מלחמת האזרחים הסמויה וה”נכבה” כניר הלקמוס לאבחנה בין המחנות

אם לא ידעתם או לא שמתם לב אנחנו מצויים כבר שנים בעצומה של מלחמת אזרחים שטרם הוכרעה. המלחמה אצלנו סמויה מן העין ומתוחכמת, חמקמקה ומתנהלת מתחת לפני השטח ולא בשדות הקרב הקלאסיים. להבדיל ממלחמת האזרחים האמריקנית למשל אצלנו רצח ראש ממשלה אירע בשלבים המוקדמים של המלחמה ובאופן פרדוקסלי שרת יותר את הצד המותקף ואת התהליך (אוסלו) שהוביל…

זו גם מלחמה מוזרה שבה אחד הצדדים נהנה מתמיכתו ומעורבותו האלימה של אויב מוצהר של ישראל – הערבים ה”פלשתינים” – ומסיוע פוליטי, חומרי ופיננסי של מדינות וארגונים זרים עוינים.

המלחמה היא על זהותה היהודית של מדינת ישראל ועל ארץ ישראל בין “היהודים” ובין “המתיונים” הדוגלים ב”מדינת כל אזרחיה” כהצעתם של עזמי בשארה והשופט העליון הפרופסור אהרן ברק שפירושה “מדינה חילונית דמוקרטית” כהצעת יאסר ערפאת באמנת אש”פ.

ניר הלקמוס – היחס ל'נכבה'. חלוקה גסה של המחנות מציבה מצד אחד את מי שמוכנים לקבל, להשלים ולסבול את ה'נכבה' כמושג לגיטימי בהויה הישראלית ובתכניות הלמודים ומולם מי ששולל אפשרות כזו מכל וכל.

מאז הפסיד השמאל את השלטון בתשל”ז (1977) הוא נסוג והתבסס במערכי כח מסורתיים מהם שאב את כוחו: הבירוקרטיה של ההסתדרות והמנגנון הצבורי הממשלתי. הצעירים הרדיקליים (“השמאל החדש”) – שהפנימו את המסקנה שאין עוד סכוי להישג אלקטורלי בקלפיות – הסתערו על התקשורת שכבר היתה רוויה באנשי שמאל והשתלטו עליה בשיטת “חבר מביא חבר”.

השלב הבא היה הסתערות והשתלטות על המערכת המשפטית בהנהגתו של הפרופסור אהרן ברק ומשנתו המשפטית הדורסנית ההרסנית – הקרובה בערכיה יותר לתרבות הגויים מאשר לציונות ולמורשת היהדות – וכן על האקדמיה ועל צה”ל באמצעות גופים כמו “המכון הישראלי לדמוקרטיה”.

במקביל ובו בזמן נכנסה לתמונה “הקרן לישראל חדשה” – מערכת ארגונית פיננסית בעלת עוצמה אדירה ואג'נדה פוליטית מובהקת הפועלת לערטל את מדינת ישראל מערכיה היהודיים והציוניים בדרך להפיכתה ל”מדינת כל אזרחיה”.

עיקר מאמציה מרוכזים בטפוח וחנוך משפטנים ב”תכניות” אינדוקטרינציה, סמינרים ומלגות ושלוב חלק מהם בממסד המשפטי ממשלתי. ואת האחרים, בעיקר ערבים, בעשרות ומאות ארגוני “זכויות” שצצו כפטריות אחרי הגשם אשר ממומנות ביד רחבה ע”י הקרן או מדינות זרות, אירופאיות בעיקר. כך נוצר מצב שמשני צדי המתרס בבתי המשפט – נציגי ארגוני הזכויות העותרים נגד המדינה או צה”ל ומולם נציגי המדינה הם בוגרי אותה תכנית וחברים קרובים לדעות ולדרך. לעתים קרובות גם מי שיושב על כס המשפט.

כך נוצרה “הלפיתה” בה הם לופתים אותנו ומסרסים את השלטון הלגיטימי הנבחר עד למצב שהיועצים המשפטיים שולטים על מקבלי ההחלטות והאברמוביצ'ים מסמנים עבורם את “האתרוגים”. ועל זה נטושה כעת המערכה: מי יקבע את זהותה ואופיה ואת הכוונים אליהם תחתור. האם תהיה זו מדינה יהודית בארץ ישראל יהודית או “מדינה חילונית דמוקרטית” (מדינת כל אזרחיה) בארץ שאפשר לקרוא לה מבחינתם גם “פלשתין” ללא בעיה.

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

זהבה גלאון: המענה לדאעש – הסדר עם הפלשתינים…

זהבה גלאוןמה יעשו השמאלנים אם וכאשר דאעש יכבוש את ירדן? ימשיכו לדבר על נסיגות והסדר עם אש"פ? לא יכול להיות שהם כאלה דפוקים, הא?

חשבנו שצחקנו? מתברר שחברת הפוליטביורו הקומיסרית זהבה אכן הכריזה היום שהמענה לדאעש – הסדר עם הפלשתינים…

עולם הפוך. אלדוס הקסלי וג'ורג' אורוול מתהפכים בקבריהם…

נ"ב: נזכרתי בעוד קטע מצחיק איתה שבא לבכות:
מי זוכר או יודע מה הציעה הקומיסרית זהבה כאשר נתגלתה מפלצת המנהרות של חמאס בעזה? ובכן, היא הציעה לשלוח צוותים בינלאומיים לפקח על בנית המנהרות של חמאס… כמה מטומטמת יכולה להיות מטומטמת? ואפילו לא בלונדינית 🙂

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

"רוח המפקדת" שורה על מערכת המשפט?

פתאום נזכרתי במושג "רוח המפקד" והתחלתי להבין מה מרמזת רוח המפקדת לבני למערכת המשפט ולא טוב לי עם זה…

לבני

זוכרים איך יצאה בשצף קלף ובאיומים נגד ההסתה והגזענות ברשתות החברתיות ואף הקימה "מלשינון", אבל אז הצטערה כנראה להיוכח שרוב ההסתה והגזענות האנטישמית הנאצית באה מקרב ערביי הארץ ולא מהיהודים, הא?

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

עינים להם ולא יראו אזניים ולא ישמעו; על "אפקים אדומים" ספרו של פאצ'פה ראש הביון הרומני שערק למערב

בשולי פרשת ספרו של טוביה טננבוים "תפוס ת'יהודי" נזכרתי בעוד ספר חשוב שהתקשורת העלימה והחרימה והשמאל הישראלי ברוב פתיחותו והיושר האינטלקטואלי שלו מתעלם מתוכנו עד עצם היום הזה. מדובר בספרו של יון מיחאי פאצ'פה "אפקים אדומים" שהוצא בארץ בתרגום עברי מצוין בהוצאת "מעריב" במחצית השניה של שנות ה-80.

המחבר פאצ'פה שהיה יד ימינו של הרודן הרומני ניקולאי צ'אושסקו עמד בראש השרותים החשאיים של רומניה (מביון ועד משטרה חשאית) וערק למערב בתחילת שנות ה-80. ספרו "אפקים אדומים" נכתב כיומן אישי על מה שארע ברומניה וסביב צ'אושסקו במחצית השניה של שנות ה-70.

מדוע התעלמו התקשורת והשמאל הישראלי התעלמות מופגנת כל כך מהספר? או! כי קרוב למחציתו של הספר רחב היריעה עסקה וחשפה את דמותו השטנית של ערפאת שהיה, כך מתברר, ידידו הקרוב ביותר ותלמידו האישי של הרודן הרומני שעשה הכל להנחיל לערפאת מנסיונו העשיר מהקג"ב בעיקר בתחום הדיסאינפורמציה וההשפעה וההונאה הפוליטית אותם ישם בהצלחה בהטעית המערב ושכנועו שרומניה והוא שייכים אמנם לגוש הקומוניסטי אך מגלים מתינות ופתיחות רבה למערב…

באותם ימים נמשכו באינטנסיביות מגעים של שמאלנים ישראלים עם "מתונים פלשתינים" חברי אש"פ כמו סרטאווי, סעיד מאמי ואחרים שמצאו אח"כ את מותם בהתנקשויות מסתוריות שיוחסו לפלג קיצוני שפרש מ"פתח". אך לפי ספרו האמין ורב הפרטים הגִלּוּיִים המזעזעים של פאצ'פה מתברר שמעשי הרצח הללו בוצעו בהוראת ערפאת שבקש בדרך זו לשכנע את הישראלים ואת המערב שהוא אמנם 'מתון' ושוחר שלום השולח נציגים מטעמו להיפגש עם אבנרי, מתי פלד ושות' – אך קיצונים במחנהו מתנגדים ומחסלים אותם אחד אחד.

בשנות ה-80 לאחר קריאת הספר המדהים הזה הכנתי כתבת בקורת Review מקיפה על הגלויים שבו על ערפאת ושלחתי למערכות העתונים שלא פרסמו כמובן… זכרוני שרק אליקים העצני צטט בכמה הזדמנויות קטעים מהכתבה ששלחתי גם אליו.

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

האוסטריות שמעו על התיאבון המיני של אנשי דאעש והן רצות

עכשו הגיע תור ה"בימבו'ס" וה"גרופי'ז" להצטרף ל"לגיון הזרים" הדאעשי. הצעירות האוסטריות האלה שמעו שלאנשי דאעש תיאבון מיני מוגבר… וכנראה זה מה שהן מחפשות…

מתברר שאוסטריה – מולדתו של הצורר היטלר ימ"ש וזכרו – מספקת את כמות המתנדבים הגדולה ביותר לדאעש מאירופה.

http://www.mako.co.il/pzm-magazine/Article-544c32ed5b36841006.htm?sCh=dac23afee62ff210&pId=419406249&Partner=makoAppHP

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

מצרים לא תצטרף לקואליציה נגד דאעש כי איננה מכוונת גם נגד "האחים המוסלמים"

הכותרת שנתן העורך בוויינט לידיעה הזו שגויה. זו הכותרת האמיתית: מצרים מתנגדת לתכנית ארה"ב למלחמה נגד דאעש. היא לא תשתתף בה ולא תעמיד את שטחה. כי אינה כוללת מלחמה ב"אחים המוסלמים'… חד וחלק, פשוט ולענין.

למה? כי הנשיא המצרי האמיץ א-סיסי בשלו… הוא לא מפחד לדרוך לאמריקנים על היבלות ואומר להם את האמת שלו גם אם הם לא אוהבים לשמוע אותה, במיוחד לאור הרומן החדש שלהם עם "האחים המוסלמים": קטר, תורכיה וחמאס. הם חושבים שהם יכופפו לו ידיים, הא? הם טעו בגדול…

גורם מצרי בכיר אמר "מצרים דורשת שהמלחמה בטרור לא תתרכז רק בדאעש אלא תהפוך למאבק כולל במוקדי הטרור ובראש ובראשונה שינוי הגישה המערבית מול 'האחים המוסלמים' שקהיר רואה בו כמסגרת שממנה יצאו הארגונים הרדיקליים שמאיימים על העולם".

א-סיסי מפתיע כל פעם מחדש בעקביות שלו ובבהירות החזון שלו. המאבק שלו באחים המוסלמים הוא לטובת כל העולם, לא רק המזרח התיכון.

http://m.ynet.co.il/Article.aspx?id=4570459

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה

אובמה בין מרקסיזם ואסלאם

ObamaInSF

אובמה שמאלן הרבה יותר קיצוני ממה חושבים

אובמה היה בעברו ולפי כל הסימנים עודנו שמאלני מרקסיסטי בהשקפותיו ובאידאולוגיה הפוליטית שלו והדבר בא לידי בִּטּוּי לא רק בתכניתו לבטוח בריאות ממלכתי הנתפשת בארה”ב כצעד 'סוציאליסטי' לעילא ולעילא. מרקסיזם מהפכני הוא ה"גרסא דינקותא" שלו וכך התחיל את דרכו הפוליטית כמארגן שכונתי בשיקגו.

בזמן שרבים בארה"ב התענינו בעברו המסתורי של אובמה וברקע האסלאמי שלו אני הערכתי שארה"ב בחרה לראשונה בתולדותיה נשיא מרקסיסטי. שכן למדתי משהו על הרקע השמאלני רדיקלי שלו ב"שמאל החדש" מבית מדרשו של פרופ' הרברט מרקוזה מברקלי.

