מסביב יהום הסער – ועסקים כרגיל?! תהליך מדיני מול אי-ודאות גיאו-פוליטית?*

לוחמי אלקאעידה

ג'ון קרי

במזרח התיכון כאוס, בוקה ומבולקה, יד איש באחיו, יורה רותחת. מסביב יהום הסער – וישראל נאלצת להמשיך בתהליך המדיני כאילו “עסקים כרגיל”? ונדרשת ע”י “בעלת בריתה” החשובה ארה”ב להכרעות היסטוריות ולותורים מרחיקי לכת והרי-גורל. ותורים שממשלות ישראל בעבר ידעו להדוף או לחמוק מהם – חזרה לקוי 1967, הורדת התנחלויות והסכמה למדינה ‘פלשתינית’ עוינת באופיה ו’אירדנטית’ במהותה שלא ותרה מעולם על “תכנית השלבים” ועל שאיפתה להביא בעתיד במקרה הטוב לבטולה של “מדינת היהודים” ואף איננה מסתירה זאת.

אוסמוזה דמוגרפית

אחד הסעיפים החמורים הנידונים בשיחות לבני-קרי-עריקאת – סעיף שאותו מצליחה התקשורת הז’דנוביסטית שלנו לטשטש ולהעלים מתשומת לבו של הצבור המותש ולכן אינו זוכה לדיון צבורי – היא הכונה לאפשר למדינה הפלשתינית האמורה לממש את “זכות השיבה” ולקלוט לשטחה מאות אלפי פליטים פלשתינים. כאילו מדובר באיזה תהליך שולי וזניח שיתרחש בארץ רחוקה מעבר להרי החושך…

אבל זהו תהליך מסוכן מאין כמוהו שישנה באורח דרמטי את המאזן הדמוגרפי בתחומי ארץ ישראל המערבית. תהליך שיביא לזרם אדיר של מהגרים נוספים לארצנו ובהדרגה – באוסמוזה בלתי נמנעת בגלל הגבולות הבלתי אפשריים, הלא טבעיים והחדירים המוצעים לנו – להגברת הלחץ לכנונה של “מדינת כל אזרחיה”; זה השם היצירתי שהעניק הח”כ הנמלט ד”ר עזמי בשארה – שהיה אורח פופולרי בטרקליני השמאל התל אביבי – כתחליף מכובס ל”מדינה החילונית-דמוקרטית” של ערפאת ואש”פ. מאבקו האובססיבי של השמאל הקיצוני כיום לאזרוחם של מסתננים ומבקשי מקלט מאפריקה נועד לקדם אותה אג’נדה. יש קשר.

פלשתינים ללא תמיכה ערבית; מזה"ת מתפרק ואל-קאעידה משתלטת

ומרוב מהומה, רעש וצלצולים דעת הצבור מוסחת גם מהתפתחות היסטורית חשובה ורבת משמעות: הפלשתינים שנחשבו תמיד ל”חוד החנית” של העולם הערבי נגד ישראל נותרו ללא גב וללא תמיכה פוליטית, חומרית ומורלית של מדינות ערב שבעבר פטמו אותם ואת ארגוניהם כ”חיל החלוץ” למאבק בישראל. התמיכה והסיוע היחידים לפלשתינים באים כיום מאירופה, ארה”ב והאו”ם. לא מהעולם הערבי! גם החמאס בעזה אבד את משענתו החשובה – “האחים המוסלמים” במצרים שהודחו מן השלטון ונרדפים עתה ע”י משטרו של הגנרל א-סיסי. יחסי חמאס עם פטרוניתו השיעית איראן נקלעו גם הם למבוי סתום עם התחדשותה במלוא עוזה של מלחמת אלף השנים בין הסונים והשיעים.

