=65646&itemId=27&katavaId=4171&itemType=0

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

דוקטרינת אובמה: האחים המוסלמים גורם מתון ומייצב במזרח התיכון

Obama_au_Caire

מאחר שאובמה חסר כל נסיון בצועי בעברו – ודאי במדיניות חוץ – הוא מוקף ביועצים 'ליברלים', חלקם יהודים, המציפים לעברו ניירות עמדה והמלצות מהסוג שבעבר תמיד נבלם ונדחה ע"י נשיאים חכמים ומנוסים ממנו. כזו היתה ההמלצה לאמץ את הגישה לפיה תנועת “האחים המוסלמים” במזרח התיכון היא גורם מתון ומייצב שרצוי לתמוך בו בתקוה שיתמתן; אך אובמה קבל אותה בחפץ לב ובשמחה… ולא רק בגלל הסיבה שחשבתם עליה. הוא פשוט שמאלני יותר קיצוני ממה שחשבתם.

ב-4 ביולי 1994 התפרסם באל איי טיימס מאמר דעה תחת הכותרת "Fighting the Fires of Islam" (מאבק בלהבות האסלאם) שכותרת המשנה שלו " Can the U.S. develop a policy for a religion whose reach seems limitless?" (בתרגום חפשי: האם ארה"ב מסוגלת לפתח מדיניות כלפי דת שאין גבול להישג ידה). האם המאמר פורסם לרגל יום העצמאות האמריקני? אינני יודע… אם כי אירועי ה-11 ספטמבר 2001 הראו כעבור שבע שנים קשר יותר מסמלי בין האסלאם העולה לערעור גדולתה ועצמאותה של ארה"ב.

מחברת המאמר רובין רייט (Robin Wright) – עתונאית לעניני המזרח התיכון המקורבת לחוגים הפרו-ערביים במשרד החוץ האמריקני – קראה בו לשנוי ביחסו של הממשל האמריקני כלפי הגל האסלאמיסטי שכבר גאה ותסס בעוצמה ברחבי מזרח התיכון וצפון אפריקה. היא טענה כי מתוך נאמנות ל"ערכים האמריקאים" ארה"ב מחויבת לכבד את רצון ההמונים המשולהבים – אשר באלג'יריה למשל העניקו באותה שנה בבחירות הכלליות רוב לחזית האסלאמית המיליטנטית – להשלים עם עלית הפונדמנטליסטים לשלטון ולקוות לטוב…

במילים אחרות: לצפות להתמתנותם הבלתי נמנעת כביכול של הרדיקלים האסלאמיסטים שעליתם לשלטון תהפוך אותם לפרגמטיים ורציונליים יותר. מזכיר את אוסלו והתקוות הורודות לגבי ערפאת? כן, מדובר באותו קונספט תמים ונאיבי. ולא להבדיל – מזכיר גם את התקוות שתלו צ'מברליין וחבריו בהיטלר לאחר "הסכם מינכן".

מאמרה של רובין רייט בא לעולם על רקע נצחונה של "החזית האסלאמית" הפונדמנטליסטית בבחירות הכלליות שנערכו אז באלג'יריה והיא יצאה חוצץ נגד תפישת השלטון ע"י הקצונה האלג'יראית שהחליטה מיד למנוע בכח את הפיכתה של אלג'יריה לרפובליקה אסלאמיסטית נוסח איראן. גם זה מזכיר ודאי את המהלך של הקצונה המצרית נגד בחירת מורסי ו"האחים המוסלמים" לשלטון במצרים. בהבדל אחד – כידוע באלגי'ריה הגנרלים לא המתינו שנה, אלא פעלו מיד. ומאז הם שולטים שם עד היום.

דבר אחד חשוב ניתן ללמוד ממאמרה של רובין רייט והוא כיצד באה לעולם דוקטרינת אובמה לגבי האחים המוסלמים והגל האסלאמיסטי השוטף את העולם.

