הנתוח והמידע שמביא פה ד"ר גיא בכור באשר לאיומים הנשקפים לירדן מצד ארגון דאעש והתחזקות ההשפעה והזרמים הסלפיים בדרום הממלכה (אזור מעאן) ובצפונה (אירביד וא-זרקא) מאד מענינים וגם משכילים. אך אני חולק על מסקנתו / המלצתו לישראל לשבת בחבוק ידיים ולא לעשות דבר במקרה של חדירת כוחות אל-קאעדה לירדן.
התערערות המצב בעבר הירדן הוא פוטנציאל של סכון אסטרטגי לישראל. לכן ישראל צריכה לדעתי לסייע לה במידת האפשר.
הדוקטרינה של ישראל במיוחד עקב שטחה הקטן היא העברת המלחמה אל שטח האויב. שטחה של ירדן מהוה מבחינת ישראל חיץ בטחוני (Buffer Zone) ועומק איסטראגי חיוני, זירה ללוחמת שריון בשריון.
משתי סבות אלו ישראל לא תוכל לעמוד מנגד אם ממלכת ירדן תעמוד בסכנת נפילה וכבוש.
ישראל כבר הודיעה (בשנות ה-70) כי כניסת כוחות צבאיים זרים עוינים לשטח ממלכת ירדן הוא איום ישיר עליה והיא לא תאפשר זאת. בספטמבר השחור 1970 שגרה ישראל מטוסים לעבר טור שריון סורי שעשה דרכו לעבר ירדן כדי להתערב שם בלחימה לטובת "פתח" וגרמה לסורים לעצור ולסגת.
על לבטי ישראל, הקושיה הפלשתינאית והעולם הערבי 