פרספקטיבה היסטורית לקיום היהודי. היסטוריה זה מה שאני אוהב ומתענין, במיוחד של העם היהודי. צריך לזכור וללמוד מההיסטוריה…

התיישבות היהודים באירופה – בין פרעות, גירושים והשמדה (הרבה לפני הנאצים)…
∞∞∞∞∞∞∞∞

כאשר דנים על ראשית ההתיישבות של יהודים באירופה יש להבחין בין צפון ודרום. בספרד, דרום צרפת ואיטליה היתה התיישבות עתיקה. פזורה יהודית היתה קיימת עוד מימי הרומאים והמשיכה להתקיים גם לאחר חורבן רומי וחלוקתה לשניים: רומי המזרחית-ביזנטיון ורומא המערבית.

בדרום – היו יהודים עוד בתקופת בית שני, ימי החורבן ואחריהם. שלטונות רומי הכירו בהם כאזרחים. אך מצבם ומעמדם יורעו ברבות הימים.

מצפון להרי האלפים – ההתיישבות היהודית די מאוחרת. קהילות מאורגנות ישנן רק במאה ה-9 וה-10. לימים נזהה ונכיר אותם כ'אשכנזים'.

בצפון – ראשית ההתיישבות היהודית בהזמנת השלטונות להתיישב עם פריבילגיות, כתבי זכויות. זהו הרקע – יהודים מגיעים לאזור הריין וגרמניה בהזמנת מלכים ונסיכים שהיה להם ענין בהתיישבות יהודים למטרות מסחר וכלכלה.

1084 – לפני הטבח באזור הריין בתקופת מסע הצלב הראשון בישוף העיר שפייר כותב בפריבילגיה ליהודים כי הוא מזמין אותם בשל רצונו להגדיל את שגשוג העיר ומעניק להם אוטונומיה. כך מתרחשת כל ההתיישבות היהודית מצפון לאלפים. היו זקוקים ליהודים בעלי הון וקשרי מסחר בינ"ל.

בכל מקום הספור חוזר על עצמו. בראשית הדרך – ברית בלתי כתובה של ההנהגה המקומית עם היהודים המקבלים מהם הגנה. היהודים מכונים בכתובים כעבדי המלך ואוצר המלך. אך ברבות הימים יבואו בטענות נגד היהודים, מדוע הם עוסקים במקצועות אלו ויתעלמו מהעובדה שלצורך כך הביאו אותם. וזה היה התנאי לבואם.

מכאן שראשית ההתיישבות היא של עשירים מאיטליה, ספרד וצרפת ולפיכך הנהגת הקהילה היא ע"י עשיריה ומשכיליה (השכלה הלכה עם עושר). המשטר הקהילתי היה אוליגרכי – בנוי מעשירי הקהילה ומשכיליה. המשפחות העשירות האלו מביאות עמן משרתים, שוחט, שמש ביכ"נ, מלמד לילדים וכו' וכך צומחת ומתפתחת הקהילה היהודית.

1215 – יהודים בממלכות נוצריות מחוייבים ללבוש בגד או כובע או סמל מיוחד שיבדיל אותם מהנוצרים. במיוחד כדי למנוע מגע מיני בין יהודים לנוצריות.
המלך פרננדו מלך קסטיליה מקבל מכתב נזיפה מהאפיפיור על שלא אלץ את היהודים ללבוש משהו מזהה ועונה לו: נכון שלא אלצתי את היהודים ללבוש בגד שונה וזאת בגלל שהיהודים איימו שיצאו מגבולות ממלכתי ויחברו למוסלמים בסביליה. ומן הידוע שרוב הכנסותי באות מהם.

היהודים לא תמיד נראו גרוע ובמיוחד ההנהגה נראתה עשירה ובודאי לא מושפלת. לכ היהודים ראו בזה השפלה בהיותם בעלי ברית להנהגה המכניסים לה כסף רב. אך הקרבה הזו תעורר את חמתם ושנאתם של המקומיים במיוחד את חוגי הכנסיה. את היהודים אסור להרוג אבל מצוה לפזר אותם ולהשפילם עד שיודו במשיחיותו של ישו. זו הדוקטרינה הנוצרית.

במשך שנים התנהלה תעמולה יסודית לצרכים פנימיים: לשכנע את הנוצרים בצדקת דרכם. הכנסיה מנהלת פולמוסים בכתב המכוונים במיוחד לנוצרים כי יהודים לא עיינו בטקסטים תיאולוגים-כריסטולוגים.