בדמותו של אובמה הצטלבו שני המרכיבים אותם מוקיעה אריאנה פלאצ'י בספריה: אהדה ל"אחים המוסלמים" ושמאלנות רדיקלית. וזהו לכאורה נצחון נוסף לאסלאם המסתער על העולם. [אם כי אני סבור שסופו של הגל האסלאמי הזה הולך ומסתמן באופק במונחים היסטוריים. זו "שירת הברבור" האחרונה של האסלאם ואנחנו כבר מבחינים בניצניה, בסימנים הראשונים במצרים, באלג'יריה, בתוניסיה, בירדן ואפילו בסעודיה. האסלאם מנצח אולי בקרבות אך הוא יפסיד בסופו של דבר את המלחמה. במושגים היסטוריים זה לא רחוק כל כך. זה לא יארך מאתיים שנה כמו "מסעי הצלב", המקבילה הנוצרית לגל האסלאמי המיליטנטי הנוכחי.]

האיש שהריץ את אובמה לתפקידיו הפוליטיים הראשוניים ב-1995 היה ביל איירס (Bill Ayers), מנהיג מחתרת טרור שמאלנית אמריקנית בשם "מחתרת אנשי מזג האויר" (The Weather Men Underground) – המקבילה פחות או יותר לקבוצת הטרור הגרמנית באדר-מיינהוף – שהיה מתלמידיו של הפרופסור מרקוזה. וזה בערך כמו שאודי אדיב הצנחן המרגל איש 'מצפן' ו'אוונגרד' בישראל יצליח להריץ להנהגת המדינה את ג'וליאנו מר או מישהו דומה לו…

מחתרת הטרור השמאלנית בראשה עמד ביל איירס ונתפרסמה בשנות ה-70 היתה אגב מושא להערצתם של ישראלים מרקסיסטים מהפכנים חברי 'מצפן' ו'אוונגארד' (ידעתי על כך מכלי ראשון כי חברי הקרוב דאז רזי ברקאי באחד מבקוריו אצלי בירושלים הכיר את אשתו שהיתה חברה בארגונים אלו); מחתרת זו בצעה שורה של פעולות טרור שכללו הנחת מטעני נפץ בבנקים ומוסדות שלטון וגבו קרבנות בנפש. היא חוסלה ע”י האפ-בי-איי וראשיה ביל איירס וזוגתו נעצרו והועמדו לדין. איירס הצליח איכשהו לחמוק ממאסר (ככל הנראה מסיבות טכניות מהסוג שראינו בסרט המפורסם עם קלינט איסטווד “הארי המזוהם”) והפך לאחר מכן מרצה באוניברסיטת אילינוי בשיקגו.

עוד אנקדוטה ראויה לציין לגבי פטרונו וידידו הנ"ל של אובמה היא העובדה שבעקבות מתקפת אל-קאעידה על מגדלי התאומים ועל הפנטגון בוושינגטון די-סי פרסם ביל איירס בעתונות מאמר שהביע תמיכה ואהדה לפעולת הטרור של אל-קאעידה נגד ארצו, מולדתו…

החוג הפוליטי סביב ביל איירס הוא שיזם והריץ את אובמה ב-1995 לתפקידו הפוליטי הראשון בסנאט של אילינוי. הספור על הדרך בה נרקם רעיון הרצתו של אובמה לתפקיד בביתו של איירס ידוע ופורסם בארה”ב. הנציגה השמאלנית שמלאה עד אז את התפקיד בסנאט אליס פאלמר (Alice Palmer) עמדה לפרוש מתפקידה – וכנהוג ב”קליקה השמאלנית” בארגונים אלו היא באה להתייעץ ולטכס עצה עם המנהיג הלא-פורמלי ביל איירס. היא המליצה על “מארגן שכונות” אלמוני בשם ברק אובמה שענה על הדרישות האידאולוגיות שלה ושל ביל איירס שכבר הכיר את אובמה והיה אף מיודד עמו. כך נולד מִנּוּיוֹ לתפקיד. אם אינני טועה הוא התמנה ללא בחירות כי הנציגה הנזכרת נטשה את תפקידה לטובתו באמצע הקדנציה.

זוכרים את אודי אדיב “הצנחן המרגל” מקבוץ גן שמואל? איש 'מצפן' ו'אוונגרד' לשעבר שבקר בחשאי בסוריה וגויס שם ע"י המודיעין הסורי לרשת רגול וחבלה ערבית-יהודית? זוכרים? הוא רִצָּה 10 שנות מאסר ושוחרר ב”עסקת ג'יבריל” הידועה לשמצה. מאז הספיק להתחתן ולהתגרש מסילביה קלינגברג בתו של ד"ר מרקוס קלינברג גדול המרגלים הסובייטים שפעל בארץ וכעת הוא (אודי אדיב) עובד כמרצה במכללה בנצרת.

כדי להבין מה קרה בין ביל איירס, אליס פאלמר ואובמה, תארו לעצמכם ספור דמיוני לחלוטין בו מיודענו אודי אדיב הנאמן עד היום לדעותיו המרקסיסטיות מהפכניות – ובדיוק כמו ביל איירס לאחר תקופת הטרור שלו – משמש כיום מרצה בבית הספר הגבוה לקולנוע בנצרת:

אז תארו לעצמכם שהשמאלן הקִּצוני 'המהפכן' אודי אדיב מריץ מטעמו לפוליטיקה מועמד שמצליח תוך מספר שנים לעמוד בראש מדינת ישראל… נשמע הזוי? אך זה מה שקרה בארה”ב עם בחירתו של אובמה.

אז תארו לכם תרחיש דמיוני כזה: אחד מתלמידיו, בני טפוחיו הפוליטיים – נקרא לו נמרוד לצורך הענין – הוא נאמר צעיר שאפתן וכריזמטי השותף להשקפותיו הפוליטיות ולאידאולוגיה המרקסיסטית של אודי אדיב. ונאמר שנמרוד ואודי אדיב חברים יחד באיזה ועדה נידחת בסניף חד”ש בנצרת ומיודענו אודי אדיב מזהה בצעיר דנן "פוטנציאל היבחרות" לתפקידים בזירה הפוליטית הכללית. ונוסיף לתרחיש שצעיר זה הוא במקרה גם בן לאם יהודיה ואב ערבי (תופעה לא נדירה בחוגים אלו. זוכרים את ג'וליאנו מר שנרצח בג'נין אשר נולד לאם יהודיה ואב קומוניסט ערבי?) ובנוסף לשמו העברי התקני הוא נושא גם שם פרטי ערבי, חוסיין למשל…

אגב, ארגוני השמאל הקצוני הישראלי מצפן ואונגרד קיימו יחסים קרובים עם "מחתרת אנשי מזג האויר" של איירס ולכן הבחירה באודי אדיב כמשל מתאימה כל כך…

והנה אחת מנציגות התנועה במוסד פוליטי, נניח בעירית נצרת או במועצה האזורית, שהורצה בעבר לתפקידה ע"י אודי אדיב, מודיעה כי היא רוצה או צריכה לפרוש מתפקידה. נערכת ישיבת התייעצות בביתו והם מחליטים שהמתאים לתפקיד הוא הצעיר שתואר לעיל. והוא מחליף את הגברת עם או בלי בחירות.

המועמד מגלה יכולת בִּטּוּי מצוינת ומשאיר רושם רב בכל מקום והנה כעבור שנתיים הוא כבר נבחר לכנסת וגם בה מגלה פעילות מוצלחת. בעיקר הוא מצטיין בכשרון לרוץ ולהִבָּחֵר לתפקידים, מה שקוראים באמריקה (to campaign). וזהו בעצם כשרונו העיקרי ואולי היחידי כי בדומה לאובמה מעולם לא מִלָּא שום תפקיד לפני כניסתו לחיים פוליטיים.

——————————

תגובות (מפייסבוק):

מיכאל, דבריך מענינים מאד. יחד עם זאת יש לי תחושה שזו משאלת לב מכיון שקשה לראות את התוצאה הזו כאשר אירופה מרכינה ראש בפני האסלאמיסטים הרדיקליים והתנהגותה של אשטון באירן מסמלת מצב זה. ואילו בארה"ב אובמה מכניס את "האחים המוסלמים" לכל הצמתים החשובים הארה"ב. שלא לדבר על מורים בבתי הספר אשר במסגרת חנוך ל"דע את האחר" מתרגלים את התלמידים בטקסים ושאר פרטים של האסלאם בלבד ללא אותם נסיונות ותרגילים של ילדים מוסלמים שיתרגלו יהדות או נצרות.

———

תגובה שלי (מימ): תהליך האסלאמיזציה העולמי עדיין בעִצּוּמוֹ כמובן ורחוק מלמצות את עצמו. כמו כן ודאי שדברי מבטאים גם משאלות לב (שמן הסתם גם אתם ורבים אחרים שותפים להם). אך אני מנסה להתבונן ולעקוב אחרי תהליך זה משנות ה-80 בעינים של איש מודיעין (זה היה עִסּוּקִי העיקרי במשך השנים) בנסיון לזהות דפוסים, סימנים ורמזים.

למשל חוץ מדכוי והוצאת "האחים המוסלמים" (וחמאס!) מחוץ לחוק במצרים ואלג'יריה וההתיצבות האזרחית האמיצה נגד הזרם האסלאמיסטי בתוניסיה, נתבשרנו השבוע שגם סעודיה (בעצמה מדינת שריעה!) ואִתָה מדינות המפרץ האחרות מתעמתות בחריפות וממש מאיימות על קטר לחדול מתמיכתה באחים המוסלמים! מי היה מאמין? לא אכפת להם "אחים מוסלמים" בארה"ב אצל אובמה אבל לא אצלם. לא בבית ספרם! והם יודעים למה. האמריקנים הנאיבים לא יודעים אבל בסוף הם יֵדְעוּ.

אירופה בתהליך מתמשך של התאבדות. האסלאמיזציה שם טרם הגיעה לפרקה. ככל שאירופה תיהפך ליותר ויותר מוסלמית היא תאבד מהרלבנטיות שלה, תתְנַוֵּן ותשקע בסופו של דבר.

אבן ח'לדון ההיסטוריון האמאזיגי (בֶּרְבֶרִי) הגדול בן המאה ה-14 מתוניסיה הנחשב להיסטוריון החשוב ביותר של הערבים כתב שהאסלאם הביא שממה ופגור לכל מקום בו התנחל ("תור הזהב" בספרד היה של ובזכות היהודים). ובענין זה הוא שותף לדעתו של ווינסטון צ'רצ'יל כפי שהתבטא במאמר חשוב שפרסם על רקע המרד בסודן אותו כסה ככתב צבאי. וזה מה שצפוי לאירופה אם לא תתעשת.

הכשלון ההיסטורי הודאי של הגל האסלאמי הגדול הזה הוא אימננטי. הכשלון הוא חלק מהויתם. תרומתו לאירופה למשל היא רק פִּגּוּר, תלות ונסיגה אחורה. אם יצליחו 'לכבוש' את אירופה היא תשקע אִתָם אט אט ותֵהֲפֵך בסופו של לבלתי רלבנטית.

מה מניע את מובילי הגל האסלאמיסטי בעולם? עיניהם נשואות לעבר, לתהילת העבר והם מאמינים שגודלם וכמותם המספרית הם ערובה לנצחונם. זה יכול ואולי יצליח באירופה כי אולי היא נכנעה כבר(?), אולי אף באמריקה אם דרכו של אובמה תימשך. אבל זה יכשל דוקא במזרח התיכון ובעולם הערבי עצמו (לא אכנס לסִבּוֹת אבל הן קשורות לישראל ולעמות עם איראן בין הסונים לשיעים). וזה יכשל ברוסיה ובמזרח הרחוק. גם מדינות כמו יפן ואוסטרליה אינן מקבלות בברכה מהגרים מוסלמים. בכלל לא.

——————

ב' מיכאל, פובליציסט שמאלני מעתון הארץ שדעותי בדרך כלל הפוכות ומנוגדות לשלו פרסם פעם תובנה מענינת שמצאתי עצמי מסכים לה.

הוא הצביע על תהליך 'התבגרות' שעברה כל אחת מהדתות הגדולות בהגיעה לגיל מסוים, כמו נערים מתבגרים שהאדרנלין משגע אותם. הגיל שהוא אבחן בערך אלף מאתיים, שלוש מאות או ארבע מאות שנה.

