גילוי נאות מראש (אתם רואים איך אנחנו צריכים כיום להתנצל?): אני בעד שכר שוה עבור עבודה שוה. מה יותר הגיוני מזה? ואין לי בעיה עם אשה שמחליטה "לממש" את עצמה ולפצוח בקריירה. למה לא. אם בא לה ואם זה מה שהיא שרוצה בבקשה.
אבל לאמיתו של דבר יש לחץ חברתי מסיבי על כל אישה באשר היא "לממש" את עצמה באיזו קריירה. ומה אם בא לה להתחתן ולגדל ילדים בריאים בבית ולחכות לבעלה בבית? בנורמות הנוכחיות שהשתלטו היא ראויה לכל בוז והוקעה.
חייתי כמה שנים בלוס אנג'לס ופגשתי דוקא שם נשים בנות שלושים פלוס עייפות ומותשות שהתוודו בפני שהיו רוצות להקים בית ומשפחה. אבל הן נכנעות ללחץ החברתי הנורא!
ושאלה צדדית אבל חשובה לא פחות: האם מישהו שאל את עצמו כמה גברים נשארים מובטלים ומאבדים את כבודם כאבות ואת מעמדם כבעלים מפרנסים בגלל התחרות הקשה והלא הרמונית הזו? אני בדעה שהאשה המוכשרת ביותר בעולם עדיף שתביא קודם כמה ילדים לעולם (אלא אם קבלה החלטה עקרונית נגד) תגדל אותם לפחות עד גיל 10 ואח"כ תחזור לקריירה וכו'.
על לבטי ישראל, הקושיה הפלשתינאית והעולם הערבי 