אובמה חסר כל נסיון בצועי בעברו ואין לו כשורים לתפקידו (ודאי במדיניות החוץ והיחסים הבינלאומיים של ארה"ב כפי שהוכח מאז "האביב" הערבי ולפניו). בכל מקרה הוא זנח לחלוטין את האידאולוגיה וקוי המדיניות המסורתיים של נשיאי ארה"ב. להפך. מסיבה זו הוא מוקף ביועצים שמאלנים “ליברלים”, חלקם יהודים. אלו מציפים לעברו ניירות עמדה והמלצות מהסוג שבעבר תמיד נבלם ונדחה ע”י נשיאים חכמים ומנוסים ממנו. כך הוא אמץ  את הגישה לפיה תנועת “האחים המוסלמים” במזרח התיכון היא גורם מתון ומייצב שרצוי לתמוך בו בתקוה שיתמתן; כפי שחשבו אצלנו על ערפאת בימי אוסלו העליזים. מסיבה זו הוא אלץ את מובארכ, את זיין אל-עבדין נשיא תוניסיה, את קדאפי ואת נשיא תימן לותר על כסאם לטובת “האחים המוסלמים”.

ניתן היה לזהות מגמה זו מיד לאחר חסול אוסמה בן לאדן. ולא במקרה בעיתוי זה; מבצע החסול שמש את ברק אובמה כעלה תאנה אידאלי וכמסך עשן להסחת הדעת מהתפנית הרדיקלית הפרו-אסלאמיסטית שחולל בהחבא במדיניות החוץ האמריקנית. כבר אז קראתי לה “דוקטרינת אובמה הסודית" כי רבים לא שמו לב לתפנית. אך מי ששם לב התרשם שאובמה מאמץ לכאורה עמדה מסורתית מוכרת וידועה שרווחה יותר משני עשורים בחוגים פרו-ערביים במשרד החוץ האמריקני ומסביבו בה. עמדה בה הבחנתי כאמור ביולי 1994 באמצעות מאמרה של רובין רייט ששקפה גישה זו בשם ועבור חבריה במשרד החוץ.

הפקידים הפרו-ערביים במשרד החוץ האמריקני הופתעו מן הסתם מעמדת אובמה כי לפי כל הסימנים הוא עשה זאת בחפץ לב ובשמחה רבה ואם ההזדמנות לא היתה באה הוא היה מזמין אותה. עמדה זו דברה מאד אל לבו וממילא עלתה בקנה אחד עם נטיותיו השמאלניות הפרו-אסלאמיסטיות. ונא לא לטעות – אין סתירה או ניגוד בין השניים.

מבצע חסולו של בן-לאדן הציג את אובמה כמי שזה עתה הורה לבצע מהלך “פטריוטי” ממדרגה ראשונה אשר הסתיים בהצלחה רבתי בחסולו של הטרוריסט האסלאמיסטי מספר אחד… האמריקנים רק לא יודעים שאוסמה בן-לאדן וסגנו א-זוואהירי והמרצח יאסר ערפאת ותנועת חמאס צמחו כולם מתנועת “האחים המוסלמים” אותה החליט עתה אובמה לקרב ולטפח. אז הוקרבו כמה כלים במשחק השחמט המתוחכם שהוא מנהל עם עמו ועם דעת הקבל העולמית.

כאמור עמדה זו מעולם לא נתקבלה על דעתם של נשיאי ארה"ב שדחו אותה על הסף והמשיכו לטפח במזרח התיכון משטרים שמרנים ויציבים, גם אם היו דיקטטורות מדכאות.

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | תגובה אחת

ההיסטוריה המודחקת – חלק שני של ההרצאה הראשונה

חלק שני של ההרצאה:

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

על ההיסטוריה המודחקת של ישראל בעשורים האחרונים

למי שהחמיץ את ההרצאה הראשונה שלי בקתדרה על "ההיסטוריה המודחקת של ישראל בעשורים האחרונים".
בהרצאה זו עסקנו בארגון קומוניסטי מרקסיסטי אנטי-ציוני בשם מצפן שהיה פעיל בקפה טעמון הירושלמי והיה הראשון שיצא נגד "הכבוש" והצליח מעל המשוער.
בהרצאה זו הראינו איך חלחלו רעיונותיו למיינסטרים של התקשורת והאליטות בישראל. זאת לעומת "התנועה למען ארץ ישראל השלמה" שסמלה רגע חד-פעמי בהיסטוריה של מדינת ישראל, רגע חד-פעמי של אחדות בין כל הזרמים, המפלגות והפלגים הציוניים שקראו לספוח השטחים ששוחררו במלחמת ששת הימים.

