ביילין ייזכר לדראון עולם על המזימה ועל הדרך הנכלולית בה סבך אותנו בקנונית אוסלו אותה רקם בחשאי ובמסתרים עם הגרועים שבאויבינו – בהשראת מורו ורבו שמעון פרס שקפץ על המציאה ועל ההזדמנות לחתור תחת רבין, לתמרנו ולמלכד אותו בתהליך אוסלו שהביא אסון נורא על עם ישראל ועל ארץ ישראל.
וגם על הבגידה באנשי צד”ל! למרות שזה לא ידוע ומפורסם בכלל – ביילין היה האדריכל והמבצע שלה במחשכים. כמי שעקב ושם לב לכל מיני פרטים קטנים – כמו שעושים אנשי מודיעין – זיהיתי את טביעת אצבעותיו, מעורבותו ובחישתו בצלחת שנעשו בברכתו ובשליחותו של אהוד ברק שהאמין שהבריחה החפוזה, הפחדנית והבוגדנית מדרום לבנון תוסיף לו נקודות ונתבדה. ולנו זה עלה במחיר כבד…
צהל נסוג מדרום לבנון ועמו אזרחים רבים
ביילין היה מעורב בנעשה בצפון ערב הבריחה וזאת עובדה! הוא לא בא לפקד על כוחותינו ולא לסייע לצד”ל אלא לנהל מגעים חשאיים עם האויב (הוא רגיל עוד מימי אוסלו) ולהעביר מסרים מרגיעים לחיזבאללה, כדי להבטיח שהבריחה הישראלית תהיה מהירה ככל האפשר. איך עושים זאת? למשל, דואגים שהמוצב הראשון שיפונה יהיה המוצב השיעי של צד”ל שהיה מול אוכלוסיה שיעית רוויה באנשי חיזבאללה, שאכן צעדו אחר כך אל המוצב השיעי ולקחו אותו בהליכה. מכאן היתה הדרך קצרה להתמוטטות קו המוצבים ונטישת הטנקים והנשק שסופק ע”י צה”ל. זה לא היה קורה מול לוחמי צד”ל נוצריים. תחשבו על זה… לכך יש להוסיף את היעדר הגיבוי הישראלי באש.
בתנאים של תקשורת חוקרת אמיצה, הוגנת ואובייקטיבית הוא היה נבדק ונחקר לעומק. שהרי הם מחפשים כל הזמן סקופים, לא? אך לא! אין סכוי… התקשורת המגוייסת שלנו עסוקה בקדום אג'דנות פוליטיות ואידיאולוגיות ולא בהתחקות אחרי האמת.
ביילין, הדוקטור המתהדר באיצטלה אקדמאית – אך אינו מאמין ביושרה אינטלקטואלית ובשקיפות ולא בנאמנות לרוח האקדמאית – העדיף לפעול במחשכים כדי לקדם (או להציל) את תכניותיו ההזויות ובכך עלה על רבו (שמעון פרס). ברוב בוגדנותו ואטימותו ביילין לא נרתע מלהיוועד מדי שבוע ויותר עם ערפאת בראמאללה הנצורה כאשר מחבלים מתאבדים התפוצצו באוטובוסים ובבתי קפה בישראל וכל יום נערכו אצלנו הלויות לנרצחים.
ביקוריו בראמאללה – אותם ערך כאזרח ללא חסינות פרלמנטרית – נפסקו ביוזמת כותב שורות אלו באמצעות עתירה שהגיש לבג”צ, בעקבותיה הורה שר הבטחון דאז בן-אליעזר לחדול מהעלמת עינים ולא לאפשר לו יותר לעבור במחסומים כדי להיפגש עם רעו הרוצח הנתעב ששיטה בו ובכל עם ישראל.
אחד הדברים המוזרים, המתמיהים והראויים לציון לגבי יוסי ביילין הוא שגם אחרי הכשלון הקולוסלי של יוזמת אוסלו הוא ממשיך לנהוג ולהתנהג כאילו לא קרה כלום. הכל בסדר. טחו עיניו מראות את האסון הגדול שהביא עלינו ועד היום הוא אינו מראה סימני חרטה או הרהורים שמא טעה בדרכו. בראיון עתונאי עמו לאחר אוסלו העלה ביילין זכרונות ממלחמת יום הכפורים ואמר כי במהלך המלחמה היתה לו לפתע הארה שהביאה אותו לתובנה העמוקה ש”גולדה – אין לה מושג דהוי במה היא עושה”. כך אבד את אמונו בה ובשאר המנהיגים הכריזמטיים והנערצים שהיו סביבה והוא התחיל לחשוב באופן עצמאי…
ומענין שכך בדיוק אני חשבתי עליו, על ביילין, כאשר נסיתי להבין את ההגיון הטקטי והתפישה האסטרטגית מאחרי יוזמת אוסלו.
