לפצל את המשטרה ולבזר את תפקידיה למסגרות חדשות

• אין צורך במפכ"ל ולא בניצבים ולא במטה ארצי דמוי המטה הכללי של צה"ל כדי למלא את תפקידי המשטרה.

• משטרת ישראל היא ירושה אנכרוניסטית מהמנדט הבריטי. ארגון ארצי רִכּוּזִי הירארכי שנראה ומתנהג כצבא ואף מנסה בכל כוחו להידמות לצה"ל ולהתחרות בו בהתנהגות וסממנים חיצוניים.

• גוף רכוזי כמשטרת ישראל על אגפיה וניצביה והמטא"ר שלה מפתח בעצם קיומו ועוצמתו הארגונית יצרים 'פוליטיים' וצרכים שאין בינם ובין תפקידיו ומטרותיו האמתיות ולא כלום.

• פונקציות השטור והמטלות האזרחיות מחייבים הערכות שונה ונפרדת מההערכות הבטחונית (של מג"ב) או ההערכות מול הפשיעה החמורה (פרקליטות ושב"כ).

מה הם, אם כן ההערכות והמבנה הרצויים בישראל של ימינו?

ובימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה… לית דין ולית דיין… פשיעה משתוללת ברחובות, מכוניות מתפוצצות (עם חמרי נפץ מיובאים משטחי הרש"פ), נערים דוקרים זה את זה בסכינים ונרקומנים שודדים קשישות, מעשי שוד ואונס באין מפריע לאור היום. וצמרת המשטרה בכותרות: ניצב נגד רב, רב נגד ניצב, ניצב מדיח את עצמו לפני שיודח וחקירת רצח במועדון נוער הומוסקסואלי הופכת לסאגה שאין לה סוף. אין רגע דל.

הוא שאמרנו: לית דין ולית דיין…

מי אינו מיואש ממשטרת ישראל? מי לא חוה נסיון מתסכל כלשהו עם משטרת ישראל? אזלת יד, תלונה שלא טופלה כראוי, סחבת או התעלמות בלתי מוצדקת.

בשביל מה צריך מפכ"ל ומטה ארצי?

המשטרה הזו נידונה להיכשל על פי מהותה והגדרתה. מדובר בכשל שהוא כשל מבני.

משטרה איננה גוף צבאי ולא זקוקה למפקדה מרכזית ולמטה כללי. ירשנו מבנה אנכרוניסטי מימי המנדט הבריטי כאשר אכלוסית ארץ ישראל מנתה כמיליון ומאתיים אלף תושבים. בנוסף ליחידות הצבא השלטון הבריטי השתמש במשטרה כגוף שלטוני שנועד בין השאר לחצוץ בין הישוב היהודי והאכלוסיה הערבית.

המשטרה בישראל צריכה מעצם הגדרתה לעסוק בשיטור ובשמירת הסדר הצבורי. לשם כך אין צורך במטה כללי. צה"ל מעצם הגדרתו ותפקידיו בימי מלחמה ושלום צריך פקוד מרכזי לגיוס והזזת כוחות להגנה על הארץ או למערכות צבאיות. המשטרה ברמה האזורית צריכה להיות כפופה לגופים נבחרים של הצבור. לא לפקוד מרכזי.

הגוף הרכוזי הקרוי משטרת ישראל על אגפיו וניצביו והמטא"ר שלה מפתח מעצם עוצמתו הארגונית צרכים ויצרים 'פוליטיים' שאין בינם ובין תפקידיו ומטרותיו האמתיות ולא כלום.
———————————
[הערה צדדית הקשורה לחמרי הנפץ המוצאים את דרכם מ'השטחים' לעברינים בארץ: כמי שמלא בעבר תפקידי מודיעין באזורים אלו אני יכול להעיד שכאשר שליטתנו הצבאית, המשטרתית והמודיעינית בהם היתה הדוקה ונחרצת – כמות האמל"ח וחמרי הנפץ שנמצאו באזור היתה אפסית ובדרך כלל היו נחשפו ונתפשו תוך זמן קצר יחסית. אך מאז הואץ "התהליך המדיני" המכרסם מזה שנים בשליטתנו בשטחי יש"ע בצעה ישראל כמה מחוות בצורת מהלכי "יציאה מרכוזי אכלוסיה" מתוך התחשבות ורצון לא להפר את השלוה השוררת בהם… ואז נדהמנו להיוכח שיש בשטח כמויות עצומות של אמל"ח וחומרי נפץ! כן, יש מִתְאָם (קורלציה) ברור בין מידת שליטתנו בשטחים אלו לרמת הפעילות העוינת וכמויות האמל"ח וחמרי הנפץ המצויים בהם…]