וידאו | פורסם ב- מאת | כתיבת תגובה

הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם. על הר עיבל. לא במצרים ולא בסיני.

הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם. פוסט למטיבי לכת שאוהבים לקרוא פרוש ונתוח דברי תורה.

בהמשך לוכוח מלומד עם הרב מוטי קרפל על השאלה מתי בדיוק נהיו בני ישראל לעם.

בני ישראל היו לעם בטכס רב רושם שנערך על הר עיבל בשכם. ההנחיות המדויקות לטכס ניתנו ע"י משה רבנו בפרשת כי תבא בערבות מואב ערב פטירתו ולפני כניסתם לארץ. כפי שגם ההנחיות לטכס הברכות והקללות שייערך בהר גריזים והר עיבל מפורטות כאן בפרשת כי תבוא בערבות מואב לפני כניסתם לארץ.

מצאתי לשמחתי חִזּוּק לדברי דוקא במאמר של הרב משה צוריאל שאת דבריו ונתוחיו המלומדים אני קורא בד"כ בשקיקה.

וכך כותב הרב משה צוריאל בדיוק על הסוגיה הזו שלפנינו: לפרשת כי תבוא

"הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לה' אלוקיך" (דברים כ"ז, ט'). מה פֵּרוּש "הַיּוֹם הַזֶּה"? ודאי אין הכונה ליום יציאת מצרים או ליום מתן תורה שהרי פסוק זה נאמר לבני ישראל רק בסוף ארבעים שנה במדבר. רש"י כותב כאן: "בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום באת עמו בברית". מובן מאליו שאין אלו אלא דברי דרשה אמיתית שחז"ל (בברכות ס"ג:) הוסיפו. אבל אנו רוצים לדעת מה הוא פשוטו של מקרא.

אחד מהמפרשים בבאורו לפסוקנו מציע תשובה:

"החובה המשותפת לתורה וכו' היא העושה אותך לעם היום – ולא קנין הארץ שבעתיד הקרוב וכו'. אפשר שתאבד מן הארץ כדרך שאתה בא לרשתה אך התורה והתחייבותך הנצחית לשמירתה מאחדות אותך לעם וקשר זה לא ינתק לעולם". עד כאן לשונו. אמנם הדברים הנ"ל אמיתיים כשלעצמם אבל אינם פשוטו של הפסוק שלנו. נוסף על כך דברים הללו מתעלמים מאמת אחרת חשובה ביותר, אמת שהיא היא פשוטו של הפסוק. ונבאר בזאת שני נמוקים להסתייגות זאת.

הסדר ההיסטורי:
א. לפני הפסוק זה ("הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם") שעליו אנו דנים נאמר: "וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר… וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ… וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ… וּבָנִיתָ שָּׁם (בְּהַר עֵיבָל) מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ… וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב" (דברים כ"ז, א'-ח').

ב. אחר כך בא הפסוק שלנו "הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם".

ג. ואחר כך "וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן (פסוקים י"א-י"ב). אח"כ באה כל האריכות של ברכות וקללות.

ולבסוף בא הסכום:
ד. "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲ‍שֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב" (דברים כ"ח, ס"ט).

לכן נראים מאד דברי רבי עובדיה ספורנו (בפרושו לדברים כ"ז, ז', וכן בפרק כ"ט פסוק ח') שבפועל נכרתה הברית בין ה' וישראל רק בבואם לארץ ישראל להר גריזים ולהר עיבל ולא בהיותם עדיין במדבר. וכך הם דברי רש"י על "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (דברים י"א, כ"ו). והרי גם שם כתוב מלת "היום"? וכן הם דברי מהר"ל "אין הכתוב רוצה לומר שהוא נותן לפניהם ברכה וקללה עכשו וכו' דאין זה כן. דלא איירי אלא בברכות האמורות בהר גריזים ולא כאן" ("גור אריה", שם).

