משה דיין – האיש שתום העין והכריזמה

מתוך ספר זכרונות בכתיבה…

למרות שלא זכה להגיע לראש הפירמידה הפוליטית היה משה דיין אחד האישים החשובים והבולטים בתולדות ישראל המודרנית. יחד עם זאת הוא נחשב לדמות שנויה במחלוקת והנטיה הרווחת כיום בישראל – לא מעט בצדק – היא להזכיר יותר את חטאיו (גניבת עתיקות ונשים) ומחדליו (מלחמת יום הכפורים ומסירת הר הבית לווקף המוסלמי ואני הייתי מוסיף גם – אי הענשת מבצעי הטבח בחברון שעוד חיו ב-67) ופחות את השגיו (מבצע קדש) ותרומתו המרכזית לבנין הכח הצבאי (הקמת יחידה 101 והחדרת רוח לחימה לצה"ל החלש והעייף של אחרי מלחמת העצמאות)… כך חולפת תהילת עולם.

את חטאי אני מזכיר היום… במרץ 1981, כחצי שנה לפני מותו הוזמנתי לפגוש את דיין לרגל כוונתו להקים מפלגה חדשה (תל"ם – תנועה להתחדשות ממלכתית). אני אומר "את חטאי אני מזכיר" ולא בגלל משה דיין אלא בגלל שאני נאלץ להזכיר את סעדיה מרציאנו (האיש שהשיב רעה תחת טובה…) אשר דאג לארגון הפגישה לבקשת דיין…

חזרתי אז משליחות של כמה חדשים באירופה. עם שובי בשר לי מרציאנו בבהילות שמשה דיין מבקש פגישה עם נציגי הפנתרים… הייתי קצין צה"ל היחידי בחבורה וסעדיה שהיה די עלג ובור לא העיז ללכת לפגישה לבדו והמתין עד שובי מחו"ל…

הפגישה "ההיסטורית" נערכה במזנון החכי"ם בכנסת שם היה למשה דיין מקום קבוע שבו ישב תמיד כשגבו אל הקיר, כנראה מסיבות בטחוניות. המזנון היה ריק מאדם עד שלפתע הבחנתי בזוית העין בדמותו המתגנבת פנימה של שמעון פרס הבלתי נמנע שכבר אז לא הייתי מאוהדיו… פרס חי תמיד בצלו של דיין והיה מלא קנאה בדיין שהכל בא כל כך בקלות. ראיתי איך פרס מתמרן את עצמו ממש בהתגנבות יחידים ומתיישב לבדו בלי שנבחין (אני כן הבחנתי בו) בשולחן סמוך ושם אזניו כאפרכסת. אני זוכר שחייכתי אז לעצמי כי אחת מאזניו נראתה לי גודלת ומקבלת מימדים עצומים, ברצינות. כל כך רצה לדעת מה מבשל דיין ומה לו עם הפנתרים השחורים האלה…

דיין פתח ואמר בגילוי לב אופייני וישיר: "אני מכיר כל נחל וכל ואדי וכל הר וגבעה בארץ ישראל. אבל עתה אני מגלה שאינני מכיר את "העם היושב בציון". אינני מכיר את העם החי בשכונות ובערי הפתוח. הייתי רוצה לשמוע מכם על "ישראל השניה", על הלכי הרוח ועל השאיפות שלה, מה מעיק עליה ומטריד אותה". מרציאנו מיד העביר אלי את זכות הדבור. שהרי מסיבה זו המתין עד שובי מחו"ל… התחלתי לסקור בפני דיין את תמונת המצב אך הוא קטע אותי מיד במחמאה "מנין אתה מדבר עברית יפה (פ"א בסגול!) כל כך?" ולא הניח לי עד שספרתי לו באיזה תיכון למדתי ואיפה שרתתי בצה"ל…

בדברי נתחתי את המצב שבו עקב הרכוזיות הבולשביקית ששררה אז בארץ (ועודנה שוררת בתחומים רבים) אכלוסיות רחבות בישראל אינן מיוצגות למעשה במוקדי הכח השונים של ישראל וחיות בנחיתות כלכלית, חברתית ותודעתית. כמו כן הצגתי בפניו חלק מהפתרונות שאני מטיף להן עד היום לשבירת הרכוזיות והבירוקרטיה ע"י ביזור מערכות הפנים, בחירות אזוריות-אישיות ועוד… לא הכל אני זוכר אבל אלו היו פחות או יותר עיקרי הדברים כי לאחר מכן דיין צטט אותי בכמה הזדמנויות בכמה פורומים צבוריים.

יומיים לאחר מכן עם הגיעי למשכן הכנסת בא לקראתי דן מרגלית (שהיה מעריץ גדול של דיין) ושאל אותי בתמיהה: "איך זה שמשה דיין הידוע כמי שאינו מפרגן לאיש עושה לך כאלה יחסי צבור?" לא הבנתי על מה הוא מדבר ואז הוא הפנה אותי לדווחים בעתונות על נאומו האחרון של דיין ב"כנס במה" בו צטט מדברי בפגישה הזו.

אחרית דבר:

השליחות בחו"ל אליה רמזתי לעיל היתה מצות "פדיון שבויים" שנתבקשתי לעסוק בה לאחר שקרוב משפחה שלי (בן דודה) נעצר בנמל בצפון איטליה על נסיון להבריח כרבע טון חשיש חבוי בדפנות יאכטה תמימה. לפני שיצאתי לדרך נתבקשתי על ידי אחיו אדגר להביא את דודתי ובעלה אל המקובל הירושלמי הנודע הרב הצדיק מרדכי שרעבי זצ"ל בישיבת "נהר שלום" סמוך למחנה יהודה. זכיתי ב"ה לחזות בזיו פניו של הצדיק המופלא – שאחר כך "הרשימו" (מי שיודע מה זה יודע) שלו לוה אותי ונושעתי בעזרתו בכמה מצבים לא קלים שחויתי בחיי בזכות ספרי הסגולות שלו.

בשלב מסוים אחר כך התייחס אדגר בעדינות אבל בתמיהה לעובדה שאדם כמוני עם רקע כשלי שעובד בכנסת לא עובד עם אישיות כמו משה דיין…

ואכן הפלא ופלא – מיד עם שובי מאיטליה כעבור ארבעה חדשים הודיעו לי שמשה דיין מצפה לפגוש אותי…

21 באוקטובר 2014

מודעות פרסומת

אודות יגאל מיכאל מיְמון

בלוגר והוגה דעות, רפורמטור ומהפכן חברתי. איש מודיעין בוגר סיירת מטכ"ל ו-504, בעבר עסק ביעוץ פוליטי, עתונות והסברה. כיום עוסק בכתיבת מאמרים בנושאי חברה, מדינה ומזרח תיכון. בשנים האחרונות גם לומד, מלמד וכותב על תורה וקבלה בפריזמה של ימינו. Noted Israeli commentator on Israeli Affairs and Middle Eastern History & Politics. Formerly worked for the Israeli Prime Minister Office, for various Israeli Military and Government Agencies, and for the Media (Radio).
פוסט זה פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s