מלחמת האזרחים הסמויה וה”נכבה” כניר הלקמוס לאבחנה בין המחנות

אם לא ידעתם או לא שמתם לב אנחנו מצויים כבר שנים בעצומה של מלחמת אזרחים שטרם הוכרעה. המלחמה אצלנו סמויה מן העין ומתוחכמת, חמקמקה ומתנהלת מתחת לפני השטח ולא בשדות הקרב הקלאסיים. להבדיל ממלחמת האזרחים האמריקנית למשל אצלנו רצח ראש ממשלה אירע בשלבים המוקדמים של המלחמה ובאופן פרדוקסלי שרת יותר את הצד המותקף ואת התהליך (אוסלו) שהוביל…

זו גם מלחמה מוזרה שבה אחד הצדדים נהנה מתמיכתו ומעורבותו האלימה של אויב מוצהר של ישראל – הערבים ה”פלשתינים” – ומסיוע פוליטי, חומרי ופיננסי של מדינות וארגונים זרים עוינים.

המלחמה היא על זהותה היהודית של מדינת ישראל ועל ארץ ישראל בין “היהודים” ובין “המתיונים” הדוגלים ב”מדינת כל אזרחיה” כהצעתם של עזמי בשארה והשופט העליון הפרופסור אהרן ברק שפירושה “מדינה חילונית דמוקרטית” כהצעת יאסר ערפאת באמנת אש”פ.

ניר הלקמוס – היחס ל'נכבה'. חלוקה גסה של המחנות מציבה מצד אחד את מי שמוכנים לקבל, להשלים ולסבול את ה'נכבה' כמושג לגיטימי בהויה הישראלית ובתכניות הלמודים ומולם מי ששולל אפשרות כזו מכל וכל.

מאז הפסיד השמאל את השלטון בתשל”ז (1977) הוא נסוג והתבסס במערכי כח מסורתיים מהם שאב את כוחו: הבירוקרטיה של ההסתדרות והמנגנון הצבורי הממשלתי. הצעירים הרדיקליים (“השמאל החדש”) – שהפנימו את המסקנה שאין עוד סכוי להישג אלקטורלי בקלפיות – הסתערו על התקשורת שכבר היתה רוויה באנשי שמאל והשתלטו עליה בשיטת “חבר מביא חבר”.

השלב הבא היה הסתערות והשתלטות על המערכת המשפטית בהנהגתו של הפרופסור אהרן ברק ומשנתו המשפטית הדורסנית ההרסנית – הקרובה בערכיה יותר לתרבות הגויים מאשר לציונות ולמורשת היהדות – וכן על האקדמיה ועל צה”ל באמצעות גופים כמו “המכון הישראלי לדמוקרטיה”.

במקביל ובו בזמן נכנסה לתמונה “הקרן לישראל חדשה” – מערכת ארגונית פיננסית בעלת עוצמה אדירה ואג'נדה פוליטית מובהקת הפועלת לערטל את מדינת ישראל מערכיה היהודיים והציוניים בדרך להפיכתה ל”מדינת כל אזרחיה”.

עיקר מאמציה מרוכזים בטפוח וחנוך משפטנים ב”תכניות” אינדוקטרינציה, סמינרים ומלגות ושלוב חלק מהם בממסד המשפטי ממשלתי. ואת האחרים, בעיקר ערבים, בעשרות ומאות ארגוני “זכויות” שצצו כפטריות אחרי הגשם אשר ממומנות ביד רחבה ע”י הקרן או מדינות זרות, אירופאיות בעיקר. כך נוצר מצב שמשני צדי המתרס בבתי המשפט – נציגי ארגוני הזכויות העותרים נגד המדינה או צה”ל ומולם נציגי המדינה הם בוגרי אותה תכנית וחברים קרובים לדעות ולדרך. לעתים קרובות גם מי שיושב על כס המשפט.

כך נוצרה “הלפיתה” בה הם לופתים אותנו ומסרסים את השלטון הלגיטימי הנבחר עד למצב שהיועצים המשפטיים שולטים על מקבלי ההחלטות והאברמוביצ'ים מסמנים עבורם את “האתרוגים”. ועל זה נטושה כעת המערכה: מי יקבע את זהותה ואופיה ואת הכוונים אליהם תחתור. האם תהיה זו מדינה יהודית בארץ ישראל יהודית או “מדינה חילונית דמוקרטית” (מדינת כל אזרחיה) בארץ שאפשר לקרוא לה מבחינתם גם “פלשתין” ללא בעיה.

מודעות פרסומת

אודות יגאל מיכאל מיְמון

בלוגר והוגה דעות, רפורמטור ומהפכן חברתי. איש מודיעין בוגר סיירת מטכ"ל ו-504, בעבר עסק ביעוץ פוליטי, עתונות והסברה. כיום עוסק בכתיבת מאמרים בנושאי חברה, מדינה ומזרח תיכון. בשנים האחרונות גם לומד, מלמד וכותב על תורה וקבלה בפריזמה של ימינו. Noted Israeli commentator on Israeli Affairs and Middle Eastern History & Politics. Formerly worked for the Israeli Prime Minister Office, for various Israeli Military and Government Agencies, and for the Media (Radio).
פוסט זה פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s