המזרח התיכון עובר תהפוכות ותמורות גיאו-פוליטיות עמוקות שלא היו כמותן אלף שנים ויותר. המרחב כולו נתון לזעזועים חברתיים, תרבותיים ופוליטיים מצפון אפריקה וארצות המגרב – בהן ניכרת עתה התעוררות לאומית-תרבותית “בֶּרבֶּרית” מענינת עם מאפיינים אנטי-אסלאמיים בולטים ואף אנטי-ערבים ופרו-ישראלים (בהפגנות ברבריות הונפו לאחרונה דגלי ישראל ודרום סודן לצד הדגל הברברי) – ועד צפון עיראק בה מתבססת והולכת בשקט ובזהירות אך בהצלחה מדינה כורדית עצמאית פורחת ומשגשגת שאין בה דריסת רגל לממשלת עיראק. בינתיים התבשרנו על לידתה של מדינה כורדית עצמאית גם בצפון סוריה ועל דרישות שמעלה המיעוט הכורדי הגדול באיראן לאוטונומיה במסגרת פדרלית.

משטרים נופלים ומדינות לאום מתפרקות למרכיביהן האתניים והשבטיים או הדתיים (סונים ושיעים ועוד) והאנרכיה חוגגת בכל עבר. עיראק שסועה בין ממשלה שיעית ומיעוט סוני גדול ושותתת דם בפיגועים יומיומיים הגובים עשרות הרוגים ובסוריה ניטשת במלוא עוזה מלחמה עקובה מדם. מלחמה שהחלה כמרד נתינים נגד שלטון מיעוט רודני, הפכה למלחמת עולם אזורית בין סונים לשיעים ועתה בוחשות בה קטאר, סעודיה ותורכיה מול איראן ובן חסותה החזבאללה. גם רוסיה הנמרצת, סין הזהירה וארה”ב ההססנית בוחשות בקלחת.

אזורים שלמים עוברים טהור אתני ודתי. מאז פרוץ “האביב” הערבי נוספו לאירופה רווית המהגרים המוסלמים שני מיליון פליטים מהמזה”ת וצפון אפריקה. יחד עם המוסלמים שכבר נמצאים בה הם מוסיפים לשנות את אופיה הדמוגרפי, התרבותי והחברתי וגורמים להקצנת הלכי הרוח האנטישמיים המסורתיים והאנטי-ישראליים השוררים בה ממילא (די אם נזכיר את אופנת מועל היד הנאצי ההפוך המתפשטת באירופה כאש בשדה קוצים).

ובתוך הכאוס הסורי-עיראקי כבר שולטים ארגונים סלפים ג’יהאדיסטים המזוהים עם אל-קאעידה באזורים נרחבים בחלק הצפוני של סוריה ובדרומה – שעליהם הכריזו כח’ליפות אסלאמית וחוקי השריעה נאכפים בהם באכזריות. הסלפים פועלים בחפשיות בתחומי האזור הסוני של עיראק נגד הצבא והממשלה השיעית. הם אינם מכירים בגבולות הבינלאומיים ומשתמשים גם בצפון ירדן כמסדרון יבשתי לעיראק ומקרינים גם על הנעשה ברשות הפלשתינית הרעועה. התנועה הסלפית באיו”ש מתעצמת והולכת (בכנסים שהיא עורכת משתתפים עשרות אלפי תומכים) ומהוה איום ברור על הרש”פ ועל ישראל (כזכור חוסלה לאחרונה חוליה סלפית פלשתינית שעמדה לבצע פיגעים בשטחנו). גם חצי האי סיני בדרומה של ישראל שורץ כידוע חוליות של אל-קאעידה שהצבא המצרי מנסה הילחם בהן.

הרש”פ היא כיום גוף העומד על כרעי תרנגולת. רשות מתפוררת, עניה ומושחתת הנראית כמי שעומדת לחלוף מן העולם גם אם תזכה לחבל הצלה מהאמריקנים ו/או מישראל. מחמוד עבאס (“אבו מאזן”) שיהיה בקרוב בן 79 אינו שולט בה ואיש הישר בעיניו יעשה. המשטרה וכוחות הבטחון של הרשות מדירים את רגליהם ממחנות פליטים ורכוזי אכלוסיה רבים. ועתה מתפתחת מלחמת כנופיות אלימה בתוך ארגון “פתח” בין ג’יבריל רג’וב ואנשיו מהר חברון וג’מאל אבו-רוב “האיש החזק” באזור קבטיה בשמרון לאחר שהאחרון – שכינוי החיבה שלו הוא ‘היטלר’ – חבט בפניו של רג’וב כאשר המתין בלובי של מלון ברמאללה לפגישה עם שר החוץ הסיני…

