בין רִבּוֹנוּת לאפרטהייד – לא הכל שחור-לבן. יש גווני בינים ויש ניואנסים.

כל דבור על החלת הרִבּוֹנוּת הישראלית נענה בבעתה ובפניקה: הרי זה "שלטון על עם אחר". כאילו באף ארץ או מדינה בעולם אין מִעוּטים אתניים או לאומיים החיים בקרבה; או כאילו אנחנו צרפת הקולוניאלית השולטת באלגיריה או אנגליה בהודו.

או שמגיבים ב"הערת אזהרה" על אפרטהייד רחמנא ליצלן. כולם שכחו שבימי בן גוריון אזרחי ישראל הערבים חיו תחת ממשל צבאי ולעומתם בימינו נהנים בני האכלוסיה "הכבושה" – שאף אינם אזרחים ישראלים – מגישה לבג"צ ושאר מותרות הדמוקרטיה הישראלית; ואילו "חוק השבות" המתיר עליה והתאזרחות אוטומטית רק ליהודים ולא "זכות שיבה" לפליטי 48 לא נחשב לאפרטהייד.

או בשאלה האולטימטיבית המוחצת – ומה תעשה עם שלושה או חמישה מיליון ערבים (המספרים גמישים וגדלים לפי זהות המשתמש)? לא תיתן להם זכות הצבעה? (לאחרונה בדקתי שוב – האכלוסיה באיו"ש היא פחות ממיליון וחצי! שמעתם טוב – מיליון וחצי ופחות!)

ואני שואל למה החלת הרִבּוֹנוּת פרושה בהכרח מתן זכות הצבעה גורפת לכנסת לכולם, לכל תושבי השטחים? למה? מי אמר? מה פתאם? האם זו האפשרות היחידה? לא שמעתם על מעמד "תושב" המקובל בכל העולם, גם בארה"ב ובאירופה? האמנם לא ניתן להגיע בעתיד הקרוב או הרחוק או להסדרי "אזרחות והצבעה" עם בת בריתנו הירדנית?

ברומא נהג כרומאי

מדוע אנחנו החיים במזה"ת חייבים להעניק אוטומטית אזרחות למִעוּט הערבי הנלחם נגדנו ומחנך את ילדיו להתאבד בג'יהאד נגדנו? האם אנחנו חיים בבנלוקס? אדרבא, דוקא מה שקורה באירופה המתתסלת בהדרגה ע"י הענקת אזרחות וזכות הצבעה למהגריה המוסלמים צריך לשמש לנו דוגמא מה אסור לעשות!

אין לי ספק שרבים יסכימו אתי שאנו נוקטים גישה 'ארופאית' מדי, מוטעית ובלתי רלבנטית ביחסנו לאכלוסיה בשטחי "ששת הימים". בעצם אנו חוזרים על אותה טעות שעשו בתום מלחמת העולם הראשונה המעצמות (בריטניה וצרפת) וחבר הלאומים אשר כפועל יוצא מהתרִבּוֹת שלהם (שהרי אדם קרוב אצל עצמו) ובהמשך לתפישת "מדינות הלאום" שלהם הקימו במזה"ת מדינות מלאכותיות שמאז "האביב" הערבי הולכות ומתפרקות לנגד עינינו למרכיביהן האתניים, הדתיים, השבטיים והחמולתיים.

והנה גם אנחנו מתוך איזו אנרציה, הרגל או נאיביות משקיפים על האכלוסיה הלא יהודית בשטחי יש"ע (וגם בתוך ישראל) במשקפיים "ארופאיות" ומשליכים עליה תפישה שאין לה קשר ואיננה רלבנטית להויה הערבית השבטית והחמולתית עליה מבוססת הסולידריות והנאמנות שלה. תפישת הלאום ומדינת הלאום המערבית אינה קבילה ואינה תופשת במזה"ת. ב"אביב" הערבי חזר העולם הערבי באחת לימים שלפני מלחמת העולם הראשונה, לימי סוף האימפריה העות'מאנית ובהיבטים ידועים חזר אף למלחמת אלף השנים בין הסונים והשיעים (סעודיה, קטר ותורכיה מול איראן, סוריה וחזבאללה במלחמה בסוריה וגם בעיראק).

ואם דמוקרטיה פירושה (המילולי לפחות) הוא "שלטון העם" – אנו העם ואנו הרִבּוֹן. בני המעוט הערבי אינם יכולים ל'היחשב לרִבּוֹן ואינם יכולים להיות מעורבים בהצבעות כמו על הסכמי אוסלו למשל או בהחלטות על ותורים ונסיגות בארץ ישראל.

