מה נעשה אם הפלשתינים יסכימו להכיר בישראל כמדינה יהודית. נמסור להם חלקי מולדת?

סיוט (לא בלתי אפשרי) טורד לאחרונה את מנוחתי. מה אם אבו מאזן ועריקאת יסכימו בקריצת עין מוסלמית להכיר בישראל כ”מדינת היהודים” או “מדינה יהודית”. מה נעשה אז? נמסור להם חלקי מולדת בתמורה לנדיבותם המופלגת ונכונותם להכיר במדינתנו כ”מדינת העם היהודי”? כפי שזה נראה עד כה – זה התנאי והדרישה העיקרית של ישראל מהפלשתינים (שהם עלולים לקבל) בעוד דרישותיהם נסובות על הפסקת ופינוי התנחלויות, ירושלים וזכות השיבה – אותם לבטח תדחה ישראל ותצטייר כסרבנית.

ולמה שלא יעשו זאת בעצם? הלוא באסלאם מוכר וידוע ואף מומלץ העקרון שמותר לשקר ולרמות במו”מ עם האויב ואף לחתום איתו על הסכם שלום כוזב כמו שעשה לנו ערפאת בהסכמי אוסלו הזכורים לשמצה. ערפאת הודה ואף התרברב על כך עוד בטרם יבשה הדיו על ההסכמים שחתם כאשר בקר בדרום אפריקה כמה שבועות לאחר מכן ונשא שם נאום מפורסם במסגד בעיר יוהנסבורג. ערפאת לא ידע שדרשתו מוקלטת והדברים נחשפו ופורסמו בזמנו באתר ממר”י. בנאומו הסביר ערפאת בפשטות שהוא נוהג כמו שנהג מוחמד ב”הסכם חודֵיְבִּיָה”, הסכם שביתת נשק לעשר שנים שכרת מוחמד עם תושבי מכה וכעבור שלוש שנים הפר אותו… הסכם זה שם בין השאר קץ לברית ההגנה של בני מכה עם שכניהם היהודים ואִפשר למוחמד לתקוף ולטבוח את היהודים בח'ייבר ואח”כ לפנות חזרה לכבוש מכה.

היו גם אמירות מפורשות של פייסל חוסייני ובכירים אחרים שהמשילו את הסכמי אוסלו כ"סוס טרויאני" שנועד להכניס את "המאבק המזוין" לתוככי ארץ ישראל, כפי שאכן קרה.

לאחרונה גיליתי באינטרנט לגמרי במקרה ספור מדהים נוסף על ערפאת. את הקטע מצאתי באתר “העין השביעית” (לעניני תקשורת) והוא לקוח מתגובה של שלמה פרנקל, עתונאי ופעיל שמאל ידוע, למאמר שפורסם ביולי 2013 באתר ועסק בהדחתו המיסתורית מתפקידו (אחרי 24 שנים) של עורך העתון “אל-קודס אל-ערבִּי”, 'חובב ציון' ידוע עבד בשם אל-בארי עטואן. http://www.the7eye.org.il/71547

פרנקל מזכיר בתגובתו ספור מענין שלא ידעתי עליו אך מאשר מה שידעתי כל הזמן על כוונותיו האמיתיות של הצורר יאסר ערפאת, ימ”ש. כך כותב שלמה פרנקל בתגובתו:

אל-בארי נכנס להיסטוריה כשהתראיין ב-16 בפברואר 2006 לתחנת ANB TV ודווח על הכוונות האמיתיות שהיו לחתן פרס נובל לשלום יאסר ערפאת בעת שחתם על הסכמי אוסלו:

כאשר נחתמו הסכמי אוסלו נסעתי לבקר את ערפאת בטוניס. זה היה בסביבות יולי, לפני שהוא הגיע לעזה (ביולי 1994). אמרתי לו: יש בינינו חילוקי דעות. אני לא תומך בהסכם הזה. הוא יזיק לנו, הפלשתינים, יעוות את דמותנו ויעקור אותנו משורשינו הערבים. ההסכם הזה לא יתן לנו את מבוקשנו בגלל שהישראלים האלה רמאים.