לשיטתו היהדות והעם היהודי בתקופת חורבן הבית השני השתגעו ונלחמו נגד האימפריה הרומאית דוקא כאשר היתה בשיא עוצמתה ההיסטורית. הנצרות בהגיעה לגיל 12 בערך הוציאה מקרבה את מסעי הצלב שהיו טרוף מוחלט שנמשך כמאתיים שנה. אחר כך נרגעו.

כעת תורו של האסלאם "בן ה-13" להשפריץ את הטירוף שלו. אבל מה שלקח בעבר מאתיים שנה מתרחש בימינו בעידן המודרני הרבה יותר מהר. והעוצמה שהוא מפגין.

—————–

מיכאל, העובדה שסעודיה מפנה עורף לאחים המוסלמים היא רק בגלל הפחד של המשפחה השלטת מהפיכה של האחים המוסלמים שחותרים תחתה ומאיראן איתה קשרו האחים המוסלמים ברית.

מאד מטריד אותי מה שקורה בארה"ב וחדירת האחים המוסלמים לכל מרכזי השלטון בארה"ב ומהתנהלות התקשורת הליברלית שהופכת לשמאלנית אנרכיסטית שם.

אם ישנו מדד לשינוי במגמות בעולם המוסלמי או בעולם המערבי הוא יהיה ביחס למעמד האישה. אני מזמינה אותך לקרוא את עומק הבעיה ולהקשיב עד הסוף לראיון הבא

http://www.art-gallery-yona.com/about-mazada-exhibit-heb

זהו המדד הרגיש והמדויק לפתיחות ולליברליות של כל חברה לפי הסדר הבא: יחס לנשים, יהודים כנציגים של ה"אחר" והומואים. את הקולות הללו אפשר לשמוע במצרים אך לא בסעודיה. והם הולכים ודועכים בטורקיה, אירופה וארה"ב.

תקשיב גם לדבריו של מוסלמי חכם שנרפא והוא יודע להצביע בדיוק על הנקודה הקריטית שם מתחיל השינוי לכאן או לכאן. ד"ר תאופיק חמיד. אשר היה חבר באלקאידה והיום אוהב ישראל ומנסה לשנות את האסלם.

http://www.youtube.com/watch?v=O2wvqDfitLY

היינו הך ואין זה משנה מה מניעיה של סעודיה במהלכיה נגד האחים המוסלמים. במבחן התוצאה סעודיה ומצרים ומדינות אחרות כבר לא רואות בפלשתינים למשל "חוד החנית" למאבק בישראל. להיפך הן מוצאות את עצמן בחזית אחת עם ישראל מול איראן ומדיניות אובמה ומבחינתנו אלו שינויים מרעננים ומעוררי תקוה.

בעולם הפוליטיקה והריאל-פוליטיק בדרך כלל אף אחד לא פועל מתוך אלטרואיזם ומניעים נעלים, אלא מתוך חשבונות של רוח והפסד או כדבריך פחד ואיום על חייו או על מעמדו. היינו הך.

ארה"ב כמו אירופה ואזורים אחרים בעולם עוברת תהליכים עמוקים של שינוי שיתגברו ויתעצמו ככל שהמשבר הכלכלי יעמיק שם. העולם כולו בעצם עובר שינויים עמוקים ומהפכים היסטוריים. מול אירופה המתנונת וארה"ב המזועזעת כלכלית ותרבותית צומחים כוחות חדשים וכלכלות חדשות במזרח הרחוק ובדרום אמריקה.

הלואי רק שבישראל יתעוררו ויחליפו דיסקט ויבינו שהתמונה הגיאופוליטית האזורית השתנתה מן הקצה אל הקצה והתפישות שהנחו אותנו בארבעים השנים האחרונות (בשאלת השטחים, השלום והפלשתינים) אבד עליהן הכלח.

—————–

לגבי הערתו של Haim Demri על אירופה והמוסלמים. קראתי מאמר מאלף של סופר ספרדי שאמר בערך כך: פלישת המהגרים הערבים והמוסלמים לאירופה היא העונש של אירופה על מה שעשתה ליהודים לאורך ההיסטוריה. היהודים רק תרמו לשגשוגן ופריחתן של ארצות אירופה אך הן בכפיות טובה גרשו, רצחו והשמידו את היהודים לאורך כל הדורות.

עכשו הן מקבלות במקום היהודים גורם בעל תכונות הפוכות של תלות ופיגור כלכלי ותרבותי. במקום לקדם את אירופה המוסלמים יסיגו אותה אחור. וזו לדעת הסופר הספרדי צדק פואטי. עונש לאירופה על מה שעשתה ליהודים. כך שלא ברור מי הקרבן ומי

—————–

  • מיכאל, קראתי לפני כחודשיים שעתונאי ספרדי כתב: גרשנו מליון(?) חכמים, קבלנו(?) מליוני טפשים…

מיכאל יגאל מימון Aviv Itzhaky, היטבת לומר בתמצית מה שנסיתי לומר באריכות. מענין אם אנחנו מדברים על אותו עתונאי/סופר ספרדי.

Esther Brand נדמה לי שזה התגלה כסוג של מייל שמסתובב ברשת בלי שום מקור מהימן

מיכאל יגאל מימון

יכול להיות. אני חושב שקבלתי אותו לפני כשנתיים עם שם ואכסניה. אבל לא זוכר. אולי אמצא. לעצם הענין אין זה משנה מי אמר ואם אמר. הקביעה היא אמיתית וקולעת. לפי היהדות זה מה שנקרא "מידה כנגד מידה". העונש או השכר קשור בטיבו ומהותו למעשה בגללו הוא בא… כך אומר יתרו למשה על טביעת המצרים בים "באשר הזידו עליהם". המצרים שרצו להטביע את בני ישראל ביאור טבעו בים סוף. כך האירופים מקבלים את הערבים על מה שעשו ליהודים. מי אמר שאין א-להים?

Yona Levy Grosman

המייל הזה הסתובב ברשת. אני שומעת ברקע את ערוץ 1 תכנית בשם "תמונה חדה פרק 8" (כנראה חומרי הגלם של הסרט על השב"כ "שומרי הסף") מראיינים את אנשי השב"כ וכו' ואני שומעת כל כך הרבה דברי הבל מראשי השב"כ שלנו. מסתבר שהם הגו ובראשם יעקב פרי את הרעיון של המדינה הפלסטינית. עד כמה שאנשים אלו רואים רק סנטימטר אחד לפני הפרצוף שלהם ולא יותר.

ולגבי המעצמות של מזרח אסיה או דרום אמריקה. כולן אין להן ולו טיפה אחת של זיקה או רגש כלשהו למדינת היהודים.

נכון הוא שגם בארה"ב עם עלית האסלאם מידת ההשפעה של היהודים הולכת ונפגעת אך זו עדיין מדינה דמוקרטית ואנשים עדיין אינם פוחדים להביע את עמדתם. ובתור שכזו גם היהודים יכולים להפעיל לחץ או מסע הסברה כמו כל אחד אחר. דבר שאינו יכול לבוא לידי ביטוי בשום מקום אחר. וזו גם הסיבה שהקהילה היהודית שם פורחת מה שאינו כך בסין, יפן ארגנטינה או ברזיל.

—————————-

להלן לקוח ממאמר של עמנואל גרטל מנובמבר 2008:

“סכנת אובמה וחלושי הנפש"

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/7843

“מבט מקרוב על קשריו של חוסיין אובמה ועל הסביבה הפוליטית שבה הוא בחר לצמוח אכן מגלה חולשה נפשית, התבטלות ורפיסות בפני גורמים פוליטיים קיצוניים, רדיקלים ואלימים ואפילו תמיכה בהם! כך לדוגמא הוא הפרופ' ראשיד ח'אלידי. ח'אלידי, ידידו האישי של אובמה ומרצה באוניברסיטת קולומביה, הוא תומך בטרור הערבי וטען בעבר ש”הקמתה של מדינת ישראל היא אסון”. בעקבות מותו של אבו-איאד, ממתכנני טבח הספורטאים הישראלים במינכן, כתב חאלידי שהוא ”יחסר בעצב לפלשתינים”.

ח'אלידי מסרב בימים אלה לכל ראיון עם גורמי תקשורת ועתון “לוס-אנג'לס טיימס” המזוהה כשמאלני מסרב לפרסם את קלטת הוידיאו שבה נראה חוסיין אובמה במסיבת הפרידה לח'אלידי זה. כמובן, “לוס-אנג'לס טיימס” אינו מוכן אפילו לשחרר את המלל מתוך הקלטת – כל זאת בנסיון נואש לבלום עוד מידע הקושר את אובמה לתמיכה בארגוני שמאל קיצוניים ובכאלה הקשורים לטרור ו/או לטרוריסטים. ח'אלידי, למי ששכח, היה דוברו של יאסר עראפת בתקופת השיא של הטרור הערבי הבינלאומי בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 ושמש גם כמנהל חיצוני של סוכנות התעמולה הערבית WAFA בצמידות ליאסר עראפת.

ידיד נוסף של חוסיין אובמה הוא ביל איירס. איירס (Ayers) המתואר כטרוריסט פנים-אמריקאי וכמי שהודה בביצוע פעילות טרור בארה”ב ובסיוע לפוצץ תחנת משטרה בעיר ניו-יורק. אובמה נתפס בשקר כאשר תאר את היכרותו עם איירס כ”סתם היכרות עם מישהו מהשכונה” לאחר שהתגלה שכתב טור בשבח ספרו הקיצוני בעתון 'שיקגו טריביון'. בשבועות האחרונים התנהל מרדף בחפוש אחר ספר זה. הספר שפורסם ב-1974 תחת השם Prairie Fire ונושאו הוא “הפוליטיקה של מהפכנות אנטי אימפריאליסטית” מהוה פצצת זמן וצפוי לפגוע במאמציו של אובמה להיבחר לנשיאות.

כותביו של הספר ביל איירס (William 'Bill' Ayers) ואשתו ברנדין דורן (Bernadine Dorn) מזוהים עם המפלגה הדמוקרטית. הקשרים בינם ובין חוסיין אובמה, למרות הכחשותיו, הינם קשרים ידידותיים ברמת המשפחה ולא “סתם היכרות מהשכונה”. כאילו לא די בכך, בספר שכתבו, הקורא לשמוש בנשק כדי “לעורר מהפיכה עולמית” מופיעה הקדשה לסירחאן סירחאן, רוצחו של רוברט קנדי.

אם לסכם: לחוסיין אובמה יש על פי הפרסומים הגלויים מערכת ענפה של קשרים ידידותיים ואידאולוגיים עם שמאלנים קיצוניים, אנרכיסטים, תומכי טרור אמריקאיים ותומכי טרור ערביים. הכומר הקיצוני ג'רמיה רייט ((Jeremiah Wright ("אלוהים, קלל את אמריקה!”) איתו קשור אובמה מעל 20 שנה, הטרוריסט וויליאם ביל איירס, פלנגר וגם טוני רסקו (Tony Rezko) שקנה עבור אובמה את ביתו – כולם משויכים לשמאל הקיצוני המהפכני בארה”ב וניתן להשוות אותם, אולי, רק לאנרכיסטים הישראלים: מר”צ, קבוצת “מצפן” וכדומה. חוסיין אובמה מסרב עד לרגע זה להתנער מהקשר איתם”.

—————————-

אהוד (אודי) אדיב

למי שלא זוכר או לא יודע הנה מויקיפדיה עליו:

אהוד (אודי) אדיב (נולד ב-21 בינואר 1946) הוא ישראלי יהודי שהורשע בריגול למען סוריה.

אדיב נולד בקבוץ גן שמואל ושרת בצה”ל בחטיבת הצנחנים. לאחר שחרורו מהצבא גבש מודעות פוליטית קומוניסטית והצטרף לקבוצת השמאל הרדיקלימצפן" שפרשה ממק”י. מארגון זה הגיע אדיב אל “החזית האדומה“" אשר שללה את זכות קיומה של מדינת ישראל.

ביוזמת שותפים לקבוצה זו, יהודים וערבים, יצר אדיב קשר עם סוכן סורי, פלסטיני חבר אש”פ. אדיב נסע לדמשק, שם שתף את הסורים בידיעותיו הצבאיות ועבר אימוני חבלה. לאחר מכן הוא שב לישראל. על פי התכנית חברי החוליה היו אמורים לבצע פעולות חבלה כאשר ישדרו הסורים ברדיו מסרים מוצפנים. תכניות אלו לא יצאו לפועל שכן השב”כ שעקב באופן צמוד אחרי המגויסים מהר להניח עליהם את ידו.