וכן אותו פסוק: "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם" (תחילת פרשת נצבים) אמנם נאמר ונכתב ע"י משה רבנו בהיותם במדבר, אבל כוונתו היתה ליום שיעברו את הירדן ותעמוד כל העדה כולה ליד הר גריזים לשמוע דברי האלה והברית. כיון שקבלו עליהם לקיים בעתיד נאמר כאן כבר 'היום'.

ישנו קשר ישיר בין כניסת ישראל לארץ לבין קבלתם עול מצוות. ולכן עשה להם ה' נס מיוחד שביום כניסתם לארץ הלכו באופן נִסִּי מרחק רב, שִשִים מיל עד שהגיעו להר גריזים ולהר עיבל (סוטה ל"ו, א').

הבטוי הזה של "הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם" מדובר בו על יום הסכמתם מראש של בני ישראל להיכנס לברית בהר גריזים ובהר עיבל. כמו שמצאנו ברש"י בשם מכילתא (על שמות י"ב, כ"ח) "וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה ה' את משה" "וכי כבר עשו? והלא מראש חודש נאמר להם. אלא מכיון שקבלו עליהם מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו". כן בעניננו, מיד כאשר משה צוה לכרות ברית בהר גריזים ועיבל והם קבלו עליהם לעשות כך נחשב הדבר ל"הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם".

לכאורה יש לכך הכרח הגיוני. לעבור בברית בין שני צדדים צריכים אקט מעשה שהוא טכסי בין שני הצדדים. בהר סיני הִזָּה משה רבנו דָּם על העם ובכך עברו בברית (שמות כ"ד, ו'-ח'). ולפי ר אברהם אבן עזרא (שמות כ"ה, א') הרי אז גם התרה בהם ע"י ברכות וקללות של פרשת בחוקותי. כן בפעם שניה שעברו בברית נעמדו כולם בהר גריזים והר עיבל ושלוחי ה' (הלויים) עמדו בַּתּוֵך ביניהם והקריאו את הברכות והקללות של ספר דברים (שגם הם נקראו 'ברית', דברים כ"ח, ס"ט). כן פרש ר"י אברבנאל (דברים כ"ז, ט').

בבואם לארץ כתבו את התורה על האבנים. כמה יפים דברי ר"י אברבנאל (דברים כ"ז, א') "שזה כדמות מזוזה בשער שנכנסין בו". אבל בהיות ישראל בערבות מואב באיזה מעשה ברית נכנסו? הרי לא היה שם שום אקט פורמאלי! אלא ודאי מדובר על הצווי על שם העתיד.

המצוות הוחלו על ישראל אך ורק בגלל היותם בארץ ישראל.

רש"י (על דברים י"א, י"ח) מביא דברי חז"ל שבמדרש ספרי: "אף לאחר שֵתִּגְלוּ הֶיו מצוינים במצוות כדי שלא יהיו חדשים כשתחזרו". זאת אומרת: אמנם אנו חייבים אף בגלותנו בכל המצוות (פרט למצוות התלויות בארץ) אבל זה רק בתורת חנוך (ומדאורייתא) לעת אשר נחזור לארץ ישראל. עיין דברי רמב"ן (ויקרא י"ח, כ"ה).

בעצם, הדבר מפורש בשל'שה פסוקים:

א. "ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חוקים ומשפטים לעשותכם אותם בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה" (דברים דף י"ד). וצ"ע הרי נתחייבו במצוות גם בטרם בואם לארץ ישראל? אלא עיקר החיוב הוא בהיותם בארץ ישראל.

ב. וכן עוד כתוב "ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלוהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה" (דברים ד', ה' עיין שם ר"א אבן עזרא).

ג. ועוד: "וזאת המצוה החוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלוהיכם ללמד אתכם לעשות בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה" (דברים ו', א'). תיבת 'בארץ' משמשת סיבה להתחייבותנו לקיום המצוות.

משמע שעיקר החיוב הוא בגלל בואם של ישראל אל הארץ.

ומצאנו גם נתינת שבח והודיה לה' על תחולת המצוות עלינו בבואנו לארץ ישראל.