במאה ה-16 כאשר המסדרים (הדומיניקאנים) מתחילים בפעילותם הם מנהלים פעילות מיסיונרית. מהמחצית הראשונה של המאה ה-13 יש מקרים רבים שדומיניקאנים מקבלים אישור מהמלך לדרוש בפני היהודים דרשות מלאות תעמולה נגדם שמראות כיצד הכנסיה – ולא היהדות – צודקת.

בקתדראלות יש פסלים ותמונות שמראים את 'סינגוגה' המושפלת והעוורת ואקלזיה – צעירה, יפה, כתר על ראשה וכו'. זה מה שקבע את גורל היהודים בסופו של דבר! שהרי במציאות היהודים נראים כמו כולם אבל הין מצוירים ומתוארים עם קרניים, זנב ואף ארוך.

גם המלכים הטובים ליהודים לא יכלו להרשות לעצמם להצטייר בעיני העם והכנסיה כמי שאינם נוצרים טובים. לכן תמיד שתפו פעולה עם הכנסיה. אבל במקביל יש דוגמא למכתב ששולח המלך להנהגה היהודית המאפשר הקמת בית כנסת, כלומר אני המלך עדין מגן עליכם.

בכל אירופה המערבית אנו רואים דמוניזציה של היהודים. היהודי הופך לשטן. הנאצים לא המציאו משהו חדש. הכל היה קיים והם רק אחדו הכל באינטנסיביות.

עלילות הדם מהמאה ה-11 עברו דרך צרפת לספרד. הנוצרים האמינו שיהודים זקוקים לדם ילד נוצרי לצורך אפית מצות וזקני ציון יחליטו מי יהיה הקורבן. היהודי מסוכן. כל יהודי הוא סוטה מין.

במסע הצלב הראשון – מקורות לטיניים ועבריים מעידים על שאלה שנשאלה ע"י ההמונים: מדוע צריכים לצאת במסע ארוך כל כך כאשר רוצחי ישו יושבים תחת אפינו? צריך נקמה כאן. (עד ועידת ותיקן 2 – יהודים אחראים על מות ישו).

לא תמיד עזרה הגנת המלך. ליד היציאה בקתדראלה של טולדו יש פרסקו על הקיר: אדם שנראה כמו שטן מכוער ובידו לב וילד צלוב שלבו חסר, לידו אבא חרד ומאחוריו מסתתרים ילדים קטנים. פירושו: היהודי מוצץ את דמו של הנוצרי, מוציא את לבו של הילד והנוצרי חרד לגורל בנו וילדיו האחרים וזאת למרות שהוא השליט. זה בשנת גירוש ספרד וזה פער גדול בין המציאות והדמיון.

גם בתקופה קשה זו היהודים יצרו יצירות פאר. ספריה עצומה ממרוקו עד ספרד, עד מצרים ועד תימן. היצירתיות היתה שם. גם תחת שלטון נוצרי היו הישגים עצומים. נכון גם נפילות קשות. היו דברים טובים אבל הסוף היה רע ולכן הכל רע.

1290 – גירוש ראשון מארץ נוצרית, מאנגליה. רובם הגיעו לצרפת (כי היו במקור מנורמנדי ודברו צרפתית) וגם לספרד אבל זו תחילת הדרך לסוף – לאירופה נקיה מיהודים!

אנגליה היא הממלכה הראשונה עם צביון לאומי, שפה משלה ועם די מגובש. לכן נעשה בה הליך טיהור הממלכה מגורמים זרים. היא היתה ראשונה שגירשה יהודים.

פיליפ לה בל ב-1306 – זורק את כל יהודי צרפת (קהילה יצירתית, ביניהם רש"י ובעלי התוספות). רובם ככולם עברו לאשכנז (גרמניה) אבל גם לספרד. מדוע לא באו לישראל? לא היתה בימים ההם אפשרות מדינית ליהודים לחזור לא"י. גם העת'מאנים שאפשרו כניסה לא"י עשו זאת לא על בסיס מדיני. הרמב"ן עולה לארץ במאה ה-13, מגיע מעכו לירושלים ומגלה שלא היה מנין אחד להתפלל.

מלך אנגליה גרש את היהודים כי הגיע למסקנה שאין לו עוד תועלת מהם. ואם הם רכוש המלך ואם אינם שמושיים – פשוט זורקים אותם כמו היו חפץ חסר ערך. זו גם הסיבה של גרוש יהודי צרפת ע"י פיליפ לה-בל.

רק באזור אויניון בדרום צרפת שהיה חלק מהאפיפיורות נשארו יהודים. מסורת אוגוסטינית אומרת שיש לפזר את היהודים כעדות לעונשם על שאינם מכירים בישו המשיח.

