מלחמת ששת הימים והמצור על שמרון בימי יהורם בן אחאב

למרות שאני שייך לדור של מלחמת ששת הימים – הופתעתי לגלות שלא הכל אני יודע על המלחמה המפוארת ההיא שנפתחה ונסתיימה במהירות הבזק. ובשל גודש הארועים והתפניות המפתיעות שארעו במהלכה המדהים כנראה עדיין רב בה הנסתר אפילו שנחקרה ונלמדה מכל הזויות.

מדובר בצֶבֶר בלתי סביר מבחינה הגיונית של "צרופי מקרים" מדהימים – שאין להסבירם לדעתי אלא בהתערבות משמיים; צרופי מקרים פנטסטיים אשר הביאו בחזית המצרית לבריחתו המבוהלת של הצבא המצרי ולכִבּוּשוּ הקל, המהיר והאלגנטי של חצי האי סיני וגם הביאו – ויש קשר מדהים בין הדברים – להחלטתו הנמהרת של המלך חוסיין להצטרף למלחמה שהחזירה לעם ישראל את השלטון ביהודה ושומרון וירושלים העתיקה.

דליתי את הדברים ממאמר שפרסם חבר הכנסת משה פייגלין "שרשרת הנסים שהובילה לנצחון ששת הימים ולשחרור ירושלים" שאת תוכנו הבאתי כאן בזמנו. אחזור עליהם בקצרה כדי להצביע על הדמיון המדהים להסרתו המופלאה של המצור על העיר שמרון בימי המלך יהורם בן אחאב.

הספור בעיקרו נסוב על ארועים בהם היה מעורב במקרה אדם אחד: האלוף אביהו בן-נון – לימים מפקד חיל האויר – שהיה אז טייס צעיר (סֶגֶן) שהשתתף בתקיפת המטוסים בשדות התעופה המצריים. כידוע מטוסי חיל האויר הישראלי טסו למצרים בגובה נמוך כדי לחמוק מהמכ"ם. כאשר הגיע בן-נון ליעד צץ לידו לפתע מפציץ מצרי כבד שרצה לנחות בשדה המופצץ. בן-נון התלבט כמה שניות אם 'לטפל' במפציץ או להשלים את משימת התקיפה שלו והוא החליט להמשיך במשימה. מטוסים ישראלים אחרים דלקו אחרי המפציץ המצרי אך טייסו המיומן בצע תמרוני ארוביים מרשימים והצליח להימלט.

לאחר שפשט את מדיו היה האלוף בן-נון לאיש עסקים ונפגש פעם עם איש עסקים ירדני. זה גִלָה לו כי הוא היה הבקר האוירי במכ"מ הירדני באזור רמאללה שצפה ב-5 ביוני 1967 לעבר שמי ישראל. הוא ספר לו גם כי באותו יום זכה לקבל שיחת טלפון חשובה מהמלך חוסיין בכבודו ובעצמו. שיחה בעקבותיה החליט המלך להצטרף למלחמה נגד ישראל…

המלך חוסיין כידוע לא נטה להצטרף למלחמה אולם בתזמון אלוהי בדיוק בשעה שבן-נון וחבריו הפציצו במצרים התקשר נאצר לחוסיין ואמר לו : "מטוסינו מפגיזים את תל אביב, חיפה מופגזת מן הים – אתה רוצה להפסיד את ירושלים?" המלך חוסיין שחשד התקשר מיד אל הבקר הירדני שהיה במגדל הפקוח ליד רמאללה.

"חוסיין שאל אותי אם אני רואה מטוסים מצריים מעל תל אביב" ספר איש העסקים הירדני לאביהו בן נון. "אמרתי לו שאינני רואה דבר… ואז – בעודנו משוחחים הופיעו לפתע על המסך מאות מטוסים טסים מכוון מצרים לתל-אביב ודווחתי על כך למלך בהתרגשות…"

הבקר הירדני שמוקדם יותר לא הבחין כמובן במטוסים הישראליים בעת שהיו בדרכם מצרימה כי הנמיכו טוס – ראה אותם עכשו שבים ממשימתם בגובה רגיל וחשב שאלו מטוסים מצריים. כך דווח למלך וזה מה שגרם לחוסיין להיכנס למלחמה ולהפסיד את ירושלים ואת יהודה ושומרון.

