כאשר בסוריה אסאד טובח באזרחיו, דאעש עורף ראשים בעיראק, האחים המוסלמים נרדפים במצרים וסעודיה מתקרבת בשקט לישראל מאימת איראן – כבר אי אפשר להמשיך ב"הצגות" של "אחדות ערבית" מדומה ולהציג חזית אחידה ומונוליטית מול ישראל.
החמאס וגם אבו מאזן ובכלל הפלשתינים יצאו לכולם מכל החורים… כי הערבים עסוקים בלקוק מפצעיהם ואין להם ראש לקרוב המשפחה המסומם והמכור להירואין ממין גראד ונמאס לשחרר אותו בערבות שוב ושוב…
וישראל היא כבר לא רק גורם צבאי שצריך להיזהר מפניו אלא גם "שחקן" מקומי מוכר, אינטגרלי ודי לגיטימי במגרש המשחקים השכונתי. לא סתם שחקן אלא שחקן שכדאי ורצוי לעשות לו חשבון ואולי גם להיות חברים שלו בחשאי או בגלוי..
אז תצאו (בעיקר אתם השמאלנים) מכל הקונספציות והדוגמות השגורות בפיכם. תתעוררו אל המציאות החדשה. תהליך אוסלו מת וממתין לקבורת חמור שלו. אולי כשהחמור הבלתי נלאה יפרוש מתפקידו…
ישראל נכנסת לעידן חדש בו היא יכולה (בתבונה ובשכל כמובן) לממש את רבונותה המוקנית בכל ארץ ישראל המערבית מבלי לחשוש מכלום. כמובן לא מקלישאות השמאל: "שלטון עם אחר", אפרטהייד ו"הדחליל הדמוגרפי" שכבר התנפץ לרסיסים. וגם לא מחרם אקדמי או עסקי מאירופה העלובה והמתאסלמת.
על לבטי ישראל, הקושיה הפלשתינאית והעולם הערבי 