נחזור למשטרת ישראל על מפקדותיה, אגפיה וניצביה. אנו עושים כמיטב יכולתנו, אומרים במשטרה, ומנענו חסולים רבים וכו'. זה ודאי נכון ומן הסתם אנשי משטרה מסורים רבים אכן פועלים מתוך רצון טוב ועושים כמיטב יכולתם לשמור על הסדר ועל שלום הצבור.

אך הבה נניח רגע לפשעים החמורים, לפשיעה המאורגנת ולמלחמת החסולים בעולם התחתון ונעסוק בקטנות: מי מאִתָנוּ לא חוה כאזרח נסיון מתסכל כלשהו או אפילו מייאש עם משטרת ישראל? אזלת יד ואדישות, תלונה שלא טופלה כראוי או לא טופלה בכלל, סחבת או התעלמות שאין לה הצדקה? וכתוצאה מכך תסכול וחוסר אונים כאשר גם מתברר שאין עם מי לדבר ולמי לפנות בתלונה על המחדלים 'הקטנים' האלו. כי הם אינם בראש סדר העדיפויות של המשטרה העסוקה כל כך במִגּוּר הפשיעה המאורגנת ונכשלת בזה פעם אחרי פעם. ומסִבָּה זו כאמור אין דעתה פנויה לעסוק ב'קטנות' כמו תלונות של אזרחים על גניבות רכב או פריצות לבתיהם. מעגל קסמים…

שאלה פשוטה זו מרמזת על הבעיה ועל הכשל המובנה בארגון זה. זה לא שהמשטרה לא רוצה. היא לא מסוגלת. והסִבָּה לכך היא מבנית, ארגונית ותפישתית. ניצבים וקצינים שצמחו ועשו קריירה בתפקידי שטור לא הוכשרו, אינם בנויים ואינם צריכים לעסוק בבעיות של פשיעה מאורגנת ופשעים כלכליים מתוחכמים. לאלה נדרשים הכשרה ונסיון מסוג אחר.

משטרת ישראל היא ירושה אנכרוניסטית מימי המנדט הבריטי שיעדיו ומטרותיו כ"שלטון זר" אינם רלבנטים מבחינתנו. מדובר בארגון ארצי רכוזי היררכי שנראה ומתנהג כצבא ואף מנסה במודע או שלא במודע לחקות, להידמות ואף להתחרות (בהתנהגות וסממנים חיצוניים) בצה"ל, הארגון הצבאי הגדול והחשוב ממנו. אך צה"ל הוא גוף צבאי לאומי להגנה על הארץ ולנהול מערכות צבאיות ע"י גיוס והפעלת כוחות ולכן הוא בנוי על פִּקּוּד מרכזי ומטה כללי, פקודים אזוריים (חזיתות בימי מלחמה), זרועות וחילות.

משימות השִטּוּר הבסיסיות והפשוטות, שמירה על הסדר הצבורי, מניעת פריצות, גניבות וסכסוכי שכנים מחייבות היערכות אחרת, מבוזרת ולא רִכּוּזית שהמופקדים עליה צריכים להיות כפופים ולדווח לנבחרי צבור ברמה אזורית ולא ארצית (כמוצע בתכניתי שהלן).