על המצוה להקים מזבח בהר עיבל (דברים כ"ז, ד') כתב שם ר"א אבן עזרא: "וזאת המצוה הראשונה לביאתם לבנות להם מזבח חדש להודות לשם שהחלו (המצוות) להיותם בארץ". וכן כתב שם רמב"ן: "יאמר שתכתוב על האבנים כל דברי התורה הזאת בעברך בירדן מיד למען 'אשר באת אל הארץ' כי בעבור התורה באת שמה!".

מבואר בחז"ל (תנחומא נצבים, ג') כי ג' פעמים כרת ה' ברית עם ישראל. בהר סיני ("הנה דם הברית"- שמות כ"ד,ח'); בהר חורב ("הנה אנכי כורת ברית" – שמות ל"ד, י'); ובבואם לארץ (דברים כ"ז, ט'). ועיין ב"משך חכמה" וב"העמק דבר" על פסוקנו (כ"ז, ט') מה הם הנמוקים לחדוש הברית כל פעם.

לפי מה שהוכחנו לעיל (דברים כ"ח, ס"ט) רק צווי ה' למשה היה בערבות מואב, אבל עצם קבלת הברית בפועל ע"י העם בענית 'אמן' לברכות ולקללות שבהר גריזים ובהר עיבל היתה אך ורק בארץ ישראל… וההסכמה לאותה ברית עתידה היא היא העושה את עם ישראל לעם.

בסכום: בודאי אנו חייבים לשמור על התורה בכל אתר ואתר לשם ננדוד בלי שום קשר להיותנו בארץ ישראל או בחו"ל. אבל בנגוד לפירושם של כמה לפסוק זה לא על ידי התורה בלבד נהיינו לעם. המאמר "היום הזה נהיית לעם" מתאים דוקא ליום כניסתם של בני ישראל לארץ ישראל. רק על זה הבטיח הקב"ה לאברהם יצחק ויעקב (כי ממילא כלול בכך חיוב כל תרי"ג מצוות) ורק על זה ה' הבטיח למשה ולישראל במצרים (שמות ג', י"ז). מעמד הר סיני שמש רק כאות היכר שאמנם תמומש לנו הבטחה זו (שמות ג', י"ב). "כל הדר בא"י כאילו יש לו אלוה" (כתובות ק"י).

"הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לה' אלוהיך". זה רק בצרוף בואם אל ארץ הקודש.

פורסם בקטגוריה העם היהודי | כתיבת תגובה

ראיה היסטורית של האסלאם בימינו

כמו בעבר אני מביא מדי פעם קטעים נבחרים מדבריו החשובים ומאירי העינים של המזרחן החשוב אליעזר שרקי על האסלאם ועל המלחמה הדתית שאנו נתונים בה:

"האסלאם שרוי בזעזוע מאז נפילתו מול המערב בתקופת הקולוניאליזם. הוא שואל את עצמו "מה קרה לנו, איך יכול להיות שאנו שהיינו שליטי העולם הופכים להיות עמים נחשלים שכולם שולטים עלינו".

התגובה המרכזית היא החזרה אל האסלאם הרדיקלי, הפונדמנטליסטי. זה לא רק מערכת של בומרנג אלא צורך דתי אמתי עמוק.

מדובר באזורים שלמים של העולם שהם אזורים דתיים שהיסוד הרוחני תמיד קבע והיה חשוב יותר מהאידיאל של המערב כפי שהופיע בתחילתו, ובודאי בכוונים שהוא הלך אליהם בשנים האחרונות כמו אינדיבידואליזם קיצוני ונהירה אחרי מותרות וחומרנות ללא גבול – כל אלה נחשבים בעינים המוסלמיות כתועבה טוטלית ומרידה מוחלטת בבורא העולם.

לכן גם אם הוא רואה בעינים כלות את ההישגים הגדולים של המערב, הוא בז לו, כי הוא חש שאם הוא יאמץ אותם הוא יתאבד מבחינה רוחנית ולכן הוא נמצא בסוג של מלכודת”.

מה הערבים רוצים כל כך מחתיכת הארץ שלנו?