ב-8 בדצמבר 1972 נעצרו אדיב שהיה אז כבן 26 ועמו 20 ערבים (בהם ראש הרשת דאוד תורכי) ושלושה יהודים נוספים (דן ורד,, יחזקאל כהן ודוד קופר). בחקירתו הודה אדיב כי העביר לסורים מידע רב על בסיסי צה"ל ועל מערכי ההגנה שלו לאורך גבולות המדינה. בנוסף ספר כי יחד עם שאר חברי החוליה עבר בסוריה אימונים בהפעלת ציוד חבלה וקשר.

על פי דן מרגלית‏  שמעון אילן, אחיו של אורי אילן בן קבוץ גן שמואל אף הוא, היה הראשון שחשד בכך שאודי אדיב הוא מרגל וגרם לתפיסתו על ידי שירותי הביטחון הישראלים. מעצרם של אדיב וחבריו ותכניותיהם עוררו סערה צבורית ותדהמה במיוחד על רקע האוירה הפטריוטית ששררה בישראל בתקופה שבין מלחמת ששת הימים לבין מלחמת יום הכפורים.

אדיב לא הביע חרטה על מעשיו והצהיר שהיה נכון לבצע גם פיגועים]. ב-25 במרץ 1973 נגזר דינם של חברי החוליה: אדיב נידון ל-17 שנות מאסר. דן ורד הביע חרטה על מעשיו ונידון ל-10 שנות מאסר. חברים אחרים בפרשה נידונו לתקופות מאסר קצרות יותר.

ב-1975 בטקס שנערך בכלא רמלה נישא אדיב לסילביה קלינגברג, בתו של המרגל מרקוס קלינגברג אך כעבור כשלוש שנים התגרשו.

במאי 1985 לאחר 12 שנות מאסר ולאחר שהביע חרטה על מעשיו והודה שהיה כלי משחק ביד הסורים (ולא הפלסטינים שלמענם חפץ להילחם) שוחרר אדיב מבית הסוהר כמהלך מקדים לעסקת ג'יבריל.

באוגוסט 1985 נישא ללאה לשם ולאחר שחרורו פנה ללימודי מדע המדינה והשלים דוקטורט בתחום. הוא מנחה בתחום זה באוניברסיטה הפתוחה ומרצה בבית הספר הגבוה לקולנוע בנצרת

——————-

הנה פה מפורט הכל: [teraction between Obama and Ayers]
Obama and Ayers first met at the first Chicago Annenberg Challenge board of directors meeting at noon on March 15, 1995, at the headquarters of the Spencer Foundation on the 28th floor of the 900 North Michigan building in Chicago.[5][19] Ayers and Anne Hallett,[20] co-authors of the Chicago Annenberg Challenge grant proposal and leaders of the Chicago School Reform Collaborative, attended six early board meetings to brief the directors[5][19] and a June 22, 1995 news conference where the members of the board of directors were announced.[21]
On June 27, 1995, state Sen. Alice Palmer announced she was running for the 2nd Congressional District seat held by indicted U.S. Rep. Mel Reynolds and would be giving up her state Senate seat instead of running for re-election in 1996.[22] The following week newspapers reported that Palmer-supporter Obama, whose memoir Dreams from My Father would be published on July 18, 1995, would announce he was running and would be a front-runner for Palmer's state Senate seat.[23] On September 19, 1995, Obama announced his candidacy for Palmer's state Senate seat to two hundred supporters at the Ramada Inn Lakeshore, where Palmer introduced and endorsed Obama as her successor.[24] Sometime in the second half of 1995, Ayers and Dohrn hosted a coffee for Obama in their 4th Ward Kenwood townhouse (one mile northwest of the Obamas' 5th Ward Hyde Park condominium)[25] at which Palmer introduced Obama as her choice to succeed her as state Senator to about a dozen guests,[5][7] including prominent Chicago physician Quentin Young, national coordinator of Physicians for a National Health Program, which advocates universal, comprehensive single-payer national health insurance.[26]
In his first, two-year term in the Illinois Senate in the 90th General Assembly (1997–1998), Obama served on the Judiciary Committee and was involved in legislating a major overhaul of the Illinois juvenile justice system.[27] On June 30, 1997, Ayers' book, A Kind and Just Parent: The Children of Juvenile Court, was published.[28] On November 20, 1997, University of Chicago Associate Dean of Students Michelle Obama's University Community Service Center's monthly discussion series held a six-person panel discussion (that included Ayers and Barack Obama) on the juvenile justice system from 6:00–8:00 pm, free and open to the public in the C-Shop in the Reynolds Club student center at 5706 S. University Avenue.[29]
In November 1993, Obama became one of the five founding directors of the Woods Fund of Chicago when it split off from the Lincoln, Nebraska-incorporated Woods Charitable Fund, and served as a director for nine years until December 2002.[30] Ayers served as a director of the Woods Fund of Chicago for nine years from December 1999 until December 2008, overlapping with Obama for three years from December 1999 until December 2002.[31] Laura S. Washington,[32] chairwoman of the Woods Fund, said the small board had a collegial "friendly but businesslike" atmosphere, and met four times a year for a half-day, mostly to approve grants.[6]
On March 2, 2001, Ayers made a $200 contribution to Obama's third campaign for the Illinois Senate.[7]
On April 20, 2002, the University of Illinois at Chicago spring semester Liberal Arts and Sciences course "LAS 400: The University and the Public Sphere; Public Intellectuals and Their Social Influence" concluded with a conference "Intellectuals: Who Needs Them?" that included a six-person panel discussion (that included Ayers and Obama) on "Intellectuals in Times of Crisis: Experiences and applications of intellectual work in urgent situations" from 2:15–3:45 pm, free and open to the public in the UIC Chicago Illini Union student center at 828 S. Wolcott Avenue.[33]
In June 2005, the Obamas purchased and moved to a 4th Ward Kenwood house on Greenwood Avenue, four blocks from Ayers townhome.[25]
An August 2008 USA Today article reported "The last time Obama saw Ayers was about a year ago when he crossed paths with him while biking in the neighborhood," says Ben LaBolt, a campaign spokesman. "The suggestion that Ayers was a political adviser to Obama or someone who shaped his political views is patently false."[34] An October 2008 New York Times article reported that Obama did not have a significant relationship with Ayers.[5] In a November 2008 Washington Post interview, Ayers said that he knew Obama only slightly: "I think my relationship with Obama was probably like that of thousands of others in Chicago and, like millions and millions of others, I wished I knew him better."[35]
——————————

Bill-Ayers

Bill Ayers AKA William C. Ays

Born: 26-Dec1944 Birthplace: Chiercago, IL

Gender: Male Race or Ethnicity: White Sexual orientation: Straight Occupation: Activist

Nationality: United States Executive summary: Weather Underground

Father: Thomas G. Ayers (CEO of Commonwealth Edison, d. 8-Jun-2007) Brother: (one) Girlfriend: Diana Oughton (d. 1970 explosion)

Wife: Bernardine Dohrn (Weatherman member, b. 1942)

Son: Zayd Atheola Dohrn (playwright, b. 1977)

Son: Malik Cochise Dohrn (teacher, b. 1980)

Son: Chesa Jackson Gilbert Boudin (activist, b. 1981, adopted 1982, parents incarcerated)

High School: Lake Forest Academy, Lake Forest, IL University: BA American Studies, University of Michigan (1968) University: MEd Early Childhood Education, Bank Street College of Education (1984) University: MEd Early Childhood Education, Teachers College, Columbia University (1987) University: EdD Curriculum and Instruction, Teachers College, Columbia University (1987) Professor: Education, University of Illinois at Chicago

Students for a Democratic Society (1968-69) Weatherman (1969-81)

FILMOGRAPHY AS ACTOR The Weather Underground (17-Nov-2002) · Himself

Official Website: http://www.billayers.org/

Author of books: Fugitive Days: A Memoir (2001)

Ayers and his wife, Bernardine Dohrn, hosted a gathering at their home in 1995,[6] where Alice Palmer introduced Obama as her chosen successor in the Illinois State Senate.[4][7] Later in 1995, Obama and Ayers were both employed at the Chicago Annenberg Challenge.[8] Obama and Ayers' terms of service on the board of directors of the Woods Fund of Chicago overlapped during 1999–2002.[4][6][7]

http://www.haaretz.co.il/opinions/today-before/1.1653781

http://en.wikipedia.org/wiki/Bill_Ayers_2008_presidential_election_controversy

http://matityaho.com/2011/12/05/%D7%9E%D7%97%D7%AA%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%96%D7%92-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%A8-%D7%95%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%98%D7%A8-%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%90%D7%99/

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | 2 תגובות

זו מלחמת דת עם כללים משלה ורק תרופה אחת לה

לאחרונה התודעתי לקיומו של הוגה דעות אולי החשוב והרלבנטי ביותר עבורנו בימים אלו. הוא איננו מוכר ומתחבא כמו היה צדיק נסתר. שמו אליעזר שרקי, מזרחן מומחה לאסלאם המועסק במשרד המשפטים ולמעשה פילוסוף של הדתות בכלל והאסלאם בפרט.

נתקלתי בראיון עמו לפני כמה שבועות, בשבת "פרשת דברים", בעלון בשם "עולם קטן" והתברר לי שזה אחד המאמרים החשובים שקראתי בשנים האחרונות. מאלף, פוקח עינים ומשכיל מאין כמוהו על האסלאם והמלחמה שהכריז על העולם ועל התרופה למכה הזו. מתברר שיש רק תרופה אחת מדהימה בפשטותה כמענה לג'יהאד האסלאמי.

למטיבי לכת וקריאה. מאמר ארוך, אבל חשוב לקרוא מילה מילה. פוקח עינים. ממש! נזקקתי לכמה שבועות כדי להמיר ולערוך את המסמך מ-PDF לטקסט רגיל.

הוגה הדעות החשוב ביותר עבורנו בימים אלו

הוגה הדעות החשוב ביותר בימינו

• ההפתעה העיקרית במפה הגיאופוליטית שפורס אליעזר שרקי, מזרחן במשרד המשפטים, היא שהתשתית האידיאולוגית הדתית איננה נחלתו הבלעדית של האסלאם אלא חבויה עמוק ברשת המניעים של המערב החילוני ליברלי
• מהי 'הכרעה מלחמתית' בעיניו של חמאס, מי הם הזרמים המתונים באסלאם – במה הם שונים והיכן הם דומים לאחיהם הפונדמנטליסטים, האם יכוֹן כאן שלום ומהם הטיעונים האידאולוגיים שהיעדרותם מהשיח הפוליטי רק מלבה את המערכה
• מעבר להסבר המעמיק על תמונת המצב, הוא מציע כוון חשיבה מרענן לדרכו של עם הנצח שאיננו מפחד, רק קצת מבולבל.

———————

הטרור הערבי המלוה את דרכה של מדינת ישראל הפך כמעט חלק בלתי נפרד משגרת חיינו כאן. ואם לא די בכך הרי שבשנים האחרונות בעיקר מאז פרוץ “האביב הערבי” אך גם קודם לכן אנו עדים למלחמות אזרחים אלימות במדינות הסמוכות ולפריחתן של קבוצות אסלאמיות חמושות. מי שעזר לנו לעשות קצת סדר בתמונה הכוללת – הלחימה מול חמאס, מערך הכוחות במזרח התיכון והאם בכלל קיים סִכּוּי לשתוף פעולה ולשלום בין ישראל לשכנותיה, הוא אליעזר שרקי, מזרחן ומומחה לדתות והיסטוריה וחבר צֶוֶת ההיגוי של המכללה למדינאות.

את מטבע הלשון הרווח שלפיו אם ישראל רוצה לשרוד במזרח התיכון היא חייבת לדבר בערבית משדרג שרקי ומנסה לפתוח לנו את הראש לחשוב, להתנהל ולדבר בשפה הדתית, כדי להתחיל להבין מה קורה סביבנו.