לעומת זאת, להתמודדות עם פשיעה מאורגנת ופשעים כלכליים גדולים נסיון בשִטּוּר ובִלּוּש אין די בהם. זהו עולם אחר אליו צריכים להישאב אנשי מודיעין מיומנים, חוקרים, רואי חשבון ומשפטנים ויש לעסוק בו ברמה ארצית רכוזית. לא בהנהגת מפכ"ל שהוא בדרך כלל רק שוטר בהכשרתו ונסיונו. משמר הגבול המהוה מעין כח התערבות בעל מאפיינים משטרתיים וצבאיים כאחד אכן מצריך פקוד ארצי מרכזי. אך הוא יכול להיות כפוף ישירות לדרג מיניסטריאלי וכמוהו הפִּקּוּח על התנועה המוטורית (משטרת התנועה) ושרות בתי הסוהר.

במילים אחרות: אין צורך במפכ"ל ולא בניצבים ולא במטה ארצי דמוי המטכ"ל הצה"לי. האתגרים הם אזרחיים ומחייבים היערכות אחרת. מה היא, אם כן?

ההערכות הנחוצה, בין השאר, אך לא רק לטפול בנושאי משטרה וסדר צבורי אלא בכל תחומי הפנים, לרבות מערכת החנוך, התעסוקה והרוחה למשל, היא בזור כל מערכות השלטון בתחומי הפנים והחברה. לפי מתוה שהגיתי וגבשתי בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים על סמך נסיוני ממעורבותי בנושאי פנים חברתיים שהעסיקו אותי במסגרת תנועות המחאה החברתית, פרויקט שקום השכונות וכעוזר שר העבודה והרוחה בין השנים 1984-1982.

בזמנו פרטתי את הרעיון כניר עמדה תחת הכותרת "בזור המערכות כמרפא לתחלואי המדינה והחברה הישראלית" המצוי במלואו בבלוג זה ובלוג אחר שלי בשם "לתקנת מדינת היהודים".

נחיצות המעבר לממשלים אזוריים רבה כיום אף מבעבר. אילו אומצה תכנית זו למשל לפני העליה הגדולה מחבר המדינות היתה יכולה לשמש מנוף יעיל לפזור אכלוסין מסיבי לאזורי השדה והחלשת ההגמוניה התל אביבית בתחומי העסקים, התקשורת והתרבות. דבר חשוב נוסף: למרות שהתכנית נובעת מצרכי פנים ישראליים יש בה מענה עקיף, נבון ואלגנטי לשאלת 'השטחים' ו"הבעיה הפלשתינאית". לא הרחבתי על כך אך התכנית משתלבת היטב למשל עם הרעיון שהעלה ד"ר מרדכי קידר למבנים אוטונומיים שבטיים ו/או מחוזיים באיו"ש כלקח מ"האביב" הערבי.

הערה מאוחרת בשולי הדברים: הייתי בוחן גם החזרת שוטרי המקוף באזורים המצריכים זאת (לא רק שוטרי תנועה). לאחרונה בקרתי בבלגרד, בירת סרביה, וראית שם שוטרי מקוף כמו פעם וההרגשה (שלנו כתיירים במקרה שלנו) היתה שיש מי שנמצא שם עבור האזרח. אם אינני טועה גם בבריטניה יש עדיין שוטרי מקוף. לא כולם צריכים להתעסק רק בדברים 'חשובים' ברומו של עולם… להפך. בקצור מדובר בהגברת הקשר והזיקה בין האזרח לשומרי הסדר.

אודות יגאל מיכאל מיְמון

בלוגר והוגה דעות, רפורמטור ומהפכן חברתי. איש מודיעין בוגר סיירת מטכ"ל ו-504, בעבר עסק ביעוץ פוליטי, עתונות והסברה. כיום עוסק בכתיבת מאמרים בנושאי חברה, מדינה ומזרח תיכון. בשנים האחרונות גם לומד, מלמד וכותב על תורה וקבלה בפריזמה של ימינו. Noted Israeli commentator on Israeli Affairs and Middle Eastern History & Politics. Formerly worked for the Israeli Prime Minister Office, for various Israeli Military and Government Agencies, and for the Media (Radio).
פוסט זה פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s