“הם לא רוצים רק את הארץ שלנו. אני יכול להבטיח שגם אם חלילה הם יגשימו את חלומם על הקמת מדינת פלשתין תישאר להם הבעיה עם עצם קיומה של מדינת ישראל, משתי סיבות: ראשית, האסלאם היא דת משפטית-פוליטית–טריטוריאלית שמתייחסת באופן אוניברסלי לעולם כמחולק לשני חלקים: כל מקום שכפוף להשפעה תרבותית צבאית ופוליטית נקרא "דאר אל אסלאם" – בית האסלאם. החלק השני נקרא "דאר אל חרב" – בית המלחמה.

הגבול הזה הוא הגבול היחיד המוכר ומוטלת חובה על כלל המאמינים להנהיג מלחמת קודש בכל חלק של העולם שאיננו כפוף לאסלאם כדי להביא לשליטה מדינית פוליטית של המאמינים על התחומים שמחוץ לשליטת האסלאם. המטרה הראשונה של הג’יהאד היא קודם כל להילחם במקומות שהיו פעם תחת שליטת האסלאם והוצאו בכח על ידי אויביהם – כמו ארץ ישראל וירושלים שנחשבת ווקף – הקדש מוסלמי.

“מעבר למחויבות הדתית הבסיסית קיים כאן חשבון וענין עמוק יותר מול היהודים ומדינת ישראל”, הוא אומר.

“הקוראן מכיר בספורי התנ”ך, חיי האבות, יציאת מצרים ומתן תורה. מוחמד טבח ביהודים כי הם לא הסכימו להכיר בו כנביא אבל בהתחלה הוא שבח אותם והביא את התורה כמקור וחזוק לדבריו. האסלאם נולד במציאות שבה עם ישראל כבר היה בגלות 600-500 שנה. כל פסוקי הקוראן שמדברים על עם ישראל כעם נבחר ועל ההבטחה של ארץ ישראל לא היו סכנה תיאולוגית, אבל חזרת עם ישראל לארצו מהוה רעידת אדמה וזעזוע אדיר עבור האסלאם.

עכשו הוא צריך להתמודד עם זה בשתי דרכים: חלק מהמוסלמים אומרים, אם אנחנו מאמינים אמתיים – אנחנו צריכים להכיר בזה שהגבול היחיד שצוין בקוראן הוא ארץ ישראל כשייכת לעם היהודי – בשתי גדות הירדן. לאחרונה אמר שייח' חשוב בירדן: "הרי כתוב בקוראן בצורה מפורשת שארץ ישראל שייכת ליהודים ולא מוזכרים שם פלשתינים". הדעות האלה הרבה פחות מוזרות ממה שנדמה לנו. אנחנו יודעים שבחברה המוסלמית אסור לפרוש מהצבור ולהגיד דעה לא מקובלת, אבל בכל זאת בתוך לבם הם שואלים את עצמם את השאלה הזו והם אכן מכירים במדינת ישראל”.

מנגד, יש שזהו בישראל סכנה לעצם האסלאם. “אם אללה לא גרש לגמרי את היהודים והחזיר אותם לארץ ישראל הרי שהם ממשיכים להיות העם שבחר בו אללה ואולי האסלאם הוא עצמו האשליה. ולכן יש שנאה אדירה נגד מדינת ישראל וזו עומק הסיבה של הסרוב של אבו מאזן להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית. הם לא יכולים להרשות את זה לעצמם”.

איך הם מבטלים את כל ההתייחסויות החיוביות לעם ישראל המוזכרות בקוראן?

“יש הסבר שפסוקים מאוחרים מבטלים פסוקים ראשונים והפסוקים שמקללים את ישראל מבטלים את הפסוקים שמברכים אותם. הבעיה היא שאין שום פסוק בקוראן שמבטל את הפסוקים על ארץ ישראל כשייכת לעם היהודי ולכן הם נאלצים למצוא פרשנות חדשה מהדור האחרון שמוצאת היום אחיזה חזקה בעולם המוסלמי, בשיח הצבורי ובספרי הלימוד של הרשות הפלשתינית. "נכון שאללה נתן את הארץ לעם ישראל", מסבירים אותם מוסלמים לעצמם, "אבל אתם לא עם ישראל, אלא עם שנוצר בגלות והמצאתם איזו דת חדשה ואין לכם שום רצף אתני ודתי בארץ ישראל".