בראש ובראשונה שרקי קובע כי הטרמינולוגיה הישראלית המתייחסת לסבב הלחימה מול חמאס כ”מבצע מול ארגון טרור” היא מכבסת מילים. “המִנּוּח של טרור שאנחנו אוהבים להשתמש בו בפוליטיקה ובתקשורת אינו מדויק והוא בעיתי מאד. זה לא קבוצה קטנה של טרור אנרכיסטי שזרקה פצצה לחצר בית המלוכה הרוסי אלא מדינה שהכריזה עלינו מלחמה. אנחנו נמצאים במלחמה ולא במבצע חצי צבאי וחצי משטרתי נגד טרוריסטים".

“אם אתה לא מזהה נכונה מה יש מולך אתה לא תדע להילחם בו” הוא אומר. “מה שקם בעזה הוא מדינה אסלאמית שמבוססת על האסלאם בגרסה המלאה והטהורה שלו מבחינתם, כזו שמתיחסת ברצינות לעיקרי הדת, ללא פשרה. זו מדינה מכיון שלא מדובר בקומץ לוחמים אלא במערך מדיני עם צבא מאורגן שכולל חטיבות לוחמים, מערך טילים ומערך הנדסי ויש להם הרבה כסף ובריתות עם מדינות כמו קטר ואיראן. אנחנו לא יכולים להבין את מטרתה אם לא מבינים את האידאולוגיה שנמצאת ביסוד המדיני שלה. אי אפשר לדלג על הדבר הזה.

“כשאתה קורא את אמנת החמאס אפשר להבין שהרצון להשמדת ישראל איננו משהו דמיוני או רגשי אלא צורך המבוסס באופן שיטתי ועמוק על יסודות המשפט המוסלמי בדת האסלאם שהיא לא רק דת שמהוה חויה פנימית רוחנית של האדם אלא מערכת תרבותית מסודרת עם פסיקות הלכה ויסודות אמונה שגובשו במהלך הדורות בצורה מפורטת מאד”.

אתה אומר שאופי הלחימה והזהירות של צה"ל על חיי אזרחי האויב נובעים מהעובדה שאנחנו מתיחסים לחמאס לא כאל מדינה אלא כאל ארגון טרור?

“לא. הכשל החמור באופי הלחימה נובע מסִבָּה אחרת – מדובר בבלבול שקרה לעם ישראל בדיני מלחמה. מאז ומתמיד העמים השונים היו רגילים לעשות דבר נורא – שאחרי שהביסו את האויב מבחינה צבאית, היו משמידים, מתנכלים ומטילים אימה על האכלוסיה האזרחית. החוקים החדשים של זכויות האדם נסו לעשות קצת סדר ולהגדיר שלא פוגעים באזרחים כמטרה בפני עצמה. מדינת ישראל המציאה דבר חדש שהיא היחידה שמקיימת אותו והוא דמיוני וחמור ביותר: לא רק שאתה לא פוגע באזרחים כמטרה בפני עצמה אלא שאתה מסכן את חיי החיילים שלך כדי לא לפגוע באזרחי האויב. לדבר הזה יש רק שם אחד: זה רצח כלפי החיילים. מי שאומר לחייל לסכן את החיים שלו כדי לא לפגוע באכלוסית אויב הוא פושע. אני שוקל את המילים בצורה מאד ברורה – הוא רוצח במעטה משפטי ואידאולוגי שאין לו כל יסוד בדיני המלחמה. אתה לא אמור לפגוע באזרחים כמטרה – אבל בודאי לא לסכן את חיי החיילים שלך. הקפיצה הזו – היא מעבר מעולם מוסרי לעולם לא מוסרי”.

ברגע שאנחנו מתיחסים ללחימה בחמאס כמערכה מול מדינה זה גם משפיע על היחס לאזרחים?

“זה קשור בנקודה אחת. האידאולוגיה והדוקטרינה הדתית שממנה פועל חמאס רואה בהרג אזרחים דבר חוקי ואף רצוי במסגרת הג'יהאד כולל הרג האזרחים והתינוקות שלהם. כי בסופו של דבר אללה יעשה סדר והכל יִפָּתֵר. הדברים האלה נלמדים מהתפיסה שכל מי שמת בג'יהאד נולד מחדש בתוך מציאות גופנית עליונה שמרגישים אותה מיד אחרי סבל רגעי במות – ומיד אתה זוכה לחיים נצחיים עם כל תענוגי העולם הזה. יש בזה זילות טוטלית של חיי אדם על האדמה.

“כל המטרה של האסלאם היא קבלת עול טוטלית של האדם הפרטי בפני הרצון הא–לוהי. יש על כך הרבה מאד פסוקים בקוראן שדורשים מהאדם לציית לדבר הא–ל גם אם אתה שונא את זה, לא שואלים אותך אם זה מוסרי או לא. זה שונה מאלמנט מסירות הנפש שמתוה היהדות יחד עם הרצון למלא את דבר הבורא” מחדד שרקי. “מסירות נפש ביהדות מעולם לא מבטלת את האחריות האישית ואת השפוט המוסרי של האדם והוא נותר תמיד בעל בחירה. באסלאם התפיסה היא שאין באמת בחירה חופשית אלא רק אשליה של בחירה”.

מתחזקים
שרקי מסביר שברית החמאס עם מדינות ערביות שכנות היא חלק מתנועת "חזרה בתשובה" לשורש האידאולוגי והדתי של האסלאם שהפכה למנת חלקם של ארגונים רבים – החל מההתקוממות שמובילה תנועת האחים המוסלמים במצרים, נמשך בארגון "בוקו חראם" הפועל במרכז אפריקה (ואחראי לחטיפתן של מאות תלמידות תיכון במהלך בחינת בגרות לפני כמה חדשים) ומגיע להכרזת ארגון דאעש על הקמת מדינה אסלאמית חדשה בעיראק ובסוריה השואפת לחדש את מוסד הח'ליפות – המוסד הדתי העליון שאִגֵּד במהלך מאות שנים את האסלאם הסוני.

“האסלאם שרוי בזעזוע מאז נפילתו מול המערב בתקופת הקולוניאליזם. הוא שואל את עצמו "מה קרה לנו, איך יכול להיות שאנו שהיינו שליטי העולם הופכים להיות עמים נחשלים שכולם שולטים עלינו". התגובה המרכזית היא החזרה אל האסלאם הרדיקלי, הפונדמנטליסטי. זה לא רק מערכת של בומרנג אלא צורך דתי אמתי עמוק. מדובר באזורים שלמים של העולם שהם אזורים דתיים שהיסוד הרוחני תמיד קבע והיה חשוב יותר מהאידאל של המערב כפי שהופיע בתחילתו ובודאי בכוונים שהוא הלך אליהם בשנים האחרונות כמו אינדיבידואליזם קצוני ונהירה אחרי מותרות וחומרנות ללא גבול – כל אלה נחשבים בעינים המוסלמיות כתועבה טוטלית ומרידה מוחלטת בבורא העולם. לכן גם אם הוא רואה בעינים כלות את ההישגים הגדולים של המערב הוא בז לו כי הוא חש שאם הוא יאמץ אותם הוא יתאבד מבחינה רוחנית ולכן הוא מצוי בסוג של מלכודת”.

מה הערבים רוצים כל כך מחתיכת הארץ שלנו?

“הם לא רוצים רק את הארץ שלנו. אני יכול להבטיח שגם אם חלילה הם יגשימו את חלומם על הקמת מדינת פלשתין תישאר להם הבעיה עם עצם קיומה של מדינת ישראל, משתי סיבות: ראשית, האסלאם היא דת משפטית-פוליטית–טריטוריאלית שמתייחסת באופן אוניברסלי לעולם כמחולק לשני חלקים: כל מקום שכפוף להשפעה תרבותית צבאית ופוליטית נקרא "דאר אל אסלאם" – בית האסלאם. החלק השני נקרא "דאר אל חרב" – בית המלחמה.

הגבול הזה הוא הגבול היחיד המוכר ומוטלת חובה על כלל המאמינים להנהיג מלחמת קודש בכל חלק של העולם שאיננו כפוף לאסלאם כדי להביא לשליטה מדינית פוליטית של המאמינים על התחומים שמחוץ לשליטת האסלאם. המטרה הראשונה של הג'יהאד היא קודם כל להילחם במקומות שהיו פעם תחת שליטת האסלאם והוצאו בכח על ידי אויביהם – כמו ארץ ישראל וירושלים שנחשבת ווקף – הקדש מוסלמי.

“מעבר למחויבות הדתית הבסיסית קיים כאן חשבון וענין עמוק יותר מול היהודים ומדינת ישראל”, הוא אומר. “הקוראן מכיר בספורי התנ"ך, חיי האבות, יציאת מצרים ומתן תורה. מוחמד טבח ביהודים כי הם לא הסכימו להכיר בו כנביא אבל בהתחלה הוא שבח אותם והביא את התורה כמקור וחזוק לדבריו. האסלאם נולד במציאות שבה עם ישראל בגלות כבר 600-500 שנה. כל פסוקי הקוראן שמדברים על עם ישראל כעם נבחר ועל ההבטחה של ארץ ישראל לא היו סכנה תאולוגית, אבל חזרת עם ישראל לארצו מהוה רעידת אדמה וזעזוע אדיר עבור האסלאם.

הוא צריך להתמודד עם זה בשתי דרכים: חלק מהמוסלמים אומרים, אם אנחנו מאמינים אמתיים – אנחנו צריכים להכיר בזה שהגבול היחיד שצוין בקוראן הוא ארץ ישראל כשייכת לעם היהודי – בשתי גדות הירדן. לאחרונה אמר שייח' חשוב בירדן: "הרי כתוב בקוראן בצורה מפורשת שארץ ישראל שייכת ליהודים ולא מוזכרים שם פלשתינים". הדעות האלה הרבה פחות מוזרות ממה שנדמה לנו. אנחנו יודעים שבחברה המוסלמית אסור לפרוש מהצבור ולהגיד דעה לא מקובלת אבל בכל זאת בתוך לבם הם שואלים את עצמם את השאלה הזו והם אכן מכירים במדינת ישראל”.

מנגד יש שזִהּוּ בישראל סכנה לעצם האסלאם. “אם אללה לא גרש לגמרי את היהודים והחזיר אותם לארץ ישראל הרי שהם ממשיכים להיות העם שבחר בו אללה ואולי האסלאם הוא עצמו האשליה. ולכן יש שנאה אדירה נגד מדינת ישראל וזו עומק הסבה לסרובו של אבו מאזן להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית. הם לא יכולים להרשות את זה לעצמם”.

איך הם מבטלים את כל ההתיחסויות החיוביות לעם ישראל המוזכרות בקוראן?

“יש הסבר שפסוקים מאוחרים מבטלים פסוקים ראשונים והפסוקים שמקללים את ישראל מבטלים את הפסוקים שמברכים אותם. הבעיה היא שאין שום פסוק בקוראן שמבטל את הפסוקים על ארץ ישראל כשייכת לעם היהודי ולכן הם נאלצים למצוא פרשנות חדשה מהדור האחרון שמוצאת היום תפיסה חזקה בעולם המוסלמי, בשיח הצבורי ובספרי הלמוד של הרשות הפלשתינית. "נכון שאללה נתן את הארץ לעם ישראל" מסבירים אותם מוסלמים לעצמם "אבל אתם לא עם ישראל, אלא עם שנוצר בגלות והמצאתם איזו דת חדשה ואין לכם שום רצף אתני ודתי בארץ ישראל". יש גם לנו קצת אחריות לכך כי מרוב שאנחנו מתנערים מהיותנו עם ישראל אנחנו שוכחים שיש גם מי שמקשיב לנו ומסיק מזה את המסקנות. פה גם כן צריך בגרות היסטורית ועמוקה יותר להבין שהאתגרים שאנחנו מתמודדים אתם היום הם היסטוריים ועמוקים. הם לא מסתכמים באינטרסים כלכליים ומדיניים מידיים”.

מסעות הצלב לא הסתיימו
שרקי מסביר גם את צדו השני של המטבע – המשבר שחוללה הקמתה של מדינת ישראל עבור הנצרות שראתה את עצמה כמחליפה של העם הנבחר. “העולם המערבי של היום נולד מחדש על יסוד הדת הנוצרית וגם אם הוא עבר חִלּוּן הוא לא השתחרר מרגע לידתו כעולם נוצרי שמעולם לא ראה לגיטימיות בעצם קיומו של עם ישראל ובודאי בחזרתו לארץ ישראל ובהקמת מדינה שיש לה משמעות מעבר למקלט עבור פליטים.