ומי אמר שאין בדמוקרטיה אזרחים מסוגים שונים? באמת, יועז הנדל? הרי גם בארה"ב הגדולה לא כולם אזרחים. האזרחות היא זכות שלא כל התושבים זכאים לה אוטומטית. בארה"ב וגם בישראל יש מעמד בחוק לתושבים (Residents) ואגב בארה"ב לא כל האזרחים מטריחים עצמם להיאשם בבחירות (בארה"ב כדי לממש את זכותו על האזרח לטרוח ולהתאמץ להירשם). אחוז גבוה מבעלי הזכות לא נרשמים ומבין הנרשמים אחוז גבוה לא בא כלל להצביע! וכל זה חוץ מ"תושבים" שאין להם זכות הצבעה וכמובן המהגרים הבלתי חוקיים שמספרם הרשמי נאמד סביב 12-11 מיליון. ולדעת רבים מספרם גדול בהרבה.

תחת שלטון האסלאם ששרר במזה"ת אלף ושלוש מאות שנה היו הנוצרים והיהודים נתיני "חסות" (אהל אל-ד'ימה) שזכויות הצבעה ודאי לא היו להם… אבל היו גם היו להם מסי קנין ומסי גולגולת שהמוסלמים היו פטורים מהם… אנחנו לא ניקח דוגמא מהם, אם כי גם אצלנו ביהדות יש מעמד של גר-תושב אלא שהתורה מצוה לכבד את זכויותיו.

ומה אנחנו מציעים? לא מסי גולגולת ולא מסי קנין. אנו מציעים אפשרות להצביע בעד גופים אוטונומיים ברוח הצעתו של מנחם בגין ז"ל למועצה מנהלית אוטונומית (שקובעה בהסכמי השלום עם מצרים שהם בעצם ההסכמים היחידים התקפים ליהו"ש כי הסכמי אוסלו הופרו מהיום הראשון) או לפרלמנט הירדני ולמי שיהיה ראוי ונאמן נעניק אולי אזרחות ישראלית לפי שקולי בטחון ודמוגרפיה. כן, לא צריך להתנצל על כך ולא להתבייש על שאיפתנו להגן אל זהותה וטיבה של מדינת ישראל כ"מדינת היהודים" ולא מדינת כל אזרחיה".

ישראל מעולם לא קפחה ולא פגעה בזכויות המעוטים הלא יהודים שתחת שלטונה. להיפך – תמיד יצאה מגדרה לנהוג בהם בהגינות (מופרזת לעתים) והעניקה להם זכויות מופלגות. ועובדה – שאין עליה עוררין – שהם חיים כאן טוב יותר מכל מדינה אחרת במזה"ת.

המציאות בימינו מחייבת שלטון ורִבּוֹנוּת ישראלית מן הנהר עד הים מכל ההבטים הרלבנטיים והבחינות האפשריות: הגיאופוליטית, האסטרטגית, הבטחונית ומכל בחינה אחרת. איננו יכולים להרשות רִבּוֹנוּת אחרת בארץ ישראל ודאי לא למדינה עוינת בעלת שאיפות אירדנטיות שמנהיגיה לא ותרו על חלומם ל"שחרור פלשתין" וחסול או בטול "המדינה הציונית"…

כל ותור על שטחים בארץ-ישראל שיעוגן בהסכם משפטי הוא בלתי הפיך לנצח… כיום לפחות הסכמי סן רמו והחלטות חבר הלאומים הם עדיין בתוקף (למזלנו הטוב החלטת כט בנובמבר לא בטלה אותם ולא הפכה אותם) ולפיהם הרִבּוֹנוּת על פלשתינה-א"י נִתנה באופן בלעדי לעם היהודי. כל ותור מרצון על רִבּוֹנוּת זו או על חלק ממנה הוא בלתי הפיך ויהיה בכיה לדורות…

הפרִימָט, הצִּוּוי העליון שצריך להדריך אותנו ואין בלתו – הוא שישראל חייבת לשלוט בכל ארץ ישראל המערבית כרִבּון ומכאן צריך להיגזר הכל…

אפשר לממש את הרִבּוֹנוּת מבלי לגלוש לאפרטהייד ומבלי להעניק מצד שני זכות בחירה גורפת. יש מִנְעָד (סקאלה) רחב של אפשרויות בין שני הקטבים האלו. ניתן ליצור מסגרות לאוטונומיות ברוח הצעתו של ד"ר מרדכי קידר ל"אמירויות אוטונומיות" גיאוגרפיות המבוססות על סולידריות שבטית, חמולתית או דתית. ובעתיד להגיע אולי להסדרים מתאימים עם ירדן שהיא בת ברית אסטרטגית התלויה בנו כל כך. ובאופן הדרגתי בהתאם לשִקוּלִים שלנו להעניק אזרחות ישראלית שתהיה מבוססת על נאמנות ותהיה זכות ולא חובה אוטומטית!