יש לנו קצת אחריות גם על הדבר הזה כי מרוב שאנחנו מתנערים מהיותנו עם ישראל אנחנו שוכחים שיש גם מי שמקשיב לנו ומסיק מזה את המסקנות. פה גם כן צריך בגרות היסטורית ועמוקה יותר להבין שהאתגרים שאנחנו מתמודדים אתם היום הם היסטוריים ועמוקים. הם לא מסתכמים באינטרסים כלכליים ומדיניים מידיים”.

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

צבא פולניה; התפכחות

הבלוג של מיכאל- בלתי תלוי

זה לא קורה רק לאנשים מיואשים, בעיקר זה קורה למי שעיניו בראשו. והוא סקרן ורודף אמת.

הנה סיפור שמצאתי אצל חכם מימון ציטוט:

איך אתה מסביר את המהפך הדרמטי הזה בגישתך – מגורו אנטי־ציוני של השמאל הרדיקלי בצעירותך לתמיכה בישראל כיום?

“בשנות ה–60 הייתי נתון להשפעה טרוצקיסטית חזקה ונגשתי לדברים בצורה דוקטרינרית. לא מתוך נסיון אמיתי לנתח אותם, אלא כדי להתאימם לעמדות פשטניות ומוכנות מראש שהיו לי. השמאל הרדיקלי לא עשה חשבון נפש על אותה תקופה ובמובנים רבים נשמע עדיין אותו דבר. אותם אלה שהזדעזעו עד עמקי נשמתם מהפלתו של סדאם חוסיין על ידי האמריקאים לא הוציאו הגה כשסונים העלו באש אוטובוס מלא בילדים שיעים. כשמסתכלים על מי שתומך בפלסטינים באירופה – וברור שלפלסטינים יש אכן זכויות שצריכות להתמלא – רואים שלא אכפת להם משום דבר אחר: לא מהארמנים, לא מהקפריסאים־היונים ולא ממה שקורה בסהרה המערבית. אותם מענין רק דבר אחד ואת זה איני יכול לקבל”.

“היו לי הרבה מאד…

View original post 257 מילים נוספות

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | תגובה אחת

מלחמה חילונית ומלחמת דת – קוים מקבילים שלא ייפגשו לעולם

על לבטי ישראל, הקושיה הפלשתינאית והעולם הערבי

דברים המצמיתים ומפחידים את הישראלי הממוצע הנוטה שמאלה – וגם את זה הנוטה ימינה – ומשתקים את לבו ואת מוחו מרוב בהלה עד שאינו יכול לחשוב עליהם בהגיון. למשל "מלחמת דת":

כשהישראלי הממוצע שומע את הצרוף "מלחמת דת" הוא מיד רואה בעיני רוחו ובדמיונו את מסגד אל-אקצה מתפוצץ ועולה באש ומיליוני מוסלמים זועמים שוטפים ומציפים בתגובה את ישראל בחרבות שלופות ורצח בעינים…

הישראלי הממוצע מוכן להילחם בעוז ובעוצמה בתנועות ובארגונים האסלאמיסטים הדתיים כמו החמאס ו"הג'יהאד האסלאמי" – אבל הוא מצפה שאופי המלחמה יתאים לערכיו. הוא רוצה להילחם בהם מלחמה 'חילונית' אירופאית ולנצח בה לפי עולם המושגים המערבי; הוא מאמין שאם נכה בהם מספיק חזק או לחלופין אם ניתן להם 'משהו' הם יירגעו בסוף… שהרי בסופו של דבר הם בני אדם כמונו, לא? וכמונו גם הם מבקשים לחיות בשקט ובשלוה וזה גם מה שמנהיגיהם רוצים עבורם, נכון?

אז זהו שלא… מלחמה כזו לא תיכון ולא תצלח כי היא מתנהלת בשני קוים מקבילים…

View original post 558 מילים נוספות

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה