אין חדש תחת השמש… והמשכיל בעת ההיא לא ידום[1]

מאז ומעולם מה שאנחנו תופשים ויכולים לתפוש בחושינו הוא בסך הכל מה שאנחנו יכולים לתפוש בהם… סביר והגיוני להניח שקיימים דברים שאיננו יכולים לתפוש בחושינו או להשיג במוחנו (המוגבל) ולכן איננו יכולים בדרך כלל להוכיח אמפירית את קיומם.

הבעיה היא שמאז דקארט התנחלה (וזו לא היתה כוונתו או אשמתו של דקארט) תפישה מוטעית, מטופשת והרת-אסון לפיה "אם איננו יכולים להוכיח קיומו של דבר הוא בעצם לא קיים", למשל אלוהים… ובעיני רבים זו ההוכחה הניצחת לאי-קיומו של האל. רק משום שבשכלנו המוגבל איננו מסוגלים להוכיח את קיומו לוגית או אמפירית. מבלי להבין שהמתודה של דקארט שמנחה אותנו היא מוגבלת כשלעצמה. ואגב, הוא עצמו הגיע בסוף תהליך הברורים הפילוסופיים שלו למבוי סתום ונזזק למה שקרוי בלטינית deus ex machina אל מתוך המכונה (שמופיע ומציל – במקרה זה למשל – את ההוגה מסתבך ברשת ההגיגים הפילוסופיים של עצמו)…

לכן כל אדם נבון צריך להבין שהמתודה של דקארט טובה למה שהיא טובה ותו לא.

ומי שרוצה למצוא את אלוהים ולהבין את פשר הבריאה צריך לעשות זאת בכלים אחרים, לא במתודה של דקארט. למשל דרך התבוננות בהיסטוריה הפלאית והבלתי מובנת – מבחינה תבונית ורציונלית – של עם ישראל… או למשל לקרוא תורה ותנ"ך בשיטה אחרת ממה שרגילים רוב בני האדם בימינו. לנסות ולו רק לצורך הענין ולקבל – אפילו על תנאי – את הנאמר ונכתב שם, להבין ולזרום עם זה ולראות אם זה מסתדר בראש שלו או לא.