הלחץ האמריקני כמבחן עליון מהשמים

נראה כאילו מהשמים מעמידים את ישראל במבחן עליון וגורלי. הכתובת מרוחה על הקיר בצבעים עזים וזועקת: האם דוקא עתה כאשר הפלשתינים נטושים לאנחות, חלשים, מפולגים ומבודדים. מדינות ערב מתפרקות ושרויות במלחמות פנימיות. דוקא עתה תסגיר ישראל שטחי מולדת אסטראטגיים לעם-לא-עם, רשות-לא-רשות, ישות-לא-ישות. בשביל מה? למה זה טוב?

האם דוקא עתה תיכנע ישראל לתכתיבי ארה”ב ותיכנע ללחצים שמפעילים עליה ארה”ב ואירופה ולמניפולציות ‘היצירתיות’ של התקשורת והשמאל הישראלי ושל אויבי ישראל בחו”ל, באקדמיה ובאחוד האירופי. הטענה האולטימטיבית החדשה של השמאל והתקשורת היא ש”יש להציל את ישראל מידי עצמה” ולכפות עליה נסיגה ומסירת שטחים חיוניים לאויביה ולכן הם ששים לשתף פעולה עם החרמות, הנידויים והלחצים על ישראל ולהעצימם.

זאת כאשר מצד שני אויבות מסורתיות של ישראל כמו מצרים וסעודיה מוצאות עצמן (לצד מדינות ערביות אחרות) באותה חזית עם ישראל מול איראן ומול המדיניות האמריקנית הנאיבית; וכאשר מופיעים סימנים לרוח אנטי-אסלאמיסטית חדשה בקרב צבורים גדולים במצרים, תוניסיה והמגרב בכלל (ראה הערתי לעיל על ההתעוררות הלאומית-תרבותית של הרוב “הבֶּרבֶּרי” בארצות המגרב שאני מקיים עמה קשרים מסוימים יותר משני עשורים).

נוכח מציאות גיאו-פוליטית זו, במצב הנזיל, המסוכסך והבלתי יציב השורר במזה”ת לא זזים מטר ולא נכנסים למהלכים ולהסכמים שיהיו לבטח “בכיה לדורות”, כמו אוסלו וההתנתקות. גם ואפילו אם זה רצונה של ארה”ב, שאיפתו של אובמה ותשוקתו של נציגו קרי המשוְעים להישג על חשבון ישראל נוכח השוקת השבורה שהותירו אחריהם במדיניות החוץ העלובה שלהם במזרח התיכון.

המורכבות והרגישות של יחסינו עם ארה”ב שונה מזו של מצרים, אך למרות ההבדלים – עמידתו הגאה והנחושה של הגנרל א-סיסי מול ארה”ב עליה הצביע לאחרונה מרדכי קידר במאמר ב”מראה” – צריכה לשמש לנו דוגמא. אינני יודע להציע איך צריכה ממשלת ישראל לנהוג כעת ברמה הטקטית המידית. אך עליה להבהיר לאמריקנים בהקדם כי בתנאים אלו של אי ודאות גיאו-פוליטית ונוכח המצב הנזיל והאיומים החדשים המתעוררים בזירה – ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה זעזועים בטחוניים ואסטראטגיים הכרוכים בהסכם נוסף עם הרש”פ שממילא אינה מקיימת את הסכמי אוסלו כרוחם וכלשונם: מתמידה בסירובה להכיר בישראל כ”מדינת היהודים” וממשיכה בהסתה הרצחנית האנטי-ישראלית והאנטישמית בתקשורת ובמערכת החנוך שלה.