לימים התברר – וזה מביא אותנו לבריחת החיילים המצריים המבוהלת מסיני – שבמפציץ המצרי שחמק בוירטואוזיות מהטייסים הישראלים היו הרמטכ"ל וכל צמרת הצבא המצרי. התברר גם שתרגילי ההתחמקות הארוביים של המפציץ הכבד טלטלו את הרמטכ"ל המסכן כהוגן ועוד בהיותו במטוס החליט לפנות את כל צבאו מחצי האי סיני כי הבין שמצרים נותרה חשופה ללא חיל אויר…

כך זכינו מהיום השני למלחמה למחזה המדהים של חיילים מצריים בורחים מסיני ומשליכים את נעליהם לאורך הדרך למצרים… כי הפקודה לא הורדה כיאות בשרשרת הפקוד אלא התפשטה במהירות כשמועה בשורות הצבא המצרי.

והנה נזכרתי שגם לפני אלפיים ושמונה מאות שנה חזה עם ישראל בבריחה מיסתורית ומבוהלת כזו של חיילי האויב עליה נכתב בספר מלכים א, פרק ז, כך: "וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵיהֶם עַד-הַיַּרְדֵּן וְהִנֵּה כָל-הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה בְגָדִים וְכֵלִים אֲשֶׁר-הִשְׁלִיכוּ אֲרָם בְּחָפְזָם".

מדובר במצור שהטיל מלך ארם על העיר שמרון שמלכה יהורם בן אחאב ותושביה רעבו כל כך ללחם עד כי שתי נשים קבעו ביניהן תור לאכול זו את בנה של זו…

להלן הנוסח כפי שהוא מובא במקרא בלשון די ברורה וקלה לקריאה:

וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיִּקְבֹּץ בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם אֶת כָּל מַחֲנֵהוּ וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן. וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב דִּבְיוֹנִים בַּחֲמִשָּׁה כָסֶף:
…………….

וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר; וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה עַד-מָתְנוּ. אִם-אָמַרְנוּ נָבוֹא הָעִיר וְהָרָעָב בָּעִיר וָמַתְנוּ שָׁם וְאִם-יָשַׁבְנוּ פֹה וָמָתְנוּ; וְעַתָּה לְכוּ וְנִפְּלָה אֶל-מַחֲנֵה אֲרָם–אִם-יְחַיֻּנוּ נִחְיֶה וְאִם-יְמִיתֻנוּ וָמָתְנוּ. וַיָּקֻמוּ בַנֶּשֶׁף לָבוֹא אֶל-מַחֲנֵה אֲרָם; וַיָּבֹאוּ עַד-קְצֵה מַחֲנֵה אֲרָם וְהִנֵּה אֵין-שָׁם אִישׁ. וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת-מַחֲנֵה אֲרָם קוֹל רֶכֶב קוֹל סוּס–קוֹל חַיִל גָּדוֹל; וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו הִנֵּה שָׂכַר-עָלֵינוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת-מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת-מַלְכֵי מִצְרַיִם–לָבוֹא עָלֵינוּ. וַיָּקוּמוּ וַיָּנוּסוּ בַנֶּשֶׁף וַיַּעַזְבוּ אֶת-אָהֳלֵיהֶם וְאֶת-סוּסֵיהֶם וְאֶת-חֲמֹרֵיהֶם הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר-הִיא; וַיָּנֻסוּ אֶל-נַפְשָׁם.