אין בעיה בקיומם של מִעוּטִים גדולים בקרבנו. בקליפורניה מספר ההיספנים דוברי הספרדית גדול ממספר הלבנים והם (ההיספנים) מהוים כ-40% או יותר מהאכלוסיה; ואין בכך בעיה כי הם מחויבים לחוקה האמריקנית ולא לממשלת מקסיקו… עם כל ההבדלים ישראל יכולה לממש את רִבּונוּתה על כל ארץ ישראל המערבית ולהכיל מִעוּטים לא-יהודים שהם לא יותר מ-35% מ"העם היושב כיום בציון" ולא כולם ערבים! יש ביניהם דרוזים וצ'רקסים וּבּוּשְנַקִים (בוסנים) ונוצרים ובדווים. וגם לא כל הערבים הם מקשה אחת! יש דיפרנסיאציה על רקע דתי, שבטי, חמולתי וגיאוגרפי. ואין שום סיבה שאנו לא נבחין בגוונים השונים בקרב המעוטים הלא יהודיים במקום לכלול אותם במקשה אחת, כגוש מונוליטי אחד.

כאמור ניתן למצוא פתרונות סבירים גם לאתגר האזרחות וההצבעה מבלי לפגוע בצורך החיוני שלנו ברִבּוֹנוּת ושליטה מלאה באיו"ש, במיוחד על גב ההר ובקעת הירדן. מה שקרה בעיראק והצלחת גדודי אל-קאעדה לבסס את שלטונם בגבול סוריה-עיראק-ירדן צריך לשמש אות אזהרה ונמוק מכריע להליכה בכוון זה.

הדבר הראשון שצריך להתנער ממנו הוא המיתוס שקיים "עם פלשתיני" אחיד והומוגני. וצריך להפנים ש"התנועה הלאומית הפלשתינית" האירדנטית על כל שלוחותיה – אש"פ, חמאס, החזיתות המרכסיסטיות או הג'יהאדיסטיות – עומדת בניגוד ועמות מהותי עם מדינת ישראל והציונות. שתיהן לא תוכלנה לשכון ביחד בשלום ודאי לא על אותה כברת ארץ.

לכן יש לשאוף להיעלמותה של התנועה הפיקטיבית הזו והקונספציה השקרית העומדת בבסיסה כמו שנעלם הכזב הקומוניסטי. שני אלו – הקומוניזם והכזב הפלשתיני הם שתי ההונאות הגדולות של המאה העשרים.

מצד שני אסור לנו לעודד השתלטות של התנועה הלאומית הפלשתינית על עבר הירדן. ממלכת ירדן ההאשמית היא מונרכיה "פלשתינית" שכן המושג פלשתיני בימינו ממילא מייצג ערב רב של מהגרים מכל רחבי המזרח התיכון ומבחינה זו בית המלוכה ההאשמי איננו פחות פלשתיני מערפאת או הניה. הביטוי להגדרה עצמית לאומית אם יש להם צריך להתממש בירדן.

זו אינה הטפה לגרוש, לטרנספר או לרצח. אפשר להעניק זכויות לאוכלוסיה בשטחים ואטונומיה מוגבלת תחת רבונות ישראלית על בסיס גיאוגרפי (הר חברון, שכם, ג'נין, טול כרם וקלקיליה) באופן הדרגתי ודיפרנציאלי מבלי לגלוש לאפרטהייד. רצוי בהסדר שהוא בר השגה עם ירדן. כולם יקבלו אזרחות ירדנית ויהנו מזכויות תושב. ישראל תוכל להעניק אזרחות ישראלית על בסיס קריטריונים של נאמנות ומחויבות למדינת ישראל כ"מדינת היהודים" עם כל הזכויות והחובות. כך נוהגת גם ארה"ב בקבלת אזרחים חדשים רק אחרי שבועת אמונים לדגל ולחוקה האמריקנית.