ארץ ישראל אינה מטבע עובר לסוחר

ולעצמנו צריך לומר: “התהליך המדיני” לגבי יהודה ושמרון – להבדיל מכל מו”מ מדיני אחר – נוגע לעצם קיומו ועתידו של “הבית השלישי” וצריך להתייחס אליו במונחים של מאות שנים קדימה ולא של כמה עשורים (וכמובן לא 11 השנים ‘המהוללות’ עתה בתקשורת שהיו בין נסיגת צה”ל מסיני אחרי “מבצע קדש” ומלחמת “ששת הימים” – אותם מציגים עתה כמה פובליצסטים “מרחיקי ראות” כיתרון משכנע). העולם יכול להשתנות לכל כוון שיהיה – גלובליזציה, כפר גלובלי ומערכות בינלאומיות חדשות – “מדינת היהודים” צריכה להישאר לתמיד מדינה אחת רבונית על לא פחות מ”ארץ ישראל המערבית”. להתפתח ולא להתכווץ חלילה.

רש”י שחי לפני אלף שנים בפירושו לפסוק הראשון בתורה אומר: “שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים, אומרים להם כל הארץ של הקב”ה היא – (לה’ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ) – הוא בְּרָאָה וּנְתָנָה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נְתָנָה להם וברצונו נְטָלָה מהם ונְתָנָה לנו:” מכאן עלינו ללמוד שהארץ היא ברשותנו לא כדי לסחור בה. היא רק פקדון בידינו.

עלינו לאמץ גישה אסרטיבית; לפתח יוזמות חדשות משלנו ברוח אמרתו המפורסמת של דוד בן-גוריון “לא חשוב מה יאמרו הגויים – חשוב מה יעשו היהודים” ולא רק להגיב ליוזמות של האמריקנים הניזונים במידה רבה ממה שהם קוראים בתקשורת הישראלית ושומעים בלחישה מהשמאל הישראלי. יש להביא לבטול חוקי ומשפטי (אם ניתן) של הסכמי אוסלו או לפחות לנטרולם; ובמקביל עלינו לפתח ולקדם יוזמות חדשות ויצירתיות שיהיו מבוססות על המצב הגיאו-פוליטי החדש המתהוה באזור ואשר יובילו לרבונות ישראלית אחת של “מדינת היהודים” על ארץ ישראל המערבית ולא על “שתי מדינות לשני עמים”. זאת, מבלי להידרדר ל’אפרטהייד’ – כפי שמנבאים ומאיימים עלינו בשמאל – אלא תוך כִּבּוד “זכויות האדם” ו”זכויות אזרחיות” של המיעוטים, להבדיל מ”זכויות לאומיות” ו”זכות ההגדרה העצמית”. אלו כבר מומשו במונרכיה הפלשתינית הקרויה “ממלכת ירדן ההאשמית” שאת היחסים האסטרטגיים עמה יש לטפח ולחזק.

וכמו קאטו על קרתגו אחזור ואומר: אסור בשום פנים ואופן להסכים או לעודד השתלטות של “התנועה הלאומית הפלשתינית” על עבר ירדן, כפי שרבים וטובים בישראל היו רוצים שיקרה. יש להביא דוקא לקיצה או לדעיכתה הטבעית של התנועה ‘האירידנטית’ הזו שהניגוד בינה ובין הציונות הוא מהותי (אימננטי) ובלתי פתיר. אחרת – היא תמשיך בכל מצב נתון שתיקלע אליו לשאוף לביטולה של מדינת היהודים. כי זו תמצית מהותה והויתה.

* פורסם בשנויים קלים ב-31 בינואר 2014 במגזין מראה ובאתר מחלקה ראשונה: http://www.maraah-magazine.co.il/show_item.asp?levelId=65646&itemId=27&katavaId=4171&itemType=0

מודעות פרסומת

אודות יגאל מיכאל מיְמון

בלוגר והוגה דעות, רפורמטור ומהפכן חברתי. איש מודיעין בוגר סיירת מטכ"ל ו-504, בעבר עסק ביעוץ פוליטי, עתונות והסברה. כיום עוסק בכתיבת מאמרים בנושאי חברה, מדינה ומזרח תיכון. בשנים האחרונות גם לומד, מלמד וכותב על תורה וקבלה בפריזמה של ימינו. Noted Israeli commentator on Israeli Affairs and Middle Eastern History & Politics. Formerly worked for the Israeli Prime Minister Office, for various Israeli Military and Government Agencies, and for the Media (Radio).
פוסט זה פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s