הוא (ערפאת) לקח אותי החוצה ואמר לי: בשם אללה אני אטריף את דעתם. בשם אללה, אני אהפוך את ההסכם הזה לקללה עבורם. בשם אללה, אולי לא בימי חיי, אבל אתה תחיה לראות את הישראלים בורחים מפלסטין. קצת סבלנות. אני מפקיד את זה בידך. אל תזכיר את זה לאף אחד. תמיד תזכור את זה…

לפעמים, כאשר הייתי מותח עליו בקורת קשה, המשיך עטואן, הוא היה אומר לי: האם אתה זוכר מה שהבטחתי, עבד אל-בארי?… זו הסיבה – הסביר עטואן – שידעתי שהיה זה הוא (ערפאת) שהקים וחמש את גדודי המתאבדים של אל-אקצה בכדי לתקן את המאזן עם הטעות ההיסטורית של הסכמי אוסלו.

גברת קשה להשגה?

לפי מעריב השבוע (23/2/2014): “למרות העמדה הרשמית של הנהגת הרשות יש נסיון לקדם פשרה לפיה הפלסטינים יכירו ב”מדינה יהודית דמוקרטית” שלא תפגע בזכויות ערביי ישראל". http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/556/632.html

בהתאם לחוקי הבזאר הים תיכוני הם משחקים עכשו “גברת קשה להשגה”. אבל להבדיל מערפאת – שהיה בימי אוסלו וקמפ דייויד בשיא האופוריה שלו וראה כיצד כל חלומותיו הרטובים מתגשמים אחד לאחד – אבו מאזן זקן ומפוכח יותר, מביט סביבו בדאגה ורואה את המפולת במזרח התיכון הקורס, לכן לא תהיה לו בעיה להסכים להכרה במדינה יהודית. הוא רק יעמיד פנים שזה קשה לו מאד… אלא אם כן הוא באמת לא מעונין בהסכם ובמדינה עצמאית כפי שיש הסבורים.

זהו הסיוט – הצד הפלשתינאי יסכים למראית-אין להכרה במדינה יהודית על מנת שישראל תיסוג מאיו”ש אך בפועל לא ישנה כהוא זה את דרכו ואת מטרותיו, ימשיך במלחמתו ובמאבקו לחסולה של מדינת ישראל, כולל טרור. אז מה הרווחנו? הוא אשר אמרנו – יש ניגוד מהותי ובלתי פתיר בין התנועה הלאומית הפלשתינית והציונות הנאבקות על אותה ארץ ואסור לנו לשאת ולתת איתם על חלוקת ארצנו.

ביבי, אתה הנהג! אל תירדם בנהיגה!

מאז הסכם הבינים שנחתם בועידת ז'נבה עם האיראנים נראה ביבי נתניהו כמי שספג מהלומה קשה בזירת האגרוף של הפוליטיקה הבינלאומית והוא עדיין מתנדנד. הוא לא נחבט לקרקע ומן הסתם לא יפול. אך ברור שהסכם הבינים עם האיראנים שִבֵּש את תכניותיו והחליש אותו מול אובמה וקרי. עכשו הוא ואנחנו תקועים ב”תהליך השלום” של קרי, לבני ועריקאת והחששות גדולים.