ליאיר
טוב, חשבתי להעמיק ולהמציא מחקר מסודר, “דבר דבור על אופניו”, אך זה יצריך זמן. לכן אסתפק בינתיים בדברים הבאים:
ערב הנסיגה הבהולה והמפתיעה מדרום לבנון צדה תשומת לבי ידיעה 'זניחה' בתקשורת – ידיעה חד פעמית כנראה ששודרה ברדיו וככל הנראה לא חזרו עליה – לפיה יוסי ביילין נשלח ע”י ברק לנהל את התיאומים האחרונים מול חיזבאללה באמצעות טריה לארסן ידידו הנורבגי מימי אוסלו העליזים שהיה אז שליח האו”ם ללבנון. זו מן הסתם היתה אחת הסיבות שביילין נבחר למשינה, אבל לא הסיבה היחידה – כי ביילין טרח לכתוב ולפרסם ב-1998 ספר בשם “המדריך ליציאה מלבנון”, בהוצאת קו אדום, תל אביב.
מדובר ממש ימים ספורים לפני “שעת השין”, אולי יום-יומיים לפני כן. כזכור, כולם הניחו את המובן מאליו – שהמהלך יבוצע בתיאום עם צד”ל. איש לא העלה בדעתו שלוחמי צד”ל יופקרו ולא האמל”ח שקבלו מאתנו. היו כידוע שלושה גדודי צד”ל עיקריים: נוצרי, דרוזי ושיעי, שחלשו באמצעות שלושה מוצבים גדולים על שלוש גזרות שהיו זהות פחות או יותר באכלוסיתן ללוחמים בכל מוצב.
בנגוד לדעת המטכ”ל ומומחי הצבא ברק פשוט החליט לפנות את השטח באישון לילה ללא כל תיאום מסודר; וביילין שכאמור סגר בסתר את הפרטים האחרונים עם טריה לארסן עשה שם מעשה נבלה. במקום לפנות קודם בצורה מסודרת את המוצבים הנוצרי והדרוזי שהיו מול אכלוסיה אוהדת לפי תיאומיו (הבוגדניים לדעתי) המוצב הראשון שיפונה ולמעשה יופקר לידי חיזבאללה יהיה דוקא מוצב טייבה השיעי. וכצפוי התושבים השיעים ביניהם נטמעו אנשי חזבאללה רבים פשוט פתחו בהליכה רגלית אל המוצב בידיעה שחיילי המוצב לא יוכלו לירות באחיהם השיעים… מוויקיפדיה: "ב-22 במאי התקדמו קבוצות גדולות של אזרחים, בכללם נשים וילדים אל עבר מוצב א-טייבה ומפקד הגדוד פקד על חיילי המוצב לסגת לכפר". לאחר נפילת המוצב השיעי התפתח “אפקט דומינו” שהביא לקריסת שני המוצבים האחרים.
מיודענו ברק עצמו התנגד במשך זמן רב נחרצות לנסיגה מלבנון ופתאום הפך את עורו מהיום למחר (מתוך מניע שקוף וציני: להגביר את הפופולריות שלו בבחירות הפנימיות במפלגת העבודה). במערכת הבטחון ובמטכ”ל התנגדו לעמדתו ובודאי (הרמטכ”ל מופז) לדרך הנלוזה שבה רצה לבצע את הנסיגה. לכן מצא בביילין שותף אידיאלי מול לארסן ומול חזבאללה…
אינני יודע אם ביילין נבחר ע”י ברק בגלל קשריו עם לארסן ו/או בגלל עמדותיו הידועות גם בנושא היציאה מלבנון כפי שבוטאו בספר שחבר עוד בשנת 1998 (“המדריך ליציאה מלבנון”, הוצאת קו אדום, תל אביב). בכל מקרה ביילין נהג פה כמעט לפי כל כללי הפ”ח, כ”נחש מתחת לקש” שעשה את מעשיו הרחק מעין הזרקורים.
הידיעה לא זכתה לשום הבלטה בתקשורת ולא יספה. רק עיני החדה צדה אותה. לצערי, אינני מוצא לה עקבות באינטרנט כי היתה ידיעה קצרה שנבלעה באחרות. אם כי אני מאמין שניתן למצוא אותה בבדיקה יסודית בארכיוני העתונים או הרדיו.
- יוסי ביילין, המדריך ליציאה מלבנון, תל אביב, קו אדום, 1998
על לבטי ישראל, הקושיה הפלשתינאית והעולם הערבי 