וַיָּבֹאוּ הַמְצֹרָעִים הָאֵלֶּה עַד-קְצֵה הַמַּחֲנֶה וַיָּבֹאוּ אֶל-אֹהֶל אֶחָד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ; וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-אֹהֶל אַחֵר וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ לֹא-כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם-בְּשֹׂרָה הוּא וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים וְחִכִּינוּ עַד-אוֹר הַבֹּקֶר וּמְצָאָנוּ עָווֹן; וְעַתָּה לְכוּ וְנָבֹאָה וְנַגִּידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ. וַיָּבֹאוּ וַיִּקְרְאוּ אֶל-שֹׁעֵר הָעִיר וַיַּגִּידוּ לָהֶם לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל-מַחֲנֵה אֲרָם וְהִנֵּה אֵין-שָׁם אִישׁ וְקוֹל אָדָם: כִּי אִם-הַסּוּס אָסוּר וְהַחֲמוֹר אָסוּר וְאֹהָלִים כַּאֲשֶׁר-הֵמָּה. וַיִּקְרָא הַשֹּׁעֲרִים וַיַּגִּידוּ בֵּית הַמֶּלֶךְ פְּנִימָה.

וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ לַיְלָה וַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו אַגִּידָה-נָּא לָכֶם אֵת אֲשֶׁר-עָשׂוּ לָנוּ אֲרָם: יָדְעוּ כִּי-רְעֵבִים אֲנַחְנוּ וַיֵּצְאוּ מִן-הַמַּחֲנֶה לְהֵחָבֵה בַשָּׂדֶה לֵאמֹר כִּי-יֵצְאוּ מִן-הָעִיר וְנִתְפְּשֵׂם חַיִּים וְאֶל-הָעִיר נָבֹא. וַיַּעַן אֶחָד מֵעֲבָדָיו וַיֹּאמֶר וְיִקְחוּ-נָא חֲמִשָּׁה מִן-הַסּוּסִים הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ-בָהּ הִנָּם כְּכָל-הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ-בָהּ הִנָּם כְּכָל-הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-תָּמּוּ; וְנִשְׁלְחָה וְנִרְאֶה.

וַיִּקְחוּ שְׁנֵי רֶכֶב סוּסִים; וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אַחֲרֵי מַחֲנֵה-אֲרָם לֵאמֹר–לְכוּ וּרְאוּ. וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵיהֶם עַד-הַיַּרְדֵּן וְהִנֵּה כָל-הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה בְגָדִים וְכֵלִים אֲשֶׁר-הִשְׁלִיכוּ אֲרָם בְּחָפְזָם; וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים וַיַּגִּדוּ לַמֶּלֶךְ. וַיֵּצֵא הָעָם–וַיָּבֹזּוּ אֵת מַחֲנֵה אֲרָם; וַיְהִי סְאָה-סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל–כִּדְבַר ה’.

וְהַמֶּלֶךְ הִפְקִיד אֶת-הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר-נִשְׁעָן עַל-יָדוֹ עַל-הַשַּׁעַר וַיִּרְמְסֻהוּ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּרֶדֶת הַמֶּלֶךְ אֵלָיו. וַיְהִי כְּדַבֵּר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל-הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: סָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל וּסְאָה-סֹלֶת בְּשֶׁקֶל יִהְיֶה כָּעֵת מָחָר בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן. וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֶת-אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר וְהִנֵּה ה’ עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה; וַיֹּאמֶר הִנְּךָ רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל. וַיְהִי-לוֹ כֵּן; וַיִּרְמְסוּ אֹתוֹ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת.

מודעות פרסומת

אודות יגאל מיכאל מיְמון

בלוגר והוגה דעות, רפורמטור ומהפכן חברתי. איש מודיעין בוגר סיירת מטכ"ל ו-504, בעבר עסק ביעוץ פוליטי, עתונות והסברה. כיום עוסק בכתיבת מאמרים בנושאי חברה, מדינה ומזרח תיכון. בשנים האחרונות גם לומד, מלמד וכותב על תורה וקבלה בפריזמה של ימינו. Noted Israeli commentator on Israeli Affairs and Middle Eastern History & Politics. Formerly worked for the Israeli Prime Minister Office, for various Israeli Military and Government Agencies, and for the Media (Radio).
פוסט זה פורסם בקטגוריה ארץ ישראל, היסטוריה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s