בעתון הארץ ובתקשורת לא חדלים לצקצק ולהתלהב מהגינוי המפורש לחטיפת הנערים ששחרר אבו מאזן בערב הסעודית ומהכרזתו ה'הומאנית' כי החטופים הם "בני אדם כמונו…" כאילו היה תינוק שהחל סוף לדבר.
כל המתלהבים מהכרזתו "ההיסטורית" של אבו מאזן לא שמו לב ולא שמים לב לעובדה שהזמנים השתנו מאז זרח עלינו "האביב" הערבי ומה שאמר אבו מאזן זה בדיוק מה שרוצים לשמוע ממנו שם…
אם אבו מאזן היה אומר דברים אחרים היה מקבל שםכתף קרה. כי סעודיה, מצרים, ירדן ומדינות ערביות אחרות מצויות כיום באותה חזית יחד עם ישראל מול האויב האיראני, מול מדיניותה הכושלת של ארה"ב ועתה מול הגדודים של דאעש המתקדמים ברחבי עיראק (הם כבר כבשו ערי גבול מול סעודיה ואת הכביש הראשי המוביל לירדן)…
מה גם שחטיפת הנערים קרתה מבחינת אבו מאזן (וגם מבחינת הניה) בעתוי קריטי וגרוע מאד. שניהם לא במצב לספוג עתה מכה ישראלית. כך אמר אבו מאזן "…האינטרס שלנו הוא להימנע מאינתיפאדה חדשה". ישראל עושה עתה עבורו שרות עצום בנקותה את השטח מתשתית חמאס וקיני הטרור. לכן הכריז כי ימשיך את שתוף הפעולה הבטחוני עם ישראל… אלא מה?
אבו מאזן וגם אסמעיל הניה הם כיום כמו שני כלבים העומדים רטובים בגשם ומייחלים ללטוף מרחם של ארה"ב ואירופה. לא נותרו להם תומכים בעולם הערבי. א-סיסי הוציא את חמאס מחוץ לחוק במצרים וגרש 16,000 פלשתינים וגם סעודיה רודפת את ארגון האחים המוסלמים… מצד שני האיחוד האירופי עומד להטיל פקוח ובקורת על הכספים המוזרמים לרמאללה.
ובאופן פרדוקסלי ישראל היא כיום המשענת האיתנה היחידה עבור שניהם…
על לבטי ישראל, הקושיה הפלשתינאית והעולם הערבי 