ה'עמך' לא רוצים מדינה פלסטינית

ובינתיים צצה השבוע (24/2/2014) עוד כתבה במעריב המאשרת מה שאני חש ויודע מזה זמן רב בין השאר על סמך שיחות פרטיות עם פלשתינים החיים באיו"ש, פשוטי עם שנקעה נפשם מהרש"פ המושחתת ומעוני שנגזר עליהם. "אנחנו מתגעגעים למנהל האזרחי  הישראלי" הם אומרים לי "ולימים שישראל שלטה פה. היה טוב. היה סדר והיתה פרנסה". והכתבה במעריב מצטטת תושבים האומרים זאת בגלוי "לא רוצים מדינה פלסטינית. רוצים לחיות טוב: ברחוב הפלסטיני  לא תומכים בסירוב הבכירים להכיר במדינה יהודית. הערבים הרגו ביהודים, היהודים הרגו בערבים. צריך להתקדם".  http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/557/117.html

זהו עוד אחד מעוללות "האביב" הערבי אשר רישומו אינו פוסח על רכוזי הערבים בארץ ישראל לטוב או לרע. אך בסך הכל קורה בהקשר זה משהו טוב. כפי שההמונים הערביים מסביב זקפו ראש – התעוררו גם צעירים ומבוגרים ערבים בארץ ישראל אל המציאות הכואבת. הם רואים בחרדה את המפולת בכל המדינות השכנות ולמרבה הפלא והפרדוקס הם נאחזים אינסטיקטיבית דוקא בישראל האיתנה והיציבה.

צריך להקשיב לטונים החדשים ולניואנסים העולים מהשטח לא רק באיו"ש. לשים לב לעליה המשמעותית ברצון ובנכונות להתגייס לצה"ל בקרב צעירים נוצרים וגם מוסלמים אזרחי ישראל. אפילו בעזה המופקרת והרצחנית פועלת ממשלת החמאס בגלוי נגד משגרי הרקטות לישראל ואסמעיל הניה מעביר מסר חשאי לראש ממשלת ישראל שאין פני החמאס למלחמה. ולמה שיהיה – כאשר מבחוץ הוא לפות בצבת בין ישראל, ומצרים של גנרל א-סיסי, ומבפנים מאוים ע"י הסלפים הג'יהאדיסטים והעתיד לוט בערפל.

ובימים שהכנסת דנה לראשונה מאז מלחמת "ששת הימים" בשאלת הרבונות הישראלית (הבלתי ממומשת) בהר הבית מכבב באינטרנט ובפייסבוק איש דת ירדני משכיל ואמיץ, השייח' אחמד אלעדואן, המציג "אסלאם ציוני" למהדרין ומפרסם ללא מורא את פסוקי הקוראן לפיהם ארץ ישראל והר הבית שייכים ליהודים! http://mida.org.il/?p=28873

https://www.facebook.com/profile.php?id=100002635466983&fref=ts&ref=br_tf

"אנחנו לא רוצים מדינה פלשתינית" הם אומרים לי ולכתב מעריב והם יודעים למה. הם רוצים לחיות בשקט ובשלוה ורוצים להתפרנס למחיתם. נסיגה ישראלית נוספת רק תגביר את האנדרלמוסיה ותחמיר את מצבם כמו את מצבנו… אז מה עושים? איך מסבירים זאת לג'ון קרי וציפי לבני? לא מסבירים. עושים את ההיפך ממה שהם רוצים… כי זה המעשה הנכון והמועיל.

פורסם במגזין מראה ב-28 בפברואר 2014.

מודעות פרסומת

אודות יגאל מיכאל מיְמון

בלוגר והוגה דעות, רפורמטור ומהפכן חברתי. איש מודיעין בוגר סיירת מטכ"ל ו-504, בעבר עסק ביעוץ פוליטי, עתונות והסברה. כיום עוסק בכתיבת מאמרים בנושאי חברה, מדינה ומזרח תיכון. בשנים האחרונות גם לומד, מלמד וכותב על תורה וקבלה בפריזמה של ימינו. Noted Israeli commentator on Israeli Affairs and Middle Eastern History & Politics. Formerly worked for the Israeli Prime Minister Office, for various Israeli Military and Government Agencies, and for the Media (Radio).
פוסט זה פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s