בעומק לבם חלקים רחבים בעולם המערבי לא יכולים להסכים עם קיומה של מדינת ישראל והם מחכים לרגע שהיא תיפול. אנחנו רואים את המשחק הכפול של ראשי מדינות ושל התקשורת העולמית שמצד אחד מעריכים את ישראל כמדינה דמוקרטית ומצד שני מזדהים מאד עם המאבק האסלאמי אף שהוא מאיים על הדמוקרטיה וגם עליהם.

“זה גם מסביר למה הדרישה הפשוטה שהפלשתינים יכירו במדינת ישראל כמדינה יהודית היא דרישה שהאחוד האירופי לא מוכן לתמוך בה ומוצא כל מיני הסברים לזה. המערב הנוצרי שהתפתח לעולם הדמוקרטי מצא דרכים אחרות להביע את ההתנגדות הזו שקשורה בעצם לרגש דתי”.

האם השואה לא גרמה לשנוי מהותי בתפיסה הזו?

“אין ספק שהשואה היתה זעזוע אדיר במודעות של העולם הנוצרי כלפי עם ישראל. הוא לא יכול להשתחרר לגמרי מהאחריות שלו לענין, אבל עם כל זה למרות כל הדבורים היפים והנחמדים וההכרה לכאורה במדינת ישראל היא עדיין לא התקבלה והתישבה אצלם מבחינה דתית. מי שקורא היטב את הנאומים של האפיפיורים השונים כולל מי שמוצגים כידידים גדולים של ישראל, כל פעם שמגיעים לפלשתינים, מדגישים את האמירות שאבותיכם היו כאן ושהיהודים הם בעצם גורם זר.

“הפלשתינים מהוים גורם פיזי שמיישם את תאורית ההחלפה שיש תמיד מישהו שממלא את תפקיד היהודי האמתי. זה בולט מאד בתת המודע של אירופה ורואים לזה בִּטּוּי כל הזמן בתרבות, באמנות, בקריקטורות ובמאמרי המערכת שבהם הפלשתיני הוא הקרבן והמסכן. יש בזה גם מין כפרה או הצדקה על השואה. התִקּוּן הוא כפול: מצד אחד אנחנו מספקים עכשיו הגנה לצד החלש והנרדף ומצד שני היהודים מראים שהם לא כל כך שונים מהנאצים עצמם – וזה בא לידי המחשה באלף בטויים וקריקטורות”.

האם ארצות הברית שונה מאירופה בענין הזה?

“יש שני זרמים שונים בארצות הברית. ארצות הברית נולדה תוך רצון להתנתק מאירופה הנוצרית הישנה והנגועה בתחלואים חברתיים ורוחניים רבים, לכן יש פה כח מהפכני שיכול להוביל שנוי והכוחות שלו משוחררים יותר מהראיה המערבית האירופית. הזרמים הדתיים בארצות הברית מתחלקים כתוצאה מכך לשני חלקים – זרם אחד שרואה את התנ”ך כמקביל לתהליך ולקשיים שעברו האבות המייסדים של ארצות הברית שבאו ל"ארץ המובטחת" והם ממשיכים לתמוך בישראל מהכוון הזה גם אם יש פה עוד מניעים שונים. מצד שני העמדה של חלק מהכנסיות הפרוטסטנטיות דוקא בארה”ב מאד עוינת את מדינת ישראל והם מהתומכים הגדולים בחרם על ישראל”.

ותורים כואבים
שרקי חוזר למרכזיות ההבט הטריטוריאלי בתפיסה האסלאמית הרואה בכבוש עוד ועוד שטחים לידי האסלאם כנצחון – ולא משנה מחיר ההרוגים שהוקרבו לשם כך ומתוך כך הוא מצביע על הדרך הנכונה מבחינה דתית להביס את תפיסת הג’יהאד. “הפסד שטח מהוה נגוד למטרת כבוש "דאר אל חרב" לידי האסלם. ואם תבוסה היא הפסד השטח ואסור לך מבחינה דתית לותר על שטח ועל מסגרת מדינית הרי שאם תיתן לפלשתינים שנלחמים נגד עצם קיומה של מדינת ישראל רבונות או שטח, אוטומטית זה יהפוך למדינת טרור שתחפש בכל דרך כיצד להשלים את המשימה. הדבר הזה הוא בסיסי כמו שאינך יכול למנוע מהדבורה לייצר דבש ומהפרה להוציא חלב – אלו הם דברים טבעיים וקיומיים. ראינו את זה לא רק בהתנתקות אלא גם בהסכמי אוסלו שבהם מסרו את עזה עצמה ואת השליטה בערים לידי הפלשתינים.

“לפיכך אתה חייב לשלוט בשטח גם אם זו שליטה מרחבית ובמסגרת הזו אתה יכול לאפשר חיים נחמדים, בריאים ומאושרים – ואפשר לחיות בהחלט עם הצבור הערבי בידידות, יש לנו הרבה דברים משותפים – רק בלי לתת להם את מפתח השטח או מפתח מדיני, אחרת אתה דוחף אותם מחדש אל המלחמה. הספוק הדתי לא יתממש בקבלת טריטוריה, אלא בהשמדתה של מדינת ישראל. היא ממשיכה להיות חִלּוּל טוטלי של האסלאם – לא משנה אם היא על שתי גדות הירדן או אפילו רק על שתי גדות הירקון”.

למה כשאני שולט על השטח אני משתיק את קולות הג’יהאד וכשאני נותן את השטח אני מקומם אותו?

“מאז ימי הבינים יש פסיקה הלכתית מוסלמית ברורה מאד: הג’יהאד היא חובה דתית עליונה, מלחמת נצח. אסור להפסיק אותו. אתה כל הזמן נמצא במציאות של חיוב, אלא אם כן אתה במצב מנוטרל ואינך יכול. אתה בגדר אנוס. זה המצב היחיד שאתה משוחרר בו מחובת הג’יהאד באופן זמני. זה לא נחשב לבגידה בדבר הא–ל. אך אם אתה מקבל שטח וכח אוטומטית אתה חוזר למצב של החיוב לארגן כח ונשק”.

סקרנות עולמית
מעבר לצורך לספק הגנה בסיסית על עצמנו תוך שמוש בכח צבאי, אומר שרקי, כדי לנצח את הג’יהאד אנחנו חייבים להתעמת ולהביע את זכותנו על הארץ גם מההיבט הדתי.

“אנחנו עושים להם עבודה קלה כשאנחנו נמנעים מהתיחסות ליסודות האמונה ולזכותנו על ארץ ישראל מפני שאנחנו מצטיירים בעיניהם כקבוצתה של כופרים ולכן המלחמה שלהם היא קלה: הם מדברים בשם הא–ל ומולם יש אנשים שכופרים בדבר הא–ל; בעוד שאנחנו צריכים להגיד את האמת הפנימית שלנו ולא להתבייש שבעצם מציאותנו פה יש יסוד שקשור להבטחה א–לוהית.

“זה קשה לנו כמדינת ישראל שמגדירה את עצמה כחִלונית בחלקה ולא כולם יכולים להזדהות עם אמירה כזו, אבל צריך להבין מול מי אתה ואיך אתה נתפס ומה המשמעות של הימנעות מהשבת טענה ענינית לטענה שלהם. אתה לא רק שם את עצמך במצב קשה אלא גם דוחף אותם בעצם למציאות של מחויבות לג'יהאד אינסופי”.

לשיטתו הפנית תשומת הלב ושלובה של מערכה דתית במלחמה שמנהלת ישראל לקיומה לא תלבה את האש כפי שמקובל לחשוב אלא דוקא תצנן אותה.

“בפרעות הכותל שהתרחשו בשנות ה-20 של המאה הקודמת התכנסה קבוצה של פרופסורים מירושלים חברי "ברית שלום" ואמרו שאוי ואבוי לנו אם נהפוך את הסכסוך הזה לדתי כי אז לא יהיה לו פתרון ולכן חייבים להיות פרגמטיים ולמצוא לזה פתרון מעשי. זו היתה אשליה נוראית.

הראיה של המוסלמים היא דתית במהותה ואתה לא יכול להחליט בשביל אחרים איך הם רואים את חייהם. אתה צריך להשיב טענות שקשורות למציאות ולא לברוח לדמיון הפרטי שלך כאילו אתה נמצא בשיח שהוא נקי מתכנים רוחניים ודתיים. אם במקביל למערכה הכוחנית החשובה כאמור בשביל לנטרל את המוטיבציה המוסלמית, ננהל גם דיונים מדיניים על בסיס טעונים דתיים וצטוטים מהתנ”ך ומהקוראן – זה בהחלט עשוי לייצר כאן שנוי דרמטי תודעתי בתוך העולם המוסלמי בכלל והפלשתיני בפרט”.

לנוכח תיאור דתי כל כך של המערכה – מובנת אולי מאיסתו של חלק מהעולם החִלוֹני בכל העולם מהדת בהיותה גורם שמחולל מלחמות כאן.

“גם אם חלק מהעולם טוען שהוא מואס בדת בפועל כולו עוסק בחִפּוּש אחריה וחפוש משמעות רוחנית לקיומו. כאשר במערב יש משבר רוחני עמוק מאד שמתנתק מהיסודות הרוחניים שלו זה מתבטא בקריסה הדמוגרפית שלו. אבל מה שבולט יותר מההתחלנות הוא דוקא תנועת השיבה אל היסודות הפגניים – המיתוס שמטפח וקשור לאהבה, לנוער ולגוף כמקורות תקוה, אני רואה פה דוקא חזרה דתית למקורות קדומים יותר. זאת אומרת שבשורש הדברים החפוש הרוחני הדתי לא חדל גם בעולם החִלוֹני אבל הוא מחפש מזור לישוב המלחמות שהוא מחולל עד שיפתר הקונפליקט שנלוה אליו”.

אז בין מערב דתי שוקע למזרח דתי עולה – מה התפקיד של עם ישראל?

“דוקא מדינת ישראל יכולה להיות בטוח הארוך מניפת הדגל שגם חלק מהמוסלמים יבינו אותו. מדינת ישראל מאמצת מצד אחד את המודרנה ואת היכולת היצירתית בכל התחומים ואת החרות האנושית ומצד שני היא איננה מנותקת מרִבּוֹנוֹ של עולם. היא מרגישה שייכת להיסטוריה עתיקה וארוכת–טוח ויש לה תוכן רוחני שקשור לדברים העתיקים ביותר של ההתגלות הא–לוהית בתוך העולם הזה. והשלוב הזה הוא סוג של קסם בעיני מוסלמים מסוימים. אם יש לנו אומץ לא לותר על העמדות שלנו ולעמוד בתוקף על זכותנו על הארץ, אם רק נוכל להילחם מול כל העומדים עלינו בלי אשליות שאם נמסור להם שטחים נצליח להגיע להסכם – יתגלה לאורך זמן, כאשר נייצר מציאות חדשה שיכול להיות מפגש מפתיע מאד דוקא בחלק הזה של העולם”.

מה רמת המודעות של הנהגת המדינה לדברים האלו?

“הנהגת המדינה משקפת את החברה שלנו ולכן אני לא מצפה ולא מאמין בשנויים אישיים מהירים אלא בתהליכים ארוכים ועמוקים מאד. המשבר הרוחני שפוקד את האסלאם ואת המערב פוקד אותנו לא פחות. החזרה שלנו לארץ וחזרה אל ממלכתיות ישראלית דורשת שנויים עמוקים מאד וצורך לשוב לתפיסה הבסיסית של התורה שלא דברה רק על יהדות של כשרות ותפילין אלא על חברה שלמה שחיה בכל ממדי החיים בארץ באור ה'. זה דבר ששכחנו אלפיים שנה וקשה לנו מאד לחזור למקום הזה. אנחנו בורחים או אל חילונית מאולצת או לדתיות שחוזרת להיאחז בדגם גלותי שלא עונה על מה שקרה לנו עם חזרתנו לארץ. המאבקים הפנימיים שלנו הם מבחינה מסוימת בטויים למבוכה שאוחזת בנו: מה הדרך הנכונה לחזור לעצמנו בצורה אמתית”.

יש סוף טוב לכל הספור הזה?

“בודאי. כל השנויים הגדולים הם ברכה אדירה של חזרת עם ישראל לארצו, חזרה למציאות ארצית של עם שנושא בתוכו תוכן רוחני ולא דוקא תוכן דתי. לא במקרה אנחנו בכותרת העתונים בעולם כולו. זה לא רק חדשות אלא גם סקרנות אדירה לראות מה יצמח כאן”.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 3 תגובות

בין רבונות לאפרטהייד. מי מפחד ממדינה יהודית עם מִעוּטִים?