המלכים מגרשים את היהודים מסבות כלכליות ולא מתוך ציות לכנסיה. אך הכנסיה הכשירה את הלבבות לכך. הצבור קבל את הגירוש באהדה. היהודים היו 3-5% באוכלוסיה ותמיד היו זרים, נטע זר. יהודי בימי הבינים ראה עצמו בן העם היהודי המפוזר בגלות.

היהודים היו נאמנים למלכים ב-100%. לא ידוע על שום מקרה של בגידה. אין תעודה אחת המעידה על פעולת יהודי נגד המדינה (להבדיל מהמוסלמים כיום באירופה!) ולכן שום גירוש לא היה על רקע זה. היו יהודים שהתנצרו ומומרים אלו פעלו נגד היהודים בקיצוניות ובשנאה.

בשנת 1700 היו בעולם פחות משני מיליון יהודים. מחציתם בארצות האסלאם ומחציתם בארצות נוצריות. ב-1939 מספרם עלה ל-18 מיליון יהודים. אין לכך הסבר. מכל מקום בימי הבינים הם היו מעטים.

בחצי האי האיברי אין מדינה ששמה ספרד. ב-1492 היו ממלכות: ארגוניה, קסטיליה, נברה הקטנה, פורטוגל. ב-1391 מאה שנים לפני הגירוש, מלך קסטיליה מת ובמקומו יורש העצר ילד קטן.

התנהלה אז תעמולה קשה נגד היהודים ובאותו קיץ התנפלו על היהודים והתוצאה היתה הרג המוני, התנצרות או בריחה. מכאן ההרג התפשט לקורדובה, לטולדו ולכל מקום בחצי האי האיברי. בכל ספרד היה טבח של שליש מיהודיה. שליש מהם הפכו לאנוסים ושליש ששרד וברח לצפון אפריקה ולאיטליה.

המלכים התנגדו אך לא יכלו להציל את היהודים. כל הקהילות נהרסו. המתנצרים היו במעמד של לא יהודים ולא נוצרים. היתה תיאוריה של תורת הדם לצורך קבלות משרות. ישו שהיה נימול לא היה עובר מבחן זה… כלומר גם את הנוצרים החדשים לא מקבלים.

בקסטיליה – המלכה איזבל מוקפת בהרבה יועצים יהודים. לימים תינשא לפרדיננד מלך ארגוניה. הם לא אחדו את הממלכות אלא נהלו אותן ביחד. המטבע היה שונה, פרלמנט נפרד, אבל ההחלטות משותפות. הם רצו לפתור את בעית האנוסים ולכן לאחר נצחונם על המוסלמים בגרנדה החליטו שמעתה ספרד תהיה כולה נוצרית.

בצו הגירוש כתוב בפירוש: מפני שהיהודים מסייעים לאנוסים להישאר ביהדותם אנו מגרשים אותם אלא אם יתנצרו. תוך 3 חודשים צריכים היהודים לעזוב.

לאן? הרי גורשו מצרפת ומאנגליה. הם ילכו לקיסרות העותמאנית, לתורכיה. אבל רוב היהודים 120,000 במספר עברו לפורטוגל תמורת כסף ששולם למלך פורטוגל. אך זה התברר כאסון גדול כי מלך פורטוגל רצה לשאת את בתם של איזבל ופרדיננד והם הסכימו בתנאי שיגרש את היהודים.

בדצמבר 1496 ערב חג המולד מוצא צו גירוש לכל יהודי פורטוגל. המלך נותן להם שנה זמן להתארגן לגירוש. הוא מודיע שבנמל ליסבון יעגנו אניות שיפנו אותם. הם מגיעים בהמוניהם ושם מטבילים אותם בעורמה לנצרות. הם לא גורשו אך המשיכו להיות אנוסים. אין ספק לגבי זהותם בעיני עצמם כי הסיבה לבריחתם מספרד היתה סרובם להתנצר! (זו הסיבה לסברה שאחוז גבוה מהפורטוגזים הם יהודים שנאנסו להתנצר). אך היו שברחו לארצות השפלה.

הרבה יהודים מספרד עברו למרוקו, איטליה והרבה לקיסרות העותומאנית, שאפשרה כניסת יהודים עד הקמת הרפובליקה התורכית. יהודים מגורשים גם מסיציליה וב-1543 מנפולי.

במחצית המאה ה-16 לא נשארים יהודים בכל מערב אירופה, למעט גרמניה ואיטליה שהוו נסיכויות רבות ולא היו מאוחדות. מכאן מתפתחת תנועה למזרח אירופה של האשכנזים ותרבות הידיש.

למרות שהעם היה מדוכא תקופה ארוכה, חסר תקוה, משולל זכויות – בכל זאת קם לתחיה תרבותית, כלכלית, חברתית במאות ה- 16, ה-17 יש תחיה גם במזרח אירופה.