"כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזב"
איך מתנהלת ההיסטוריה היהודית כ"מרוץ שליחים" סמוי מן העין ולמה…
מקובל לראות בציונות תנועה חילונית המנוגדת בתכלית ליהדות "הדתית" או "הרבנית". אך יש ביניהן דוקא חיבור מסתורי מענין וסמוי מן העין…
אתמול ד' בתשרי היה יום השנה לפטירתו של הרב יהודה חי אלקלעי (1878-1789) שיחד עם הרב צבי הירש קלישר, הרב יהודה ביבאס, סיר משה מונטיפיורי ואחרים, נחשב לאחד מ"מבשרי הציונות" ואולי אף ל"אביה הרוחני" ולא בִּכְדִי. בכל רעיונותיו הוא הקדים את זמנו והם קרמו עור וגידים רק כ-20 שנה לאחר מותו כאשר הוקמה התנועה הציונית על-ידי הרצל בשנת 1897…
הרב אלקלעי נולד בעיר סָרָיֶיבוֹ בבוסניה ובגיל 27 היה לרב הראשי של הקהילה היהודית בזמלין, עיר קטנה שהיתה אז בירת סרביה וכיום היא חלק מהעיר בלגרד. העיר שכנה בחלק האוסטרי של הקיסרות האוסטרו-הונגרית על גבול האימפריה העותמאנית ומתברר שמשפחתו של הרצל התגוררה בעיר הקטנה הזו ונמנתה על באי בית הכנסת של הרב אלקלעי… אביו של הרצל, יעקב הרצל, היה תלמידו של הרב אלקלעי וסייע בהדפסת ספריו בעיר זמלין. וסבו של הרצל, שמעון אריה (לייב) הרצל, היה התוקע בשופר בבית הכנסת של הרב אלקלעי. למרות שהרב אלקלעי עלה ארצה כאשר הרצל היה בן 14 – הרצל שמע ככל הנראה על רעיונותיו של הרב ואולי אף עיין בספריו.
את רעיונותיו על שיבה לציון החל הרב אלקלעי לכתוב בשנת 1834 כשהיה בן 45 בחוברת שקרא לה "שמע ישראל". ב-1839 פגש את רבי יהודה ביבאס והושפע רבות מהשקפותיו על גאולת ישראל ועל עצמאות מדינית יהודית. בהשפעת עלילת הדם בדמשק ב-1840 פרסם את ספרו "מנחת יהודה" ובו פרש את משנתו "הציונית" וקרא לעליה לארץ ישראל. לפי תפיסתו אין לחכות למשיח שיבוא באפן נסי ויש לקדם את הגאולה ע"י יסוד מושבות בארץ ישראל. היתה זאת תפיסה מהפכנית ונועזת באותם הימים ואין פלא שקמו לו מתנגדים רבים. בימים ההם ציפו יהודים אדוקים לגאולה נִסִית (שהיא נֵס) כזו שתבוא משמים ברצון האל. לפי תפיסה זאת היהודי אמור לשמור מצוות, להתפלל ולהיטיב את דרכיו, אבל אל לו לפעול לקירוב הגאולה.
הרב אלקלעי לא הסתפק ברקימת חזון אלא תכנן תכניות מעשיות לפרטיהן. דבר על תחית הלשון העברית, על פניה לסולטאן התורכי ולמעצמות, על הקמת מסגרת מארגנת לישוב הארץ ועל הקמת בנקים שירכזו הון פרטי לפתוח הקרקעות. במהלך שנות ה-50 של המאה ה-19 במסגרת נסיונותיו לגייס את המעצמות האירופאיות ונגידים יהודים לתמיכה בתכניתו המדינית ערך מסע בצרפת, אנגליה וגרמניה והעלה את משנתו המדינית בספר "גורל לה'".
בספר זה שיצא בשלוש מהדורות ואף תורגם לאנגלית, הרב אלקלעי פורס לראשונה תכנית ציונית-מדינית ריאלית ומפורטת להקמת בית לעם יהודי בארץ ישראל הכוללת את כל היסודות הפוליטיים והארגוניים שעלו 50 שנה מאוחר יותר בספרו של הרצל "מדינת היהודים". מכאן סברת חוקרים רבים כי למרות שהרצל "החילוני" פעל כתגובה לאנטישמיות ולעומתו הרב אלקלעי הונע ע"י כסופי גאולה – הרצל שאב את רעיונותיו מהספר "גורל לה'" והפנים אותם.
לאורך כל המאה ה-19 הגשימו תלמידי רבי יהודה ביבאס וממשיך דרכו – הרב אלקלעי את משנתם המדינית של רבותיהם ועלו לארץ אמנם במספרים לא גדולים מרחבי האימפריה העות'מאנית, צפון אפריקה והקהילות הספרדיות במרכז אירופה והתיישבות בעיקר ביפו. הם פרנסו עצמם, הכינו את התשתית המוסדית ("מקוה ישראל" הוקמה על ידי קהילת יפו בשתוף עם "כל ישראל חברים") והכלכלית לקליטת יהודי מזרח אירופה שהגיעו לקראת סוף המאה ולא נפלו לנטל על קהילות המוצא שלהם בפזורה כאחיהם בני הישוב הישן…
בשנת 1874 חזר הרב אלקלעי ועלה לארץ ישראל, התישב תחילה ביפו ולאחר מכן בירושלים, נסה לעודד את רעיון שיבת ציון והתפלמס עם רבני הישוב הישן. הרב אלקלעי נפטר כעבור כ-4 שנים בשנת 1878 ונקבר בחלקת הספרדים בבית הקברות בהר הזיתים. כיום במדינת ישראל שעליה חלם נקרא הישוב אור יהודה על שמו ולזכרו. בחייו ומותו קיים את הצווי שהובא ב"פרקי אבות": "לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה".
הנה כי כן במרוץ שליחים סמוי הועבר הלפיד הציוני מרבנים שנתקלו בהתנגדות לידי יהודים חילוניים ואף מתבוללים כדי שדוקא הם יביאו את הבשורה לכל שדרות העם, כי "לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזב". וכמו היורה בקשת המושך את ידו אחורה רחוק ככל האפשר כדי שהחץ יגיע רחוק ככל האפשר כך רצו משמיים שדוקא "הרחוקים" ביותר מהיהדות, החילוניים הסוציאליסטים, הם אלו שיעלו ויבנו את המדינה ובסופו של דבר החץ יגיע רחוק…
בכל מקרה אנו למדים שרב המשותף בינינו על המפריד המלאכותי וההרסני שאין בו צורך ואין לו הצדקה.
על לבטי ישראל, הקושיה הפלשתינאית והעולם הערבי 