בין רִבּוֹנוּת לאפרטהייד – לא הכל שחור-לבן. יש גווני בינים ויש ניואנסים.

כל דבור על החלת הרִבּוֹנוּת הישראלית נענה בבעתה ובפניקה: הרי זה "שלטון על עם אחר". כאילו באף ארץ או מדינה בעולם אין מִעוּטים אתניים או לאומיים החיים בקרבה; או כאילו אנחנו צרפת הקולוניאלית השולטת באלגיריה או אנגליה בהודו.

או שמגיבים ב"הערת אזהרה" על אפרטהייד רחמנא ליצלן. כולם שכחו שבימי בן גוריון אזרחי ישראל הערבים חיו תחת ממשל צבאי ולעומתם בימינו נהנים בני האכלוסיה "הכבושה" – שאף אינם אזרחים ישראלים – מגישה לבג"צ ושאר מותרות הדמוקרטיה הישראלית; ואילו "חוק השבות" המתיר עליה והתאזרחות אוטומטית רק ליהודים ולא "זכות שיבה" לפליטי 48 לא נחשב לאפרטהייד.

או בשאלה האולטימטיבית המוחצת – ומה תעשה עם שלושה או חמישה מיליון ערבים (המספרים גמישים וגדלים לפי זהות המשתמש)? לא תיתן להם זכות הצבעה? (לאחרונה בדקתי שוב – האכלוסיה באיו"ש היא פחות ממיליון וחצי! שמעתם טוב – מיליון וחצי ופחות!)

ואני שואל למה החלת הרִבּוֹנוּת פרושה בהכרח מתן זכות הצבעה גורפת לכנסת לכולם, לכל תושבי השטחים? למה? מי אמר? מה פתאם? האם זו האפשרות היחידה? לא שמעתם על מעמד "תושב" המקובל בכל העולם, גם בארה"ב ובאירופה? האמנם לא ניתן להגיע בעתיד הקרוב או הרחוק או להסדרי "אזרחות והצבעה" עם בת בריתנו הירדנית?

ברומא נהג כרומאי

מדוע אנחנו החיים במזה"ת חייבים להעניק אוטומטית אזרחות למִעוּט הערבי הנלחם נגדנו ומחנך את ילדיו להתאבד בג'יהאד נגדנו? האם אנחנו חיים בבנלוקס? אדרבא, דוקא מה שקורה באירופה המתתסלת בהדרגה ע"י הענקת אזרחות וזכות הצבעה למהגריה המוסלמים צריך לשמש לנו דוגמא מה אסור לעשות!

אין לי ספק שרבים יסכימו אתי שאנו נוקטים גישה 'ארופאית' מדי, מוטעית ובלתי רלבנטית ביחסנו לאכלוסיה בשטחי "ששת הימים". בעצם אנו חוזרים על אותה טעות שעשו בתום מלחמת העולם הראשונה המעצמות (בריטניה וצרפת) וחבר הלאומים אשר כפועל יוצא מהתרִבּוֹת שלהם (שהרי אדם קרוב אצל עצמו) ובהמשך לתפישת "מדינות הלאום" שלהם הקימו במזה"ת מדינות מלאכותיות שמאז "האביב" הערבי הולכות ומתפרקות לנגד עינינו למרכיביהן האתניים, הדתיים, השבטיים והחמולתיים.

והנה גם אנחנו מתוך איזו אנרציה, הרגל או נאיביות משקיפים על האכלוסיה הלא יהודית בשטחי יש"ע (וגם בתוך ישראל) במשקפיים "ארופאיות" ומשליכים עליה תפישה שאין לה קשר ואיננה רלבנטית להויה הערבית השבטית והחמולתית עליה מבוססת הסולידריות והנאמנות שלה. תפישת הלאום ומדינת הלאום המערבית אינה קבילה ואינה תופשת במזה"ת. ב"אביב" הערבי חזר העולם הערבי באחת לימים שלפני מלחמת העולם הראשונה, לימי סוף האימפריה העות'מאנית ובהיבטים ידועים חזר אף למלחמת אלף השנים בין הסונים והשיעים (סעודיה, קטר ותורכיה מול איראן, סוריה וחזבאללה במלחמה בסוריה וגם בעיראק).

ואם דמוקרטיה פירושה (המילולי לפחות) הוא "שלטון העם" – אנו העם ואנו הרִבּוֹן. בני המעוט הערבי אינם יכולים ל'היחשב לרִבּוֹן ואינם יכולים להיות מעורבים בהצבעות כמו על הסכמי אוסלו למשל או בהחלטות על ותורים ונסיגות בארץ ישראל.

ומי אמר שאין בדמוקרטיה אזרחים מסוגים שונים? באמת, יועז הנדל? הרי גם בארה"ב הגדולה לא כולם אזרחים. האזרחות היא זכות שלא כל התושבים זכאים לה אוטומטית. בארה"ב וגם בישראל יש מעמד בחוק לתושבים (Residents) ואגב בארה"ב לא כל האזרחים מטריחים עצמם להיאשם בבחירות (בארה"ב כדי לממש את זכותו על האזרח לטרוח ולהתאמץ להירשם). אחוז גבוה מבעלי הזכות לא נרשמים ומבין הנרשמים אחוז גבוה לא בא כלל להצביע! וכל זה חוץ מ"תושבים" שאין להם זכות הצבעה וכמובן המהגרים הבלתי חוקיים שמספרם הרשמי נאמד סביב 12-11 מיליון. ולדעת רבים מספרם גדול בהרבה.

תחת שלטון האסלאם ששרר במזה"ת אלף ושלוש מאות שנה היו הנוצרים והיהודים נתיני "חסות" (אהל אל-ד'ימה) שזכויות הצבעה ודאי לא היו להם… אבל היו גם היו להם מסי קנין ומסי גולגולת שהמוסלמים היו פטורים מהם… אנחנו לא ניקח דוגמא מהם, אם כי גם אצלנו ביהדות יש מעמד של גר-תושב אלא שהתורה מצוה לכבד את זכויותיו.

ומה אנחנו מציעים? לא מסי גולגולת ולא מסי קנין. אנו מציעים אפשרות להצביע בעד גופים אוטונומיים ברוח הצעתו של מנחם בגין ז"ל למועצה מנהלית אוטונומית (שקובעה בהסכמי השלום עם מצרים שהם בעצם ההסכמים היחידים התקפים ליהו"ש כי הסכמי אוסלו הופרו מהיום הראשון) או לפרלמנט הירדני ולמי שיהיה ראוי ונאמן נעניק אולי אזרחות ישראלית לפי שקולי בטחון ודמוגרפיה. כן, לא צריך להתנצל על כך ולא להתבייש על שאיפתנו להגן אל זהותה וטיבה של מדינת ישראל כ"מדינת היהודים" ולא מדינת כל אזרחיה".

ישראל מעולם לא קפחה ולא פגעה בזכויות המעוטים הלא יהודים שתחת שלטונה. להיפך – תמיד יצאה מגדרה לנהוג בהם בהגינות (מופרזת לעתים) והעניקה להם זכויות מופלגות. ועובדה – שאין עליה עוררין – שהם חיים כאן טוב יותר מכל מדינה אחרת במזה"ת.

המציאות בימינו מחייבת שלטון ורִבּוֹנוּת ישראלית מן הנהר עד הים מכל ההבטים הרלבנטיים והבחינות האפשריות: הגיאופוליטית, האסטרטגית, הבטחונית ומכל בחינה אחרת. איננו יכולים להרשות רִבּוֹנוּת אחרת בארץ ישראל ודאי לא למדינה עוינת בעלת שאיפות אירדנטיות שמנהיגיה לא ותרו על חלומם ל"שחרור פלשתין" וחסול או בטול "המדינה הציונית"…

כל ותור על שטחים בארץ-ישראל שיעוגן בהסכם משפטי הוא בלתי הפיך לנצח… כיום לפחות הסכמי סן רמו והחלטות חבר הלאומים הם עדיין בתוקף (למזלנו הטוב החלטת כט בנובמבר לא בטלה אותם ולא הפכה אותם) ולפיהם הרִבּוֹנוּת על פלשתינה-א"י נִתנה באופן בלעדי לעם היהודי. כל ותור מרצון על רִבּוֹנוּת זו או על חלק ממנה הוא בלתי הפיך ויהיה בכיה לדורות…

הפרִימָט, הצִּוּוי העליון שצריך להדריך אותנו ואין בלתו – הוא שישראל חייבת לשלוט בכל ארץ ישראל המערבית כרִבּון ומכאן צריך להיגזר הכל…

אפשר לממש את הרִבּוֹנוּת מבלי לגלוש לאפרטהייד ומבלי להעניק מצד שני זכות בחירה גורפת. יש מִנְעָד (סקאלה) רחב של אפשרויות בין שני הקטבים האלו. ניתן ליצור מסגרות לאוטונומיות ברוח הצעתו של ד"ר מרדכי קידר ל"אמירויות אוטונומיות" גיאוגרפיות המבוססות על סולידריות שבטית, חמולתית או דתית. ובעתיד להגיע אולי להסדרים מתאימים עם ירדן שהיא בת ברית אסטרטגית התלויה בנו כל כך. ובאופן הדרגתי בהתאם לשִקוּלִים שלנו להעניק אזרחות ישראלית שתהיה מבוססת על נאמנות ותהיה זכות ולא חובה אוטומטית!

אין בעיה בקיומם של מִעוּטִים גדולים בקרבנו. בקליפורניה מספר ההיספנים דוברי הספרדית גדול ממספר הלבנים והם (ההיספנים) מהוים כ-40% או יותר מהאכלוסיה; ואין בכך בעיה כי הם מחויבים לחוקה האמריקנית ולא לממשלת מקסיקו… עם כל ההבדלים ישראל יכולה לממש את רִבּונוּתה על כל ארץ ישראל המערבית ולהכיל מִעוּטים לא-יהודים שהם לא יותר מ-35% מ"העם היושב כיום בציון" ולא כולם ערבים! יש ביניהם דרוזים וצ'רקסים וּבּוּשְנַקִים (בוסנים) ונוצרים ובדווים. וגם לא כל הערבים הם מקשה אחת! יש דיפרנסיאציה על רקע דתי, שבטי, חמולתי וגיאוגרפי. ואין שום סיבה שאנו לא נבחין בגוונים השונים בקרב המעוטים הלא יהודיים במקום לכלול אותם במקשה אחת, כגוש מונוליטי אחד.

כאמור ניתן למצוא פתרונות סבירים גם לאתגר האזרחות וההצבעה מבלי לפגוע בצורך החיוני שלנו ברִבּוֹנוּת ושליטה מלאה באיו"ש, במיוחד על גב ההר ובקעת הירדן. מה שקרה בעיראק והצלחת גדודי אל-קאעדה לבסס את שלטונם בגבול סוריה-עיראק-ירדן צריך לשמש אות אזהרה ונמוק מכריע להליכה בכוון זה.

הדבר הראשון שצריך להתנער ממנו הוא המיתוס שקיים "עם פלשתיני" אחיד והומוגני. וצריך להפנים ש"התנועה הלאומית הפלשתינית" האירדנטית על כל שלוחותיה – אש"פ, חמאס, החזיתות המרכסיסטיות או הג'יהאדיסטיות – עומדת בניגוד ועמות מהותי עם מדינת ישראל והציונות. שתיהן לא תוכלנה לשכון ביחד בשלום ודאי לא על אותה כברת ארץ.

לכן יש לשאוף להיעלמותה של התנועה הפיקטיבית הזו והקונספציה השקרית העומדת בבסיסה כמו שנעלם הכזב הקומוניסטי. שני אלו – הקומוניזם והכזב הפלשתיני הם שתי ההונאות הגדולות של המאה העשרים.

מצד שני אסור לנו לעודד השתלטות של התנועה הלאומית הפלשתינית על עבר הירדן. ממלכת ירדן ההאשמית היא מונרכיה "פלשתינית" שכן המושג פלשתיני בימינו ממילא מייצג ערב רב של מהגרים מכל רחבי המזרח התיכון ומבחינה זו בית המלוכה ההאשמי איננו פחות פלשתיני מערפאת או הניה. הביטוי להגדרה עצמית לאומית אם יש להם צריך להתממש בירדן.

זו אינה הטפה לגרוש, לטרנספר או לרצח. אפשר להעניק זכויות לאוכלוסיה בשטחים ואטונומיה מוגבלת תחת רבונות ישראלית על בסיס גיאוגרפי (הר חברון, שכם, ג'נין, טול כרם וקלקיליה) באופן הדרגתי ודיפרנציאלי מבלי לגלוש לאפרטהייד. רצוי בהסדר שהוא בר השגה עם ירדן. כולם יקבלו אזרחות ירדנית ויהנו מזכויות תושב. ישראל תוכל להעניק אזרחות ישראלית על בסיס קריטריונים של נאמנות ומחויבות למדינת ישראל כ"מדינת היהודים" עם כל הזכויות והחובות. כך נוהגת גם ארה"ב בקבלת אזרחים חדשים רק אחרי שבועת אמונים לדגל ולחוקה האמריקנית.

פורסם בקטגוריה ארץ ישראל, דמוגרפיה, הקושיה הפלשתינאית, פלשתינים | כתיבת תגובה

לפצל את המשטרה ולבזר את תפקידיה למסגרות חדשות

• אין צורך במפכ"ל ולא בניצבים ולא במטה ארצי דמוי המטה הכללי של צה"ל כדי למלא את תפקידי המשטרה.

• משטרת ישראל היא ירושה אנכרוניסטית מהמנדט הבריטי. ארגון ארצי רִכּוּזִי הירארכי שנראה ומתנהג כצבא ואף מנסה בכל כוחו להידמות לצה"ל ולהתחרות בו בהתנהגות וסממנים חיצוניים.

• גוף רכוזי כמשטרת ישראל על אגפיה וניצביה והמטא"ר שלה מפתח בעצם קיומו ועוצמתו הארגונית יצרים 'פוליטיים' וצרכים שאין בינם ובין תפקידיו ומטרותיו האמתיות ולא כלום.

• פונקציות השטור והמטלות האזרחיות מחייבים הערכות שונה ונפרדת מההערכות הבטחונית (של מג"ב) או ההערכות מול הפשיעה החמורה (פרקליטות ושב"כ).

מה הם, אם כן ההערכות והמבנה הרצויים בישראל של ימינו?

ובימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה… לית דין ולית דיין… פשיעה משתוללת ברחובות, מכוניות מתפוצצות (עם חמרי נפץ מיובאים משטחי הרש"פ), נערים דוקרים זה את זה בסכינים ונרקומנים שודדים קשישות, מעשי שוד ואונס באין מפריע לאור היום. וצמרת המשטרה בכותרות: ניצב נגד רב, רב נגד ניצב, ניצב מדיח את עצמו לפני שיודח וחקירת רצח במועדון נוער הומוסקסואלי הופכת לסאגה שאין לה סוף. אין רגע דל.

הוא שאמרנו: לית דין ולית דיין…

מי אינו מיואש ממשטרת ישראל? מי לא חוה נסיון מתסכל כלשהו עם משטרת ישראל? אזלת יד, תלונה שלא טופלה כראוי, סחבת או התעלמות בלתי מוצדקת.

בשביל מה צריך מפכ"ל ומטה ארצי?

המשטרה הזו נידונה להיכשל על פי מהותה והגדרתה. מדובר בכשל שהוא כשל מבני.

משטרה איננה גוף צבאי ולא זקוקה למפקדה מרכזית ולמטה כללי. ירשנו מבנה אנכרוניסטי מימי המנדט הבריטי כאשר אכלוסית ארץ ישראל מנתה כמיליון ומאתיים אלף תושבים. בנוסף ליחידות הצבא השלטון הבריטי השתמש במשטרה כגוף שלטוני שנועד בין השאר לחצוץ בין הישוב היהודי והאכלוסיה הערבית.

המשטרה בישראל צריכה מעצם הגדרתה לעסוק בשיטור ובשמירת הסדר הצבורי. לשם כך אין צורך במטה כללי. צה"ל מעצם הגדרתו ותפקידיו בימי מלחמה ושלום צריך פקוד מרכזי לגיוס והזזת כוחות להגנה על הארץ או למערכות צבאיות. המשטרה ברמה האזורית צריכה להיות כפופה לגופים נבחרים של הצבור. לא לפקוד מרכזי.

הגוף הרכוזי הקרוי משטרת ישראל על אגפיו וניצביו והמטא"ר שלה מפתח מעצם עוצמתו הארגונית צרכים ויצרים 'פוליטיים' שאין בינם ובין תפקידיו ומטרותיו האמתיות ולא כלום.
———————————
[הערה צדדית הקשורה לחמרי הנפץ המוצאים את דרכם מ'השטחים' לעברינים בארץ: כמי שמלא בעבר תפקידי מודיעין באזורים אלו אני יכול להעיד שכאשר שליטתנו הצבאית, המשטרתית והמודיעינית בהם היתה הדוקה ונחרצת – כמות האמל"ח וחמרי הנפץ שנמצאו באזור היתה אפסית ובדרך כלל היו נחשפו ונתפשו תוך זמן קצר יחסית. אך מאז הואץ "התהליך המדיני" המכרסם מזה שנים בשליטתנו בשטחי יש"ע בצעה ישראל כמה מחוות בצורת מהלכי "יציאה מרכוזי אכלוסיה" מתוך התחשבות ורצון לא להפר את השלוה השוררת בהם… ואז נדהמנו להיוכח שיש בשטח כמויות עצומות של אמל"ח וחומרי נפץ! כן, יש מִתְאָם (קורלציה) ברור בין מידת שליטתנו בשטחים אלו לרמת הפעילות העוינת וכמויות האמל"ח וחמרי הנפץ המצויים בהם…]

נחזור למשטרת ישראל על מפקדותיה, אגפיה וניצביה. אנו עושים כמיטב יכולתנו, אומרים במשטרה, ומנענו חסולים רבים וכו'. זה ודאי נכון ומן הסתם אנשי משטרה מסורים רבים אכן פועלים מתוך רצון טוב ועושים כמיטב יכולתם לשמור על הסדר ועל שלום הצבור.

אך הבה נניח רגע לפשעים החמורים, לפשיעה המאורגנת ולמלחמת החסולים בעולם התחתון ונעסוק בקטנות: מי מאִתָנוּ לא חוה כאזרח נסיון מתסכל כלשהו או אפילו מייאש עם משטרת ישראל? אזלת יד ואדישות, תלונה שלא טופלה כראוי או לא טופלה בכלל, סחבת או התעלמות שאין לה הצדקה? וכתוצאה מכך תסכול וחוסר אונים כאשר גם מתברר שאין עם מי לדבר ולמי לפנות בתלונה על המחדלים 'הקטנים' האלו. כי הם אינם בראש סדר העדיפויות של המשטרה העסוקה כל כך במִגּוּר הפשיעה המאורגנת ונכשלת בזה פעם אחרי פעם. ומסִבָּה זו כאמור אין דעתה פנויה לעסוק ב'קטנות' כמו תלונות של אזרחים על גניבות רכב או פריצות לבתיהם. מעגל קסמים…

שאלה פשוטה זו מרמזת על הבעיה ועל הכשל המובנה בארגון זה. זה לא שהמשטרה לא רוצה. היא לא מסוגלת. והסִבָּה לכך היא מבנית, ארגונית ותפישתית. ניצבים וקצינים שצמחו ועשו קריירה בתפקידי שטור לא הוכשרו, אינם בנויים ואינם צריכים לעסוק בבעיות של פשיעה מאורגנת ופשעים כלכליים מתוחכמים. לאלה נדרשים הכשרה ונסיון מסוג אחר.

משטרת ישראל היא ירושה אנכרוניסטית מימי המנדט הבריטי שיעדיו ומטרותיו כ"שלטון זר" אינם רלבנטים מבחינתנו. מדובר בארגון ארצי רכוזי היררכי שנראה ומתנהג כצבא ואף מנסה במודע או שלא במודע לחקות, להידמות ואף להתחרות (בהתנהגות וסממנים חיצוניים) בצה"ל, הארגון הצבאי הגדול והחשוב ממנו. אך צה"ל הוא גוף צבאי לאומי להגנה על הארץ ולנהול מערכות צבאיות ע"י גיוס והפעלת כוחות ולכן הוא בנוי על פִּקּוּד מרכזי ומטה כללי, פקודים אזוריים (חזיתות בימי מלחמה), זרועות וחילות.

משימות השִטּוּר הבסיסיות והפשוטות, שמירה על הסדר הצבורי, מניעת פריצות, גניבות וסכסוכי שכנים מחייבות היערכות אחרת, מבוזרת ולא רִכּוּזית שהמופקדים עליה צריכים להיות כפופים ולדווח לנבחרי צבור ברמה אזורית ולא ארצית (כמוצע בתכניתי שהלן).

לעומת זאת, להתמודדות עם פשיעה מאורגנת ופשעים כלכליים גדולים נסיון בשִטּוּר ובִלּוּש אין די בהם. זהו עולם אחר אליו צריכים להישאב אנשי מודיעין מיומנים, חוקרים, רואי חשבון ומשפטנים ויש לעסוק בו ברמה ארצית רכוזית. לא בהנהגת מפכ"ל שהוא בדרך כלל רק שוטר בהכשרתו ונסיונו. משמר הגבול המהוה מעין כח התערבות בעל מאפיינים משטרתיים וצבאיים כאחד אכן מצריך פקוד ארצי מרכזי. אך הוא יכול להיות כפוף ישירות לדרג מיניסטריאלי וכמוהו הפִּקּוּח על התנועה המוטורית (משטרת התנועה) ושרות בתי הסוהר.

במילים אחרות: אין צורך במפכ"ל ולא בניצבים ולא במטה ארצי דמוי המטכ"ל הצה"לי. האתגרים הם אזרחיים ומחייבים היערכות אחרת. מה היא, אם כן?

ההערכות הנחוצה, בין השאר, אך לא רק לטפול בנושאי משטרה וסדר צבורי אלא בכל תחומי הפנים, לרבות מערכת החנוך, התעסוקה והרוחה למשל, היא בזור כל מערכות השלטון בתחומי הפנים והחברה. לפי מתוה שהגיתי וגבשתי בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים על סמך נסיוני ממעורבותי בנושאי פנים חברתיים שהעסיקו אותי במסגרת תנועות המחאה החברתית, פרויקט שקום השכונות וכעוזר שר העבודה והרוחה בין השנים 1984-1982.

בזמנו פרטתי את הרעיון כניר עמדה תחת הכותרת "בזור המערכות כמרפא לתחלואי המדינה והחברה הישראלית" המצוי במלואו בבלוג זה ובלוג אחר שלי בשם "לתקנת מדינת היהודים".

נחיצות המעבר לממשלים אזוריים רבה כיום אף מבעבר. אילו אומצה תכנית זו למשל לפני העליה הגדולה מחבר המדינות היתה יכולה לשמש מנוף יעיל לפזור אכלוסין מסיבי לאזורי השדה והחלשת ההגמוניה התל אביבית בתחומי העסקים, התקשורת והתרבות. דבר חשוב נוסף: למרות שהתכנית נובעת מצרכי פנים ישראליים יש בה מענה עקיף, נבון ואלגנטי לשאלת 'השטחים' ו"הבעיה הפלשתינאית". לא הרחבתי על כך אך התכנית משתלבת היטב למשל עם הרעיון שהעלה ד"ר מרדכי קידר למבנים אוטונומיים שבטיים ו/או מחוזיים באיו"ש כלקח מ"האביב" הערבי.

הערה מאוחרת בשולי הדברים: הייתי בוחן גם החזרת שוטרי המקוף באזורים המצריכים זאת (לא רק שוטרי תנועה). לאחרונה בקרתי בבלגרד, בירת סרביה, וראית שם שוטרי מקוף כמו פעם וההרגשה (שלנו כתיירים במקרה שלנו) היתה שיש מי שנמצא שם עבור האזרח. אם אינני טועה גם בבריטניה יש עדיין שוטרי מקוף. לא כולם צריכים להתעסק רק בדברים 'חשובים' ברומו של עולם… להפך. בקצור מדובר בהגברת הקשר והזיקה בין האזרח לשומרי הסדר.

פורסם בקטגוריה הקושיה הפלשתינאית | כתיבת תגובה